הממיר 8/11/13

9 אימפריית הטיילת עונה 4 פרק 9

מבין שלל הדמויות הרבות שמרכיבות את האימפריה, הכי בלתי עקבית ובלתי סדירה היא זו של נלסון ואן אולדן. מאז תחילת העונה השלישית קורותיו נובעים בעיקר מצירופי מקרים ומהעובדה שהוא נמצא במקרה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. באופן הזה הוא נכנס אל חנות הפרחים של דין אובניון, נדרש לבסוף לשירותיו בשל אי הבנה, נקלע אל דרכו של קאפון והפך לסוכן הכפול החביב עליו. כעת, במסגרת החזרה למסלול שהעונה הזו מוליכה, ההתגלמות של ואן אולדן כג'ורג' מיולר מגיעה סוף סוף אל קצה, ומתוך הענק הפאסיבי הזה – שגם כשהוא מתכופף עד יעבור זעם הוא עדיין מסיבי מכדי לא להיראות – בוקע אדם חדש.

והוא באמת חדש, כי הקשר בין דמותו החדשה של ואן אולדן לזו שהכרנו בשתי העונות הראשונות הוא זעיר במקרה הטוב. סוף סוף קיבלנו ביטוי מפיו שלו על המקום שבו הוא עומד. האיש האדוק והקפוץ הזה, שהיה מצליף בעצמו על חטאיו, נמצא במקום אחר בתכלית. הוא אולי חוזר אל שמו המקורי, אבל זהו לא אותו נלסון ואן אולדן שהכרנו. כשהוא מתוודה בפני אובניון הוא חושף גם בפנינו: "פעם האמנתי באלוהים, אבל עכשיו אני לא מאמין בשום דבר". מניית הדברים שעשה סיפקה רצף מאוד נחוץ לנימוק של דמותו; מעולם לא הובהר כיצד האיש החזק הזה שהכרנו בשתי העונות הראשונות הפך לעבד נרצע ולכלי שרת. עכשיו הוא נמצא על פרשת דרכים ומעניין לראות מה יקרה אתו הלאה. הוא מן הסתם יהיה כפוף לקאפון כעת כשסופו הצפוי של דין אובניון הגיע, אבל הוא כבר לא מוריד את ראשו אלא מקבל את מה שנעשה ממנו, וגם עשיר באלף דולר. להמשך קריאה (yaddo מבלוק קפה + טלוויזיה)

8 הומלנד עונה 3 פרק 6

בשתי העונות הראשונות גיבורי הסדרה הבלתי מעורערים היו קרי וברודי, שנאבקו על מעמד הגיבור המתוסבך אך מעורר ההזדהות בליבם של הצופים. בעונה הזו, כשברודי הורחק תודה לאל וקרי חוזרת על עצמה, עבר הפוקוס אל סול ברנסון, ללא ספק הדמות האהודה ביותר בסדרה עוד מתחילתה. השינוי הזה מצליח להציל את ההתדרדרות של חציה הראשון של העונה ולהחזיר אותה להיות מעוררת עניין והזדהות לפחות ברמה סבירה. השיחה של סול עם מירה, בוויתור נוגע ללב על האפשרות לשקם את יחסיהם הייתה נהדרת, כמו גם השיחה עם מנתחת המידע האיראנית (ששמה פשוט לא מוזכר) על העבר שלו עם ג'באדי וחשיבות הפעולה הנוכחית. למרות שלא התלהבתי מהרגשנות המוגזמת שנוספה ללכידה של ג'באדי וכרגיל הכול היה קצת מדי ספונטני, הפרק פשוט זרם חלק ובעניין כמו שלא קרה מזמן. רגע הדם על הידיים של ג'באדי היה אפילו כמעט מצמרר, לפחות בהתחשב באסוציאציות הישראליות שהוא מעורר. מעניין אגב שג'באדי דיבר על חשיבות האמון בינו לבין קרי בזמן שהסדרה כולה מבוססת על שבירת נאמנויות אינסופית ושגם האמון בינה לבין צופיה אינו מהמזהירים.

נדמה איכשהו שלמרות שהקצב של הסדרה חזר להיות הגיוני היא עדיין גוררת אתה שאריות מלודרמטיות נטולות הסבר. דיינה ברודי למשל, ששינתה את השם שלה סופסוף אבל לא הניחה לנו לפני סצנת פרידה קלישאתית ומטופשת ("אני עוברת לגור אצל אנג'לה"? באמת?) או ההיריון הבלתי מוסבר של קרי. חבל שאי אפשר לנער את כל אלה החוצה ולקדם את עלילת הריגול המוצלחת במידה קדימה, ואם אפשר לתת קצת יותר זמן מסך לפיטר קווין. (מירב)

7.5 מזל סרטן עונה 4 פרק 1 (השלמה משבוע שעבר)

העונה הקודמת הסתיימה בזה שהגידולים של קאתי גדלים. בעצם, הייתה לנו עונה ראשונה של התמודדות עם המוות של קאתי, עונה שניה של התמודדות עם החיים אחרי שהאפשרות של המוות הייתה כל כך ממשית ועונה שלישית של התמודדות עם המוות של פול. עכשיו כאילו חזרנו להתחלה, אבל רק כאילו - ההתמודדות עם המוות לא זהה בפעם השנייה.

הפרק נפתח בטריק הידוע "זה היה רק חלום". קאתי לא ברחה בספינת דיג אליה היא הגיעה כמו בת ים אלא טבעה והייתה מעורפלת הכרה. אני בדרך כלל לא אוהבת פתרונות כאלו - אני מרגישה שהם מתחמקים (ודווקא בסדרה כזו, ששמה לעצמה מטרה גדולה כמו התמודדות עם סרטן, זה מפריע לי במיוחד). הניסיון להיראות אמיצים במיוחד על ידי סצנת קבורה שאמורה לגרום לנו לחשוב שבמקום להתחמק הם הרגו את הדמות הראשית לא משכנע ומזכיר לי יותר מדי את מה שקרה עם פול.

הפעם קאתי לא מקבלת טיפול ניסיוני שתופעות הלוואי שלו הן נשירת ציפורניים אלא כימותרפיה של ממש, עם כל מה שכרוך בה.

השיחה בין המנהלת לקאתי מציגה שתי גישות קיצוניות - ללמד את החומר לבחינה וזהו, או ללמד את מה שמעניין וזהו. אני זוכרת שעוד כשהייתי בתיכון התלהבתי בעיקר מהמורים שהצליחו למצוא את דרך הביניים ולא מבני דמותה של קאתי. הפעם היא לא מנסה להסתיר את האמת מתלמידיה כמו שהיא עשתה בתחילת העונה הראשונה אלא קוראת לעצמה "גוססת" מולם. לצערי הרב, לא מראים לנו את תגובות התלמידים. אני חושבת שהיה יכול להיות מעניין להרחיב קצת את מנעד הדמויות בסדרה.

גם הרופאים של קאתי מייצגים שתי גישות קיצוניות - הרופא הצעיר מהעונה הראשונה שהיה נחמד וכיפי אבל לא הצליח לעזור לה מבחינה רפואית והרופא המנוכר שמציל אותה (לפחות זמנית), אבל גם מטיח בפניה את האמת בלי טיפת נחמדות. אני לא אוהבת את ההצגה הכל-כך דיכוטומית הזו של אנשים בטלוויזיה - הרי לרוב אנשים הם באמצע. אני גם לא חושבת שהרופא הוא דמות כל כך מעניינת כמו שהוא - את המשפט "ולמה זה עושה אותך מיוחדת?" שהוא התגובה להצהרתה של קאתי שהיא גוססת אפשר היה להביא בהרבה דרכים מעניינות יותר (כולל ובעיקר לצרף את הרופא למעגל המתמודדים כרופא ולא כמטופל כמו שהם בחרו לעשות).

העונה הראשונה מהדהדת כשקאתי מחליטה לנצל את הסרטן שלה כדי להשיג את מה שהיא רוצה - צריך להשאיר אותה בעבודה כי זו המטרה שלה כחולת סרטן, אדם צריך לסיים את הלימודים במועד כי אחרת אולי היא תמות קודם לכן.

הדמות האחת שדווקא מאוזנת יותר העונה היא שון, שמצליח לוותר על חלק מהעקרונות שלו (אוכל איתה המבורגר) ולשמור על חלקם (מסיע אותה באופניים ולא במכונית). בהערת אגב, אני אוהבת את הפתיח החדש עם הקולאז' יותר מאשר את הפתיח עם הבריכה. הוא שם את קאתי במרכז, אבל לא לבד. (מורן)

7 סטרדיי נייט לייב עונה 39 פרק 2 (בהנחיית מיילי סיירוס)

מדהים עד כמה ונסה בייר צומחת מאז שקריסטן וויג עזבה, ממש בבת אחת היא הפכה מאחת מהבנות הפחות חביבות עלי בתוכנית לזו שהכי בולטת בה.  המערכון של שיעור השירה היה גדול פשוט כי הבטתי בה בהשתאות. היא הייתה אדירה גם במערכון הזה וגם, כמו תמיד, בתור ג'ייקוב נער הבר מצווה. זה הרס אותי מצחוק, לא מעט בזכות איבוד האיזון שלו כאשר ססילי התערבה.

מעבר לכך התוכנית הייתה ככה ככה בעיניי. טירן היה נהדר, קייל מוני ממשיך מבחינתי להוכיח את עצמו כהבטחה הכי גדולה מקרב הקאסט החדש. אהבתי את ההומור האבסורדי שלו במערכון "המשרד של קייל", שאני מתאר לעצמי שהוא האחראי לו (או אחד מהאחראים הבולטים). נואל החדשה בולטת אף היא, החיקויים שלה באודישנים ל"חמישים גוונים" היו מעולים, ובכלל המערכון היה נהדר.

מיילי עצמה די חביבה, כבר ידענו את זה בעקבות הביקור הקודם שלה. שוב היא ממחישה שהמעלה הגדולה שלה במקרים האלה היא היכולת לצחוק על עצמה. והיא בהחלט כשרונית גם במשחק וגם בשירה (הגם שהקול שלה לא יפה, מה לעשות - כאשר חיקתה את סקרלט ג'והנסון בקול הצרוד העמוק הזה, חשבתי לעצמי שבמקומה הייתי מאמץ את הקול הזה באופן קבוע), אבל גם הפעם כמו בעבר היא לא הצליחה לבלוט במיוחד. ורק ג'ייסון סודייקיס בתור בילי ריי סיירוס היה חסר מאי פעם. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

7 ילדי האנרכיה עונה 5 פרק 2

את התשובה לשאלת זהות תוקפיו של אונסר (ומכרים אחרים של סאמקרו) קיבלנו מהר מאוד, ואכן מדובר בפרנקי דיאמונדז ושני בני האנרכיה הנוודים לשעבר, שאך בפרק האחרון נחנכו רשמית כחברי סניף צ'ארמינג. כמובן שכעת יש שאלות גדולות יותר, כמו מה העניין של פרנקי במסמכים שנמצאו בכספת של קליי (חוזה הנישואין של ג'יי.טי. וג'מה, ותעודת הלידה של תומאס, בנם הבכור)? האם הפריצות האחרות נועדו לכסות על המטרה האמיתית? ואיך קליי קשור לכל זה? כן, ברור מאוד שהמשך תצוגת הצדיקות ופסאדת "האופנוען הקשיש והחצי מת שמנסה לכפר על עברו" מסתירים את האג'נדה האמיתית שלו. נו, זה קליי.

אף על פי כן, קליי כן היה אחראי בחלקו לאחד הרגעים המוצלחים ביותר הפרק: שכנוע אופי לחזור לשולחן ולעמוד לצדו של ג'קס. אופי הגדיל לעשות והיכה את השריף רוזוולט במטרה להיכלא יחד עם ג'קס, טיג וצ'יבס. יהיה להם קשה מאוד לשרוד בבית הכלא, אבל לפחות כארבעה, בייחוד כשמדובר באופי, סיכוייהם יגדלו. אני רק מקווה שזה לא מבשר רעות עבורו. להמשך קריאה (תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

6.5 סוכני שילד עונה 1 פרק 3

שלושה פרקים לתוך הסדרה וזכינו לסיפור המקור של נבל עתידי. לא שהנבלים שהוצגו עד עתה לא נותרו עם אפשרות לחזרה (הרופאה עם ניסוי האקסטרימיס עדיין חופשיה, קמילה רייס ואפילו איאן קווין שנמלט בפרק הזה). אבל ד"ר פרנקלין הול הוא הראשון שאנו חוזים במקור שלו, ב"מותו" והאפשרות הבלתי נמנעת שיגיח מחדש בעתיד, הפעם עם כוחות על – אוריג'ין קלאסי.

למעט הסיפור של הול, סקאיי עמדה במוקד הפרק כשהתנדבה למשימה חשאית שהאחרים לא יכלו להסתכן בביצועה, מאחר והם סוכנים רשמיים ושילד לא אישרה את המבצע. באופן טבעי היא נכנסה לתפקיד החפרפרת במסיבה של קווין, והשתמשה היטב בתפקידה כסוכנת כפולה לכאורה כדי להתקרב אל הנבל התורן. בחירתה בנאמנות לצוות עדיין לא מוכיחה שהיא לא תבגוד בהם בסופו של דבר בהמשך הדרך, אבל ייתכן שצריך לתת לסקאיי ליהנות מהספק כרגע; מי יודע, אולי היא שומרת על מקומה ברייזינג טייד מסיבות מסוימות, בין השאר כדי להגיע למקומות שלשילד אין גישה אליהם (הזמנה לאירוע סודי של מיליארדר מרושע, למשל). להמשך קריאה (תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

דעה נוספת (אותו הציון):

על הנייר הפרק הזה עונה על הבעיות שהיו לי עם הפרקים הקודמים ומפותח הן ברמה העלילתית והן ברמה של הדמויות. איפשהו בביצוע משהו עדיין לא דופק כמו שצריך - אם זוהי הנוחות התסריטאית שבמציאת המכשיר על ידי הצוות, או העובדה שקווין לא קולט ישר שסקאיי מדברת עם מישהו מרחוק. גם הטוויסט לגבי הול לא מרגש במיוחד - הוא לא מסכן אף אחד מלבד הסוכנים - שהם דמויות קבועות ולפיכך "מוגנות" יחסית, וגם כך עדיין אינן מעניינות מספיק.

בנוסף, הטיעון של הול ששילד אינם טובים יותר מהסכנות שהן מנסים למנוע כבר קיבל במה בסדרה, וקולסון לא ממש מתאמץ לסתור אותו - אירוני כשנזכרים באמירה שלו מ"הנוקמים" לגבי אמונה עצמית. כפי שכתבתי בממיר על הפרק הראשון, יש לביקורת על שילד פוטנציאל עלילתי לא מבוטל, אבל נכון לכרגע היא גם קצת פוגמת בהזדהות עם גיבורי הסדרה.

כן אהבתי את תחושת ה"פיירפליי" המסוימת של הפרק, ואת מה שנראה כרפרנסים ל"משימה בלתי אפשרית" ו"זהות בדויה". (שין-גימל)

 


רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il