אחוזת דאונטון, עונה 4, פרק 7

הפרק הקודם התעסק כמעט כולו בסכסוכים פעוטים בין בני הבית לבין המשרתים, והתחלתי לחשוב שהציפיות שלי מהעונה הזו גבוהות מדי. היא לא הולכת להחזיר את הסדרה לעצמה, וחבל לחכות שזה יקרה, הרי אפילו הופעת הלהקה עם הסולן השחור לא עוררה שום דבר מעניין למעט נשיקה גנובה. נדמה שיוצרי הסדרה שכחו את העיקרון שעליו היא עומדת: סדרה כזו, שיש בה מספר רב של גיבורים וקווי עלילה שמתנהלים במקביל, לא חייבת אמנם לשמור על אקשן בכולם בו זמנית, אבל היא בהחלט לא יכולה להשאיר את כולם זנוחים לפרשיות שוליות ולהתקדמות מינורית כמו שנעשה. האונס של אנה אולי היה חזק מספיק לפרק אחד, אבל שלושה היו בהחלט יותר מדי. ולא אמרתי אף מילה על חוסר ההתקדמות הכרונולוגי.

הפרק הזה, רגע לפני סוף העונה, תיקן במפתיע כמה מהבעיות של קודמיו והצליח להיות מעניין ומושך מעבר לרמה האסתטית של הטקסטים המלוטשים, התפאורה המרהיבה והפסקול המצוין. ראשית, חלק משמעותי מהפרק לא התרחש בתוך הבית עצמו אלא במקומות אחרים שברובם עוד לא היינו לפני כן: מכלאת החזירים החדשה, חדר השינה של הרוזנת הזקנה, אולם דיונים פוליטיים אקראי ופארק לונדוני מאיר עיניים. שנית, ממש קרו בו דברים שעוררו דרמה וקצב - הנסיעה הבהולה של לורד גראנת'ם לאמריקה(!), ההיריון-כנראה וההפלה-אולי של אדית' בלונדון, המחלה של הסבתא – כ"כ הרבה דברים שנדחסו בפרק אחד ועדיין הצליחו לשמור על מקומם בתוכו בלי לאבד את הרצף. לגמרי לא ברור למה אי אפשר היה לוותר על פרקי הפילרים הקודמים, אם כ"כ הרבה התרחשויות היו צפויות להגיע.

 © 2013 Carnival Film & Television Limited. All Rights Reserved. 

אמנם רמת המשרתים נשארה פשטנית יחסית, אבל ברמת המשפחה קרו, כאמור, כמה דברים מעניינים. הרוזנת האלמנה, למשל, שרגילה שכולם סרים למצוותה ומצאה את עצמה חולה וחסרת שליטה במיטה (שמחתי שוויתרו על סכנת חיים והסתפקו ברמה האנושית) והמשיכה לשעשע גם ככה. אדית', כרגיל הבחורה האומללה (בטוויטר של הסדרה היא זוכה להאשטאג הקבוע #PoorEdith), נתקעה במצב קשה גם לבנות ימינו, ומבחינתה ממש בלתי אפשרי: בתו המזדקנת של רוזן שכבר ננטשה פעמיים ועכשיו גם אהובה השלישי נעלם, בהיריון שלא אמור להתקיים. ההפלה לא יצאה אל הפועל, וקשה לחשוב מה יעלה בגורל התינוק ומה תהיה תגובת המשפחה באם גרגסון באמת לא יחזור. ומרי, הו מרי, ששוב הפכה ההתנצחות שלה עם אחד האורחים הכפויים להתאהבות שהיא עוד לא מכירה בה. סצנת הבוץ במכלאת החזירים הייתה כיפית, במיוחד לאור המסירות שגילתה מרי לחזירים הדוחים ולתפקידה החדש, וגם הכניסה קצת פלפל לדיאלוגים הזהירים ביתר הזמן. היות שמן הסתם הפרק הבא לא יקפיץ אותנו קדימה בזמן, נראה שלפחות הוא יספק סגירה הולמת לתקופה הנוגה הזו בחיי האחוזה.

ציון - 9