הממיר 25/10/13

9. סוכן מחוק, עונה 7, פרקים 1-2
נדיר מאד לגלות סדרה שמצליחה להגיע לשיא יצירתי דווקא לקראת סיומה. כל חציו השני של העונה השישית היה פשוט מופתי - שבר את כל החוקים, גרם לנו לחשוב שהכל אבוד, הביא עלילה רציפה בקצב הולך וגובר, שילב דרמה לא רעה בתוך כל האקשן, וכמובן הביא את פאטון אוסוולט לתפקיד מתמשך (קשה לפספס עם זה...). אמנם סיום העונה נראה כמו השתפנות מסויימת לעומת החזון של "כמעט הכל הולך להשתנות" - מייקל וחבריו כנראה כבר לא יהיו נרדפים ע"י הרשויות, הם לא עוזבים את המדינה (וכנראה גם לא את מיאמי) - אבל העונה החדשה לא מכזיבה.

כעת עם תחילת העונה השביעית והמסיימת של הסדרה, אנחנו מגלים מצב חדש לגמרי. מייקל הסכים לעסקה היחידה שעמדה בפניו והקריב את עצמו (?) למען חבריו, הוא נמצא במסווה עמוק אי-שם בדרום אמריקה, החברים והמשפחה לא יודעים אם הוא בחיים, והגבול בין סיפור הכיסוי שלו כסוכן מחוק שבור, חסר כל ואלכוהוליסט לבין חייו, מטושטש למדי. הפלאשבקים מבהירים את העיסקה שנכפתה עליו. אבל שוב מהדהדת כאן האמירה של פיונה מפרק הסיום של העונה - "קיבלת מה שתמיד רצית". לאורך כל הסדרה מטרתו של מייקל היתה למצוא מי שרף אותו (זאת כבר גילינו) ולחזור לימי התהילה שלו כסוכן CIA. הרי הוא לא באמת רוצה להמשיך לבלות את חייו כסוג של "צוות לעניין" לעשוקי מיאמי והסביבה. וכמו שאומרת השמועה על הקללה הסינית - הדבר היחיד שיותר גרוע משחלומותיך לא יתגשמו, הוא שהם כן יתגשמו. ויש לזה מחיר: כבר בעונה הקודמת ראינו את מייקל חוצה את הגבול שתמיד היה לו - להרוג אנשים אחרים למען המשימה, נעלה ככל שתהיה. בעונה הקודמת הוא חצה מייד בחזרה, אבל כחלק מהכיסוי הוא הורג מישהו ללא נקיפות מצפון, וזה עוד סימן למשהו שהשתבש בו.


2013 NBCUniversal. Inc. © 2013 Twentieth Century Fox Film Corporation. All rights reserved

אז מייקל נעלם והחברים ממשיכים את חייהם בלעדיו - אבל הוא ממשיך למרר את חייהם גם כנעדר. האיש המסתורי שמנסה לגלות עליו מידע חודר לתוך החוג הסודי ומעורר אותם לפעולה, תוך שהוא מסכן אותם ואת מייקל במקביל. הרגע שבו מגלים שהוא מתחזה לעובד סוציאלי ומצליח לסחוט את הנקודה הרגישה ביותר של מאדי, הנכד מבנה שמת, מצמרר - לא פחות מהסצינה שערוכה במקביל ובה ג'סי וסאם נלחמים במטען חבלה קטלני שמכוון אליהם, ללא שום ציוד או גיבוי.

אהבתי מאד את העלילה מן הפרק השני שבה החברים מנסים לתפוס את איש המסתורין, בעוד שמייקל הבלתי-נראה וה-CIA עוקבים אחריהם מרחוק, מצותתים להם, מקדימים אותם בכל צעד ולפעמים גם מצילים אותם בלי לצאת מהצללים. היא הזכירה לי במעט את העונה הראשונה של Alias שבה כאשר סידני בריסטו עובדת גם בשביל CIA וגם בשביל SD-6, לכל משימה ששולח אותה SD-6 יש משימת-נגד מטעם ה-CIA שנועדה לשבש את הראשונה בזמן שהיא מתחזה למבצעת אותה.
ואולי זה גם רמז לבאות. כי יש לי הרגשה שמתישהו בעונה הזאת היוצרות יתהפכו - הטרוריסט יתגלה כגיבור וה-CIA כארגון מושחת ובעייתי (האם זו השפעת הגילויים האחרונים מוויקיליקס שמחלחלת לסדרה?). הפלאשבקים מאירלנד היו חלשים מאד, אבל לפחות הם בנו את המתח ואת הידיעה לקראת סצינת השיא עתירת הכדורים (המצולמת ומבויימת נפלא). הפלאשבק שמבהיר שפיונה כבר התגברה על מייקל והמשיכה הלאה, גם היה שווה את כל שאר הקלישאות על "איך הם נפגשו בפלאשבק עם מוזיקה אירית גרועה". מייקל נאלץ להחשף בפני חבריו ואמו, מפר שוב פקודות ישירות וסוגר הכל בצורה הכי טובה - אז אולי יש לו תקווה לחזור למייקל שאהבנו יותר. לסיכום, פתיחה נפלאה ואני מקווה מאד לראות את ההמשך. (אסף רזון)

9. הממשלה, עונה 3, פרק 5
הפרק התגלתה סוף סוף הסיבה לפרידתם של קספר וקתרינה. האמת היא שברגע הראשון התאכזבתי לגלות שהסיבה היא חוסר היכולת של קספר להימשך לקתרינה לאחר הלידה, אך היה משהו נכון בשיבוץ של הגילוי הזה בפרק "לא תנאף" שעסק בעסקי הזנות בדנמרק וכאילו בא לומר שגם בימינו החלוקה הזו בין חווה ללילית, בין מי שהיא בתפקיד האם, לבין מי שהיא בתפקיד האישה המפתה, עדיין קיימת. נכון שקספר הוא תוצר של מי שעבר התעללות מינית בילדותו ולכן היכולת שלו להגיע למקום "בריא" בנושא המיניות מראש מוגבל יותר, אבל למרות המקרה הפרטי שלו הייתה שם לדעתי אמירה כללית, שהתבטאה גם בניצני הרומן האסור של טורבן שמתקשה לחזור לביתו לאשתו ולילדיו, עם העובדת שלו.

העיסוק בשאלות האם הבחירה בזנות היא לגיטימית, והאם היא אפשרית בכלל ממקום שאינו קורבני, היה עשוי באופן מעורר מחשבה, ואם נהוג לפעמים להשוות את הפוליטיקאים לזונות, אפשר לומר שהמפגש בין שני העולמות הללו בפרק הוציא את הזונות טוב יותר. איכשהו בפרקים האחרונים מתחיל להצטייר דפוס שבו המפלגה של בירגיטה מצליחה לקדם את עצמה דרך עיסוק בנושאים בוערים אך לא באמת מצליחה לעזור בנושא.


קרדיט: Mike Kollöffel

אהבתי מאוד את השיחה שבה בירגיטה גילתה שגם ג'רמי, הגבר שאיתו יש לה מערכת יחסים, השתמש בשירותי הזנות, כמו גם את השיחה שלה עם פיליפ בעלה לשעבר שטען בתוקף שהוא לא. המבט בפניה של בירגיטה בשני המקרים הביע המון. אהבתי גם את ההתקדמות במערכת היחסים של בירגיטה עם ג'רמי במיוחד אחרי הקטע שבו הוא ייעץ לה ללכת לבדיקות, כיוון שהוא שם לב שהיא כמעט לא ישנה, ולא אוכלת, במיוחד כיוון שגם אני שמתי לב לכך ואני מעדיפה שיציירו אותה כאנושית, מאשר ככל-יכולה.

סיום הפרק הוביל את קתרינה לסקס שהוא רק סקס, עם אלכסנדר. הבנתי אותה, אך היה לי קצת צר עליה שהיא מסתפקת במי שהיא אינה באמת מעוניינת בו, רק מפני שהאיש שהיא כן רוצה לא מסוגל להכיל את כל הצדדים שלה. (אורלי)

8. הומלנד, עונה 3, פרק 4
הפרק הזה היה ללא ספק הפרק הטוב הראשון מאז תחילת העונה, על אף שכמובן הכול יחסי. דיינה והחבר, למשל, שלא רק שהוציאו לפועל מבצע בריחה מוגזם כאילו גם הם נמלטים מה-CIA, אלא גם נפלו למיטב הקלישאות של דרמת מתבגרים אמריקאית. הכעס של דיינה על אביה לא משכנע והחבר החתיכי שלה ותסביכיו הפסיכולוגיים לגמרי מיותרים.

שאר הפרק, זה שעסק בעלילה שלשמה נתכנסנו, היה טוב יותר והצליח להניח סוף סוף להקדמות ולהגיע לתוצאות שיקדמו אותה הלאה. ההעמדה של סול ווירג'יל בעמדת הרשעים והאיש החדש שלא ברור אם לסמוך עליו או לא החזירו את העניין של העונה הראשונה אבל עדיין לא היו מספיקים. פה נכנסה התפנית של סוף הפרק והייתה שמחה כפולה, הן בגלל שברור עכשיו שיש כיוון לעונה הזאת והן בגלל האיחוד המחודש בין סול וקרי. כי עם כל הכבוד, אי אפשר גם לערפל את ההתרחשויות בלי סוף וגם להשניא על הצופים את כל הדמויות שאמורות לעורר בהם עניין וסקרנות לגבי ההמשך.

הומלנד עדיין לא נפטרה מהבעיה העיקרית שלה (מעבר לחוסר האמינות הטכני) והיא נטייתה לצייר את כל סיפור הרקע כמין מאבק אינטרסים חסר מטרה בין שני צדדים שבכל אחד מהם קורבנות חפים מרשע ולוחמים חסרי מעצורים. כל הדמויות מתנהגות ומדברות כאילו מדובר בסכסוך שכנים חסר נימוקים או הגיון שצריך רק קצת סובלנות כדי לסיים אותו. הדילוג הקליל על למה הופצצו מתקני הגרעין האיראנים או מה יש לאיראנים נגד האמריקאים הוא מגוחך ומשטיח את הסדרה עד אימה. אם סצנות האקשן היו טובות דיין מילא, אבל כשהשלד העלילתי עדיין רועד אין להומלנד את הפריבילגיה הזו. (מירב)

8. המתים המהלכים, עונה 4 פרק 1
עם פתיחת עונתה הרביעית "המתים המהלכים" נהנית מיתרון אחד גדול: הסטייה שהיא בוחרת לעתים לקחת מחומר המקור, סדרת הקומיקס המצליחה (115 גיליונות נכון לאוקטובר, ועדיין רצה), שמה את העלילה והדמויות במקומות ומצבים חדשים מספיק כדי להפתיע את הקוראים-שהפכו-לצופים, כמו גם את הצופים שאין להם היכרות מוקדמת עם הקומיקס. מצד שני, אותה סטייה היא זו שגם פגמה בסדרה בעונותיה הקודמות, ולראייה סוף העונה הראשונה, אנדריאה ודמותו המאכזבת של המושל (כולל אי-סיום הסיפור שלו).

קרדיט: Gene Page/AMC

בסיום העונה השלישית ובפתיחת הרביעית סדרת הטלוויזיה לקחה פנייה נוספת שאינה עומדת בקנה אחד עם אירועי הקומיקס: ריק ושאריות קבוצתו נטשו את בית הכלא לאחר אירועי וודברי; כאן לא רק שהם נותרו במקומם, נראה שהוקמה שם קהילה משגשגת שממשיכה לקבל לשורותיה שורדים חדשים מדי שבוע. סביר להניח שעומס הדמויות, הבעיה הכי ניכרת בפרק, יהווה את התירוץ להשקתה של סדרת הספין-אוף המדוברת. סקוט גימפל, השואוראנר החדש, מנסה (ומצליח, בינתיים) להזריק רוח חדשה בדמויות הוותיקות והחדשות, כמו גם לאזן עם מספיק זוועה שתספק את תאבי האימה. קודמיו נכשלו לעשות זאת, כל שכן להתמיד בכך כשהדבר כבר נעשה, אז אני מקווה שגימפל הוא המושיע שהמתים המהלכים נזקקה לו.
להמשך הקריאה (תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

7.5 המכשפות של איסט אנד, עונה 1, פרק 1
למרות שלא ידעתי כמעט מאום על הסדרה הזו לפני שצפיתי בפרק הראשון, הגעתי אליה עם ציפיות די נמוכות, בעיקר מפני שהפעם האחרונה שזכור לי שניסיתי לראות יצירה כלשהי עם מכשפות בשמה, הייתה בסרט הקולנוע "המכשפות מאיסטוויק", סרט שזכור לי כאחת היצירות היותר חסרות טעם ומשעממות שניסיתי לצלוח. (כן, כן, אני יודעת שמנגנון בניית מערכת הציפיות שלי עובד בשיטות מאוד מדעיות...)


© 2013 Twentieth Century Fox Film Corporation. All rights reserved

הרצח שאירע בשניות הראשונות של הפרק, השאיר את הפרק באותו המקום שבו הציפיות שלי היו, אך זה השתנה ברגע שבו זיהיתי את רייצ'ל בוסטון שלא ממש יצא לי לצפות בה באיזה תפקיד מאז ימיה כבת' ב"חלום אמריקאי", וגיליתי שהתגעגעתי. כאן על תקן אינגריד המכשפה הספקנית, שלא מודעת לכוחותיה, היא גם מגלמת דמות שמאוד קל לי להתחבר אליה, ומשובצת בקו עלילתי רומנטי מהסוג שאני אוהבת. הקו העלילתי הרומנטי של אחותה פרייה, פחות דיבר אליי, ועניין הגורל כנגד הבחירה כפי שהוא מובע בו יכול בקלות להפוך מאוס אם התסריטאים לא יהיו זהירים בבחירות שלהם. אחד החששות הנוספים שלי לגבי הסדרה הוא חוסר הגבולות לגבי יכולות הקסם המתבטאות בו, כפי שזה נראה בפרק הראשון גם שם כדאי שהתסריטאים ינהגו בזהירות, וישרטטו גבולות ברורים, שכן פתרונות קסם הם לא פעם ידידיה הטובים של הכתיבה העצלנית. בינתיים לזכות הסדרה אפשר לומר שהיוצרים מודעים לעצמם ולז'אנר ועושים שימוש בבדיחות מטא, ושהסדרה בהחלט סיפקה 40 דקות מבדרות. (אורלי)

7. סוכני שילד, עונה 1 פרק 1 (דעה נוספת בהמשך)
אפשר להירגע, יש אישור: ג'וס ווידון חזר לטלוויזיה ובהחלט מרגישים את נוכחותו. במארוול ודיסני לא יכלו להיות מאושרים יותר מהחתמתו של מלך הגיקים לכתיבת ובימוי הסרט הכי גדול שלהם, הגם שהם בטח לא ציפו לאחד הסרטים הרווחיים ביותר בהיסטוריה. מה שתוכנן כפרנצ'ייז עם מיטב גיבורי העל של מארוול שזכויות ההסרטה שלהם לא נמצאים בידי אולפנים אחרים, זכה להכוונה בראשותו של ווידון וסרטים על גבי סרטים לשנים הבאות. החטיף, לראשונה מזה כשלושים שנה, מגיע בדמות סדרת טלוויזיה, מדיום שלרוב נשלט ע"י התאגיד המתחרה, הגם שזה היה בעיקר בתחום האנימציה.


© 2013 ABC Studios & Marvel

אם לא טרחתם לצפות בסרטי מארוול, לא נורא. יש המון אזכורים לדמויות ולאירועים מחמש השנים האחרונות, אך לא תלכו לאיבוד למשמעם. כל מה שצריך להכיר זה את S.H.I.E.L.D. ("המחלקה לאסטרטגיית ביטחון לאומי, אכיפה ולוגיסטיקה", בתרגום חופשי), סוכנות הביון שהוצגה לראשונה ב"איירון מן" והייתה ברקע כל הסרטים, עד תפקידה המרכזי בהקמת "הנוקמים".
להמשך קריאה (תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה )

7. סוכני שילד, עונה 1 פרק 1
בקצרה: סדרת ריגולאקשןמד"ב המתרחשת ביקום הסרטים של מארוול ("הנוקמים"), ובה צוות של הסוכנות המיוחדת "שילד" מנסה למנוע סכנות שמקורן על-טבעי. הסדרה נוצרה על ידי ג'וס ווידון, שמשתתף בהפקתה כשהוא לא עסוק בהפקת הסרט הבא של "הנוקמים".

הפרק הראשון קליל עם כמות סבירה של אקשן, ולא סובל יותר מדי מהצורך להציג את הדמויות, שנתפסות כחביבות-אך-מעוררות-חשדנות: ראש הצוות קולסון שמת ב"הנוקמים", ועתה לא לגמרי ברור מה הוא, הסוכן וורד - סוכן שטח אגוצנטרי, שנכפית עליו עבודת צוות עם חבורה של חנונים, סקאיי - ההאקרית האידיאליסטית שהאינטרסים שלה לאו דווקא זהים לאלה של הצוות, ומלינדה מיי - סוכנת קשוחה שממעטת לדבר. את הפער הזה משלימים פיץ וסימונס המדענים - שאחראים כרגע בעיקר על קשקשת טכנית. בפרק הנוכחי הם מנסים לאתר ולנטרל את מייק (ג'יי אוגוסט ריצ'רדס, גאן מ"אנג'ל"), סופר גיבור טרי שכוחותיו לא יציבים.


© 2013 ABC Studios & Marvel

למרות מספר התייחסויות ליקום של מארוול, ניכר המאמץ ליצור הגדרה עצמית מנותקת מהמקורות. בו בזמן, הפרק מתייחס לאיום שהוצג ב"הנוקמים" כרקע וכמניע המרכזי להקמת הצוות. טלוויזיונית, יש בזה סיכון מסוים - הפרק לא מציג איזשהו איום משמעותי או אירוע מכונן במהלכו, בניגוד לציפייה מפיילוט של סדרה כזו. היעדר האיום והטון הקליל גורמים לסדרה להיראות הרבה פחות קודרת מהיצירה הטלוויזיונית הקודמת של ווידון, דולהאוס - לפחות כרגע. המקום היחיד שבו הורגשה ביקורת חברתית (וכבדות מסויימת) היה הנאום של מייק בסוף, שחיבר בין הסופר גיבורים ביקום של מארוול לתופעת הסלבריטי והאינסטנט-סלב.

אף על פי שהקונפליקט הרעיוני בין ארגון ההאקרים שסקאיי חברה בו לשילד מוצג בקווים כלליים בלבד, נראה לי שדווקא זה כיוון שהולך להתחדד ולהיות אפל יותר בהמשך, היות ושילד הוא בדיוק מסוג הארגונים שווידון נהנה להתעמת איתם רעיונית, ואף עשה כן בסרט. גם הסרט וגם הפרק הראשון בסדרה מציגים את שילד כארגון שמנסה לחזות איומים ולהתמודד איתם מראש, בהצלחה חלקית בלבד (ובניסיונו לעשות כן אף גרם להיווצרותם של כאלה בסרט). הפרק הראשון גם אינו מציג את שילד כארגון מסודר או חכם מדי - הגיוס של סקאיי נדמה כהימור מסוכן של קולסון, וגם המקומות שבהם היא מועילה הם כאלה שבהם היינו מצפים משילד להסתדר גם בלעדיה. כך שגם ההצלחה של הגיבורים בפרק זה עשויה להיות בהמשך בסיס לעלילות שיהיו פחות "פיל-גוד" (הסדרה נרכשה לעונה מלאה, אף על פי שהרייטינג שלה בצניחה מתמדת). (שין – גימל)


בשולי הממיר

שימו לב: הפרק הראשון של המכשפות של איסט אנד שודר כבר בשבוע החולף. שידורים חוזרים יש ב:
יום שישי (היום!): בשעות 16:00, 20:30.
יום שבת: בשעה 17:30


המכשפות של איסט אנד (Witches of East End)
דרמת נשים משפחתית, הנסובה סביב משפחת בושאמפ המסתורית. במרכז המשפחה ג'ואנה בושאמפ אמנית בוהמיינית, free spirit אמיתית, שהיא גם מכשפה משושלת מכשפות עתיקת יומין.  יחד איתה גרות שתי בנותיה הבוגרות, ברמנית פרועה וספרנית ביישנית, ושתיהן אינן מודעות להיותן מכשפות.


© 2013 Twentieth Century Fox Film Corporation. All rights reserved




רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il