שם הפרק, "הגדרה מחדש", מצביע על המצב החדש והשונה שנוצר בעקבות מאורעות הפרק הקודם, אצל כל אחת מהנפשות הפועלות.

אנג`ל מצוי באפילה מוחלטת. הוא מונע ע"י רגשות ברורים וחדים, תוך אפס התחשבות בסביבה, בחברים, במשימה. האובססיה הישנה חלפה עברה לה, פינתה את מקומה לאובססיה אחרת, שחורה, נקמנית ומסוכנת יותר. אנג`ל שורף את הדיוקנים של דרלה שצייר (רמז מקדם לסוף הפרק? כן, והוא לא היחיד...), מנתק את עצמו מכל דבר אחר כדי להתמקד בדבר אחד בלבד – ההתמודדות עם דרלה ודרוסילה. הוא מתכונן נמרצות לקרב, מאמן ומכין את עצמו פיזית אך בעיקר נפשית. פיזית, הוא מתאמן על קבוצת ערפדים בצורה קרבית שלא אופיינית לו במיוחד, מתעלל ומענה את מרל "המודיע" ומשתמש בכוח שלו בצורה די אכזרית, שלרוב לא נדרשת. נפשית, הוא עובד על הדחקת דרלה האנושית מתודעתו, והתגברות על כל הרגשות שחש כלפיה עד כה. הרצון להציל אותה כבד הוחלף ברצון לגבור עליה ולהשמידה. עכשיו הוא רק צריך להוציא אותו לפועל. בפרק הקודם אמר הולנד שלהרוג את דרלה ודרוסילה זו לא משימה כ"כ פשוטה בשביל אנג`ל, וצדק. כדי לעשות את זה עליו להתחבר עם הצד האפל שבו, וזה מה שהוא מנסה לעשות. כשליילה מציינת "הוא קצת קודר מבד"כ", לינדסי מגיב "החזון של הולנד חי וקיים".





השורדים היחידים מהטבח במרתף היינות הם, כמה מפתיע, לינדסי וליילה (שהם "במקרה" גם עו"ד היחידים שאנחנו מכירים). לינדסי בהלם, לא מבין למה ניצל. בהתחלה ליילה אומרת לו את מה שהוא רוצה לשמוע, וצוחקת לו בפנים. האם זה מספיק בשביל לפכח אותו מהרגשות כלפי דרלה? האם הוא למד את טיבה האמיתי? עכשיו נמצאים ליילה ולינדסי בפחד מתמיד שמא יואשמו במה שקרה, ולמעשה מדגישים את תפקידם הקטן במערכת הגדולה של וולפראם והארט. "הם רק אנושיים, לא מודעים לתוכנית לגבי אנג`ל" מזכירה דרלה. בסופו של דבר שניהם מקבלים את משרתו הקודמת של הולנד, בזכות תככנות ומזימות, ובכך מחזקים את קשר הטינה ההדדית של וולפראם והארט עם אנג`ל. חשבנו שזה הסוף? זו רק ההתחלה.


דרלה ודרוסילה ממשיכות במסע ההרס וכעת הן מחפשות כוח והשפעה. דרלה שנאה להיות מנוצלת, וכעת הגיע זמנה לנצל. הן השאירו את לינדסי וליילה בחיים כדי לשמור על איש קשר לעולם העליון שיספק להן מה שהן רוצות. יש להן תוכנית על, אבל ברגע שלינדסי מזכיר לדרלה את אנג`ל, היא משתיקה אותו, "לא הכל קשור לאנג`ל". הן מגייסות "חיילים", מתכוננות לשהייה ממושכת והשתקעות, ואנג`ל עוקב אחריהן, מסתנן במסווה. שימו לב לדברי דרוסילה שחשה בו ואומרת לדרלה "הוא צופה בך, רואה מה שהיית, זוכר אותך כשעוד היית חמה" כלומר אנושית. היא אף חוזרת על המשפט שאמר אנג`ל לדרלה ב- "The Trial": "אף פעם לא תהיי לבד שוב". ודרלה מתעצבנת וממהרת להשתיק גם אותה.




גם אנג`ל וגם דרלה מושפעים רבות מאירועי הפרקים האחרונים. אנג`ל עדין אכול אשמה על שלא הצליח להציל את דרלה האנושית, הוא עדין מרגיש אותה, את האדם החף מפשע, הנשמה האבודה שהייתה. המטרה שלו השתנתה אמנם, אבל הרגש עדיין קיים. הוא עוד מתאבל על דרלה האנושית, בעוד היא מתאבלת על אנג`לוס, ילדה היקר. "את מתגעגעת אליו, כמו פעימת לב" אומרת לה דרוסילה. דרלה עונה שהלב הוא סימפטום למחלה שהיא נרפאה ממנה, ומיד מוסיפה שהוא היה צריך להיות איתה, לצדה, לזרוע הרס וחורבן ולהפוך את העיר, כמו בימים הטובים. בואה של דרלה האנושית עם הנשמה עוררה רגשות חבויים באנג`ל, וגם בדרלה עצמה. הם הרי הסתובבו שנים בנפרד, היא לא הושפעה מחסרונו והוא לא היסס לשפד אותה. חזרתה כאנושית עוררה ואף הגבירה את עוצמת הרגשות ביניהם, והחיבור ביניהם התחזק מתמיד עם נוכחות הנשמה. כעת הקרבה הזו משפיעה עליהם, בצורה שלילית. אנג`ל לא חזק מספיק נפשית, ודרלה לא מסוגלת אפילו לשמוע את שמו.



דרוסילה, רואת העתידות המעורפלת, רואה את האש, הכאב והסבל, אבל אף אחד לא יכל לנחש מה היא רואה באמת. היא ודרלה ניגשות למחסן, פותחות את הדלת ורואות את גופות ה"צבא" שלהן ואת אנג`ל, "צל", קודר יותר מתמיד, ומעשן (ולא במקרה - הפעם האחרונה שאנג`ל נראה מעשן היה ב"Are You Now", וזו עוד הקבלה בינו לבין מי שהיה אז). דרלה שואלת "למה אתה כ"כ רחוק?", ואנחנו, ששמענו את מחשבותיו יודעים שהוא לא מסוגל להתקרב. הוא זורק את בדל הסיגריה ומצית אותן בלהבות (בסצינה שמזכירה מאוד את סוף "The Shroud of Rahmon"). דרלה אומרת "זה לא היה אנג`ל. גם לא אנג`לוס... מי זה היה?". אנג`ל הוא כעת יצור כלאיים, לא זה ולא זה. ערפד עם נשמה, שהאפילה נובעת לא מהשד שבו אלא מהאדם שבו, מהנשמה.




חבורת "אנג`ל חקירות" מתמודדת עם הפיטורין בהדרגה. בהתחילה הם המומים, מאוכזבים, כועסים. מעלים תיאוריות שונות, "אולי הוא ישנה את דעתו", "הוא צריך להיות לבד". אין להם מושג לגבי העתיד, ובשוט מאפיין מתפזרים כל אחד לכיוון שונה. ישנה התמקדות ספציפית בווסלי, שהוא "קלולס" יותר מכולם לגבי עתידו, עבודתו וכישוריו. לאחר מכן הם נפגשים בבר הקריוקי, מובכים לחלוטין. "פאתטיים" אומרת קורדיליה. אח"כ מתחילות ההאשמות ההדדיות, הירידות, וההשתכרות שמובילה אותם לשיר. הם באו לחפש ייעוץ והכוונה, לגלות את גורלם, ובדיוק אז מגיע החזיון של קורדי. בהתחלה הם לא יודעים כיצד להתמודד איתו בלי אנג`ל ומדגישים את חסרונו, ואז מתפרץ ווסלי: "אנג`ל הפנה עורף לחובה שלו, אנחנו לא נעשה זאת". הם מסתכנים, נלחמים ובסופו של דבר מצליחים. הם חיפשו תשובה, ומצאו תשובה. ווסלי מודיע לאנג`ל "אנחנו משאירים את הסוכנות פתוחה, אתך או בלעדיך", ואנג`ל, כרגיל, מתעלם. ובזאת נפרדות דרכיהם.


ה"מלחמה" שמדבר עליה אנג`ל היא מלחמה נפשית יותר מכל. בדרלה ודרוסילה, וולפראם והארט, לינדסי וליילה. הפרק האפל והדרמטי הזה מדגיש את ההבדלים בין העבר להווה, ומעלה שאלות חדשות לגבי העתיד: האם ה"מלחמה" הזו שווה את הצעדים הדראסטיים הננקטים? את הקורבן? האם אנג`ל יהיה מוכן אי פעם? האם הוא יכול להתדרדר נמוך יותר? האם עניינים יחזרו אי פעם לקדמותם, או שמא נאלץ להתרגל ל"הגדרה מחדש"?