אחוזת דאונטון, עונה 4, פרק 5

אנחנו נמצאים כבר בחצי העונה, שלב שבו כבר אפשר לנסות ולומר אמירות מכלילות על העונה כולה ואפילו קצת על הסדרה כולה. בגדול אין ספק שהעונה הרביעית אמנם לא גרועה כמו קודמתה, אבל מתקשה לחזור לתהילה (המוצדקת) של שתי עונותיה הראשונות. אחת הסיבות הבולטות לכך היא ההימנעות מפערי זמן משמעותיים, שמתבקשים מסדרה שמתיימרת לעסוק בתקופה היסטורית רחבה ולא ברגע מתוכה. אין מדובר על דילוגים היסטריים מפרק לפרק, אבל לא יזיק, אחרי שלמדנו איך מתמודדים בדאונטון עם מותו של מתיו, לדלג שנה-שנתיים קדימה ולאפשר לתהליכים רחבים יותר לחלחל, שלא לומר למצוא אירוע היסטורי חיצוני שישפיע על בני הבית. מסתמן שזה כבר לא יקרה העונה, ככה שנשארנו עם הדרמה המשפחתית המוצלחת במידה בתיבול התלבושות התקופתיות עוצרות הנשימה.

בתוך הדרמה המשפחתית הזו, האירוע המשמעותי היה כמובן בייטס מגלה באמצעות מיסיס יוז מה באמת קרה לאנה, במהלך שנדמה שראינו כמותו בסדרה כמאתיים פעם. אם לרגע היה נדמה שהיוצרים הניחו לפוטנציאל הדרמטי האצור בזהות האנס ושבייטס יניח לעניין, מסתבר שאנחנו רק בפתח העניין, שמי יודע מה יצא ממנו. מה שדרוש, בעיניי, זה קצת פחות דרמה וקצת יותר פסיכולוגיה, שתעלה איזו אמירה באשר להתמודדות עם סיטואציה קשה כמו אונס. ועל הדרך אפשר להזכיר את עניין הנטייה המינית של תומס, שהתנדף לחלוטין בעונה הנוכחית אחרי שהיה נקודת אור בעונה הקודמת. מנגד, היה נחמד לראות את אלפרד האומלל עומד בבחינה לטבחות במין מאסטר שף תקופתי, והיה חבל לראות את אכזבתו. דווקא הרגעים השגרתיים בין המשרתים מצליחים להעלות מחשבות על חוסר הפרטיות הטוטאלי שהם סובלים ממנו מתוקף תפקידם וליהנות מדיאלוגים טבעיים ומצחיקים אפילו, ככל שמדובר במיסיס פאטמור. אמנם הדברים האלו לא יכולים להחזיק את הסדרה אבל הם בהחלט מאפיינים אותה ואת התחושה שהיא משרה.

© Copyright ITV plc 2013

בקומה למעלה הושתלו בפרק הזה שלל זרעים להסתבכויות עתידיות, החל מאוולין נאפייר שחזר השד יודע מאיפה לחזר אחרי מרי וכלה בדואר האבוד. היציאה של מרי וטום להסתובב באחוזה ולהראות לנו קצת כבשים הייתה חסרה כבר איזה זמן, שלא לדבר על הילדים שקיבלו סוף סוף קצת זמן מסך. ואם כבר מדברים על הילדים, הרעיון של טום לעבור לאמריקה ולהתחיל מחדש נשמע מתבקש ואולי הפעם הוא יצליח להגשים אותו בלי להשאיר שברים אחריו. אם התסריט של עונה הזאת מתעקש להישאר בטווח זמן מצומצם, אולי דווקא תפיסת המרחב שלו תתרחב ונזכה לראות עוד כמה חלקים מהעולם של התקופה, או לפחות של לונדון.

ציון - 8