בדצמבר עומד לצאת למסכים סרט חדש. שר הטבעות שמו. בהקשר לסרט הזה, יש שני דברים שיש לי להגיד. הראשון הוא על חוסר היכולת של הוליווד להמציא דברים חדשים, ועל הצורך למחזר. יש ספר טוב? בואו נהפוך אותו לסרט! (דוגמאות: שר הטבעות, הרוזן ממונטה קריסטו, ועוד). יש סרט טוב? בואו נעשה סיקוולים (האקדח מת מצחוק 33 ושליש)
או יותר טוב, בואו נעשה מזה סדרה! (ריקוד מושחת, קלולס).

אז תראו, לא שאני אומרת שזה רע לקחת סיפור טוב ומוכר ואהוב ולהמחיש אותו לחיים. הבעיה היא, בדרך כלל, שזה לוקח את היתרון האחד שיש לספרים, על פני כל מדיה אחרת, וזה היכולת להשתמש בדימיון שלך. כשאתה קורא ספר, אתה מדמיין לבד את קולה הענוג של בת הים, או את גן הפרחים שיש בו פרחים בצבעים שאין אצלנו בעולם. אתה יכול לעשות הכל בדימיון שלך. אם, לעומת זאת, הופכים את הספר הזה לסרט, במיוחד כשמדובר בפנטזיה, אז הפנטזיה מאבדת מערך עצמה, באיזה שהוא מקום.

למה הכוונה? הייחוד בפנטזיה זה שהיא אישית. היא רק שלך. היא מתקיימת רק בדמיון שלך. אחרת, היא כבר לא פנטזיה. נכון, יש פנטזיות שנוטות להיתפס כקולקטיביות, אבל אם נרד לפרטים, נגלה שאותה הפנטזיה תהיה שונה אצל כל אחד מהאנשים. יותר מזה, פנטזיה שמתממשת, כמוה כלא הייתה! ברגע שהגשמת אותה, זה אף פעם לא יהיה טוב כמו הדימיון.



יש רק סרט אחד שלא פגם בפנטזיית הספר, ורק חיזק אותה, בעיני, וזה, תאמינו או לא, הגרינץ`, על פי ספרו של דוקטור סוס. ומאיפה ההבדלה הזו? למה הספר הזה הצליח להיות מתורגם לסרט בלי לפגום בהנאה?

כי ד"ר סוס גם אייר את הספרים שלו, כך שמראש זה ספר שמשאיר הרבה פחות מקום לדימיון (בלי שזה יוריד מערך החווייה). העניין הוא, שיוצרי הסרט פשוט הצליחו לעורר את הציורים של ד"ר סוס לחיים, כשהם נאמנים למקור.



טוב, אז למה מיחזור זה לא טוב, זה הסברתי. אבל מה היתה הנקודה השניה שהסרט הזה, שר הטבעות, הזכיר לי?

או, אז ככה. הסרט הזה מתחבר כל כך טוב, עם העובדה שהרוע הנשי עולה על כל דימיון, ואם יש רשע טהור בעולם, הרי שאישה עומדת מאחוריו. אני יודעת שבספר זו לא הייתה כוונת המשורר, לפחות לא המוצהרת, אבל תחשבו שוב, כל הרשע בעולם יצוק לתוך טבעת.
נשים. אמרתי לכם.

וזה לא שכולנו רעות. ממש לא. יש נשים מקסימות, לא פחות מזה שיש גברים רשעים, אבל השורה התחתונה היא, שהאדם המרושע ביותר על פני כדור הארץ הוא אישה. חייב להיות.
יש סוג כזה של קנאה וקטנוניות, שהוא בלעדי לנשים. גבר לא יכול להגיע לרמה כזו. לא סתם אם אני אנסה לכתוב "קטנוניות" ו"אכזריות" באנגלית בפונט עברי, יצאו לי שמות של בחורות: פ(א)טי וק(א)רול. זה מכוון.

אני אתן לכם דוגמא קטנה, אולי קצת לא קשורה, אבל זה קצת יסביר לכם אולי את התמונה הכללית: קחו לדוגמא בחורה שמתלבשת יפה. ממש יפה. אתם חושבים שזה בשבילכם ולכבודכם, נכון? שאנחנו מתלבשות ככה כדי להזיז משהו אצלכם, הגברים, כשתראו אותנו. אז זהו, שלא. נשים מתלבשות יפה, והדבר היחיד שמעניין אותן, זה איך נ-ש-י-ם אחרות מגיבות למה שהן לבשו. זה האומדן. עובדה שאפילו נסיכות ערביות, שאף גבר לא רואה את הבגדים שהן לובשות מתחת לגלביה השחורה, קונות רק בגדי מעצבים ססגוניים ויפים. למה? כי בחדר שהן יושבות בו כל הנשים, כן רואים את הבגדים!

ומפה מייד נגיע לקשר, למה נשים הן רעות. האומדן הכי טוב לדעת שאת נראית טוב, הוא לא כמה גברים מתעניינים פתאום במה שיש לך להגיד, או מנסים להתחכך בך עם או בלי כוונה נסתרת. האומדן האולטימטיבי הוא כמה פטי וקרול באות אליך ואומרות, "הבגד הזה נורא משמין אותך" "הצבע הזה עושה אותך חולה" ודברים מהסוג הזה. כמה שיותר נשים יתקפו אותך, ככה את נראית יותר טוב. כמובן, צריך לשים לב לניואנסים, לקול ולאינטונציה בזמן שהן מעירות את מה שהן מעירות.

הבנתם? עכשיו אתם יודעים למה נשים רעות יותר?

אם לא, אז הנה דוגמא אחרת. שני בחורים רבים על בחורה אחת, או מצב הפוך. מי יצא עם יותר נזק? הבחור שהשתיים רבות עליו. הן יהיו עסוקות יותר בלכסח אחת לשניה את הצורה, ולא ישימו לב לבחור, בעוד הבחורה ששניים רבים עליה, תקבל את כל היחס בעולם. הבחורים ינסו להרשים אותה יותר, ולא כל כך לטרפד אחד את השני.

בדרך כלל.