הממיר 27/9/13

10. שובר שורות, עונה 5 פרק 15 (שימו לב: הפרק ישודר מחר בשבת)

"חופשי זה טוב"
(המלצרית בדיינר לוולט, פרק פתיחת העונה החמישית)

סיומו של הפרק הקודם הותיר לנו מעט מאוד חלקי פאזל ריקים להשלים. כבר בתחילת העונה ידענו שוולט עזב ועתיד לחזור, שהבית ריק, שכולם כבר יודעים מי הוא ושיש לו עניינים לא סגורים לטפל בהם, כמו גם נשק אוטומטי וכמוסת ריצין. אחרי הפרק הקודם כבר ידענו נכוחה מה קרה ויכולנו לנחש די בקלות מה הם אותם עניינים לא סגורים. הפרק החדש השלים לנו את החלקים החסרים באופן הרבה פחות דרמטי וסוער מאשר קודמו, אבל עדיין היה מאוד מעניין. למעשה, לא שמתי לב שזהו פרק ארוך מהרגיל אלא רק אחרי הצפייה, כשנתקלתי שוב בידיעה ששני פרקי הסיום יהיו באורך של 55 (ללא פרסומות). הכל קלח וריתק.

ראינו את וולט מועבר על ידי רוברט פורסטר (ווהו, רוברט פורסטר!), מה שהיה מגניב, אל ניו המפשייר. ראינו אותו עדיין מנסה לגייס מעט הייזנברגיות כדי לאיים שוב על סול. ראינו אותו מרים ידיים וקמל, רזה, קונה את שהותו של מחליף-הזהויות, מושמץ ומבוקש בכל רחבי הארץ, משפחתו מעוקרת מביתה. הכינוי 'מדינת השחם' (כלומר הגרניט, אבל המילה בעברית פשוט יפה מכדי לא להשתמש בה) לניו המפשייר, נושא משקל סמלי גדול לאור העובדה שאבני גרניט מבוקשות מאוד לבניית מצבות. ובכל זאת, מה שהיה באמת מעניין, ולעתים גם ממש מסעיר, היה הדברים שלא יכולנו להשלים לבדנו עד כה. קצת ממה שעובר על סקיילר – ששוב חווה איום בתוך ביתה על בתה התינוקת, ובמקביל מואשמת במעשי בעלה – אבל בעיקר ג'סי ונקודת המפנה של וולט. שלושתם נתונים בחלום בלהות, כל אחד מענה יותר מקודמו, איש איש בכלא משלו. כולם מעשי ידיו של וולטר ווייט.


© 2013 Sony Pictures Television Inc. All Rights Reserved

קורותיו של ג'סי נראים כאילו נשלפו ממותחן אימה. אחרי כל כך הרבה אלימות בפרק הקודם, היה נדמה שהפעם אנחנו מתמודדים בעיקר עם הנשורת הרגשית ו/או הטכנית, אבל אפשר לסמוך על הנאצים שיספקו גם הפעם בעתות: ראשית עצם נוכחותם המגורבת בחדרה של הולי הקטנה ומאוחר יותר הוצאתה להורג של אנדריאה מול עיניו של ג'סי, מה שללא ספק יהיה נדבך עשוי-גרניט נוסף על נשמתו ומצפונו של הבחור האומלל. אצל וולט הכלא שונה בתכלית – כלום לא נותר עוד סביב שריד הענק, מושלג ורחב מידות לאין שיעור, מישור הקרח פרוש אל המרחק. כל מה שוולט עשה אי פעם, כל המטרות שהציב לנגד עיניו קרסו. מרבית הכסף איננה וגם מה שכבר נשאר אינו יכול להגיע אל משפחתו בשעת מצוקתה. גוסס בבדידות מזהרת, קושר את טבעת הנישואין אל צווארו – ביקום מקביל, הסוף האלטרנטיבי והאירוני של הסדרה הוא היחנקו של וולט בשנתו מהשרשרת המאולתרת הזו. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8. הסודות של אחוזת קריקלי
הסודות של אחוזת קריקלי הנה מיני סדרה בת שלושה פרקים, המבוססת על ספר באותו שם מאת מחבר ספרי האימה ג'יימס הרברט. למרות שאימה הוא ממש לא הז'אנר החביב עליי, משהו בתקציר הסדרה על אם המחפשת את בנה האובד, ומסרבת להתפנות מאחוזה רדופת רוחות רפאים, למרות הסכנה הנשקפת לבנותיה, כי אולי שם טמונה האפשרות למצאו, משך אותי. מה גם שסקרן אותי לראות את מייזי ויליאמס (אריה, "משחקי הכס") בתפקיד אחר. איכשהו הצפייה בהקלטת הפרק הראשון בסדרה התבצעה רק השבוע כך שיצא שצפיתי השבוע בכל שלושת פרקי המיני סדרה שהגיעה לסיומה ביום שני האחרון.


©BBC 2012

אני מודה שלהפתעתי, למרות שבאתי לפרק הראשון מוכנה לנטוש אותו לאחר 10 דקות, נכבשתי כבר בשתי הדקות הראשון למראה הילד סטפן – מדיירי האחוזה בשנת 1943 - המתחבא בארון ואומר "שמע ישראל" בעברית, ממש כמו שהפסוק כולו אמור להישמע. והייתי לחלוטין מרותקת למסך לכל אורך הפרק הראשון. גם הפרקים הבאים היו טובים בעיניי, אך ככל שהסדרה התקרבה לפתרון התעלומות והתרחקה מיצירת המתח, היא הפכה לפחות מספקת. וכך, הפרק השלישי שחתם את הסדרה פתר אמנם את תעלומת אחוזת קריקלי, והחלק שסיפק את הסיפור ההיסטורי היה עשוי בצורה טובה ומרגשת לטעמי, אך לא ניתן שום ההסבר על הקשר שבין הבן האובד לבין קורות אותה אחוזה וכך כל המבנה עליו הסדרה מתבססת נותר רעוע מעט בעיניי (מקריאה ברשת, הבנתי שבספר הקשר ברור יותר, אך שינויים שנעשו בעיבוד הטלוויזיוני כדי להפוך את סופו לאופטימי יותר מנעו את האפשרות לספק את אותו ההסבר בסדרה). חובבי האימה יכולים למצוא את הסדרה כלא מספקת מבחינת אימה, לי זה כמובן ממש לא הפריע, ובסה"כ הסדרה הזו הייתה הפתעה חביבה מבחינתי. (אורלי)

7. הממשלה, עונה 3 פרק 1
הממשלה חזרה אחרי הפסקה בפרק שממש לא הבריק. אני לא יודעת אם לי יש בעיה עם פרקי מעבר או שבאופן עקרוני הם קשים לעשייה, אך הקפיצה בזמן, השינויים שעברו על הגיבורים והסדרה מוצגים בפנינו כעובדות גמורות, והתחלת כל העשייה הפוליטית מחדש, הרגישה בדיוק כך: אנחנו מספרים לכם הרבה דברים לא חשובים רק כדי שנוכל להתחיל לספר את הסיפור מהתחלה, והסיפור שאנחנו רוצים לספר הוא הסיפור של בירגיטה מקימה מפלגה חדשה. בדרך קיבלנו את קספר וקת'רינה שנפרדו, במינונים קטנים. את הרומן החדש של בירגיטה, את חייה החדשים שנראים כמו פרסומת למשהו (במיוחד מסע הקניות שהיא ערכה אי שם בתחילת הפרק) ואת מאבקו של הערוץ הראשון לשדר תכניות חדשות איכותיות שאין להן צופים.


קרדיט: Mike Kollöffel

האמת שהמינון של קספר היה כל כך קטן בפרק והוא נראה לי כל כך שונה עם התספורת החדשה עד שהתחלתי לתהות אם לא החליפו שחקן בפרק הזה, אבל לא מצאתי לזה שום תימוכין. הרגעים המעניינים ביותר בפרק נרשמו בעת הנאום של בירגיטה בבחירות הפנימיות במפלגה, ונאומי התשובה להם זכתה. אני מודה שלרגע חששתי שהם יענו על השאלה "האם התגעגענו לבירגיטה בשנתיים שלא הייתה כאן?" בלאו מוחלט, ויציבו אותה בעמדה דומה לשאלת ה"אני לוזר?", אך זה לא קרה, ושמחתי בעיקר בשבילה, אם כי חשבתי שאירוע כזה היה יכול לעזור לפרק המנומנם הזה. (אורלי)

7. אימפריית הפשע, עונה 4 פרק 2 (השלמה מהשבוע שעבר)
דרכה של "אימפריית הטיילת", שאבדה לה אחרי מותו של ג'ימי דרמודי בסוף העונה השנייה, עדיין לא נמצאה. גם בהיעדרו של ג'יפ רוזטי, וגם עם נבל חדש שמסתמן כמוצלח פי כמה, העניין שלי בסדרה הולך ואוזל. הטיפשות של היוצרים היא הניסיון העקבי שלהם לספק אויבים חדשים כנגדו של נאקי במקום להשתמש בכל הכוחות הרבים – רבים מדי, נדמה לפעמים – העומדים לרשות הסדרה גם ככה. לא משנה אם מדובר בקריקטורה כמו רוזטי או בטהרן טרינדדי מרתק בעל שפם מסוגנן כד"ר ואלנטין נרסיס. אוקיי, קצת משנה, אבל עדיין הנקודה בעינה עומדת.

כשריצ'רד הארו הגיע למשרדו של האיש ממילוואקי ולבסוף חס עליו, הוא הפנה לו את גבו, מקנה לגבר אפשרות להוציא את אקדחו מהמגירה ולירות בו. לא יכולתי להימנע מהחשש הקטן שזה הולך לקרות, ואז מיד הכתה בי המחשבה שאם ריצ'רד ימות אני ללא ספק אפסיק לצפות בסדרה. ממש שם באמצע העונה. כמו תמיד, וביתר שאת מאז שג'ימי מת, ריצ'רד נושא על כתפיו את כל העול הרגשי של הסדרה, ובהתאם היה הדבר היחיד שבאמת עניין אותי בפרק.

האיחוד שלו עם אחותו התאומה שינה אותו מן הקצה אל הקצה. עד כדי כך שממש לפני שהוא מגיע לשם הוא רוצח אדם שעל שולחנו מונחת מתנה עטופה עבור בתו הקטנה, חרף הפצרותיו ותחנוניו כי יש לו משפחה. לעומת זאת, אחרי שהגיע אל אחותו ריצ'רד שואל בעצמו את הנדון למוות אם יש לו משפחה, מקבל תשובה ומחליט לחון אותו ללא תמורה. מאוחר יותר הוא אפילו לא מצליח לירות בכלבו הגוסס, אם כי שם מטבע הדברים מדובר במניעה עמוקה יותר – ידו רועדת והוא דומע. אבל הוא אומר בפירוש לאחותו: הוא לא רוצה לעשות את זה יותר. המשפחתיות, השייכות, היא כל מה שריצ'רד רצה אי פעם. הוא ניסה לקיים אחת כזאת עם טומי הקטן ועם ג'וליה סגורסקי בעונה הקודמת, ואחרי שזה קרס הוא ממשיך הלאה, ובעצם אחורה, וחוזר הביתה לוויסקונסין.


© 2013 Home Box Office, Inc. All rights reserved

אחרי המלחמה הוא חזר אל ביתו כך, פעור פנים ומצולק נפשית, אחותו טיפלה בו במסירות והוא בתמורה עזב בלי להיפרד אפילו [1]. הוא היה זר בביתו, אבל הזרות הזו מתעמעמת כי עכשיו הוא שוב שם ומתנצל בפניה. אחותו נותנת לו לקרוא את הספר "אנשי השחמט ממאדים" מסדרת ג'ון קרטר של אדגר רייס בורוז, ותחושת הזרות של ריצ'רד מתגלמת בכוכב האדום הזר [2]. אבל אמה פרקטית בהרבה – בפנים היא משאירה את הדרישה לתשלום. לברוח למאדים זה נחמד, אבל גם על כדור הארץ נדרשים מריצ'רד כמה דברים. היקומים האלה עומדים להתנגש כאשר גבר שלישי – אם צריך לנחש, מדובר בקרל בילינגס עצמו, האיש ששכר את ריצ'רד לרצוח את שני שותפיו, או אולי מישהו אחר מטעמו – אוחז בדרישת התשלום ומתקשר אל בית משפחת הארו.

[1] בעבר, כאשר ריצ'רד סיפר לאנג'לה על אחותו, הוא גרם לזה להישמע כאילו הייתה רק אמה, אבל מסתבר שגם אביהם היה שם. כשריצ'רד סיפר כיצד אביו גילה לו את שנת לידתו האמיתית לפני שריצ'רד נשלח למלחמה, זה ממש עשה לי חשק לראות את זה בפלאשבק, כשפניו והוא עצמו היו שלמים. הבו לריצ'רד ספין אוף וזהו.
[2] קצת בדומה לאופן שנעשה בסדרה אחרת, "מד מן", עם מייקל גינזברג. זו הפעם השנייה השבוע שאני נזכר בו בהקשר של סדרה אחרת. למעשה, בארה"ב שתי הסדרות שודרו באותו יום.
(yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

6. לות'ר, עונה 3 פרק 3
שוטר שחוצה מדי פעם את הגבולות הוא קלישאה מוכרת. אזרח שלוקח את החוק לידיים ומחליט להחליף את המשטרה ולרצוח את העבריינים, אף הוא קלישאה מוכרת, והמפגש בין שתי הקלישאות הללו בפרק לא יצר שום רגע המתעלה מעבר לקלישאות. אני מודה שאהבתי את סצנות הפתיחה, אך הפרק הלך והתדרדר בעיניי מרגע לרגע. אחד מרגעי השפל נרשם כשלות'ר בא בשם המשטרה לבקש מאחת הקורבנות של הפדופיל שנלקח על ידי טום מרווד- רוצח העבריינים – בשבי, לפנות לטום בבקשה שלא ייקח את החוק לידיו ולא יוציא אותו להורג. לא רק שהמשטרה נהגה כאן באופן שאינו אתי בכך שהיא ביקשה מקורבן של עבריין מין לחשוף את עצמה בטלוויזיה באופן שאינו משרת את טובתה כלל, המשטרה נהגה גם בטיפשות יתרה בכך שהיא בקשה ממנה לעשות את הצעד הזה בשידור חי, במקום להקליט אותה מראש כדי לשלוט בדבריה. וכל זה רק כדי להגיע לסופו של הפרק שבו ריפלי חושב שהוא יכול לעשות מעשה לות'ר ולהתעמת לבדו עם טום מרווד, נורה על ידו מיד אחרי שטען שהוא לעולם לא יתדרדר לפגיעה בחפים מפשע. כן, יש נתיבים שאם הולכים בהם, אין ספק שהם מובילים רק להתדרדרות. (אורלי)

 
© BBC 2013




רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il