אחוזת דאונטון, עונה 4, פרק 1

העונה הרביעית של "אחוזת דאונטון" נפתחה בתנאים לא אופטימליים, בלשון המעטה. בספיישל חג המולד נאלצו היוצרים להרוג את מתיו, אחרי שבמשך שלוש עונות יחסיו עם מרי היו ציר העלילה המרכזי של הסדרה. הדמות עצמה הייתה די פלקטית, שלא לומר מרגיזה, אבל סדרה כמו דאונטון צריכה רומנטיקה גדולה וחיובית, ואם כבר הורגים בה דמות ראשית אחרת ארבעה פרקים קודם (סיביל, שמתה בלידה), מתיקותה המשפחתית עומדת בסכנה. אם זה לא מספיק, אז גם השחקנית שגילמה את או'בראיין פרשה, והדמות שסיפקה לא מעט רגעים יצריים ותפניות עלילה נאלצה להיעלם גם היא. מה שנשאר זה שני תינוקות יתומים, שני בני זוג אבלים ושום אירוע היסטורי מסעיר מספיק כדי להיתלות בו.

על פי הפרק הראשון לעונה קשה לדעת אם הכותבים הצליחו לצאת מהפלונטר הזה ולכוון אותו למקומות מעניינים, שינערו את התבניתיות המסוימת שהסדרה נכנסה אליה. רוב הפרק הוקדש לאקספוזיציה שעברה דמות-דמות והציגה לנו את הבעיות שהיא צפויה להתמודד איתן במהלך העונה, בחלקן חדשות ובחלקן מוכרות היטב. כך המשרתים הזוטרים עדיין תקועים במרובע הרומנטי דייזי-אלפרד-איווי-ג'ימי, תומאס עדיין מחפש עם מי להסתכסך, וליידי גראנת'ם עדיין שוכרת ומפטרת משרתים בהחלטה של רגע.

© 2013 Carnival Film & Television Limited. All Rights Reserved

בקומה למעלה המצב כמובן עדין יותר, לאור הטרגדיה. טום ברנסון אמנם מנסה לקדם את הרפורמות שמתיו התחיל, אך לורד גראנת'ם נסוג חזרה, ויתרה מזו, נחוש להרחיק את מרי מכל מעורבות שעשויה להטריד אותה. מרי, מצידה, מסתובבת בבית כמו רוח רפאים שחורה-לבנה ונראית קודרת להחריד. כאן נוצר היפוך תפקידים מעניין, כשאדית' שתמיד הייתה הדחויה והבודדה מטפחת בהנאה את מערכת היחסים שלה עם העורך הלונדוני בזמן שמרי אומללה בבית. כמו תמיד בדאונטון, כשלורד גראנת'ם נופל לאיזה בור של חוסר הבנה מי שמצילה אותו היא הרוזנת האלמנה, שמשכעת את מרי שהיא חייבת לקחת אחריות על חייה. למרבה הצער, קו העלילה הזה חרוש עד אימה, שלא לדבר על הביצוע: בדרך כלל דאונטון מצליחה לומר קלישאות בחן, אבל גם מגי סמית' לא עמדה בבנאליות של "יש לך שתי דרכים, חיים ומוות, ואת חייבת לבחור בחיים". עם זאת אהבתי את ההודאה המבוהלת של מרי, על כך שעם מתיו מתה גם כל הרכות שנמצאה בה, והיות שבעיניי ההתמודדות הפנימית של מרי בין הפן הקשוח לרגישות הפנימית היא מרתקת, אני מצפה להתפתחות בכיוון הזה. הרוזנת עצמה מפגינה מפה לשם תהליך מרשים של התרככות, כשהיא עומדת ומפטפטת עם מוזלי האב שבעונה הראשונה היה נמסיס תערוכת הפרחים שלה.

הסצנה האחרונה, שבה מרי מצטרפת בהפתעה לישיבת מנהלי האחוזה הייתה בעיקר תענוג פמיניסטי, ואני מקווה שנלך קצת יותר לכיוון הזה. אם מרי תהפוך לאלמנה חזקה ולוחמנית ותתעמת קצת עם הגברים המדושנים, אולי לא רק רע יצא מהמוות של מתיו. בסך הכול, למרות שקווי העלילה המוכרים די משעממים, יש בין בני המשפחה כמה נקודות אור שבהחלט יכולות להחזיר את העונג של שתי העונות הראשונות.

ציון: 8