הממיר 16/8/13

10 סוכן מחוק עונה 6 פרק 10

זה היה כנראה הפרק הטוב ביותר של הסדרה עד כה, ששילב בצורה נהדרת אקשן ורגש - והסוף שלו כמעט העיף אותי לרצפה. "כל השגיאות שנייט עשה היו כי רצה להיות כמוך", אומרת מדלין למייקל. "הוא רק רצה לעזור לך כי ידע כמה אני גאה בך. אני הייתי אימא שלו ותפקידי היה להגן עליו מפניך!". כל הדינמיקה המשפחתית הזאת נחשפת בהתפרצות של אם אבלה, אבל לא לדאוג, זה ימשיך ויעמיק בהמשך.

מייקל של הפרק הוא קצת יותר וקצת פחות ממה שהתרגלנו; ניכר שמות אחיו השפיע עליו בצורה ניכרת. השיתוף של מדליין בתכניותיו, הרכות שבה הוא מדבר עם פי על הגעגועים לימיהם באירלנד, הרצון לפרוש מעסקי הריגול, והרגע שהוא כמעט נשבר בדמעות כשמתגלה הטוויסט של הפרק, כל אלה היו שם לעתים אבל מעולם לא נראו בו בצורה כה מוחשית וכל-כך מרוכזת.
בהתחלה היה משעשע לראות איך דיבוב-המרגלים הרגיל של מייקל וסטן, על כך שכשאתה חולק מידע אתה לא יכול לדעת מי יעשה בו שימוש, מתגלה כרב-משמעי: השימוש לרעה הוא לא של מישהו בסי.איי.איי, אלא של אימא שלו שמנצלת את המידע כדי להיכנס למטה הסוכנות ולקבל, כרגיל, בדיוק את מה שהיא רוצה. "את סוחטת סוכן CIA בלי למצמץ" אומר לה קארד, "ואני חשבתי שמייקל ירש את אומץ הלב מהאבא שלו". שוב האב הנעדר הזה, שמשמש תמיד את מי שרוצה לתמרן את מייקל-  וקארד (בגילומו המשובח כרגיל של ג'ון מקגינלי) הוא אולי הקרוב ביותר לדמות-אב שהיתה למייקל.

תראו את הדיאלוג הנהדר הזה:
"אתה אימנת את מייקל. אתה ראית צד אחר שלו. אתה יודע איך נראו חיי המשפחה שלנו, איך נראתה הילדות שלהם. זו הייתה החלטה שלי לא לעזוב את פרנק, והבחירה הזאת הפכה את מייקל לחזק ובעל יכולת... אבל היא השאירה את נייט המסכן פשוט... איך שני אחים הפכו להיות כל-כך שונים?"
"דמייני שאת מחזיקה שני בקבוקים ומפילה על הרצפה, ושניהם נשברים. אבל     מה שחשוב זה איך הם נשברים. בעוד שבקבוק אחד מתפורר לערימה של שברי זכוכית, השני מתנפץ לנשק בעל להב משונן. אותה הסביבה שהפכה את האח הגדול ללוחם, ריסקה את האח הקטן. לא כל האנשים נשברים באותה צורה, ככה זה. הבעיה היא שאת מתמקדת רק ברע, כי יש פה גם צד חיובי: שלא תביני אותי נכון - מייקל באמת פגום. אבל הוא גם ילד קטן שרק רוצה להגן על אימא שלו ואחיו הצעיר. וזה אומר שכל האנשים שהוא עזר להם, בעצם צריכים להודות לך. וגם לנייט כמובן. זה כל מה שיש לי".

כל-כך רגיש ומקסים. ולכן הטוויסט כל-כך מזעזע. זה ממשיך מכאן בעריכה המקבילה בין פנמה לארה"ב. קארד, הנפלא והתומך כל-כך, שאומר לאימא של נייט "אלה אולי דברים קשים, אבל דבר אחד תמיד תקבלי ממני: את האמת", מתגלה פתאום כאיש מאחורי הקונספירציה. "תמיד הייתי קשוח עם מייקל כי היה אכפת לי ממנו" הוא אומר למדליין בעוד מטוסי קרב ששלח מפציצים את המקום שבו הבן האהוב אמור להיות. "בעצם מייקל הוא הדבר הכי קרוב שהיה לי לבן", הוא מתוודה, בזמן שמייקל בורח מעוד הפצצה אחת. "אני שמחה שלמייקל יש אותך" עונה מדליין, ומיד כשהיא עוברת את הפינה הוא מוודא שהחיסול הממוקד הושלם בהצלחה. 

כי כל דמויות-האב שמייקל אסף עד כה, בגדו בו בשלב מסוים. כמו מישהו עם טראומות ילדות, הוא משחזר את אותה החוויה שוב ושוב עם אנשים אחרים. אבל דומה שאף אחד לא יצר מערכת אמון אבהית כזאת כמו קארד, ואף אחד לא הכזיב בצורה מזעזעת כל-כך. האם מייקל ישבר שוב, והפעם לרסיסים?
וכך מסתיים הפרק: "אז מה עושים עכשיו, לעזאזל?" שואל סאם, וגם הצופים. (אסף רזון)

9 פרוורי הגיהינום עונה 2 פרק 16

אם עד היום דמותו של נואה בסדרה הייתה די פושרת בעיניי, הרי שההתאהבות המפתיעה שלו בכרמן, עוזרת הבית, סיפקה לו סוף סוף עלילה שאפשר לנעוץ בה שיניים – מטפורית כמובן, בהיותו רופא שיניים הוא נטל חלק בכמה עלילות ששיניים היו חלק מהן אבל זה לא הפך אותן לטובות במיוחד. איכשהו התאהבותו בכרמן שהייתה פרודיה על כל עלילות ההתאהבות האפשריות בעוזרת הבית, שבדרך כלל מתוארות כגבר שנופל ברשתה של העוזרת היפה והחתיכה שבאה לעזור לאם שאך ילדה ועדיין לא חזרה לעצמה, לטפל בתינוק. כשהפעם זה היה בדיוק להיפך באופן שהוא אולי מצחיק אבל גם קצת ראוי והגיוני שיקרה בהתחשב באופי הקר של האם והאופי החם של כרמן. ולמרות שחלק בי תוהה אם אין בכך גם איזה מסר בעייתי בנוגע לחזרה לתפקידים ה"מסורתיים" של האישה האידאלית, זה לא באמת מטריד אותי כיוון שהתוצאה הייתה משעשעת מאוד, ובמיוחד הצחיקה סצנת הנשיקה בשירותים תחת המים הזורמים, ששיחקה עם קלישאת "It's always in the rain" והתגובה של כרמן "מה זה? רציתי שתרצה בי כעוזרת בית". (אורלי)

8.5 עבודה ערבית עונה 4 פרק 6

הפרק נגע הפעם בכמה מהתופעות היותר חמורות בסכסוך המתמשך בין היהודים לערבים ובראשן הפגיעה בנפש וברכוש משני הצדדים. זה תמיד ראוי להערכה בעיניי האופן שבו הסדרה מצליחה לגעת בנושאים כל כך כואבים ולהפוך אותם למשעשעים על ידי הצבה במרכז הסיטואציה אנשים שבכלל לא רוצים להיות שם כמו אמג'ד שנקלע לאזור האש ותוהה אולי הוא יצר אותה, ומאיר שמשלם את תג המחיר בשל העובדה שהוא מתויג כ"מתנחל צמרת". אם כי אני חייבת להודות שהחבל שעליו מהלכים היוצרים ביצירת האיזון  בין היהודים לערבים היה הפרק דק מהרגיל, והוכרע בעיניי לרעת הצד הישראלי באמירה החריפה על התעלמות השלטונות הישראליים מפעולות תג מחיר שאני מקווה מאוד בשביל החברה שלנו שאין בה ממש, למרות שמנקודת מבטי אין לי שום יכולת לדעת מהי האמת. עניין נוסף שגרם לי התלבטות הפרק לגבי המציאות, הייתה השריפה שפרצה בבית החולים עין כרם כתוצאה מזגוגיות משקפיו של אמג'ד, שכן קשה לי להאמין שבבית חולים בסדר גודל כזה, אין גלאי עשן, שהיו חונקים את האש הרבה לפני שהיא הייתה מצליחה לגרום לנזק כלשהו. אם כי אני מודה שהבדיחה שבסיום הפרק - אמג'ד אומר שהוא דווקא חושד בנוער העובד והלומד - הייתה כמעט שווה את זה.

אגב, השוואה בין אמג'ד למאיר שנקלעו לקו האש לא מוציאה טוב את אמג'ד. בעיקר בשל האופן שבו הוא עובר מתחושת אשמה (במקומה או שלא)  לזריקת אחריות על אביו (שלא היה אשם בפועל לא בהצתה ולא בגרימת אש ברשלנות אפילו, מקסימום אפשר להאשים אותו במתן עצה לא טובה). בעוד שמאיר שהתחיל בזריקת האחריות על נותני הטרמפ שהוא לקח (שהיו באמת אשמים) והתחיל בבקרת הנזקים רק כדי לצאת זכאי (הקטע שבו אשתו מעריצה אותו על רצונו בשירות 'רופאים ללא גבולות' כשאפשר ) הסתיים בכך שהוא באמת רוצה לעשות את הדבר הנכון כי הוא נכון, ולא בגלל שתצא לו מכך תועלת אישית.

סה"כ בהתחשב בחומר הנפץ שאתו הם משחקים בסדרה והפעם במיוחד, היה פרק משעשע, אם כי אני נוטה פחות לאהוב את זה שלוקחים את האופטימיות והחולמנות של אמג'ד והופכים אותו לאדם שמוכן למכור את אבא שלו. (אורלי)

8 שטיסל עונה 1 פרק 7

למעט העובדה ששולם בחר/נאלץ לפרוש מתפקידו כמלמד, לא הייתה התקדמות עלילתית רבה הפרק. עקיבא ואלישבע נותרו באותה עמדה שבה היו בסוף הפרק הקודם, בדיוק כמו גיטי וליפא, אולם ההתייחסות של הפרק לנושא החולשה והכוח הייתה מעניינת בעיניי.

כמו שכוכבי הלכת מסתובבים סביב השמש אתה צריך להיות השמש במערכת היחסים שלך עם אלישבע –  אומר שולם לעקיבא לאחר שהאחרון מספר לו על המסרים הסותרים שהוא מקבל ממנה – אם אתה לא תזוז ממקומך, היא תסתובב סביבך. עקיבא אומר לאביו שהיום הזמנים השתנו, ופעולת החיזור שלו אחרי אלישבע – הפורטרט העצמי שצייר ונתן לה במתנה- היא מעניינת כיוון שלכאורה הוא נותן לה תמונה שלו, דבר קבוע שאינו זז ממקומו ותמיד יזכיר לה אותו, אולם למעשה הוא מבחינתו היה אמיץ מספיק לצייר את כל חולשותיו בדיוקן, ולתת לה אותן כיוון שהוא מאמין שהיא מבינה אותן. ובאיזשהו מקום, היכולת שלו להודות בחולשה היא גם נקודת הכוח שלו, ואולי עוד יותר מזה, הבחירה בפני מי לחשוף את החולשות שלנו היא ההודאה באהבה.

גיטי למשל, מוכנה להודות בחולשה רק בפני ליפא בעלה, "את גיבורה" אומר לה ליפא, אבל היא רוצה שהוא יחזור כדי שהיא לא תצטרך להיות גיבורה, והיא רוצה שהוא יהיה זה שיקשיב לה כשהיא בוכה. בפני כל שאר האנשים, ואפילו בפני אביה היא לא מוכנה להודות בחולשה, כיוון שהיא לא רוצה שאנשים יידעו עד כמה היא באמת נזקקת  -היא לא מספיק חזקה לעמוד ברחמים שלהם. ובשל כך היא אפילו מוותרת על חזרה מוקדמת יותר של ליפא, שיחזור רק אחרי שזקנו יצמח, שלא יידעו אפילו עם מה היא נאלצה להתמודד.

חוסר הרצון לקבל רחמים, ונדבות מאפיין גם את שולם, שגילה שבשנים האחרונות המשכורת שהוא קיבל על עבודתו הגיעה בעצם מאמו, ועל פי שהסיבה לכך היא לא שהוא לא טוב מספיק בעבודתו, אלא שהחוק לא מאפשר לשלם לו עליה בגלל שהוא הגיע לגיל הפרישה, הדבר גורם לו לחוש חולשה. והוא אף קובל בפני אמו על האופן שבו מה שהוא חשב על עצמו השתנה, מעניין, שהדבר הראשון שהוא עושה אחר כך הוא לקחת כסף מהבנק ולתת לגיטי כדי שלא תצטרך להמשיך לעבוד בצ'יינג ולא תהיה נתונה לסכנת שודדים, ואולי זו חלק מהסיבה שאנשים מעדיפים שלא לקבל רחמים ועזרה, הם מרגישים שמי שנותן אותה "מתחזק" על חשבונם.

שולם אגב, היה אחראי לשני הקטעים שיותר אהבתי בפרק, שהיה ברובו פחות מלהיב מקודמיו, האחד, כשהוא אומר לשטיסל שהוא מקבל את הזיווג שלו לאלישבע אם היא תרצה בו, כי עכשיו, אחרי שהוא הוכיח את חוסר הנורמליות שלו הם "ראויים" זה לזו, והשני, ההפגנה שהוא מנהל על יד המזכירות. (אורלי)

7 החץ עונה 1 פרק 21

משמח אותי שהתגלית של אוליבר לא נדחסה לפרק הסיום. שובו של דיגל הגיע מוקדם מהצפוי, אבל זה היה מתבקש, אחרי שאולי גילה שחשדותיו של חברו היו מוצדקים – מוירה אכן קשורה ליוזמה, ובראשה עומד מלקולם מרלין. הסצנה בין אוליבר למלקולם בביה"ח נראתה בעבר, הארכי-נבל מול הגיבור בחייהם הרגילים, כשלפחות צד אחד מודע לפרצופו של העומד מולו; למרות זאת, הרגע הזה ביניהם עבד מצוין וסטיבן אמל ממשיך להוכיח את עצמו כשחקן מוכשר (לא רק בסצנה הנ"ל).

הגילויים בפלאשבק (לראשונה מחוץ לאי) על היוזמה הותירו שאלות רבות שהעיבו מעט על טיבו של הפרק. לא רק שמניעיו של רוברט קווין היו רופפים (גרימת מותו בשוגג של פוליטיקאי מושחת מהגליידס), התנגדותה הנחרצת של מוירה לנטילת חלקו בתכנית של מלקולם עומדת בניגוד מוחלט להשתתפותה באותה יוזמה לאחר מות בעלה. אלא אם יתברר בהמשך שהיא הייתה חלק מהיוזמה מלכתחילה, ללא ידיעתו של רוברט, אני גם לא מבין את אמירתה שהיא אחראית לתאונה בה נהרג. לא אהבתי לראות אותה בוגדת בפרנק צ'ן לפני מספר פרקים, מותירה אותו למות בידיו של מלקולםהקשת השחור, אולם נראה שהוא עשה בדיוק את אותו הדבר לבעלה ומכר אותו למרלין בשעתו. בדיעבד, מותו של צ'ן היה מוצדק.

אני לא בטוח אם להגדיר אותם כ"בעיות", אבל בפרק הזה היו שני אירועים שחיזקו את הטענה שהסדרה (והדמות) מושפעת יותר מדי מבאטמן, לרבות סדרת הסרטים של כריסטופר נולאן. היוזמה של מרלין נשמעת דומה מדי לתכנית של ראס אל-גול וליגת הצללים, להשמיד את גות'האם במטרה להקים אותה מחדש כאימפריה מודרנית. המאורע השני היה חדירתו של אוליבר לבית המסתור בו הוחזק וולטר באמצעות מצנח. לא רק שלא ידוע לנו מהיכן אוליבר צנח, זה דמה מדי למשהו שנעשה ב"אביר האפל", באופן גרוע אף יותר מהסצנה המקורית. לפחות וולטר חזר ואוליבר כיסח את הצורה לשלושים, או יותר, בריונים להשכרה.

להתפתחות במישור הרומנטי (לורל גילתה שאוליבר עדיין אוהב אותה. הפתעה!) אין לי ממש מה להתייחס כרגע, מפני שידוע לאן זה יתקדם בסופו של דבר, אז אמתין עד שיקרה מה שיקרה. מה שלא מובן זה איך אוליבר מצליח להתעלם מהחנונית המקסימה והיפה לצידו, שכל כך ברור שהם נועדו להיות ביחד. למישהו יש ספק?

הערות:
- מלקולם מספר למוירה שפרויקט מרקוב הגיע לשלבי סיום. בקומיקס בריון מרקוב הוא נסיך אירופאי הפועל תחת השם ג'יאו-פורס, חבר בליגת הצדק ובאאוטסיידרס. אחותו למחצה, טארה, פעלה תחת השם טרה. היא הייתה חברה בטין טייטאנס, אך למעשה הושתלה ע"י אויב הקבוצה, דת'סטרוק (סלייד ווילסון).
- טד קורד, מאירוע הצדקה שלו חוזרים רוברט ומוירה באחד הפלאשבקים, היה הבלו ביטל השני.
- במקרה הזה אולי אני מגזים, אבל זוג החברים שלורל מדברת עליהם בפלאשבק, ריי וג'ין שעברו לגור ביחד בבלאדהייבן, עשויים בהחלט להוות רפרנס לריי פאלמר (אטום) וחברתורעייתואקסית ג'ין לורינג. (תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

5 גדולה מהחיים עונה 3 פרק 4 (השלמה מהשבוע שעבר)

שם הפרק, "החתונה", אומר הכול. יש פה מקרים משפטיים - איזו שטות עם גמל וחלב ומקרה של בית סוהר שמשחרר מטעמי "חמלה" רק את האסירים עם המחלות היקרות לריפוי. המקרה השני היה יכול להיות מעניין אם הוא היה נכלל בפרק שבו למישהו אכפת מהמקרה המשפטי. המקרה הזה גם סיפק לרופא החבר של ג'יין הזדמנות "לעזור" (במובן הטלוויזיוני המקובל - הערה אחת שפותרת הכול).

אבל הדבר היחיד שבאמת היה חשוב בפרק היה החתונה של ונסה וגרייסון. כשג'יין רקדה עם גרייסון עם הטריק של דב, דאגתי קצת- אבל אז היא העבירה אותו לוונסה. לצערי הרב, הרגע היפה הזה לא נמשך והפרק התקדם לביטול החתונה על ידי ונסה שהחליטה פתאום שלגרייסון ולה "מגיע טוב יותר", וזה לא בגלל דב (ובלי להגיד, זה כן בגלל ג'יין). כדי להחמיר את המצב, ג'יין לוקחת את גרייסון השיכור לחדר השינה והוא נרדם כשידו עליה. אני מתחילה לתהות אם אני באמת רוצה לדעת מה יקרה שם בבוקר. (מורן)

5 גדולה מהחיים עונה 3 פרק 5

אז ג'יין עם הרופא למרות סוף הפרק הקודם. איכשהו זה לא מפתיע ולא מעודד אותי. כשמגלים שהוא יוצא עם נשים נוספות, ג'יין "לא צפויה" ומתנהגת כאילו זה בסדר ואז מתנהגת בצורה סטריאוטיפית להפליא ומנסה לגרום לו לקנא.

גרייסון מקבל את האפשרות לגרום למישהי שקצת דומה לונסה אם מתמקדים בעיקר בתסרוקת להתנצל. ברגע שזה קורה הוא מרוצה - אבל קים פתאום נדלקת על התיק ומוצאת זווית לתביעה שעד לאותו רגע נראתה לה מטופשת.

סטייסי ופרד רבים בצורה הכי צפויה - מישהו מציע לפרד להשתתף בפרסומת, סטייסי מקנאת ופרד נותן לזה לעלות לו לראש. הו לא! מזל שהם משלימים מיד, ואז מסתבר שזה היה אמור להיות עלבון לפרד. לו רק יכולתי להאמין שזו אמירה.

המקרה של ג'יין הוא שוב אחד מאלו שהיו יכולים להיות מעניינים, אם היה נראה שלכותבים אכפת מהם. מכיוון שלא, הם די אנמים ונראים כאילו הם נכתבו עבור רגע קליימקס אחד (במקרה הזה האב שלא רצה לעורר מהומה עומד לצד בתו ובת זוגה).

גם בפרק הזה, בסוף הכול מסתדר ממש ממש יפה. יותר מדי יפה. אני יודעת שהרעיון המקורי של הסדרה הוא לא כזה שאמור לגרום לה להיות ריאליסטית במיוחד, אבל אנחנו כבר בעונה השלישית והיינו אמורים להמשיך קדימה מהגימיק. במקום להמשיך לדמויות אמינות ומוצלחות אנחנו מקבלים אוסף קריקטורות וסוף כמו באגדות שאפילו דב לא הייתה מעזה לדמיין. אותי הם מאבדים. (מורן)

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il