הממיר 2/8/13

10. שטיסל, עונה 1, פרק 5

כבר בפרק הראשון של "שטיסל" היה רגע פשוט נפלא. עקיבא (מיכאל אלוני) הקים גמ"ח של תנורי חימום, ואלישבע (איילת זורר) באה אליו במהלך גשם סוער כדי לבקש אחד. היא עמדה על סף הדלת, כפי שהצניעות דורשת, ולפני שהוא נותן לה תנור ספירלה החליט עקיבא לבדוק שהוא אכן פועל, לגנוב בכך עוד כמה דקות במחיצתה. הוא חיבר את התנור ובינתיים הם הסתכלו זה בזו במבוכה, ביניהם ניצב התנור, והספירלות המתחממות שלו סיפרו את כל הסיפור.

לאורך הפרקים הבאים היו עוד כמה רגעים ממוגגים כעין זה. כמו למשל מִצְוַת החינוך שעקיבא ביקש לבצע ולהכות את תלמידו השובב, אבל לבסוף לבו לא מלאו והוא נתן לו חטיף בננה במקום. או שני בעליה המנוחים של אלישבע שמתקיימים בדימיונה במטבח (כמו אצל מגי ב"חשיפה לצפון"), ומשתתקים לחלוטין כשהילד ישראל נכנס לחדר; אמנם פרי דמיון אבל עדיין מתגעגעים לילד שלהם.

מתחילתה "שטיסל" הייתה סדרה נורא מתוקה, אבל הרגעים הקטנים האלה רמזו שוב ושוב שיש בה משהו יותר מזה. אני חושב שהפרק האחרון, החמישי, היה הראשון לממש את ההבטחה הזו במלואה. הוא הביא פתאום לשיא את עלילת ה"במרחק נגיעה" – עקיבא מאורס לאחרת בזמן שהוא מאוהב באלישבע – וסיפק שלל עימותים מרתקים שהפגינו שוב את היכולת המרשימה של היוצרים לספק דרמה גדולה באמצעים העדינים והקטנים ביותר. זה היה נכון במיוחד ברגע המדהים שבו עקיבא הגיע אל אלישבע כדי לשכנע אותה להיעתר לו, ובתגובה היא הורידה מולו את הפאה שלה, ואז גם פרעה את הקוקו. כל כך הרבה היה טמון באקט המהמם הזה, בראש ובראשונה כי זה משהו שפשוט לא עושים בעולם הזה, אבל גם הרבה מעבר לכך. הדברים שאינם נאמרים, הצניעות והקודים ועול תרי"ג המצוות, הפאה הזו גילמה את כולם והיוותה מעין חיץ בין אלישבע לעקיבא. וכאשר היא הסירה את החיץ הזה, והיה נדמה אולי שהנה היא נפתחת וסוללת את הדרך לאיחוד כלשהו, זה היה בדיוק בשביל ההפך. זה היה כדי לומר, הנה אני, זו אני, ייגעה, עם השיבה הזרוקה בשיערי ובלי רצון להקים עוד חתונה ובית ורהיטים. איילת זורר הייתה מעולה בסצנה הזו.

ואם חשבנו שבכך הסתיימה הדרמה ואיתה סיפור האהבה הבלתי ממומש הזה, מיד אחרי כן נכונה לנו עוד הפתעה. למרות כל מה שאלישבע אמרה לו, עקיבא בכל זאת מחליט להביא לקריסת האירוסין שלו. "היא בכתה אז אמרתי לה בואי נתחתן", הוא מספר בעזות מצח לאביה, מה שמביא מיד לביטול החתונה. קיווע במודע זונח את התחליף למרות שהוא כל מה שיש לו, לטובת הדבר האמיתי שלכאורה אין לו סיכוי להשיג.

לא בכדי אזכרתי את "במרחק נגיעה", שהייתה ונותרה בעיניי אחת הסדרות הישראליות היפות ביותר שנוצרו כאן; אולי הכי טובה לצד "בת ים ניו יורק" [1]. "שטיסל" מזכירה אותה פעמים רבות. גם כי היא מתארת עולם דומה, כן, אבל גם מפאת האופן הלירי והנוגע ללב שבו היא עושה זאת, וכמובן האהבה הבלתי ניתנת למימוש (יותר ב"נגיעה" מאשר כאן). אמנם בעיניי "שטיסל" אינה ברמה של "במרחק נגיעה" – מורגשת בה מידת מה של בוסריות ולא כל השחקנים משכנעים – אבל הכתיבה בה נהדרת, ואם יינתן לה אורך נשימה, היא עוד עשויה להפוך ליהלום של ממש.

[1] יוסי מדמוני, אחד משני יוצרי "בת ים ניו יורק", הוא עורך התסריט כאן ב"שטיסל".

( yaddo  מבלוג קפה + טלוויזיה)

ודעה נוספת:

לפעמים פרקים הם נהדרים בעיניי יותר לא רק בגלל מה שקורה בהם, אלא גם בגלל שמה שקורה בהם מהווה תיקון למשהו שקרה בכלל ביצירה אחרת. 

שתיקתו של עקיבא והסכמתו להינשא לאסתי כשהוא מאוהב באלישבע, הזכירו לי את שתיקתו של הירשל והסכמתו להינשא למינה כשהוא אוהב את בלומה מ"סיפור פשוט" של ש"י עגנון, וכמו שהפסיביות של הירשל ב"סיפור פשוט" גרמה לי לרוגז, כך גם הבחירה של עקיבא להינשא לאסתי הכעיסה אותי - אולי אפילו יותר. לכן הרגע שבו עקיבא פותח סוף סוף את פיו, ואומר את מה שבליבו לא בגלל שאלישבע מעוניינת בו פתאום, וזה יותר "משתלם" לו לעשות זאת, אלא בגלל שזו האמת וזה מה שהוא מרגיש, הרגיש לי כל כך טוב. נכון, שעכשיו הוא ואביו ואולי גם אסתי ומשפחתה סובלים מתוצאות מעשיו, אבל כבר ראינו ב"סיפור פשוט" שהתוצאות של נישואין שהלב אינו רוצה בהן יכולות להיות חמורות הרבה יותר. אם הסבל הוא בלתי נמנע, לפחות שהוא יתבסס על האמת ולא על שקרים והסתרה, מבחינתי הסיפור כך רק הופך למעניין  יותר. (אורלי).

9. מצב האומה, עונה 6, פרק 22 (פרק סיום העונה)

כמו פרקי סוף עונה קודמים של "מצב האומה" (וגם של תכניות אחרות, האמת), גם העונה הזו נגמרה בפרק שכולו היה רצון נרגש לברוח מכאן. ראשית מכר הפאנל את סמלי הלאום, אחר כך חיפש את האשמים והזמין את נציגת האימפריה הסינית, נערה סינית חביבה שנשלפה משומקום, לספר כמה נתרום להם כאומה ("הכותל המערבי הוא עוגיית המזל הגדולה ביותר בעולם!"). השגריר האמריקאי בישראל, שהיה משוחרר מהצורך לקדם אג'נדה כלשהי, הופיע לראיון משועשע, ולקינוח- גרסה עברית של "we are the champions" שסיפרה לנו כמה אנחנו טובים- יחסית לערבים, כמובן.

התוכנית הזו, שהייתה מלאה בהתייחסויות לסביבה הפוליטית שמעבר לגבולות הכנסת, לשם שינוי, חידדה את נקודת החולשה העיקרית של העונה והיא ההתעקשות להמשיך עם מסרי העונות הקודמות- בעד אתאיזם ונגד יאיר לפיד- בלי להוסיף הרבה מעבר. יתכן שקצת התפנקנו, אבל דווקא בגלל שמדובר בשני נושאים לא ברורים מאליהם (רק להזכיר ש"יאיר לפיד מלך" נולד הרבה לפני שמישהו חשב להציק לשאיפות הגדלות של המנחה מאולפן שישי) ציפיתי מהם להמשיך ולהצביע על הנושא הבא שראוי לדון בו, לפני שכולם עושים את זה, במקום למחזר את הטענות שכבר למדנו בעל פה.

מכל שאר הבחינות זו הייתה עונה נהדרת ומצחיקה מאוד, כרגיל. הפוליטיקאים נעלמו קצת לטובת רצף מסחרר של אורחים, החל מחצי הקאסט של "ארץ נהדרת" וכלה בחנה לסלאו, שמי אמר שהיא חייבת להיות ב-"Roast" כדי לספר בדיחות בערוץ 2. ה-Roast עצמו די אכזב ברגע שהוא נהיה במה לקידום חשוד של דוגמניות ורשתות אופנה, אבל הפינה המבריקה של "תאטרון האח הגדול" פיצתה על זה, כמו גם הצטרפותו של אבי סינגולדה לפאנצ'ים מזמרים שרעננו קצת את הפורמט הרגיל.

הפאנל כולו היה בשיאו, בין אם בבדיחות הכתובות ובין אם באלתורים הפרועים ובירידות האישיות, כשאף פעם אי אפשר לדעת איך יתפתח אייטם תמים לחלוטין. במיוחד התבלטה העונה לטעמי עינב גלילי, שמצליחה להביא לשיא הומור נקי מאוד ואינטליגנטי להפליא. מצב האומה צריכה רק להיזהר לא להסתגר בבועה אקטואלית משל עצמה והיא תמשיך להיות הדבר הכי רלוונטי ומצחיק על המסך- בסך הכול יש לה כותבים מצוינים, קומיקאים מבריקים ואפילו מבקר המדינה צופה בה. (מירב).

9. פצועים בראש, עונה 1, פרק 8:

אחרי כמה פרקים בהם הבנתי שאף אחד מהגיבורים בסדרה לא לגמרי ברור לי, ולכן אני לא באמת יכולה להזדהות עם איש, (חוץ משושה גורן המופלאה, המשחקת את אמו של יקי) הגיע פרק 8 וחשף את הסיפור שלפני הסיפור.

סוף סוף אני יכולה להבין למה זוהר (אגם רודברג) התאהבה בסער, ומה מהות מערכת היחסים ביניהם. בכלל, גם אם קודם היה ברור שכל החבורה הנוקמת הם אנשים שאהוביהם נלקחו מהם בדרכים אלימות ובטרם עת, הרי שהפרק  שופך אור חדש  על דמותה של "הרביעייה הסודית" הזו,  שהתגבשה תוך כדי עבודה קבוצתית שאמורה הייתה לעזור להם לעבד את האובדן.

"לעזור לאחרים מסייע לך" אומר מנחה הקבוצה - ואין ספק שהם הפנימו את הרעיון. רק לקחו אותו למחוזות אחרים."מה ההבדל בינך לבין הרוצח?" שואל המנחה את האבא שבתו נהרגה, אחרי שהוא מתוודה שהיה מוכן להרוג את הרוצח."אין הבדל. אני לא מתיימר להיות אדם טוב." עונה האחרון בפשטות.

מולם ומול התפיסה הזו, של "שן תחת שן ועין תחת עין", מצטט יקי את אביו במשפט שהוא מהיפים ששמעתי: "אל תנסה להיות אלוהים. מספיק שתנסה להיות בן אדם."

כי בסופו של דבר, במקום בו החוק הוא לא פעם בדיחה, נחמד לחשוב שיש מי שיחסל חשבונות עם הפושעים בעולם הזה. וכי אנשי המשטרה לא תמיד יכולים למצות את הדין עם העבריינים, ובטח שהם לא מוגנים מפניהם. העובדה שאמו של יקי  שותקת ולא מספרת לו שהמוות של אביו ופציעתה הם מסע נקמה כנגדו, על שהיה סוכן סמוי, הייתה מרגשת. העובדה שסער סגר חשבון בשביל החבר שלו לשעבר, הייתה מרגשת אף היא.

נשאר לראות לאן יתפתחו הדברים בפרק האחרון, ואם ישאירו אותנו תוהים או יסגרו את כל הקצוות. (זלפה)

9. Suits, עונה 2, פרק 15

מה שמונע בעיניי מהסדרה הזו להפוך לגדולה באמת היא העובדה שרוב הזמן היא חסרת עומק, היא מתנהלת כמו מן משחק שחמט כיפי לצפייה שבו ישנם כמה צדדים חכמים אך ההתלבטויות העיקריות שלהן, הן איך הם יצליחו להיות כמה צעדים לפני הצד השני. אז התוספת של דניאל הרדמן לעונה הייתה מצוינת והוסיפה קשת עלילתית מעניינת ודמות של נבל שבהחלט מהווה יריב ראוי מבחינת חכמה, אבל כשעולם עורכי הדין מוצג כמגרש משחקים שבו הטובים ביותר משחקים ומנצחים, וכל השאר משני, יש לזה גם מחיר לאורך זמן.

Credit: USA

בשל כך, דמויות כמו רייצ'ל זיין, שלא באמת משחקות במגרש של הגדולים, חשובות לסדרה בעיניי, והעובדה שהיא לא התקבלה להארוורד, למרות שהיא מצערת בשבילה, טובה מאוד להמשך הסדרה בעיניי. העלילה הקשורה אליה אפילו הצליחה לעורר בי שאלה שאני עדיין תוהה לגבי התשובה עליה. לואיס לייט חושד בהתחלה שרייצ'ל לא התקבלה כיוון ששילה שראיינה אותה נקמה בו, להפתעתו הוא מגלה שהיא לא התקבלה פשוט כי היא לא נחשבת טובה מספיק, באקט אצילי יחסית מבחינתו הוא לא מגלה לה את הסיבה האמיתית לכך שהיא לא התקבלה וטוען שנעשה לה עוול בגללו. אבל למרות השקר האצילי שלו תהיתי האם בכך הוא באמת עושה לה טובה? האם החיים עם המחשבה שנעשה לך עוול (העולם אינו טוב מספיק) באמת עדיפים על פני הידיעה שאתה לא טוב מספיק?

עכשיו רגע לפני סיום העונה, נותר רק לחכות ולראות מי יהיה זה שינצח, מי יפסיד, והאם הסדרה תדע להוסיף עוד עלילות עם עומק מבלי לאבד את הכיפיות שבחוויית הצפייה. (אורלי)

8. עבודה ערבית, עונה 4, פרק 4

אם כבר לאנשים יש דעות קדומות נגדנו, למה שלא ננצל אותן לטובתנו? – גם אמג'ד וגם אביו נהגו הפרק על פי הטקטיקה הזו. אביו של אמג'ד שהבין שהתנחלות תקבל יותר משאבים מאשר אזור מגורים ערבי, מנצל את הבלבול שיצרו מגוריו של מאיר בשכונה הערבית ומדרבן אותו ללכת עם חוסר ההבנה עד הסוף. ואמג'ד שמבין הפרק פתאום שיהודים מפחדים גם מערבים "נחמדים" כי תמיד קיים החשש שה"ערביות" שלהם תתפרץ מחליט לנצל זאת כדי להציג את הגניקולוג הערבי שמטפל באשתו כערבי שייצרו גבר עליו.

העניין הוא שבעוד שעלילת אביו של אמג'ד הייתה נאמנה לדמות שלו ופרודית במידה, עלילת אמג'ד הלכה רחוק מדי עם הקטע של "אמג'ד שוכח שהוא בעצמו ערבי", אני מודה שצחקתי, אבל היה לי קשה להאמין שאמג'ד באמת מקבל את הדעה הקדומה כנגד הערבים שהם יכולים להתהפך בלי להבין שהדעה הזו מקרינה גם עליו באופן אישי. הוא ביקש משוסטר עצות בקשר לעיצבון כלבים, ויישם אותן על הגניקולוג  והתנהג כאילו ההשוואה בין הערבים לכלבים - שתמיד מי מהם יכול להתפרץ ולתקוף ואי אפשר לסמוך עליהם במאה אחוז - הייתה מקובלת עליו לחלוטין, ולא קלט כלל שאם היא תקפה לגבי הגניקולוג היא תקפה גם לגביו. ואולי כל העניין נועד כדי לגרום לצופה את חוסר הנעימות הקטן הזה מההשוואה, שצרם בעוצמה בכל פעם ששוסטר צעק עליו "שב" והוא התיישב, ואת הצער על כך שעד ששושי הצליחה לראות בבושרה ובו את האנשים שהם מעבר לעובדה שהם ערבים הוא בא ויורה לעצמו ברגל.  בכל מקרה הרגשתי שהקריבו את הדמות של אמג'ד כאן קצת יותר מדי בשביל הבדיחה. (אורלי)

8. הוחלפו בלידתן, עונה 2, פרק 11

רג'ינה חוזרת, טיי חוזר, ובכל זאת המוטיב המוביל של הפרק היה הפחד לאבד. רג'ינה שחוזרת מוצאת שדפני ובני משפחת קניש התקרבו מאוד בזמן העדרה, היא מנסה לשדר עסקים כרגיל ואני האם הקובעת עבור דפני, אבל ההתעלמות שלה ממה שקרה בזמן שנעדרה רק גורמת למרחק בינה ובין דפני לגדול. ביי מרגישה שההיעדרות של רג'ינה גורמת לקירוב יתר בין דפני לבני משפחת קניש, וכמו שדפני "לקחה" לה את נואה, היא משתלטת לה גם על המשפחה, קתרין חוששת מכך ששובה של רג'ינה ירחיק ממנה את בנותיה היא נהנתה מהזמן שהיא הייתה האם היחידה בסביבה, וגם חוששת מכך שהיא מאבדת את טובי שהחליט להינשא בגילו הצעיר בניגוד לשיקול דעתה. ואפילו על  אנג'לו שלא נצפה בפרק סופר שהוא ממשיך לחפש אחרי בתו החטופה, אותה הוא פוחד לאבד. היחיד שמעוניין לאבד ולא מצליח הוא טרוויס את בתוליו.

Credit: ABC Family

איכשהו הפחד מאיבוד מה ששלך, הפחד שלא תעמוד בציפיות, והפחד באופן כללי הוא לא מנהל התנהגות מוצלח במיוחד, ולכן הפרק לא הוסיף כבוד לאף אחת מהדמויות, אבל גם כשזה קורה תמיד יש משהו בפרקים שהופך את הצפייה בהם למשתלמת בעיניי, והפעם היה זה המשפט שדפני אמרה לביי ואהבתי מאוד את האופן שבו הוא נוסח מכיוון שהוא מצליח לשקף היטב לא רק את ההתנהגות של ביי כלפיה בפרק אלא גם התנהגות של הרבה אנשים שכועסים על אחרים: "נמאס לי שאת צועקת עליי בגלל דברים שאין לי שליטה עליהם כלל" (אורלי)

7. גדולה מהחיים, עונה 3, פרק 3

נורא רציתי לסיים את הביקורת הזו ב"ואף מילה על הרפואה", אבל... ההנחה שעומדת בבסיס התביעה המרכזית בפרק כל כך שגויה שזה פשוט בלתי אפשרי להתעלם. רוב מקרי האכונדרופלזיה הם ממוטציות חדשות, לא כתוצאה מהורה שנושא את המוטציה (טיריון?). יש מחלות אחרות שאפשר לבחור, כולן מאפשרות למוסר ההשכל המקסים להידחף עמוק לגרוננו, אם כי לא את בדיחות ה"אנשים קטנים". מזלם ששועשעתי מהניטפוק הרפואי כי אחרת הציון של הפרק היה אפילו "נמוך" יותר...

לגרייסון, מסתבר, אין חברים. הצלחתי להתעלם מזה כשהוא בחר בג'יין כשושבין שלו, אבל מה עם מסיבת הרווקים? אין שם ולו חבר אחד שאינו מהקאסט הקבוע של הסדרה? בחתונה הפוטנציאלית שלו עם דב הוא היה אמור לעמוד לבד ונטול שושבין או מסיבת רווקים? כל סיפור מסיבתהרווקים היה תירוץ לשני דברים - ג'יין על הבמה נוגעת עם הרגל בעמוד (נועז! אישה שמנה בין הרבה רזות ובכל זאת נוגעת בעמוד!) וגרייסון עוזר לחשפנית במצוקה לתבוע את הבוס.

פרד וסטייסי... שם. מרתקים, באמת.

הרופא של ג'יין? לא מהעולם הזה. הראו לי רופא שמסתדר בלי הנייד שלו במשך כמה ימים (ולא בחופשה) ואראה לכם מד"ב. גם אם הוא בודק הודעות מרחוק. מצד שני, לפחות הם לא ויתרו על מערכת היחסים הזו כדי לתת עוד צ'אנס נוח לדב וגרייסון (כן, דב - זו לא ג'יין שלא יכולה לוותר). (מורן).

4. הפרומואים לעונה השלישית של Suits

אני שמחה מאוד על כך שביס ממשיכים ישירות לעונה הבאה של הסדרה בלי הפסקות מיותרות, ומצמצמים את הפער בינינו לבין ארצות הברית. יש ליס בהחלט סיבה להתגאות בכך ולשדר פרומואים לסדרה, הבעיה נעוצה בעובדה שהם משדרים אותם בשעה שהעונה השנייה עדיין משודרת ומתעלמים מהעובדה שיש בפרומואים חלקים שמספיילרים אותה. (אורלי)

מה יהיה לנו השבוע?

2-9 באוגוסט

ביום שישי: טופ שף 7 (HOT3)

ביום ראשון: Suits  עונה 2 מסתיימת (yes דרמה), מר סלפריג' מסתיימת (yes Oh),

ביום שני: מבוקש 2 מסתיימת (yes אקשן)

ביום רביעי: כן אדוני השר מסתיימת (yes Oh), המשפחה הראשונה מסתיימת (yes קומדיה), פצועים בראש מסתיימת (HOT3)

יומיות:

איש משפחה 11 וקליבלנד 4 , החל מיום חמישי (yes קומדיה)

ש"ח: עקרות בית נואשות, החל מיום ראשון (HOT3)

בשולי הממיר

 לסיום, חדשות משמחות – רשת CW שהחזירה למסך במהלך הקיץ הנוכחי את תכנית האלתורים האהובה "של מי השורה הזאת בכלל" מחדשת את הסדרה לעונה נוספת!  העונה הבאה כבר תכלול 24 פרקים חדשים (לעומת 14 בלבד בעונה הנוכחית)

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il