באחת התגובות שקיבלנו במשוב השנה שהצבנו, נשאלה השאלה: מדוע איננו מפרסמים דבר על ערב יום שישי החדש. אז הנה מגיעה התשובה: בהתאם לתגובה שפרסמתי בכתבת הריאליטי tve למשתמש שנמהר לקטרג על סדרת-הכתבות כולה, דאגתי גם אני לאמץ את עצת עצמי - קרי, לא לבקר תוכנית או סדרה אחרי שידור אחד שלה, אלא להמתין בסבלנות לשלישי, או לפחות לשני, על אף הפיתוי. מכיוון שלא רצינו להתמהמה יותר מדי זמן מבלי לומר מילה על המתרחש בערב שישי החדש של הזכיינית "רשת" תקופה ארוכה מדי, בחרנו ללכת על השידור השני, וטוב שכך, כי בדרך נוספו תובנות מספר. עיתונים אחרים, סתם לציין, לא חיכו. בטח קראתם.

ערב אדיר
כפי שניתן היה לצפות, מעבר מפינה קומית קטנה של 5 דקות באיזה תוכנית אירוח מעושנת לתוכנית באורך מלא בפריימטיים של יום שישי היא בעיה. לא משהו שאי אפשר להתגבר עליו - במיוחד אם יש בך טיפת כשרון, יצירתיות ומקוריות - אבל תוסיפו לזה את העובדה שאותה תוכנית חדשה צריכה להיכנס לנעליים הגדולות של "רק בישראל", אולי התוכנית הכי פופולרית בישראל בשנה החולפת, ותקבלו מתכון למאניה דיפרסיה שרק מחכה לקרות (ע"ע טל ברמן).

הביקורות על התוכנית החדשה של מילר לא היו מחמיאות. הן נעו מכאלה שטענו לאוננות עצמית של המארח עד לאלו שטענו שהתוכנית מספקת אתנחתא קומית כזו שמזכירה משחקים של גן-חובה. אולם במקום בו אנשים מצאו את המשחקים הילדותיים כמגרעה לתוכנית, אני - לאור היותי או נאור ומתוקן או טיפש שלא מבין מאומה - דווקא מצאתי בהם את הפאן של התוכנית. מי שציפו לתוכנית אירוח רצינית - עוד יאיר לפיד או דן שילון - גילו מראיין שכל כולו משחק אחד גדול. אפילו שאלה רצינית אחת לא יוצאת מפיו של המארח אל המרואיינים שלו, אלא רק גל של פארודיה, צחוק ומתיחה, ובעיקר - וזה כל הכיף - חוסר טאקט משווע, והזדמנות טובה לבחון את תגובותיהם של המתארחים כשהם ניצבים מול כל השאלות הלא נכונות. המשחקים שמשחק מילר עם אורחיו המפורסמים הם משעשעים וקלילים, רחוקים (וטוב שכך) מכל פן רציני שיכול להזכיר עוד תוכנית אירוח בעלת טון פוליטי או עוד תוכנית אירוח של "הוצאת דיסק חדש, הא?", וזאת למורת רוחם של הקונבנציונליים, אולי. השאלה המתבקשת כעת, אם כך, היא כמה זמן עד שהסלבז עצמם יבינו את הקאטש-מופיס, ישימו סימן שאלה על מילר או אולי בכלל יסרבו להופיע בתוכנית שלו.



ויש גם עוד "אבל". הבעיה הראשית של התוכנית, היא העובדה שבפרק-זמן המוקצב לתוכנית פריימטיים שישימית שלמה שעיקרה אירוח, מצליחים להכניס רק שני סלבריטאים. לצד זה, צורמת במיוחד העובדה שאת המקום שמיועד לסלב שלישי ומתבקש, תופסת אמא של מילר, מי שהוא הרשה לעצמו (בהעזה שטרם הרוויח, יש לומר) לשדרג לדרגה של סלבריטאית בקומבינה. אלא מה, גברת "חה חה חה, חה חה חה" מילר לא רק שתופסת מקום יקר ערך, כאמור, אלא גם לא בהכרח מספקת את הסחורה. רבות דובר על הפטיש של מילר לאמא שלו, עוד לפני שבכלל חשבו שהילד יקבל תוכנית - שלא לומר, במשבצת הכי מרכזית של השבוע - לכן אי אפשר שלא לאזכר את הסטייה עם מעט אופטימיות, ורק לקוות שמילר יידע להוציא את "אימוש" מהברוך כפי שהוא הכניס אותה אליו. מה יהיה עליה ועל עצותיה בשקל ימים יגידו, ולמרות שנורא רציתי להגיד עליה איזה מילה טובה - כזו שאומרת: זה לבטח מבריק מצידו לדחוף אותה פנימה - בשעת אמת זה לא ממש יצא. נחיה ונראה מה יהיה.

שידורי המהפכה
אז הנה וידוי קטן, וגם איזכור לעניין של "טוב-שחיכינו-לפרק-השני": את הפרק הראשון של "שידורי המהפכה" לא אהבתי. יותר מזה, עוד שניה ויכלתי לקרוא לזה מייבש וגם חסר-מעוף בלי להניד עפעף, אבל הנה, את הדברים האלה לא אמרתי בסופו של דבר ועכשיו אני יכול להגיד ששידורי המהפכה גם הם אתנחתא קומית מוצלחת למדי, שחוברת בכיף לתוכנית של מילר, ובסך-הכל מציגות לנו שתי התוכניות יחד תחליף הולם לשישי החזק של "קשת".

יחד עם זאת, חשוב לזכור ששידורי המהפכה היא תוכנית מערכונים. טיפה יותר מפותחת מהקומדי סטור, נכון, אבל בכל זאת תוכנית מערכונים. קהל נאה של מצחיקולים המשתתפים בה - החל משלישיית "מה קשור?" וכלה בשי אביבי - תורמים תרומה נאה להמראתה, אבל העובדה שהיא בנויה מסגמנטים סגמנטים לא משאירה הרבה ברירה ותציב אותנו תמיד מול ההרגשה של "את הקטע הזה אהבתי", "את הקטע הזה לא" (לדוגמא: את הקטע של רחב הזונה אהבתי, את הקטע של הילד הקטן המתרוצץ בחדר החדשות לא).



כמו "רק בישראל" היוצאת, עכשיו בידיהם של אסי וגורי להיות ממחדשי השפה העברית, להטמיע ניואנסי-רחוב ורצוי גם לספק חומרי גלם לקופירייטרים ולשיחות אייסיקיו. כמה זה ילך להם עוד נראה (ובנימה זו נזכיר שאת "ז'אללון" של "שמש" לא נקבל גם בעוד מאה שנה. יומרנים), מה שבטוח, התוכנית יוקרתית ומושקעת, עשויה בטוב טעם ובפארודיה משביעת רצון, ולמרות שדמותם של דוד ותקווה עוד חיה (למה?) לבטח מצפה לנו הרבה כיף עם התוכנית החדשה. מחר, אגב, יהיה חם ומגניב, וסחתיין על פתיח שיר הפופקורן.