הממיר 31/5/13

10. מד מן, עונה 6 פרק 8

דון: איפה למדת לעשות את זה?
קן: אימא שלי. לא, החברה הראשונה שלי.

אני יודע שזה טיפה מוזר, אבל הסצנה עם קן הייתה מכוננת עבורי בפרק כל כך מופלא כמו זה. רגעים כה רבים נראו סוריאליסטיים עד שקשה היה לדעת מה היה חלום ומה לא. מפתיע להיווכח שבסופו של דבר מאום ממה שראינו על המסך לא היה חלום או חזיון, בניגוד לפרק הסמים הקודם של "מד מן" – "מקומות רחוקים". הפעם גם לא דובר רק באחד או שניים שהיו מסטולים, אלא כמעט בכל הדמויות בסוכנות, מה שהפך אותם ואת הכול למעין הזיה סוריאליסטית א-לה "אליס בארץ הפלאות", שכמובן זכתה לאזכור.
 

Credit: AMC

ריקוד הסטפס הנפלא של קני, מעבר לעובדה שנראה כמו רגע במיוזיקל שבו הדמות פוצחת בריקוד, הגדיר את התעתוע שבבסיס הפרק, שבבסיסו של דון. באותה מידה שההתרסקות של קני עם המכונית בתחילת הפרק היא זו ש(כאילו) מתנוססת בשם הפרק, כך מי שלימדה את קני לרקוד משקפת עניין כה מהותי אצל דון. "אמו" של דון היא זו שסעדה אותו במיטת חוליו, החברה הראשונה שלו היא זו שאיבד לה את בתוליו, והן אותה אחת. אדיפוס במלוא הדרו.

להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. ממשלה, עונה 2, פרק 9

שתי דילמות שונות היו לבירגיטה הפרק, האחת האם לאשפז את בתה בבית חולים פרטי כאשר היא מנסה להעביר חוק שיעודד וישפר את השימוש בבתי חולים ציבוריים, והשנייה, חופש העיתונות עד כמה צריך להגן עליו, כשהנפגעים העיקריים הם חפים מפשע או במקרה שלה בתה ויתר המאושפזים באותו בית חולים. המשותף לשתי הדילמות הוא כמובן ההתנגשות בין האמונות האישיות שלה במקרה הכללי, לבין הצורך או הרצון שלה לנהוג אחרת במקרה הפרטי. הפרק גם גרם לי לתהות האם באמת התקשורת בדנמרק לא הייתה מונעת מעצמה לדווח על מחלת בתה של ראש הממשלה לו זה היה המצב, כיוון שאיכשהו נראה לי שבארץ רוב הסיכויים שאיש לא היה מפרסם זאת מראש (לפחות על פי כל הצהרותיהם של העיתונאים שמספרים עד כמה אנחנו ארץ של עיתונאים שומרי סודות). סה"כ אהבתי את הדיון שהתפתח בפרק לגבי הלגיטימיות של סוג התקשורת הזה אף על פי שנראה לי שהכותבים בהחלט בחרו בדיון צד, הן בהבאת הסיפור מנקודת המבט של ראש הממשלה, והן על ידי התמיכה בעמדה הרואה בסוג תקשורת כזה עניין בזוי על ידי דמותה של קתרינה והערוץ שבו היא משדרת. אבל עוד יותר מכך אהבתי לראות את ההתמודדות של בתה של ראש הממשלה עם המחלה שלה והטיפול, וקו העלילה הזה אפילו הביא לכך שהפכו את האבא לדמות יותר קיימת בכך שהראו כיצד כל העניין משפיע עליו בלי שום קשר לבירגיטה.  יש לי תחושה -שאין לי מושג אם יש לה הצדקה- שהם בונים כאן את חזרתם של בירגיטה ובעלה, גם בגלל ההתקרבות שלהם על רקע מחלת הנפש של בתם וגם בשל העובדה שבסופו של הפרק בפעם הראשונה בסדרה בירגיטה בחרה לוותר על כוחה ועל השלטון (גם אם באופן זמני) לטובת המשפחה. (אורלי)

8.5 הוחלפו בלידתן, עונה 2, פרק 2

אני מודה שבהעדרה של תמי מ"אורות ליל שישי" מהמסך, הדמות הנשית בטלוויזיה האמריקאית החביבה עליי ביותר היא דמותה של קתרין, שפשוט אהבתי אותה בשעת שיחתה עם טובי, על האופן שבו היא הגיבה לדבריו על התמונה של ניקי, על כך שהיא ידעה כלפי מי לכוון את השיפוטיות שלה, ועל כך שהיא ידעה לשקף לו יפה עד כמה השיפוטיות שלו אינה במקום. אהבתי גם את עלילותיהן המקבילות של דפני וביי שמגלות שאנשים נפגעים מכך שהן מנסות לעשות את מה שהן רואות כדבר הנכון. למרות שבעיניי התקיפות שהן חוו על הרקע הזו לא היו פרופורציונליות. והעידו יותר על התוקפים מאשר על כך שהן טעו בבחירותיהן. בסה"כ בינתיים נראה שהסדרה הולכת לכיוון של יותר רגישות חברתית (המרוץ של ג'ון לסנט, הדיון על ההשתלבות של בחברה שונה, מזל כנגד גורל וכו') ואני חושבת שזה דבר מבורך. (אורלי)                                                                                                                                                                                                   

8.5 פרוורי הגיהינום, עונה 2, פרק 5

אני לא מרבה לכתוב כאן על הסדרה הזו, אבל הפרק הזה שבו טסה פוגשת לראשונה את אלכס אמה הביולוגית- רגע משנה מהות כמו שהגדירה אותו טסה, היה פרק שצחקתי בו כמו שלא צחקתי כבר הרבה זמן בפרקי הסדרה, ויחד עם זאת הוא הצליח גם להיות מרגש, במיוחד בקטע המפגש עצמו שבו טסה מציינת ביובש איך היא תמיד דמיינה את המפגש הראשון שלה עם אמה בדיוק כך בחדר מלא אנשים שלא קשורים.

גם הקטע שבו שילה נכנסת בטעות למקלחת של מאליק החבר של בתה, ושניהם מחליפים את כל המשפטים שאנשים נוהגים לומר כדי לשכנע שאין שום מבוכה בעירום היה מצחיק להפליא.

Credit: ABC 

ואהבתי גם את התיאור שבו ג'ורג צייר את אלכס כאדם שגורם לצרות, ואחר כך משחק אותה הקורבן עד שבסופו של דבר צריך לנחם אותו על משהו שהוא בכלל אשמתו, לא בגלל שאני יודעת עד כמה הוא צודק לגביה (למרות שאני בהחלט יכולה לחשוד שכן) אלא בגלל שאני יודעת עד כמה אנשים כאלה הם מעצבנים.

דאלאס לעומת זאת שוב הוכיחה את עצמה הפרק ביכולת שלה לראות מעבר לעצמה, ולתת לאלכס צ'אנס, ואפילו לנוח (אלן טודיק) נתנו סוף סוף פאנץ' ליין שווה – "אני הכרתי עוד פעם ואני שפטתי אותך כבר אז". (אורלי)

7.5 אמילי אוונס, עונה 1, פרק 1

הפרמיס של הסדרה כאילו זעק, אנחנו רוצים להיות האנטומיה של גריי הבאה, הבאנו דמות ראשית נשית שמתמחה בבית חולים שתעניק לנו מתובנותיה בווייס אובר, מצאנו לה דמות שתשמש כאביר חלומותיה הבלתי מושג, כמה ידידים פוטנציאליים, ומנחה קשה בעלת לב רך. 

מכיוון שבהשוואה לפרק הראשון של האנטומיה של גריי הדמויות כאן מחווירות, אני לא ממש מתפלאת שהסדרה לא חודשה לעונה שנייה, אבל אני מודה שבאופן אישי למרות שלא היה בפרק חידוש ממשי, די התחברתי לאווירת בית החולים/ בית הספר ששרתה עליו. ומצאתי את הסדרה בהחלט בעלת פוטנציאל. (אורלי)

7.5 פרוייקט מסלול, עונה 9, פרק 9

נשארנו עם שמונה מעצבים והאתגר השבועי הוא עיצוב בגדי גברים. אויה. טים מסביר להם שהם אמורים לעצב בגדי הופעה ללהקה בשם "The Sheepdogs" וכל המעצבים עושים אוווו מנומס (סאב-טקסט: מי זו הלהקה הזו בכלל?). טים מציג את חברי הלהקה, חבורה של גברים מגודלי שיער ומזוקנים בלוק "הרגע חטבתי קצת עצים וצדתי שור בר, איפה הבירה?", והמעצבים מגיבים בהוווו (סאב-טקסט: OMG). הלהקה אמורה להצטלם לשער של הרולינג סטונס והדגם הזוכה ייכלל בתצלום. עכשיו קצת התרגשות אמיתית. טים מחלק אותם לקבוצות: ברט, אנתוני ראיין, לורה ואניה בקבוצה הראשונה (והם קראו לעצמם "הרמוניה"! קבוצה עם ברט בתוכה בשם הרמוניה!) והשנייה מכילה את ג'וש, ויקטור, קימברלי ואוליבר (והם החליטו לוותר על שם, כנראה שהבינו שבמקצה הזה לא יוכלו להתעלות על הקבוצה השנייה). למרבה המזל, המעצבים לא ממש נאלצו לעבוד כקבוצה, כי כל אחד היה אמור לעצב לחבר להקה אחד והמראה לא היה צריך להיות אחיד, "רק שיראו כאילו הגיעו מאותה הפלנטה" הטעים טים גאן. ואז הלהקה נגנה, ואוליבר כיסה את אוזניו בזעזוע. 

הוי, אוליבר. מפרק לפרק הוא מזכיר לי אוגר קטן ונוירוטי. העולם כל כך גדול ומחוספס, הוא מלא בנשים עם חזה גדול, גברים גדולים ומזוקנים וכל מיני רעשים מפחידים... דווקא הוא מקבל את הסולן הבנוי לתלפיות.  והוא לא יודע איך להתמודד איתו. הוא יותר גדול מבובת האימום שלי, הוא מתלונן לטים גאן, אתה גדול, הוא מתלונן לפני הסולן כאילו מעולם לא היה בתיכון ולא למד לא להעליב בחורים שגדולים ממנו פי שנים. אוליבר העגמומי מחליט להלביש אותו במכנסים לבנים וחולצה עם הדפס של ברבורים. רוק'נ'רול!

נראה שגם לשאר המעצבים אין חיים קלים. הסולן עובר מאוליבר לברט, שמתקשה לעבור מעיצוב בגדי נשים לעיצוב לגברים (אבל מצליח להיות פחות פאסיב אגרסיב מהרגיל כשהוא מקבל ביקורת), טים גאן לא משתגע על רעיון הריצ'רץ במפשעה של ג'וש, אבל המוזיקאי שלו דווקא זורם עם זה והמתופף האומלל מקבל את קימברלי ואניה שמתחרות זו בזו במי תלביש אותו ביותר גווני חום-קיא מעוררי קבס.

איכשהו, הלהקה עולה לבמה לשתי הופעות כשהם לבושים בבגדי שתי הקבוצות ונראים מאוד סבנטיז. אתם מכירים את זה כשאתם רואים תמונות של אנשים מהעשור הזה ושואלים את עצמכם - הם באמת אשכרה יצאו ככה מהבית? באמת כולם היו מסוממים אז? כזה סבנטיז. רוב הבגדים נראים על הפנים, בעיקר המתופף הביש גדא, מזל שהוא יכול להסתתר מאחורי התופים. 

השופט האורח הוא אדם למברט שהיה חמוד. הדגם של אנתוני ראיין זכה לביקורות פושרות מינוס, של לורה לביקורות מעורבות (יחסית יצאה מזה טוב, אבל מייקל קורס ציין שהגופייה נראית כמו בגדי העבודה של סוויני טוד ונינה קטלה את הג'קט) , אניה וקימברלי נשחטו על הבמה בצדק (מסכן המתופף, לא רק שהוא קיבל את שתי התלבושות הכי מכוערות, הוא גם נאלץ לשמוע שוב ושוב איך הוא דומה בהן לאחיה הקטן של פוקהונטס, לחבר של טינקבל, לשדון הרים וכך הלאה) ושתיהן קיבלו את הדין בהכנעה (קימברלי אמרה שהיא חשה הקלה מכך שהוא לפחות לבוש במשהו על המסלול). משום מה, הדגם של ברט זכה לתשבחות, אולי בזכות הצמות של הסולן (שהעניקו לו מראה אובליקסי חביב). לדעתי המכנסיים נראו כמו פיג'מה והעליונית כמו משהו שאישה מבוגרת הייתה קונה ב"קרייזי ליין" (ואז מתפלשת בו קמעה בבוץ), אבל יחסית לאיך שאוליבר הלביש אותו, הסולן נראה מעולה. הבגדים של אוליבר הפכו את הסולן לבובת פליימוביל ענקית. אולי באמת אוליבר צריך לעצב לפליימוביל, אין להם ציצים, הם קטנים והם לא מרעישים. גם ג'וש קיבל שבחים על היצירתיות, אם כי השופטים טענו שהוא הגזים, כרגיל, והעמיס יותר מידי רעיונות על הדגם. היידי אהבה את הריצ'רץ' במפשעה, לדעתי הוא נראה כמו סוטה מין ייצוגי. הדגם של ויקטור היה היחיד שראוי למאכל אדם, המכנסיים נראו כמו מכנסיים, החולצה כמו חולצה. לא מתתי על שניהם כשלעצמם אבל זה התאים לסגנון של הלהקה בלי להראות כמו תחפושת והז'קט היה אפילו מגניב. לתחתית הגיעו אוליבר וקימברלי (אניה ניצלה לדעתי רק כי היא הייתה עד כה מתמודדת חזקה) השופטים התלבטו ביניהם, מצד אחד הבגד שלה היה יותר מכוער, מהצד השני, אוליבר הוא מעצב בגדי גברים בעוד שלקימברלי אין ניסיון בכלל. קימברלי ניצלה בעור שיניה, אוליבר עף וידרז'ן וויקטור זכה באתגר.

בשבוע הבא: מייקל קורס מחקה חתולה מיוחמת. 

הציון הנמוך יחסית נובע מכך שאלו בגדי גברים. את מי מעניין מה הם לובשים? (רמונה)

6.5. החץ, עונה 1 פרק 10

אחד המאפיינים של דמויות לוחמים בפשע נטולי כוחות על לכאורה כדוגמת החץ הירוק ובאטמן (כן, שוב ההשוואה הבלתי נמנעת, לא האחרונה בנוגע לפרק הנ"ל), הוא כושרם האתלטי והבריאותי, אמנם ברמות שיא מבחינת בני אנוש "פשוטים" אך גם מה שמצריך סיספנוד כשהם מחלימים מפציעה קשה. לעזאזל, שניהם אף חזרו מהמתים. ברוס וויין, כידוע, החלים מפציעת גב שהייתה מרתקת אדם אחר לכיסא גלגלים לשארית חייו, ואילו בפרק החזרה מהפגרה אוליבר קווין חזר לכושר מושלם שישה שבועות לאחר כיסוח הישבן שחטף מהקשת המסתורי לבוש השחורים, כתוצאה ממנו אולי שהה בבית חולים עם כמה עצמות שבורות וזוג קביים. כראייה, המצלמה ליוותה את גופו השרירי, המצולק והמקועקע של סטיבן אמל לטובת הצופות ו-AssafTV. מי שלא התרשם עשוי להתנחם בדיגל (דיוויד רמזי).

כמובן שההחלמה הגופנית הייתה החלק הקל, ואולי נותר פגוע נפשית ומורלית, חסר אמונה בעצמו ובתפקידו כמושיע סטארלינג סיטי. 42 דקות מאוחר יותר, תודות לתפקודו נגד הנבל התורן, חיזוק מצד מנחת תכנית אקטואליה מקומית ושיתוף פעולה עם אהובתו הישנה – והקשת במסכה חזר למקומו. אוליבר אפילו לא היה צריך לחתום על צ'ק שמן עבור איזשהו פסיכולוג של עשירים מתוסבכים, רק שיחת עידוד מצד דיגל והחלפת מכות קצרצרה.

לא רק אוליבר, גם מוירה איבדה את עצמה לאחר היעלמותו של בעלה השני (למי ששכח לרגע, היעלמות שהיא והארגון הסודי שלה מעורבים בה). בין אם זו הצגה או לא (אני נוטה לאפשרות השנייה), ת'יאה שוב מצאה עצמה בתפקיד המעודדת וסייעה לאמה לחזור לעצמה ולקחת את תפקידו של וולטר בראש החברה.

הסיפור של הנבל השבועי לא היה מעניין במיוחד והייתה בו תפנית דומה לזו שהייתה בפרק עם כנופיית הרויאל פלאש: גארפילד לינס היה בעצמו קורבן של נסיבות טרגיות שהפכו אותו לרוצח, נוקם בחבריו ליחידת הכבאים שנטשו אותו למות. העלילה הזו בעיקר נתנה מעט אור על שותפתה של לורל לעבודה, ג'ו, העצימה את מערכת היחסים של לורל עם הויג'ילנט ובסופו של דבר סיפקה לקוונטין הזדמנות לעקוב אחריו. אמנם תוך כדי ניצול של בתו, אבל עכשיו לורל יכולה להצטרף רשמית למועדון ההורים הדפוקים של אוליבר וטומי.

- פיירפליי מוכר כנבל של באטמן (והנה לכם ההשוואה השנייה). גארפילד לינס היה הראשון להשתמש בזהות הזו בתחילת שנות החמישים, פעלולן שהפך לפושע. מספר שנים אחריו פעל תחת השם טד קארסון, אדם אמיד שאיבד את רכושו בהימורים ופנה לעולם הפשע.

- "מגדל נודל" קרוי על שמו של מרטין נודל (1915-2006) אמן וצייר קומיקס שבין השאר היה שותף ליצירתו של גרין לנטרן המקורי (אלן סקוט).

- בהקשר של "תעשיות סטאג" כבר קישרתי בעבר ל סיימון סטאג, אבל לא תזיק תזכורת.

- לא בטוח אם זו אכן מחווה ל זורו (מלוחם במסכה אחד לאחר?), אבל ייתכן שג'ו ודני דה לה וגה קרויים על שם האדם מאחורי המסכה המפורסמת, דון דייגו דה לה וגה.

(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה )

5. יומני קארי ברדשו, עונה 1, פרק 1

הדבר הכי שווה בפרק היה בעיניי פסקול שירי שנות השמונים שלו, על השאר אני ממש לא בטוחה ששווה להרחיב. אבל בקצרה אפשר לומר שאוסף התובנות בגרוש של קארי היה מאוד לא משכנע כתובנות של דמות בהתאם למהלך הפרק, וגרם לי להבין מדוע אנשים מזלזלים בטכניקה הזו. העובדה שבין הקארי הזו שהיא דמות משפחתית לבין הקארי של סקס והעיר הגדולה (שאם היו שואלים אותי לא הייתי יודעת דבר על בני משפחתה) נראה שאין בכלל קשר חוץ מסממנים חיצוניים כגון תלתלים וחוש לאופנה. וההליכה שלה בסלואו מושן בפרק הראשון מוטרדת מהעובדה שהיא עדיין בתולה כשחברותיה כבר לא, הזכירו לי איך ביצעו את הרעיון הזה היטב פעם בפרק של פליסיטי. (אורלי)

מה יהיה לנו השבוע?

31 במאי עד 7 ביוני

ביום ראשון: מר סלפרידג' (yes Oh)

ביום שני: מחשבות פליליות 8 מסתיימת (yes אקשן)

ביום שלישי: סוכן מחוק 6 (yes אקשן), בגוף ההוכחה 3 מסתיימת (yes דרמה)

ביום רביעי: אנשי הצללים (yes Oh), נאשוויל מסתיימת (HOT3)

ביום חמישי: טיפול אונליין מסתיימת (HOT3)

יומיות:

הרווקה 8, החל מיום ראשון (yes דרמה)

ש"ח: בית הקלפים, החל מיום רביעי (HOT3)

אנשי הצללים (Les Hommes de l'ombre / Spin)

דרמה פוליטית צרפתית המתרחשת על רקע בחירות חדשות לנשיאות בצרפת, בעקבות רציחתו של הנשיא, ומתרכזת בשני יועצי תקשורת, "ספינולוגים" מקצועיים, שלא יעצרו ולא יבחלו בשום טריק בספר כדי לקדם את המועמד שלהם. הסדרה חודשה לעונה שניה.

מר סלפרידג' (Mr. Selfridge)

דרמה תקופתית העוקבת אחר חייו הראוותניים והמרתקים של היזם האמריקאי בעל החזון, הארי גורדון סלפרידג', ומגוללת את עלייתו ונפילתו המרהיבה של גאון הקמעונאות, מקים מרכז הקניות המפורסם בהיסטוריה (סלפרידג'ס), שלקח את לונדון בסערה ושינה לנצח את חווית הקניות. הסדרה חודשה לעונה שניה. עם ג'רמי פיבן ("הפמליה").

בשולי הממיר

ואל קילמר התארח ב"קטן מהחיים" בתפקיד עצמו.

מסביב למסך המפוצל

בשורה משמחת לחובבי "קומיוניטי" – יוצר הסדרה ש"הועזב" בתום העונה הקודמת, דן הרמון, קיבל הצעה לחזור להפקת הסדרה והוא שוקל אותה בימים אלה. עדיין לא ברור מהו התפקיד הספציפי שעליו מדובר אבל ידוע שהמפיקים בפועל שהובאו במקומו לעונה הרביעית – מוזס פורט ודייויד גווראצ'יו – עוזבים את הסדרה. אגב, עפ"י הדיווחים גם כריס מקינה, שהיה אחד הכותבים והמפיקים בפועל של הסדרה (והיה מזוהה עם הרמון) ועזב אותה בעונה שעברה קיבל הצעה לחזור. אם יותר לנו רגע לנסות לנחש – מאחר שהרמון היה המוח הקריאטיבי מאחורי הסדרה אבל היה ידוע כמנהל בעייתי, ייתכן שהרשת מכוונת למצוא סידור שישאיר את הרמון לעסוק בעניינים הקריאטיביים ולמישהו אחר (מקינה?) לנהל את העניינים השוטפים של הסדרה.

רשת NBC חידשה את "חניבעל" לעונה שנייה שתכלול 13 פרקים.

ניל פטריק האריס ינחה את טקס ה"אמי" הקרוב (שישודר ברשת ה"בית" של הסדרה שלו, "איך פגשתי את אמא") שיתקיים ב- 22 לספטמבר. אגב, השחקן המוכשר ינחה גם את טקס פרסי ה"טוני"  שיתקיים בקרוב.

 "שובר שורות" עומדת אמנם להיפרד מהמסך הקטן, אבל ברשת AMC לא ממהרים לוותר על האפשרות "לחלוב" עוד קצת מזומנים מהעסק הזה. לאחרונה הועלה רעיון להעלות סדרת בת לסדרה הותיקה שתתבסס על דמותו של עוה"ד סול גודמן (בגילומו של בוב אודנקירק). יוצר סדרת האם, וינס גיליגן, סיפר לאחרונה בראיון כי מדובר ביותר מסתם רעיון, אלא ב"אפשרות של ממש".

 השבוע עלתה לשידור העונה הרביעית של "משפחה בהפרעה". 15 הפרקים עלו בו זמנית לאתר וכמות לא קטנה של גולשים הספיקה לצפות כבר בכל הפרקים. ליקטנו עבורכם מספר ביקורות על העונה החדשה:

-           הביקורת של אריאל ויסמן ב"קפה + טלוויזיה".

-           הביקורת של חן חדד ב"עכבר העיר".

-           הביקורת של נטליה ירמין ב"אום כולתורה".

-           הביקורת של דניס ויטצ'בסקי ב"וואלה".

-           והביקורת של ה"ניו יורק טיימס" (ביקורת קטלנית במיוחד שעוררה הדים רבים בארה"ב).

 אגב, בעקבות שידור העונה והביקורות המעורבות עליה נפלה המניה של "נטפליקס" ב- 6%. מנגד, ב"נטפליקס" מתגאים בכך שכמות הגולשים שנכנסו לאתר על מנת לצפות בפרקים הייתה כפולה מזו של אלה שצפו בשעתו ב"בית הקלפים" שנחשבה כשלעצמה להצלחה. האם "נטפליקס" עשתה, אפוא, נכון כששידרה את הסדרה במתכונת זו? ימים יגידו.  

 ולסיום, השבוע התקיים טקס סיום הלימודים באוניברסיטת "ווסליאן" בארה"ב. כמקובל, הנהלת המוסד הזמינה לטקס סלבריטי בוגר האוניברסיטה על מנת שינאם בפני הבוגרים הנרגשים. הנואם הנבחר היה לא אחר מאשר ג'וס ווידון. הנה הדברים שנשא בפני הבוגרים הטריים:

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il