הממיר 17/5/13

10. מד מן, עונה 6 פרק 6
"אני אוהבת אותך ככה"
(מייגן לדון)
כן, הנה הגיע המוג'ו.

מצחיק ששתי הסדרות המשמעותיות של יום א', "מד מן" ו"משחקי הכס", עסקו השבוע בטיפוס וירידה. כל הסוכנות הייתה עסוקה בעליות ומורדות, נדמה שיותר מאי פעם. רגע אחד מאבדים את יגואר, הרף עין אחרי כן יש סיכוי לשברולט. רגע מאבדים אמונה לנוכח התחרות מול הסוכנויות הגדולות, מיד אחרי כן הוגים תכנית מיזוג מסעירה. פגי קנתה דירה חדשה אבל באזור מעפן, ארנולד מתפטר מעבודתו (מה שאולי צפוי לעשות סוף לרומן של דון עם סילביה, השבח לאל), המנייה נפגעת, המנייה תתחזק, לגליסון יש סרטן ויש חשש לחיי הסוכנות שלהם וכהנה וכהנה. אני לא בטוח שזה משהו תמטי כמו שמדובר בתחושה שלי במהלך הצפייה.


Copyright © 2010-2013 AMC Network Entertainment LLC

זו הייתה פעם נוספת שאנשי SCDP איבדו מספר חשבונות משמעותיים בבת אחת. הפעם אלה היו פיט עם ויק כמיקלס ודון עם יגואר, ובעבר במחי פרק אחד רוג'ר איבד את לאקי סטרייק ופיט נאלץ לוותר על החשבון של נורת' אמריקן אביאיישן לטובת סודו של דון. שוב אותם אנשים מהווים חלק בתהליך, שוב באותו זמן. רוג'ר עכשיו שונה בתכלית, אקטיבי, יוזם, חדור מוטיבציה. ותענוג לראות אותו כך, במיוחד אם על הדרך הוא יכול לשמוח לאידו של פיט. "באיזו נקודה צריך להפסיק לנסות?", הוא אמר פעם למארי קאלבה, וכעבור שנה וחצי הוא עדיין רעב. הוא מפעיל את הבחורה התורנית שלו, מצחצח לעצמו את הנעליים בערכה שמן הסתם הייתה שייכת לג'ורג'יו המנוח. לא רק שצלו של המוות לא מפחיד אותו, אלא הוא מפיח רוח במפרשיו, עד כדי כך שרוג'ר משתמש באבל על אמו כדי להשיג עוד כמה מזמוזי רחמים. גם ברט, שבעבר אמר לרוג'ר שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות, יודע כעת שניתן לסמוך עליו. "רוג'ר יטפל בזה", הוא אומר לג'ואן בבטחה.
להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. עד עצם היום הזה, עונה 2 פרק 22 (סיום העונה)
קל לרַצות אותי. הביאו לי כמה סצנות של עוץ לי גוץ לי ובל, שבהן עוץ לי גוץ לי חושף את ליבו הרך, ובל מצליחה להוציא את הטוב שבו, ואני נמסה. והפרק הזה הכפיל את הסיטואציה של הוצאת הטוב שבדמויות מן הכוח אל הפועל פי שלוש. כך, חוץ מאשר את עוץ לי גוץ לי, קיבלנו בפרק הסיום גם את רג'ינה שמתנהגת כאילו היא מבינה סוף סוף את הרעיון של "לעשות את הדבר הנכון" (שמשום מה בסדרה זה כמעט תמיד אומר להקריב את עצמך, אם כי במקרה של רג'ינה אפשר בהחלט להבין את ההיגיון של החלטתה), ואף את הוק, שהחליט לשמור את האפון האחרון כדי לעזור לאנשי סטוריברוק, למרות שיכול היה בהחלט להציל את עורו בלבד. שעשע אותי מאוד לשמוע את הוק אומר שהוא פועל כדי להציל את עצמו וזה נותן לו שפע של מוטיבציה, אולי כי ראיתי כאן קצת ביקורת עצמית של הסדרה שמנסה תמיד להראות שהצד הטוב של בני האדם נובע מאהבתם לאחרים, כאילו לא יכול להיות שהאנשים הטובים ימצאו את חייהם שלהם ראויים את המאמץ.


© 2013 ABC

מצד שני, אם נחזור לרגע לעוץ לי גוץ לי, אני מניחה שזו הסיבה לכך שהוא ראה בהחזרת הזיכרון וביידוע האנשים על זהותם האמיתית, התאכזרות, שהרי אם העובדה שמישהו עומד למות הוא מאבד את חייו לא משנה מי הוא חושב שהוא, אבל אם הוא יודע מי הוא באמת, הוא מודע גם לאובדן של קשרים אחרים בחייו. ובכל זאת שמחתי כמובן שהוא בחר באופציה ה"פחות נכונה" מבחינתו ונתן לבל את שיקוי החזרת הזיכרון.

וכך אם נוסיף לכל מה שכבר ציינתי שהיה טוב בעיניי בפרק את עניין שיתוף הפעולה בין האויבים שגם הוא דבר שאני מאוד אוהבת, את העובדה שניל כמובן בחיים, ושיש כאן מצב לפגוש כמה דמויות שלא נתקלנו בהן בפרקים האחרונים, ואת הטוויסט על פיטר פן שמשום מה מחפש נואשות את הנרי, אפשר לומר שהעונה בהחלט הסתיימה באופן משביע רצון בעיניי. (אורלי)


9. Suits, עונה 2 פרק 4
העונה השנייה ממשיכה להיות מהנה יותר עבורי מהראשונה, עם מה שנראה בינתיים כמו עלילה עונתית מהודקת יותר, הרבה יותר זמן מסך של ג'סיקה, והתוספת המבורכת (בינתיים) של דניאל הרדמן, שלמרות שהוא אינו ממש דמות קיימת כעת אלא יותר סך כל ההשתקפויות שלו על ידי יתר הדמויות, הוא מוסיף הרבה להנעת העלילה. במיוחד כשמגיע רגע ההבלחה שלו בפרק, הרגע שבו הצופה יכול לקבל את הגרסה שלו למעשיו ולמניעים שלו, ולהבין שאולי בעצם הוא לא אדם כל כך נורא כמו שג'סיקה והרווי גורמים לו להישמע (אם כי זה תמיד נשאר מוטל בספק ואני אוהבת את זה כך).

שמחתי על העובדה שבסוף הפרק דונה מגלה שהיא חתומה על קבלת המסמך המרשיע שהרווי מעולם לא ראה, כיוון שזה נותן לה את ההזדמנות להפוך גם היא לדמות יותר ממשית ופחות מכונת שנינויות יעילה שוויתרה (או לא) על חיי הרגש שלה. אגב, יחסית לחברה שמרובות בה הדמויות השנונות והבטוחות בעצמן, אני חייבת לתהות כיצד הרולד המחזר החנון של רייצ'ל התקבל בכלל לעבודה. (אורלי)


©2013 NBC Universal, Inc

8. משחקי הכס, עונה 3 פרק 7
כמו בכל עונה מגיע הפרק שאת התסריט שלו כתב ג'ורג' ר. ר. מרטין עצמו. בעונה שעברה הוא כתב את "בלאקווטר" הסוחף, שכל כולו מתאר התרחשות אחת, והשנה העדיף לדבריו לכתוב פרק שעוסק בדמויות אחרות, כמו סאנסה ואריה. התוצאה היא פרק שמורכב בעיקר משיחות ועוד שיחות. העניין הוא שזה בסדר מבחינתי, כי בניגוד לפעמים הקודמות שמרטין כתב פרק, הפעם אני קורא במקביל את הספרים כך שמסקרן לראות כיצד הוא כותב את הדמויות שלו עצמו במסגרת הסדרה, אחרי שכה סטתה מהמקור.

הסצנות המייגעות עם תיאון, למשל, בכלל לא נמצאות במקבילה הספרותית. למעשה לתאון אין זכר ואין לי מושג לאן לוקחים את זה, אבל בשלב הזה זה כבר נראה כמו הגזמה פראית, ובתור אחד שמאוד אוהב את דמותו אני ממש מצר על כך. גם השיחה בין מארג'רי וסאנסה לא הופיעה במקור, ונועדה להפוך לדיאלוג את מה שבמקור היה מחשבותיה של סאנסה לבדה בנוגע לטיריון. היה מעניין לשמוע את מארג'רי אומרת שהבן שיהיה לה ילמד את אורחותיו ממנה, רמז עבה שלה בנוגע למקור שממנו ג'ופרי ינק את האכזריות הפסיכופתית שלו.

אפרופו, גם הסצנה של ג'ופרי וטייווין לא הופיעה בספר, ובמקרה הזה הייתה חריגה נוספת מהכתבים: על טייווין נאמר במקור שהוא לעולם לא מחייך, ואילו כאן הוא מסיים את השיחה עם נכדו עם חיוך מרוצה על פניו. קצת משונה, כאילו האיש הגדול הזה שואב הנאה מהעמדתו של נכדו המטופש במקומו. יתר על כן, במקרה הזה קושיותיו של ג'ופרי בנוגע לדרקונים נראות מאוד במקומן, ואפילו די מפתיע לראות כיצד סבו פוטר את היצורים בכזו קלות. בכל זאת אהבתי את הסצנה הזו ולו בגלל המשחק המעולה. נגיד מה שנגיד על ג'ופרי, אבל ג'ק גליסון פשוט מופלא בתפקיד הזה, ועל הכריזמה העצומה והשקטה של צ'ארלס דאנס אין צורך להכביר במילים.


©2013 Home Box Office, Inc.

והיו שלל שיחות על אהבה והבטחות לעתיד. רוב וטאליסה, טיריון ושיי, ג'ון ואיגריט. האחרונים סיפקו את חילופי הדברים האהובים עלי בפרק, מאוד שנונים. הם מקסימים ביחד, בעיקר בזכותה. אלא שהפרק סיפק גם רמזים קודרים שבוודאי אין להקל בהם ראש. ישנה טרמינולוגיה מאוד עקבית במילות האהבה של "משחקי הכס". בסוף העונה הקודמת שיי אמרה לטיריון, "יש לך חרא זיכרון: אתה שלי ואני שלך". הפעם, בסופה של שיחה מפוכחת למדי בין איגריט וג'ון, היא אמרה לו, "אתה שלי כשם שאני שלך". אולם אושה העיבה על חגיגת האהבה הזו כשסיפרה על האיש שהיה לה, "הייתי שלו והוא היה שלי". כמה יפה. אבל זה נגמר אצל אושה, ובאלימות. על היופי הזה אי אפשר לסמוך.

גם החזית הפחות-רומנטית סיפקה רגעים נהדרים. בחזרתו של ג'יימי להציל את בריאן הוא גאל לא רק אותה אלא גם את עצמו, במובנים רבים. האיש שידוע בפי כל כקוטל-מלך, מפר השבועות, נשבע שוב בפני בריאן לקיים את הבטחתו לקאטלין, האויבת שלו. לבסוף הוא גם לא מסוגל להפקיר את רֵעַתו וחוזר כדי להצילה אותה, העלמה מול הדוב. האקט הזה היה ממש נוגע ללב, והיה אפילו מספק יותר לו זרקו את לוק אל הכלוב במקומה.

מעבר לים הצר, דאינריז לוקחת ברצינות את ענייני שחרור העבדים, מה שנחמד. אני מוכרח לציין שמכל המקומות שהוקמו לחיים בסדרה, המסעות שלה הם המרשימים ביותר, לפחות מאז קארת' בעונה הקודמת. הערים הקסומות שהיא מגיעה אליהן נראות שופעות ויפהפיות, ואם מוסיפים לכך את הדרקונים המעוצבים-להפליא, יש כאן מנצחת ברורה. למה לה להגיע בכלל לווסטרוז, נשגב מבינתי. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8. מצב האומה, עונה 6 תכנית 1
פחות מארבעה חודשים, והנה זה קרה שוב: התיישבנו בציפייה מול הטלוויזיה לקראת עוד עונה חדשה של מצב האומה, שעשתה את הבלתי ייאמן והגיעה לעונה שישית. העונה הזו נפתחה אחרי קידום עצמי אגרסיבי במיוחד, נישאת על גלי התהילה הכפולים של אהבת הקהל ואהדת המבקרים ומרוצה מעצמה במיוחד לרגל כישלונו המתוקשר של לפיד. כמו בעונות הקודמות, גם עכשיו התכנית הראשונה הייתה מהוססת קצת, לא בטוחה מי היעד המועדף וקצת מפוזרת כשניסתה לכסות את כל מה שקרה בפגרה ולהגיד משהו מעניין בו זמנית. אבל כשאַת מצב האומה ועבדת קשה כדי להשיג את אהבת הקהל, הוא מוכן בהחלט לתת לך אורך נשימה עד שיוחלט אם העונה צוחקים על הדיאטה של עינב או שמותר כבר לרדת על המיזנתרופיות של שליין, כי העיקר שסוף סוף חזרת.

איזה כיף שאפשר לחזור ולשלב בין סצנות מהאח הגדול לשחקן מהקאמרי, בין אתאיזם מוצהר לבדיחות דוסים מתקדמות בפועל, בין בדיחות עמנואל רוזן לכמעט כלום גסויות. איזה כיף לראות שוב את שליין זחוח מתמיד אבל משוחרר במידה, את עינב ואורנה כשני צדדי המטבע של הומור נשי משוחרר ומדויק וכמובן את גורי אלפי מחמם מנועים לקראת הטירוף. כששוב המדינה סוערת, כשתקציב מעורר מחלוקות מונח בפתח וכל תכניות הריאליטי חזרו לנדנד בעונות חדשות חייבים מישהו שיזקק את הבלגן לכמה שורות טובות. "זה רק אתם ואנחנו" הם מזכירים שוב, ואנחנו לגמרי סומכים עליהם. חידושי העונה בדמות שעשועון זיהוי רבנים וגם הבטחה לקצת פחות פוליטיקאים הם הרי רק דקויות: בסוף כולם ישבו סביב הפאנל, ירדו על כולם ואחד על השני ואנחנו נצחק ונשמח שמישהו אומר את מה שרצינו להגיד ולא ידענו איך. טוב שחזרתם, תתחממו קצת ותנו בראש. (מירב)







רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il