מד-וומן

הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון אפריל של עיתון "עולם האשה"

 אי שם ב-2006, כשצמד המילים "מד מן" באנגלית עוד היה פשוטו כמשמעו "גברים משוגעים" ושום דבר מעבר לכך, שמעה מעצבת תלבושות אנונימית יחסית בשם ג'ייני בראיינט כי יוצר הטלוויזיה המוערך מתיו ווינר - האחראי בין היתר לסדרת המופת "הסופרנוס" - עובד על סדרת טלוויזיה חדשה ברשת כבלים אלמונית, שעלילתה נסובה סביב חבורת פרסומאים בניו-יורק של שנות ה-60. מסוקרנת, החליטה לנסות ולגשת אליו לריאיון עבודה. היא לא ידעה איך הוא נראה וגם לו לא היה מושג מי היא, וכך - כשהגיעה לריאיון - שניהם מצאו את עצמם עולים באותה מעלית בבניין שבו ממוקם משרדו של ווינר. "אני זוכר שהתרשמתי מאבזם החגורה הענקי שהאישה הזרה שלצדי במעלית לבשה", סיפר ווינר שנים מאוחר יותר בריאיון. "אמרתי לעצמי: 'איזו בחירה נועזת, כמה מגניב מצידה'". הרושם הראשוני המוצלח עשה את שלו והשניים המשיכו אל תוך ריאיון עבודה מוצלח במיוחד, שנמשך לא פחות משעתיים. 48 שעות לאחר מכן כבר הרים ווינר טלפון לבראיינט והודיע לה כי המשרה שלה.

הכימיה המושלמת בין השניים היא ככל הנראה בין הסיבות העיקריות (חוץ מג'ון האם שקנה את עולמו בתפקיד דון דרייפר ההורס) שכבר בעונתה הראשונה הפכה "מד מן" ללהיט וגרפה פרסים רבים. אבל מעבר להצלחתה חובקת העולם של הסדרה, היא רושמת לזכותה הישג חשוב נוסף, שתרם להפיכתה לתופעה הרבה יותר גדולה מסתם עוד סדרת טלוויזיה: היא הצליחה להחזיר לשיח האופנה המרכזי של ימינו את סגנון הווינטאג' והרטרו בכלל, ואת סגנון שנות ה-60 בפרט, על כל נגזרותיו הקלאסיות והמודרניות יותר - שמלות בגזרת A, תסרוקות גבוהות ושיניונים למיניהם, גזרות מבליטות מותניים ומחשופים, הדפסים צבעוניים ופסיכדליים, אופנות המוד והמיני וכו'. אפילו מעצבי-העל לא נשארו אדישים לקאמבק המטורף של הסיקסטיז סטייל, כשפיגורות מוערכות כמו מיוצ'ה פראדה ומייקל קורס אף הודו בפה מלא שעיצבו קולקציות שקיבלו השראה מעבודתה של בראיינט ב"מד מן". בהמשך אף חברה בראיינט ל"בננה ריפבליק" והוציאה עימם שתי קולקציות מצליחות בהשראת "מד מן" (סתיו-חורף 2011/12 וקיץ 2012), כשאחת נוספת צפויה לצאת החודש.

רגע לפני כן, ורגע לפני עליית העונה השישית החדשה והמצופה של "מד מן", שעולה אצלנו ב"הוט 3" באפריל במקביל לשידורה בארצות-הברית, הואילה בראיינט לענות לנו על כמה שאלות ממקום מושבה בלוס-אנג'לס, בין יום עבודה לחוץ על הסט לבין הכנות אחרונות לקראת הקולקציה החדשה שלה.

קרדיט: AMC/Frank Ockenfels

איך את בוחרת את התלבושות והשמלות ב"מד מן"?

הכול מתחיל תמיד בתסריט ומשם אני יכולה לקבוע מהי התלבושת הנכונה עבור כל דמות בסצנה ספציפית. יש גם המון תחקיר בתהליך עיצוב התלבושות. אני מקבלת הרבה השראה ממגזינים, סרטים, קטלוגים וצלמים שמאותה התקופה.

מהיכן את משיגה אותן?

התלבושות מיוצרות בכמה דרכים. חלק מהן אני מעצבת מאפס ולאחר מכן מייצרים אותן בסדנת התלבושות של "מד מן", בעוד שחלק אנו שוכרים מכמה מבתי השכרת התלבושות המדהימים שבלוס-אנג'לס. אני גם עובדת עם הרבה ספקי וינטאג' מכל רחבי אמריקה ולעיתים רוכשת מהם פריטים. לפעמים, אם אני אוהבת את הבד שלהם, למשל, אני לוקחת פריטי וינטאג' מסוימים ומעצבת אותם מחדש כך שיתאימו לדמות מסוימת.

מהו תהליך העבודה שלך על הפרקים בסדרה?

אין שני ימים דומים כשאתה עובד בעבודה הזו. אני מחלקת את זמני בין קריאת תסריטים לפרקים עתידיים, עיצוב תלבושות חדשות, עיצוב מחדש של פריטי וינטאג' בשביל התכנית, הכנת דוגמיות בדים, מציאת בגדי וינטאג' נכונים בשביל הדמויות, הכנת התלבושות ללו"ז הצילום הנכון בכל יום, פגישות, תחקירים, מדידות עם השחקנים, עבודה עם הצוות שלי ועוד המון-המון דברים!

את מי את הכי אוהבת להלביש בסדרה?

אני מספיק בת מזל כדי לאהוב את כל הדמויות בסדרה, כמו גם את כל השחקנים שמגלמים אותן. מכיוון ש"מד מן" היא סדרת אנסמבל יש לי תמיד כמה פייבוריטים במקביל. עם זאת, יש לי תלבושות אהובות. כמו, למשל, השמלה שלבשה מייגן בפרק הראשון של העונה החמישית כשהיא שרה את שיר ה"זו ביזו ביזו" לדון; שמלת חג המולד האדומה של ג'ואן; שמלת הנשף הכחולה מברוקאד של בטי וגם את זו שלה עם הפרפר; ואת הבלייזר הכחול הבהיר של דון, העשוי ממשי גולמי.  

קרדיט: Ron Jaffe/AMC Copyright: AMC 2012

מיהו המעצב האהוב עלייך ביותר בימים אלה?

המעצבת הצרפתייה איזבל מאראן.

איזה עשור הוא האהוב עלייך ביותר מבחינת בגדים?

הכי אוהבת את תקופת הרוקוקו הצרפתי. הכל בתקופה הזו שופע עושר ואקסטרווגנטיות הן אצל הנשים והן אצל הגברים. תחשבו על מאדאם פומפדור, פילגשו של לואי ה-15, ועל מארי אנטואנט, אשתו של לואי ה-16. נשים התהלכו עם מחוכים, מחשופים עמוקים ושרוולים שעוטרו בתחרות ובסרטים. איזה יופי!

ככל שהשנים חולפות בסידרה, אפשר לראות את השינוי שחל בבגדי הדמויות, התואם לשינוי ברוח התקופה. האם זה קשה לעשות זאת?

ליצור תלבושות לעידן שכל הזמן משתנה מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית בהחלט יכול להיות אתגר. לכל דמות יש את האישיות שלה המוכתבת על ידי התסריט. אני ניגשת לכל אחת מהן אינדיבידואלית ועורכת תחקיר לגבי אילו תלבושות יתאימו לה בצורה אותנטית הן מבחינת האישיות, העידן והשינוי שחל באותו זמן. הדמויות הללו מתקדמות בדיוק כמו שאנו מתקדמים בחיינו במציאות. ככל שחייהן משתנים, כך גם התלבושות שלהן, אבל אנו מקפידים שהן תמיד ישמרו על האותנטיות של הדמות.

דעה דומה החווה בעבר גם ווינר עצמו, שסיפר בראיון לפני כשנתיים על התהליך שעוברת בראיינט בכל פעם שהיא מקבלת את התסריטים שלו. "יש אנשים שחושבים שהעבודה של ג'ייני היא לבחור בגדים שווים וזהו, אבל היא בעצם מספרת סיפורים", סיפר. "איכפת לה מהדמויות וממה שאנחנו מנסים להגיד עליהן. אם אני כותב בתסריט, למשל, שדון נותן לבטי מעיל פרווה, אני יודע שמהפרווה שג'ני תבחר נוכל לפתח היסטוריה שלמה של המעיל הזה, מהיכן הוא הגיע, מה עומד מאחוריו ואיך הוא מעביר חלק מסיפור העצוב של מערכת היחסים שלהם".

Copyright: AMC

הבגדים שלובשות הדמויות מתכתבים פעמים רבות אחד עם השני בין אנשים, סצינות, פרקים ואפילו עונות שונות. האם זה מתוכנן כך? את יודעת מראש מה הולך לקרות בעונה?

עיצוב תלבושות עבור סידרת טלוויזיה תמיד מלווה בלחצים רבים ובמגבלות זמן. קשה לתכנן דברים מראש, אבל הצוות שלי ואני עושים את הטוב ביותר שאנו יכולים. יש לי ידע מוקדם בתחילת כל עונה לגבי מה הולך לקרות בה באופן כללי, אבל אין לי את כל הפרטים עד שכל תסריט של כל פרק גמור באופן סופי במהלך העונה.

קתרין-ג'יין בראיינט נולדה בקליבלנד, טנסי, וכבר מילדותה היתה מוקסמת מצבעים ומטקסטורות. כשהיתה בת שש נהגה לקחת סינרים ישנים של אמה ו"לשאול" גרביים מסל הכביסה ולעצב מהם תלבושות לבובות שלה. "התחלתי לצייר סקיצות, לעצב ולהכין את בגדיי כבר בגיל מאוד צעיר", היא מספרת. "במקביל, עוד כשהייתי ילדה, אהבתי לצפות בסרטים ישנים כמו 'חלף עם הרוח', 'אנקת גבהים', 'הקוסם מארץ עוץ', 'ברנשים וחתיכות', 'צלילי המוזיקה', 'מצחיקונת' ורבים אחרים, ותמיד הייתי אובססיבית לגבי התלבושות שריצדו ורקדו על המסך מולי".

כשגדלה, החלה ללמוד ציור באוניברסיטת "ג'ורג'יה סטייט", אך בשלב מסוים החליטה כי מה שהיא באמת רוצה להיות זה מעצבת אופנה. היא עזבה את הלימודים ונרשמה למכללה האמריקאית לאמנות יישומית בג'ורג'יה. אחרי שסיימה את התואר בהצטיינות, עברה לפריז ולאחר מכן לניו-יורק, שם עבדה עבור מעצב האופנה ג'ון שר. עד שלילה אחד הכל השתנה. "יצאתי באחד הלילות למסיבה שהוזמנתי אליה ופגשתי שם מעצבת תלבושות", היא מספרת. "ישבנו ודיברנו והיא סיפרה לי הכל על העבודה שלה ומאותו הרגע ידעתי שאני רוצה להיות מעצבת תלבושות גם כן".

בראיינט החלה לעבוד בסרטים ובפרסומות שצולמו בניו-יורק, ואחרי שצברה ניסיון החליטה ב-1999 לעבור ללוס-אנג'לס כדי להיות קרובה להוליווד, שם נמצא כמובן האקשן האמיתי. בתחילת דרכה עבדה בהפקות של סרטים לא ממש מוכרים ואפילו בכמה הפקות של סרטי אימה מזוויעים ("גבעת הפחד") וסרטי אקשן כושלים ("הצלף", "צייד החייזרים" וכותרים דומים בז'אנר') - הכי רחוק שאפשר מהחומרים העדינים והתקופתיים שבהם היא עוסקת כיום. הכול השתנה ב-2004, כשנשכרה לעבוד בסדרה המוערכת "דדווד", שעלילתה התרחשה בסוף המאה ה-19, בארצות-הברית של תקופת המערב הפרוע. בראיינט עיצבה לסידרה תלבושות ושמלות מורכבות וצבעוניות, ולאט-לאט החל להתקיים סביבה באזז, שהגיע לשיא עם שלוש מועמדויות לאמי על עבודתה בסידרה וזכייתה בפרס ב-2005. אפילו ורה וונג הודתה כי אוסף אביב-קיץ 2006 שלה שאב השראה לא קטנה מעיצוביה של בראיינט ב"דדווד".

עם ירידתה של "דדווד" מהמסכים ב-2006 עברה כאמור בראיינט ל"מד מן", ומאז היא קוצרת מחמאות על ימין ועל שמאל, ואף נכנסה ב-2010 לרשימת "100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם" של מגזין "וניטי פייר".

"כחלק מהתגובה המחבקת לתוכנית הרבה אנשים החלו לאמץ סטייל מסוגנן יותר, בייחוד גברים שהולכים עכשיו יותר על חליפות וסגנון מחויט, ואני אוהבת את זה", סיפרה בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" באותה שנה. "המחמאה הגדולה ביותר שקיבלתי מאנשים היא שהתוכנית שינתה את פני אופנת הגברים יותר מאשר את זו של הנשים, מכיוון שגברים הרבה יותר איטיים בלאמץ שינויים. זו מעולם לא היתה הכוונה המקורית, כמובן, כי 'מד מן' כלל אינה תוכנית אופנה".

ובכל זאת, "מד מן" נחשבת בעיני רבים כאחת הסיבות העיקריות לפופולריות של הווינטאג' והרטרו בשנים האחרונות, כולל על מסלולי תצוגות מעצבי-העל. מה דעתך על כך?

אני מאוד גאה בעבודה שלי על הסידרה ומרגישה כבוד שאנשים מקבלים השראה מעיצוב התלבושות. זה מרגש אותי שהעולם חווה סיפור אהבה מחדש עם הסיקסטיז, כמו שאני חווה מדי יום. לדעתי, הקהל רואה את התלבושות המהממות הללו על המסך ועושה להן רומנטיזציה - אנשים רוצים לקבל את הלוק ואת התחושה של הדמויות. זה נכון במיוחד ב"מד מן", שם התלבושות מהדהדות עמוק, יפהפיות ומלאות חיים. אנשים רוצים את הגלאם והיופי הזה בחייהם ומחפשים לשחזר אותו בבחירות הסטייל היומיומיות שלהם.

ג'ייני ברייאנט, קרדיט צילום: stephenperry

במהלך הקריירה שלך עבדת בלמעלה מ-20 סרטים וסדרות טלוויזיה לפני "מד מן". מה הכי אהבת מהם?

חוץ מ"מד מן", הכי אהבתי את "דדווד".

היית מועמדת על עבודתך ב"מד מן" שלוש פעמים לפרס האמי, אך לא זכית בו. לעומת זאת, דווקא כן זכית באמי ב-2005 על עבודתך ב"דדווד", כשעוד היית אלמונית יחסית. מה לדעתך הסיבה לכך?

זה נכון, מעולם לא זכיתי באמי על "מד מן", אבל זכיתי בשני פרסי "איגוד מעצבי התלבושות" על עבודתי בסדרה ואני מאוד גאה בהם. אני לא בטוחה למה לא זכיתי באמי על "מד מן", אבל זכייה בפרסים אינה הסיבה שאני אוהבת את עבודתי או שאני עובדת קשה.

אילו מעצבי תלבושות נוספים בביזנס, בעבר ובהווה, מעניקים לך השראה?

וולטר פלאנקט ("חלף עם הרוח", "שיר אשיר בגשם", "נשים קטנות"), אדריאן גרינברג ("הנשים", "הקוסם מארץ עוץ"), אדית הד ("חופשה ברומא"), איירין שאראף ("המלך ואני", "ברנשים וחתיכות"), סנדי פאוול ("אורלנדו", "שייקספיר מאוהב"), קולין אטווד ("אליס בארץ הפלאות", "שלגייה והצייד", "סוויני טוד") ואלה רק חלק...

על אילו עוד פרויקטים את עובדת כיום במקביל?

אני פרזנטורית למוצר הורדת קמטים מבגדים בשם Downey Wrinkle Releaser, שעבורו פרסמתי לאחרונה מדריך לשמירה נכונה על בדים ובגדים שונים בארון הפרטי של כל אחת. החודש יוצאת גם קולקציית "מד מן" השלישית שלי יחד עם "בננה ריפבליק". בנוסף לכך, השתתפתי בקמפיין פרסומי של יהלומי Hearts On Fire, ובקמפיין טלוויזיוני למוצרי האלקטרוניקה של "סוני". מי שרוצה להתעדכן בכל הנוגע אליי ולפרויקטים שלי מוזמן לעשות זאת באתר JanieBryant.com ובדף המעריצים שלי בפייסבוק.

בנוסף לכל אלה, חברה בראיינט ב-2010 לחברת ההלבשה התחתונה "מיידנפורם" - שעוברת באחרונה סוג של מהפכה מהלבשה תחתונה פונקציונלית לכזו סקסית ומעוצבת שפונה לטווח רחב של נשים - ועיצבה עימם קולקציה חדשה שקיבלה את השראתה מווינטאג', כשהמטרה המוצהרת מבחינתה היא: "לעזור ולהדריך נשים לגבי חשיבות ההלבשה התחתונה כבסיס ליצירת סטייל אישי", ולחנך צרכניות אילו מחטבים ופריטי לנז'רי מחמיאים יותר לסוג גופן הספציפי. כל זאת, תוך כדי שהיא מעניקה להן טיפים מנסיונה המקצועי כמעצבת תלבושות.

מהי טעות האופנה הכי גדולה שנשים עושות בעינייך?

אחת הטעויות הגדולות והנפוצות ביותר היא נשים שלובשות מידת חזייה שאינה מתאימה להן. זה כל כך חשוב ללבוש מידה נכונה, כי זה טוב יותר ליציבה שלך, מגביר את הביטחון העצמי שלך וגורם לבגדים להתאים לך כמו שצריך. כך גם בעבודה שלי. לרוב, קהל הצופים בטלוויזיה לא רואה את פרטי הבסיס שמתחת לבגדים. אבל זה מאוד חשוב לי שהשחקנים לא ירגישו את הדמות שלהם רק מבחוץ, אלא גם מבפנים, וכאן זה בדיוק המקום שבו הפריטים האינטימיים משחקים תפקיד מכריע. צריך להבין שכדי שתרגישי ותיראי במיטבך, הכל מתחיל בדבר הראשון שאת שמה עלייך.

ב-2010 הוצאת ספר מצליח בשם The fashion File. מה היה המסר שרצית להעביר בו?

המסר העיקרי, כמו שגם כתבתי בספר, היה שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להיות מובילי סטייל. רק צריך לפתח סגנון אישי ייחודי ולהרגיש טוב עם מי שאתם.

את מתכננת לכתוב ספר נוסף מתישהו?

בנקודה זו לא, אבל אני מאמינה גדולה בכך שכל דבר אפשרי.

מה מצפה לנו מבחינת האופנה בעונה החדשה?

לצערי, כמו תמיד, הכול נשמר תחת מעטה חשאיות.