הממיר 8/3/13

9. ארץ נהדרת, עונה 10, תכנית 10
אם חשבתם שהקדם אירוויזיון היה אסון טלוויזיוני, תחשבו שוב. בארץ נהדרת נערך השבוע ה"קדם צנזוריזיון", הרחק משולחן הפאנל ומקיציס והיה מופת של איזון בין חיקויים לפאנצ'ים ובין תרבות פופולרית לבין סאטירה פוליטית ברורה מאוד. כמו במקרים קודמים, ארץ נהדרת בחרה את הצד שלה באירועי השבוע ובחרה ללכת בכל הכוח כנגד הקריאה לזהירות עם היצירה הישראלית בעולם והרצון לשמור על התדמית בכל מחיר. לצדו של רון שחר נעמדה לימור לבנת בפאה ג'ינג'ית והשניים הנחו את תחרות הרושם הטוב לצד שולחן שופטים מגוון. מקהלת שומרי הסף המתוקנת ומלכת היופי האתיופית שרו כמה נפלא אצלנו, ודמותו המוגזמת כראוי של ולדי בלייברג רקדה כמיטב מסורת ה האירוויזיונים והסתיימה במעידה חיננית. בשולחן השופטים התבלט במיוחד שובו של נסראללה וגג ה"תפסת'ותו, הרגת'ותו, גמרת'ותו", יובל סמו באחת הדמויות הכי מצחיקות והכי רחוקות מהמציאות שנוצרו.

מלבד נסראללה נצפו שני צעדים מפתיעים בגזרת ערוץ 2 - אייל גולן מקונן בחיוך רחב על האפליה העדתית וישעיהו ליבוביץ' (כן, לא טעיתם, זה שוב זרחוביץ' עם דמות מהרדיו) שהזהיר אותנו כבר ב-67 לא לסלול את הכביש לראש העין. היכולת ללעוג לגיבור העם וכוכב הזכיינית מצד אחד ולהקים לתחייה נביא זעם לא תקשורתי מצד שני לא ברורה מאליה ולמרבה השמחה הייתה, כמו כל השאר, מדויקת ומצחיקה מאוד, ויעידו השחקנים שלא הפסיקו לצחקק מתחת לשפם המודבק. אפילו אלי ישי וביבי שהתגרשו ברבנות בפתיחת התוכנית החווירו לעומת כל זה.

"בוס בהסוואה בהחשיכה בהחלפה" היה מערכון נחמד על השקר שהיא התוכנית הזו אבל העיקר היה שובם של שני הגיבורים שלי: ליהי האשטאג, שחבר שלה בגד בה עם "בית הקלפים" (מערכון מומלץ למכורי הסדרות למיניהם), ומשפחת דלון בטיול פריחה בצפון. למרבה המזל נעצרה הגלישה לכיוון הסלפסטיק אצל הדלונים ולמעט הופעת האורח המיותרת של עידו רוזנבלום זה היה שוב מערכון מצוין. מפה לשם הסתבר שהתוכנית הייתה כל כך טובה, שסמו בתערוכה של ואן גוך היה החלק החלש שלה. (מירב)

8.5 Suits, עונה 1, פרק 10
העונה שהתחילה במייק שמתקבל לחברת עורכי הדין למרות שאין לו תואר רשמי, מסתיימת בכך שאותו חבר בעייתי שבגללו בעקיפין הוא מצא את עצמו באותה חברה, מלשין עליו לג'סיקה מנהלת החברה.

להבדיל מרוב הפרקים שבהם התיקים שבהם עסקו עורכי הדין בסדרה היו תיקים עסקיים והתעלומות היו בעיקר כלכליות, הפרק האחרון עסק במה שצופי סדרות משפטיות יותר מורגלים בו, משפטי רצח. ואני מודה שזה גרם לי לתהות האם השינוי הזה הוא מגמה או מקרה. למרות שאני נהנית מאוד מהפרקים אני לא יכולה שלא לחוש שיש משהו באופן שבו הם כותבים את הדמויות שהוא קצת חסר ולא ממש אמין, ובעיקר משאיר אותי עם תחושה שאני לא באמת דואגת שם לאנשים כיוון שדברים רעים לא יכולים לקרות. כלומר, דברים רעים דווקא כן יכולים לקרות, אבל לא דברים כאלה רעים שהארווי לא יוכל לסדר עד סוף הפרק הזה או הפרק הבא. מעניין אם המגמה הזו תימשך גם בעונה הבאה. (אורלי)


© 2011 Universal Television. All Rights Reserved.

8. האנטומיה של גריי, עונה 9, פרקים 15-16
בשני הפרקים האחרונים עלילת מכירת בית החולים עזבה את הצד הפוליטי/ביקורתי והתמקדה בפן הרגשי. בעיניי זו הייתה אחת ההחלטות הכי טובות העונה. המעבר הזה היה חשוב כיוון שהעלילה לא עבדה היטב כשהיא ניסתה להטיף וללמד ואילו בצמד הפרק האחרונים כשהתייחסו לכל הדמויות, וכשכולן קיבלו זמן ראוי, שורות מוצלחות ותפקידים טובים נוצרה סוף סוף בסדרה אווירה מותחת ומרגשת.

הדוגמא הכי טובה היא ביילי כמובן. למרות היותה אחת הדמויות הראשיות בסדרה מאז הפרק הראשון, היא זכתה ליחס מאוד מזלזל במהלך העונה הנוכחית. התפקיד שלה היה כל כך מזערי, שהיא כבר התחילה לצטט שורות מ"משחקי הרעב" כדי לזכות בזמן אוויר מועט. אז נכון, ביילי לא קיבלה הרבה זמן מסך גם בפרקים האלה, אבל כל רגע אתה על המסך היה מחושב, כתוב היטב ועם מטרה מרכזית ברורה. הכותבים השתמשו בה בצורה נפלאה במהלך הפרקים האלה ואני מאוד מקווה שזה ימשיך כך.

עכשיו אני רוצה לחזור קצת לקבוצת הניצולים וההחלטה שלהם לקנות את בית החולים. במקום להחליט בצורה מהירה מאוד לקנות את בית החולים, קיבלנו פרק שלם שבו כל חברי הקבוצה מתלבטים לגבי ההחלטה. אני חושב שלהקדיש לכך את הפרק זו החלטה מאוד אמיצה. ברוב הסדרות שמשודרות עכשיו בטלוויזיה לא היינו זוכים לראות פרק בו כל הדמויות באמת דנות בהחלטה. רוב הסיכויים שהיינו מקבלים סצנה אחת (כמו בתחילת הפרק מהשבוע הקודם) שתוביל היישר להחלטה המתבקשת ולהצלת בית החולים תוך פרק אחד. חייבים לתת קרדיט לכותבים שהחליטו להתעמק בנושא וכתבו פרק מאוד אישי, מרגש ומלא בדיאלוגים מוצלחים במיוחד (אי אפשר שלא להזכיר את הנאום של אריזונה שפתח את פרק 15).

פרק 16 עקב אחרי האירועים הרגילים והניסיון להציל את בית החולים באופן פיזי. הפרק היה מותח ובנוי היטב, אבל ההפתעה שהגיעה בסופו הרגישה לי קצת מאולצת ומנוגדת לכתיבה הטובה שראינו בתחילת הפרק. פתאום, באופן די מוזר, מגיעה קת'רין ומבינה שיש לה את הכסף לקנות את בית החולים? באמצע כל הדיונים והפגישות של קבוצת ניצולי ההתרסקות אף אחד לא העלה על דעתו לפנות אליה? זה נשמע לי מאוד מוזר שאישה כל כך מקורבת נשכחה רק בשביל שתשמש כהפתעה בסוף הפרק.

הרבה דברים רעים כבר נאמרו על הסדרה הוותיקה, אבל אם הכתיבה שלה תמשיך להשתפר כמו שקרה בפרקים האחרונים, אני חושב שאפשר להוציא מהסדרה עוד שתי עונות מוצלחות לפחות. (שי כהן)

8. הורים במשרה מלאה, עונה 4, פרק 6
הפרק השבועי התרכז בניתוח של כריסטינה ואיך הוא השפיע על רוב בני המשפחה. הפרק היה בנוי היטב, כתוב באופן מאוד יסודי ומקיף והמשחק משובח כרגיל. הנושא הקשה והחשוב הזה זכה להמשך טיפול הולם ומרגש כמו שהחברים ב"הורים" יודעים לתת. אבל למרות כל הטוב הזה, היה חסר לי לראות איך הניתוח השפיע על שאר חברי המשפחה. בגלל שכל חברי המשפחה היו בבית החולים עם אדם (או לפחות רובם), כל הסצנות איתם היו או קומיות או רומנטיות (לדוגמא שרה מדברת עם אדם על הנשיקה עם האנק). אני מבין שאור הזרקורים היה על כריסטינה, אבל בפרק כל כך אמוציונלי וחשוב, היה אפשר לוותר על סצנות קומיות ולהדגיש יותר את הדרמה והכאב מאחורי כל הסיפור.

קחו לדוגמא את הסיפור עם דרו - מיותר לגמרי בפרק שכזה. במקום סצנות בהן הוא מתבכיין שהוא צריך לגור עם מארק, הייתי רוצה לראות עוד סצנות עם ג'וליה וכריסטינה, כאלו שמשלבות את חברי המשפחה עם הסיפור שלה. בפרק כזה חשוב, אני מרגיש שהיה פספוס לא קטן.

שתי נקודות בקצרה:
- אמבר מתחילה לצאת עם החייל המשוחרר. החיבור ביניהם נראה לי די מאולץ ולא אמיתי, נראה לאן זה יתפתח.
- שרה והאנק - עוד לא עברו שני פרקים וכבר נשבר לי מהסיפור הזה. אני מקווה שהיא תתפטר בקרוב ונוכל לשכוח את כל הסצנות המייגעות האלה. (שי כהן)


© nbc

8. עד עצם היום הזה, עונה 2, פרק 12
יש משהו במערכת היחסים של עוץ לי גוץ לי ובל ששובה את ליבי (או יותר נכון היה בה משהו כזה בפרקים האחרונים לפני שהוק הצליח להעביר את בל צד... ), כיוון שלהצליח לראות את הטוב שבפנים (כשהוא באמת קיים) ובכך להצליח להוציא אותו החוצה, שם טמון בעיניי הקסם האמיתי. מה גם, שבעיניי, הצליחו לאזן די יפה עד עכשיו את העוצמה שבדמותה של בל ואת האמון הרב שיש לה בליבו הטהור של עוץ לי גוץ לי, ולהלך ביציבות על החבל הדק המפריד בין הרעיון המקסים הטמון במערכת היחסים של "היפה והחיה" ובין תסמונת "האישה המוכה" שלא תתלונן לעולם כנגד בעלה כי היא יודעת שיש לו לב טוב והוא לא מתכוון. הסיבה שאני מזכירה את החבל הדק הזה דווקא בפרק שבו בל איבדה את זיכרונותיה, וכבר אינה רואה את טוב לבו של עוץ לי נעוצה בסצנה אחרת בפרק שהדגישה חבל דק אחר הקשור בהטרדה מינית. כשעוץ לי גוץ לי גוחן לנשק את בל הישנה וחסרת הזיכרון, למרות שאני יודעת שהוא מן הסתם מקווה שנשיקת אהבת האמת שלו תחזיר לה את זיכרונותיה, כמו שנשיקות של אהבת אמת הצליחו בעבר לעורר את היפיפייה הנרדמת או את שלגייה, ובמקרה שהנשיקה שלו הייתה "עובדת" הוא גם לא היה נחשב מטריד בעיניי בל, אבל מכיוון שהנשיקה לא עושה את הקסם, יוצא שאנחנו עדים לסצנה בה גבר כופה נשיקה על מישהי שלא נתנה את הסכמתה לכך. הסצנה הזו גרמה לי לתהות לגבי המסר המתקבל מאותן נשיקות שניתנו מבלי שהמנושקת נתנה את הסכמתה בסיפורי האגדות המקוריים, וגם לשים לב איך בסדרה עצמה, שלא כמו בסיפורי האגדה, הם דאגו לכך שאותו נסיך מנשק לא יהיה עובר אורח זר לנסיכה, אלא מישהו שכבר נמצא אתה במערכת יחסים אוהבת.


© abc

חוץ ממערכת היחסים של בל ועוץ לי גוץ לי, אהבתי גם את הסיפור של רג'ינה וקורה בפרק (אם כי לא היה קשה לנחש שהנרי המבקש את אימו הוא בעצם קורה) ואפילו את חלקו הקטן של הוק. מה שלא אהבתי היה הסיפור של ד"ר ווייל, שהגעתי למסקנה שהדמות שלו פשוט משעממת אותי, אפילו כשהעלילה אתו מתעסקת ברעיונות רבי פוטנציאל כמו הרצון לתיקון העבר, והאם זה אפשרי, בי עוברת המחשבה - למי אכפת. העובדה שהרעיון הזה מלווה גם את העלילה של רג'ינה, רק גורמת לעלילה שלו להחוויר יותר. (אורלי)

8. הטופ מודל הבאה, עונה 14, פרק 12
ושוב הסתיימה לה עונה של "דוגמנית העל הבאה של אמריקה". אתם מכירים את השופטים... אתם מכירים את הפרסים... "שתי בנות יפיפיות עומדות מולי אבל רק אחת תהיה דוגמנית העל של אמריקה, והפעם זו תהיה קריסטה", כמה מפתיע, הבחורה שזכתה שוב ושוב בכל האתגרים לקראת סוף העונה ומעולם לא הייתה בתחתית. חוץ מזה היא שחורה, ובעלת עור כהה במיוחד, כך שזה גם חינוכי וגם נוח, כי בפעם שעברה זכתה בחורה לבנה וב-ANTM מאמינים ברוטציה. הפרק האחרון לא שבר את המסורת של קודמיו - צילומים ופרסומת לקאבר גירל ותצוגת אופנה (של אנה סואי). השינוי היחיד במתכונת פרק הסיום הוא שהפעם הצטלמו רק שתי בנות ולא שלוש, אנג'לי ואלכסנדרה נופו לפני השלב הזה לשמחתי. אנג'לי הייתה הביץ' של העונה, זה לא היה מפתיע שהיא נופתה לקראת הסוף. האמת שלא הבנתי איך היא הגיעה לשלב כל כך מתקדם, היא אחת הבחורות היותר סתמיות שהתחרו העונה, אני מניחה שהיא שרדה בגלל שהיא "טיפוס" מהסוג שעורכי ריאליטי אוהבים. גם קריסטה ואלכסנדרה היו ביצ'יות, אבל בצורה פחות מופגנת ובוטה מאנג'לי, שגם בעונה 12 הצליחה להסתכסך עם כמה בנות במיונים המוקדמים טרם נופתה. השינוי העיקרי העונה היה בגזרת השופטים - במקום דוגמנית עבר קיבלנו את אנדרה ליאון טאלי, אייקון אופנה (לדברי טיירה) עם מניירות מעייפות שגרמו לי להתגעגע למיס ג'יי, שומו שמיים.

לא הייתה לי פייבוריטית מובהקת העונה אבל בסך הכול די חיבבתי את ריינה, ילדת האהבה של ברוק שילדס ופוליאנה. לא הפתיע אותי שקריסטה חשבה שריינה מזוייפת, אני מניחה שלבחורה שאין בה מילימטר של חביבות ואמפטיה לזולתה קשה לקבל שיש בעולם בחורות נחמדות באופן טבעי. בין שתיהן הייתי בוחרת בריינה, לא רק כי היא בחורה חביבה וסימפטית אלא כי היא פשוט יפה יותר. קריסטה אומנם סיפקה שבוע אחר שבוע תמונות שהשופטים התמוגגו מהן אבל לדעתי היא נראית מבוגרת מכפי גילה וכמו במקרה אנג'לי, הייתי בשקט יכולה להאמין שמדובר בגבר בדראג. אגב, למרות שהשופטים חזו לקריסטה הצלחה בינלאומית הקריירה שלה לא ממש הצליחה להמריא, לא בארה"ב ולא מחוצה לה, וזו דווקא ריינה שעושה חייל בשתי החזיתות. גו ריינה! (רמונה)


בשולי הממיר

צ'י מקברייד (ווגלר מ"האוס", "החיים על פי נד") התארח בפרק הסיום של העונה הראשונה של Suits כתובע מחוזי.

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il