הממיר 22/2/13

באיחור קל, הנה הממיר השבועי, פורים שמח לכולם!

10 נקמה עונה 2 פרק 14

 אני מת על "נקמה" בשבועיים האחרונים, עם המפגן הסופרסואפי הבומבסטי ולפרקים מופרך עד דמעות שלה [1], שמזכיר לי סבוניות על מהאייטיז והניינטיז א-לה "שושלת" ובעיקר "מלרוז פלייס". תמיד הייתה אלימות שם ברקע, אבל עם 'היוזמה' המטופשת (במובן הטוב) הזו ועם האחים העבריינים שצרו על ג'ק והבר, היא הובאה אל החזית.

בנוסף לה, שני הפרקים האחרונים גם הצליחו לרגש – ראשית החתונה של ג'ק ואמנדה, שהייתה די שוברת לב עם אמילי בצד שומעת את הדברים שבפועל מכוונים אליה, והפעם עם עלילותיה של אמנדה [2], שאפשר שוב לאמילי להפגין רגשות אמיתיים במקום את קור הרוח הקבוע. אולי אפילו יותר מאי פעם. זה באמת היה עצוב, וסגר מעגל עם רגעי פתיחת העונה והאימג'ים מתחת למים.

[1] למה בדיוק נייט חיכה כל הלילה בסירה לפני שעשה את המהלך? כדי לאפשר לזוג הטרי להזדיין? ולמה לעזאזל הוא החליט לפוצץ את עצמו לבסוף, מה הוא עשה בזה? למי אכפת!

[2] לא רק שאני ממש אוהב את מרגריטה לבייבה – היא סקסית בטירוף – אלא שלא חשבתי שדמותה תוסר כה מהר מהדרך כדי ששוב תהיה תוחלת לאהבה בין ג'ק לאמילי. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9.5 העוקץ עונה 5 פרק 8

היצ'קוק מאד באופנה עכשיו, עם סרט על חייו באוסקר וסרט טלוויזיה על הפקת "פסיכו" שיצא כמעט במקביל והוקרן בערוצים יוקרתיים. אז גם "העוקץ" עשו סוג של מחווה ל"חלון אחורי", וכרגיל לאחרונה – יצא להם מעולה.

הפרק מתחיל בסצנת אקשן מבטיחה ביפן, אבל פארקר שברשת הקשר בעצם תקועה במסעדה/מפקדה עם רצועה קרועה. מהר מאד מתברר שהפרק עוסק בה, עם הבזקים של קטעים מאותה משימה עלומה ביפן ששאר חברי הצוות נמצאים בה, פלאשבקים מצחיקים נורא בגלל חוסר ההקשר והניסיון להשלים בראש את הפערים של "מה הולך שם לעזאזל?". כמו ג'יימס סטיוארט ב"חלון אחורי" שתקוע עם רגל שבורה ויכול רק לצפות מהחלון, פארקר המשועממת תקועה עם המלצרית בלבד, מתחילה לעקוב דרך מגוון מצלמות האבטחה אחרי שוכני המסעדה, לכנות אותם בשמות, וכמובן לגלות קונספירציה שמתבשלת מתחת לאפה.

וכמו סטיוארט שהריחוק שלו נובע מהמקצוע (צלם) ומשתקף גם במערכת היחסים עם חברתו – אשר מתהדקת בזכות העובדה שהוא נזקק לה – גם פארקר, שתמיד נמצאת איפשהו מרחפת מעל או מתחת, מפרקת כל מנעול שמאיים להחזיק אותה במקום ולא מפחדת מקפיצה מראש גג אל החופש כמו מלהישאר בחברת בני אדם, מגלה שהיא יכולה וצריכה להיעזר באחרים, ולא רק "להפוך את המגבלות שלך ליתרונות" כאמרת הזן של מאסטר אליוט. הברית שלה עם המלצרית ("הארדיסון לא בחר בך במקרה, הוא הבין שאת אחת מאתנו – אנשים שמוכרחים לעזור"), דרשה ממנה הרבה אבל גם הביאה אותה למקום לא צפוי ומוצלח.

כל חלקי הפרק משתלבים וזורמים נהדר, החל מ"רעשי הרקע" של שאר הצוות במשימה המסתורית שמזכירים לפארקר שהיא לא לבד, המשך חקירת התעלומה, וכמובן השלבים שפארקר עוברת. אפילו הטוויסט המפתיע לקראת הסוף מהווה מחווה להיצ'קוק שכן כמו סטיוארט הצלם שבמאבק הסופי מצליח לנצל את היותו צלם כ"נשק" ומסנוור את הרוצח לכמה שניות קריטיות באמצעות הפלאש, גם פארקר מצליחה להביס את הרעים באמצעות כישוריה כגנבת אבל גם מניצול החיסרון שלה – ומכסחת להם את הצורה עם הקביים.

אבל  "חלון אחורי" אינו ההשפעה היחידה על הפרק. כי אני ראיתי בו גם שמץ מ"אמלי", הקומדיה הצרפתית המקסימה על בחורה לא-בדיוק-מסתדרת, שמצליחה בדרכה המקסימה לשנות לטובה את החיים של האנשים סביבה וגם למצוא אהבה משל עצמה. בתוך כל הבלגן פארקר מצליחה למצוא אהבה לזוג הבודד וגם להביא סוג של תיקון לחיים של אדם אומלל אחר, ולא רק של עצמה. כי במידה מסוימת העונה הזאת היא העונה של פארקר, שכמו בפרק 4 של העונה, מנסה להבין מה היא ומי היא מחוץ לתפקידה כגנבת. הזרקור הפתאומי שהוטל עליה, האחריות והבגרות שפתאום "נפלו עליה", מראים שאכן יש בה פוטנציאל ליותר מאשר כייסת מוזרה עם בדיחות. ואולי לקראת סיום העונה עם הרמזים המסתוריים, נגלה מה עוד חבוי בה? (אסף רזון)

9 ממשלה (בורגן) עונה 1 פרק 5

סדרות שעוסקות בהתמודדות של פוליטיקאי שרוצה לשנות בתוך מערכת שרוצה לשמר את מערכי הכוחות הקיימים אינן דבר חדש, אך סדרה דנית שמגיעה לארץ ומצליחה לשקף את התהליכים שאופייניים למערכת הפוליטית כאן (לפחות כפי שהיא משתקפת בטלוויזיה) היא בהחלט בגדר חידוש.  חמישה פרקים לתוך הסדרה כבר אפשר לומר שהמדובר בסדרה עשויה היטב עם דמויות מעניינות ואמירה, ומה שמסתמן כנקודת החולשה שלה הוא תבנית הפרקים עד כה: בירגיטה ראש ממשלת דנמרק האידיאליסטית עומדת בפני משבר כלשהו בגלל חוסר ניסיונה הפוליטי, אך מצליחה להתגבר עליו עד סוף הפרק בזכות תושייתה, עמידתה על עקרונותיה וקצת מזל.

הפרק, נקודה זו בלטה לי אף יותר, שכן כשאנשי העסקים בעלי החברות איימו להעביר את עסקיהם מדנמרק אם החוק המחייב שריון בהנהלה לנשים בשיעור של 50% יועבר. העובדה שהם מבלפים ושאם יועמדו בפני עובדה לא בקלות ישישו להזיז את עצמם מדנמרק עברה בראשי כחצי שעה לפני שבירגיטה העלתה את האפשרות בפרק, והחליטה להתנהל לפיה. כאשר היא עושה זאת מסתבר שהיא גם מכירה את החברה המדוברת ואת הפטריוטיות של מנהלה, כלומר סיבה נוספת בשבילה לחשוב על זה קודם, ונראה לי שאם זה לא קרה קודם זה היה בעיקר כדי לשרת את יתר העלילות שעוסקות בבעיות ההון שלטון תקשורת ופמיניזם.

יתר העלילות בכל אופן היו עשויות נהדר, והדיון במאבק הנשים לשוויון זכיות היה מרתק, כששרת המסחר שהואשמה בכך ששכבה את דרכה לצמרת מטיחה בקספר (שבקלות היה אפשר להאשים אותה בהטרדה מינית כלפיה) איך הוא יכול לחיות עם היותו... (הכנס תואר שלילי כלשהו), חשבתי לי שהתגובה שלה להאשמות באותו שלב ועד כמה זה מפריע לה מה יחשבו עליה לעומת העובדה שלא לא נראה שמזיז בכלל אם תדבק בו תדמית שלילית, יש בה אולי כדי להסביר את העובדה שהרבה פחות נשים מגיעות לתפקידים בכירים, לנשים באופן כללי הרבה יותר חשוב מה יגידו עליהן ובעמדות בכירות הן הרבה יותר חשופות לביקורת, מה גם שדברים שמוטחים כביקורת בנשים, אינם נחשבים ביקורת כשהם מופנים כלפיי גברים. באופן אירוני ויפה בסופו של דבר שרת המסחר פורשת מתפקידה דווקא בגלל שמסתבר שהיא ייפתה את קורות החיים שלה וזייפה תארים שלא הגיעו לה (וכן זה הזכיר לי משהו מהפוליטיקה הישראלית משום מה...) ועכשיו אותה ביקורת לא מוצדקת שהוטחה בה קודם משמשת לה כעילה להתפטרות (היא לא רוצה לחשוף את בני משפחתה לחיצי התקשורת) ולשמירת תדמיתה הטובה. (אורלי)

9 ארץ נהדרת עונה 10 תכנית 7 (השלמה מהשבוע שעבר)

איזה כיף שעברו הבחירות וארץ נהדרת משוחררת לצחוק גם על דברים שאינם פוליטיקה ישירה, ואפילו לעשות את זה היטב. אמנם הפרודיה על קמפיין מעלימי המיסים בפתיחה הייתה קצת צפויה, והציגה את סולם ארץ נהדרת במיטבו- החרדים טיפשים וגנבים, המתנחלים גסים וגנבים- אבל ההמשך היה טוב בהרבה. קשקשת המשא ומתן הקואליציוני הוצגה במערכון בחדר הכושר של הכנסת, עוברת בין ביבי מזיע על ההליכון מול לפיד וחברת כנסת אלמונית מ"יש עתיד" מצלמת אותו לאינסטוש. היו שם נציגים מכל המפלגות, כולל לבני שתיכנס בכל מחיר אם רק יבטיחו לה "קצה של אפשרות שאולי יהיה משא ומתן מדיני דברי אתנו בראשון בבוקר" ודרעי עוטה את השמלה של שרה (צל"ש על הוויתור על הדאחקות הצפויות). את כל אלה הנחה סמו בדמות האוחצ'ה וסגר מערכון מצחיק ומדויק כמו שצריך.

אחרי עוד קצת אקטואליה בחסות בית"ר וחיקוי של דני נוימן הגיע האירוע המרכזי של השבוע, הלא הוא פרסומות הסופרבול של בר רפאלי. הפאנל נע היטב על הציר בין "בר רפאלי היא אוצר לאומי" (רועי בר נתן מבריק כסטנלי פישר, פיניש לא משהו בתור איציק שמולי) לבין הגיחוך שבהפיכת כל ג'וב של דוגמנית לדיון ציבורי (זרחוביץ' הנהדר מחזיר את החיוך בדמות ציפי לוין). בהנחה שכנראה אי אפשר להתעלם מאירוע כזה בכלל, מה שבחרו לעשות אתו נעשה היטב. רגע נוסף של נחת קומית היה וודי אלן מצלם סרט בירושלים בגילומו הנהדר והמשמח של גורי אלפי, שכנראה באמת שמח להתארח והפך את הקטע הקצר לפרודיה מושלמת. משפחת דלון חזרה כדי להדביק אחד את השני בשפעת וליהיא האשטאג קיטרה בחינניות על הדופלגאנגר ושניהם היו שוב מצחיקים מאוד וכיפיים מאוד. מי שהיה קצת פחות מצחיק הוא סמו בתצוגת האופנה של קסטרו (תוכן שיווקי אנייוואן?), פחות בגללו ויותר כי למעצבי אופנה ודוגמניות כנראה אין חוש הומור.

בפינת המרמור- קיציס מציג את "אוכל ראש הכנסת"- ג'קי לוי מקריא פסוק וחצי מתהילים בטקס ההשבעה- ומנקר. תרבותי, אין מה לומר. אבל חוץ מזה- היה יופי. (מירב)

9 עד עצם היום הזה עונה 2 פרק 9

הטוב תמיד מנצח את הרע, אומר הנרי שמאמין באגדות ובסופן הטוב, אבל סדרות טלוויזיה מאמינות בצורך להשאיר עניין לפרק הבא, ולכן חייבים להביא בסוף הפרק את האיום המסתמן על השלווה שהושגה סוף סוף בסטוריברוק בדמותם של קורה והוק שעושים את דרכם אל העיר.

אבל עד שהפרק הבא יגיע אני מודה שנהניתי מהפרק הזה, מניצחונן של אמה ושלגייה על הוק וקורה, מהתנהלותה של רג'ינה שייצרה הטוב מתגבר על ייצר הרע שלה ופחדיה בתמיכת הנרי או במילים אחרות מניצחון הטוב על הרע, אני פשוט אוהבת סופים טובים של אגדות.

אהבתי גם את העיסוק של אמה הפרק בשאלה האם התכונות שלה הן שלה או שכל ההישגים שלה הן תוצאה ישירה של הנבואה שהייתה קיימת עוד לפני שהיא נולדה, אין ספק שהפרק רוצה לומר משהו בזכות כוחה של האהבה ועד כמה הכוח הזה מצליח לעבור הלאה לדורות הבאים.

חוץ מהעובדה שהסיפור של חזרתן של אמה ושלגייה הסתיים בשלום, ודייוויד זכה בנשיקת אמת שהחזירה אותו לחיים, זכינו הפרק גם להסבר על השותפות של קורה והוק וכיצד היא התפתחה, כך שהרגשתי שקיבלנו תשובות לרוב השאלות הגדולות שהסדרה העלתה, מה שלא מפריע לי להמשיך לתהות לגבי כמה דברים קטנים:

- איך הוק הוציא את הלב של אורורה בלי שהיא תהיה מודעת לכך? ניסיונות הוצאת הלב בפרק האחרון הזכירו לי שכמו בהם בכל המקרים שזכורים לי האדם תמיד הרגיש כשלקחו לו את הלב.

- האם רק אני הרגשתי שהרמיזות המיניות של הוק כלפי אמה הפרק היו יחסית יותר נועזות מהמקובל בפרקי הסדרה?

-האם באמת יש להוק קווים אדומים שהוא לא יעבור אותם, כמו במקרה הצלת הלב של אורורה או שהיה לו כאן איזה מניע נסתר? (אורלי)

8 ארץ נהדרת עונה 10 תכנית 8

פרשת האסיר X היא כמובן הרמה להנחתה מצוינת לתוכנית סאטירה, ואבל נענתה רק באופן חלקי. מערכון הפתיחה של התוכנית היה מצוין- מהדורת החדשות האוסטרלית "על פי מקורות זרים", במבטא אוסטרלי נורא מתעסקת בחדשות של אחרים כי אצלהם ממילא לא קורה כלום- בקצרה ומצחיק כמו שצריך. הפאנל לעומתו היה מפוזר כרגיל, עם זהבה גלאון מסבירה שאין לה מה להפסיד, מירי רגב מצנזרת אייפונים בטיפקס וטל פרידמן מאיים בתפקיד חיים מ"חטופים". בניגוד לגג הקטן והנחמד על זה שאף אחד לא יודע איך מבטאים את שמו של האסיר, הופעתו של ברלד בדמות הדיקטטור הקוריאני הנוהם הייתה מפנה מוצלח, בעיקר כי ברלד הראה שוב שעם דמות נכונה הוא מצליח להוציא מינון ראוי של שיגעון מצחיק במיוחד. אז אתם אומרים שאנחנו הולכים להיות צפון קוריאה? לפחות ויתרנו על השוואות לנאציזם הפעם.

הפאנל השני ציית לכלל לפיו כל תוכנית שעוברת את 30 אחוזי הרייטינג חייבת התייחסות בארץ נהדרת וכך רוני קובן הביא סיפורים מופרכים, עדי אשכנזי התרגזה שהתינוקת גוזלת לה את החיים והתאומים מ"בית ספר למוזיקה" שרו עוף גוזל וחשבו שזה אנגרי בירדס. הדיון על המקום המוגזם כן-או-לא שנותנת התוכנית לתוכניות אחרות בטלוויזיה (ובפרט לריאליטי) לא ממש הוכרע, אבל כאן נחצה בלי להרגיש קו אדום: עם כל הכבוד לביקורת המוצדקת של החיקוי על מסחטת הרגש של "בי"ס למוזיקה", חיקוי של ילדים בני 8 אינו יכול לשמש אמצעי סאטירי בשום מקרה, וחבל מאוד שזה לא מובן מאליו.

חוץ מזה, מערכון קניית התחפושות לפורים התחיל היטב אף כי התפוגג בפאנץ' מאולץ משהו ומשפחת דלון קונה רכב היתה כרגיל נהדרת. חבל שאי אפשר לומר את זה על הבדיחות המאולצות של קיציס ותמונות החתולים של פרידמן והגיטרה, אבל שיהיה, הפרצופים המבוהלים של רועי בר נתן מול ההרס שזורע ברלד הם פשוט פרייסלס. (מירב)

7 פרינג' עונה 5 פרק 1

פרק טוב. למעשה, מבחינה רגשית זו הייתה "פרינג'" במיטבה. הרגעים בין אטה להוריה היו מרגשים ממש ועשויים היטב (לא חושב שאמרתי את זה בעבר, אבל הנרייטה היא ליהוק מעולה – היא באמת נראית כמו שילוב של אנה טורב וג'ושוע ג'קסון). ובכל זאת, העלילה פשוט לא מעניינת אותי. זו לא הסדרה שאהבתי פעם, היא לקחה תפנית חדה בעונה הקודמת וזינקה לעתיד, בכך הורסת מבחינתי את הממד שהיה באופן עקבי הכי מעניין בה – המשקיפים.

אז אפילו שהפרק היה עשוי טוב, וגם מאוד יפה לעין בחלק ניכר מהזמן, זה פשוט לא מאוד מעניין אותי. הסיבה היחידה שאני ממשיך לצפות היא שאני מחבב את הדמויות, משהו שמעולם לא באמת נהרס, ואני כן רוצה לראות אותן מתגברות על כל זה ואיך ייראה הסוף. הייתי שמח אם היו עושים את זה בהרבה פחות פרקים מאשר ה-13 שיהיו בעונה, אבל נו, שיהיה. נקווה שהמוכנוות למטרה תייצר עניין, כשם שקורה לפעמים. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

5 The Following עונה 1 פרק 4

זה הפרק הראשון של הסדרה שממש לא נהניתי ממנו, אפילו שעם תחילתו חשבתי שדווקא יש לו פוטנציאל, אבל עלילת אשתו הפסיכופתית של ריק שחוטפת את אחותו  ריאן הרדי כדי ליצור אתו עימות התנהלה בדיוק על פי המצופה (הגיבור האידיוט הולך לבד להתעמת עם רוצחת סדרתית כאילו שהוא יכול לעשות משהו לבד, הרוצחת כמובן שלא עומדת במילתה, והתכניות שלה אינן כוללות סוף טוב לאף אחד, מישהו מגלה בגרות ואחריות ולא נותן לגיבור לעשות שטויות ובסוף מציל אותו). העלילה השנייה שבה מתגלה שג'ייקוב אחד משלושת הפסיכופתים שחטף את ג'ואי בעצם מעולם לא ביצע רצח במו ידיו (עלילה שחשבתי לבעלת פוטנציאל) התנהלה באופן הכי מעגלי שיכול להיות כשבסופה ג'ייקוב שלא הצליח לבצע את הרצח של המוכרת שפול חטף, ונתן לה לברוח, מוצב שוב בפני אותה התמודדות אחרי שאמה ופול תפסו את הבורחת, כיוון שהם לא מתכוונים לוותר עליו או משהו וכולם חובקים ידיים בסצנת מקלחת מוזרה, משל היו גיבורי דיזינגוף 99 שמאמינים בחלוקת אהבה לכולם ולא רוצחים סדרתיים שמקבלים הוראות הפעלה מאידיוט כלוא אחר. נקודת הנחמה היחידה בפרק מבחינתי הייתה הגילוי שג'ואי לא ממש בוטח בהם. (אורלי)

ציטוט השבוע

לואיס: לא התנהגתי כסנוב

הרווי: לא סנוב? נשמעת כמו האח של פרייז'ר

לואיס: ניילס קריין לא הובן לחלוטין

(Suits, עונה 1, פרק 10)

מסביב לממיר

ארה"ב רעשה השבוע בעקבות תלונות נוסעים בספינת השעשועים "Triumph" למקסיקו על כך שבמשך מספר ימים נאלצו להסתדר בתנאים סניטריים איומים. תביעה נגד בעלי הספינה הגיעה ממקום לא צפוי. 

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il