הממיר 29/1/13

 9.5 חי בלה לה לנד עונה 2 פרקים 41-45

בפרקי השבוע של חי בלה לה לנד היה הכול: אקשן (עוצרים את זולטא בגלל חמור קטן) דרמה קורעת לב (פסטר מפטר את נסים, וגורם לחבורה - בראשה אלי זולטא שמפרק לפרק אני מעריכה יותר את טוב ליבו - לצאת יחד בשיר ולבקש רחמים) תחרות מקצועית שנראית סוף סוף כאילו נעשתה בין שווים, ולא בין שווים ושווים פחות. ואפילו תחפושות פורימיות עליזות.

ומה עם אהבה? טוב, נו, הייתה קצת אהבה נכזבת עת שרית שמעה במקרה ששיר מדרג אותה חמישית. גם אם לצופה האובייקטיבי ברור שהוא לא התכוון לדרג- אלא לרצות את קובי,  ושהיא הרחיקה לכת בפרשנות שלה ובהשלכותיה, עדיין אני מבינה את הכאב של מי שחשבה ששיר הוא הכי בעדה, ולהפתעתה מסתבר שהוא מעריך אותה פחות מאת האחרים. 

אני חייבת להודות שהפיטורין של ניסים היו בעיני הרגע המפתיע של התכנית. לרגע לא היה לי ברור שלפסטר יש בכלל סמכות לפטר מישהו, אבל אין ספק שניסים הגזים בהבאתו תיירים לווילה, והצגתה ללא שום תיאום מוקדם או אישור. בסופו של דבר מה שפסטר רוצה זה שכולם ידעו למי למי יש יותר כבוד, והעובדה שהוא כ"כ דורש את הכבוד הזה, כנראה בעוכריו. שכן מי שרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו... ואוי, איך שמזלזלים בו שם.

לדעתי הזוכה הגדול של התחרות הוא שיר, ואין ספק שפסטר לא הועיל לו במאום אלא רק קלקל לו. הפעם, אפילו בלי להגיד לפסטר מה הוא הולך לשיר, הוא זכה. וגם סאז לבש את בגדיו המסורתיים למרות שפסטר הודיע לו מפורשות שזה לא מצא חן בעיניו.

בחלק של ההערכה המקצועית מצאתי את עצמי מוחאת כפיים לשיר לוי, שהביא את השיר הפרסי "אנור אנור" (מעניין שהאיראני אמר שהוא לא מבין את המילים...) ומתרגשת מהשיר של אלי. פתאום ראו שהוא יודע לשיר, לא רק לתת שואו. שהוא אמן.

גם שרית הצליחה לרגש עם "יא מאמא" של שמעון בוסקילה, אבל זר הפרחים שהיה לה על הראש היה לא ברור. עם זר כזה עדיף שכבר הייתה לובשת את שמלת השבת של חנה'לה שפסטר שלח לה.

מאיה סיימה באקורד צרוד משהו וזכתה לביקורת הפושרת ביותר שקיבלה, אבל אהבתי לראות את הפרגון והדאגה של האנשים מאחורי הקלעים.

בכלל, אנשים טובים הביאו ל"לה לה לנד". גם השד הלאומי שיצא מהבקבוק לא גרם להם לשכוח שמי שעומד מולם זה סאז.  אדם וחבר לדרך. והם מחבקים ומגוננים עליו גם כשברור שהם לא מסכימים אתו. אולי הם לא יודעים אנגלית, אבל אינטליגנציה רגשית בהחלט יש שם. ולכן אני חייבת להודות, שחבל לי שזה יגמר בקרוב... (זלפה)

8.5 האנטומיה של גריי עונה 9 פרק 10

אחרי כמה פרקים בינוניים למדי, קיבלנו פרק מעולה שסוף סוף הזכיר לי למה אני עדיין צופה בסדרה. הפרק התמקד בכמה קווי עלילה מרכזיים ועשה זאת בצורה נפלאה. כל דמות קיבלה את הזמן שמגיע לה, את הדיאלוגים האיכותיים וכמובן משחק משכנע ומרגש.

הסיפור המרכזי בפרק היה מותה הבלתי נמנע של אדל, רעייתו של וובר. במשך כל הפרק, ביילי ומרדית' ניסו להציל את חייה. וזה היה הכי נכון שהן תעבודנה יחד על מנת להציל אותה כיוון שמדובר כאן באשתו של וובר, אדם היקר מאוד לשתיהן. הנחישות שלהן להציל אותה הייתה מרגשת ומשכנעת ואני שמח שנתנו לאדל פרידה מרגשת ומתאימה.

אחרי שלכאורה הצילה את חייה של אדל, ביילי חזרה במהירות לחתונתה (לא לפני שהתלבטה שוב האם להתחתן או לא) והשאירה את וובר ומרדית' בבית החולים כדי לעקוב אחרי מצבה של אדל.

הגילוי העצוב שבא בסוף הפרק שאדל נפטרה זמן קצר לאחר שביילי עזבה, היה עשוי בצורה מרגשת. העובדה שוובר החליט לבוא לחתונה למרות הכול, הייתה מרגשת עוד יותר. בשביל רגעים כאלה חברים, שווה לסבול כמה פרקים עייפים.

חוץ מהפרידה מאדל, הפרק החזיר למרכז הבמה את הזוג הכי מעניין בסדרה, קאלי ואריזונה. לאחר כמה חודשים קשים במיוחד, קאלי ואריזונה החליטו להחזיר את הרומנטיקה לחייהן והשכירו חדר פרטי על מנת להעביר את הזמן עד החתונה. אחרי כמה סצנות משעשעות במיוחד, הדרמה האמיתית החלה. אריזונה החליטה להפיל את החומות ולפתוח את הלב בפני קאלי. בסצנה קצרה אך מעניינת במיוחד, קאלי ואריזונה סוף סוף הצליחו להיפתח האחת כלפי השנייה ולהצית מחדש את האהבה ביניהן. וכך, הזוג האהוב על כולם חזר ובגדול.

שמחתי שהכותבים החליטו לסיים כך את העלילה הזו ולא לגרור אותה לריב גדול כמו שעשו לפני כמה עונות. קאלי ואריזונה הן הזוג הכי חזק בסדרה ואני שמח שהפרידה הרגשית הזו לא נמשכה יותר מדי זמן.

כמו בכל פרק, גם השבוע המתמחים החדשים קיבלו כמה סצנות טובות במיוחד. אני חייב לציין לטובה את סטפני שלאט לאט הופכה לדמות האהובה עליי.

אבל, למרות הכול, יש גם תפוח רקוב אחד וכולם יודעים על מי אני מדבר. ג'ו - תמותי. (שי כהן)

8.5 The Following עונה 1 פרק 1

אני מודה שמעולם לא צפיתי באף סדרה או סרט של קווין ווילאמסון, ובאופן כללי גם אין לי היכרות רבה עם ז'אנר סרטי האימה, כך שאם הפרק הראשון היה מחזור של רעיונות אופייניים לז'אנר או ליוצר הסדרה, זה היה יכול בקלות לעבור מעל ראשי, אבל אם לשפוט על פי מבחן העניין והמתח שהייתי שרויה בו בעת הצפייה, הפרק בהחלט עשה עליי עבודה טובה, למרות שהיו כמה רגעים בפרק שגרמו לי להרים גבה, כמו הרגע שבו אחת הגרופיות שזומנו לחקירה בנוגע לרוצח הסדרתי הנמלט פושטת את בגדיה ובכל זאת מצליחה לעבור מתחת לרדאר של כל הנמצאים בחדר עד ממש שניות לפני שהיא נועצת את הסכין בעינה, או הרגע שבו הרדי מחליט לנסוע לבדו למגדלור הנטוש כדי לרדוף אחר רוצח סדרתי מסוכן שיש לו עליו יתרון היכרות עם הסביבה, ויתרון זמן, ובכל זאת מצליח הוא מצליח לגבור על הרוצח עוד לפני שהגיבוי שלו מגיע. מה שכן מצא חן בעיניי היה הקישור לכתביו של אדגר אלן פו ולכתיבה. ייתכן שלו הייתה לי היכרות עם כתביו הייתי מתכעסת על הקישור חסר ההיגיון בין רוצח סדרתי לבין יצירתו של מי שנחשב לאבי ספרות האימה, והספרות הבלשית. אבל עצם העובדה שאחרי הפרק רצתי לבדוק מי היה אדגר אלן פו ומה כתב, כבר הופכת את הפרק לבעל ערך בעיניי, והעובדה שהקשר בין הרוצח ליצירתו ולעולמו של אדגר אלן פו היא בעיקר במוחו הקודח של הרוצח הסדרתי ולא במציאות גם היא מצאה חן בעיניי, כיוון שהיא משקפת במידה רבה לדעתי את חוסר הקשר שבין יצירות אומנות לבין פשעים שלכאורה נעשים בהשראת אותן יצירות ונהנים לדווח עליהן כעובדה בתקשורת (רק לפני כשנתיים שמענו למשל על רצח בהשראת דקסטר), אז כן מעניין אותי המקום שאליו לוקחים את הסדרה הזו אבל פחות מהמקום של מה יקרה לדמויות, ויותר ממקום שסקרן לדעת האם כמרומז משם הסדרה  "ההמשך" הם באמת יצליחו לומר משהו על יצירות אומנות, ופושעים שחושבים שהם יוצרי אומנות. (אורלי)

8 יופי של ירושה פרקים 1-2

היה הייתה, בארץ רחוקה, נסיכה טובת לב וטובת מראה אשר חיה בבית גדול ויפה עם אביה האוהב, אימה החורגת, אחותה החורגת ואחיה האוטיסט והכול היה טוב ויפה ונפלא עד ש... הפסיק להיות ככה. לאחר הפסקה ארוכה מדרמות קוריאניות, נתתי צ'אנס לסדרה הזו, בלי לדעת עליה יותר מידי, ולשמחתי היא סחפה אותי לגמרי מהפרק הראשון. "יופי של ירושה" היא סדרה בת 28 פרקים ששודרה ב-2009 ומאוד הצליחה במולדתה. זוהי דרמה רומנטית עם אלמנטים של מאקג'אנג. המונח מאקג'אנג מתאר מלודרמה עם יסודות דרמטיים כמו למשל צירופי מקרים גורליים, אסונות הניתכים בלי הפוגה על הגיבורים, נושאים פרובוקטיביים כמו בגידות, נקמות, סודות משפחתיים אפלים וכדומה ומצבים קיצוניים כמו יורשים עשירים מול יתומות אומללות ומוכות גורל... אני יכולה לדמיין אתכם מפטירים כרגע, אה, "אופרת סבון!" או "טלנובלה!", וזה נכון שבז'אנרים האלו יש לא מעט רגעי מאקג'אנג, אך כך גם בז'אנר שהוא אם כל הדרמות הרומנטיות – סיפורי האגדה.

למרות חיבתי לטלנובלות, אני דווקא ממש לא חובבת מלודרמות סוחטות דמעות, גם כי בכיינית ידועה לשמצה אני שחוסכת בכל טיפה, אבל אגדות אני מאוד אוהבת. בסופו של דבר הכול תלוי בטיב המילוי ושני הפרקים הראשונים של הסדרה נראו מבטיחים וסוחפים, ואם הסדרה לא תדרוש ממני להשקיע בקלינקס ותספק לי סיפור אגדה מהודק שהאפי אנד בסופו יש פה סיכוי לידידות מופלאה.

הסיפור כאמור איננו מקורי במיוחד אבל סוחף וקל מאוד להזדהות עם הגיבורה הראשית במצוקותיה. הריפרור ל"סינדרלה" מאוד ברור, גו און סאנג חוזרת לקוריאה אחרי שנתיים של לימודים בארה"ב ועולמה קורס עליה לאחר שאביה העשיר פושט רגל. לאחר שהוא זוהה בטעות כאחד ההרוגים בתאונת דליפת גז, אביה של הגיבורה מחליט להמשיך להעמיד פני מת כדי שמשפחתו תוכל לפדות את ביטוח החיים הנדיב שלו. הוא כמובן בטוח שאשתו האהובה תדאג גם לבתו ולבנו מנישואיו הקודמים, אבל זו, כמו כל אם חורגת מרשעת מהאגדות, ממהרת לזרוק את הגיבורה ואחיה האוטיסט לרחוב. חוץ מזה יש לנו גם פרינס צ'ארמינג שכרגע רחוק מלהיות כזה, האמת שהוא כזה נאחס בפרקים האלו שקשה לי קצת לדמיין את חזרתו המבורכת בתשובה. דווקא האחות החורגת אינה מכוערת בכלל (אפילו יפיפייה) וגם אינה עושה עלי רושם של בחורה רעה בכלל, רק חלשת אופי.

לזכות הסדרה יאמר שלמרות כל האירועים הדרמטיים אין גלישה לרגשנות מוגזמת או קיטש, להפך, היא קצבית ועניינית. ראוי לציון במיוחד הבחור שמשחק את אחיה האוטיסט של און סאנג, אין לי הכרות מהחיים עם אוטיסטים במצבו אבל הוא ממש אמין בעיניי, והסצנות בין שני האחים היו מבחינתי הרגעים הכי מרגשים בדרמה, בין אם מדובר ברגעים דרמטיים או בהתנהלות יומיומית. בסך הכול זו פתיחה מצוינת ואחרי הקליף האנגר של הפרק השני אני כבר קצרת רוח לראות את הפרק הבא. (רמונה)

8 עד עצם היום הזה עונה 2 פרק 6

היה משהו מוזר בצפייה באמה כפי שהייתה לפני 11 שנה, ואני לא מתכוונת לעובדה שג'ניפר קמרון ממש  לא נראתה כבחורה בת 17, לא משנה איזה משקפיים היא מרכיבה, אלא יותר לכך שאמה שאנחנו מכירים היא בעלת חוט שדרה מוסרי ברור ביותר, ואילו אמה של לפני 11 שנה נראתה נעדרת אותו לחלוטין, כשההסבר היחיד שניתן לכך בפרק היה העובדה שהיא גדלה בתוך המערכת אבל בלי "אף אחד" (תרתי משמע) שישגיח עליה מקרוב. עניין זה גרם לי לתהייה נוספת בסוף הפרק, שכן אם על פי דבריו של פינוקיו אנו אמורים להאמין שהישיבה בכלא אמורה להחזיר אותה לדרך הישר, ואנו יודעים שהיא אכן חזרה לתלם, כיצד זה מסתדר עם האמונה המקובלת שהישיבה בכלא יש לה בדרך כלל את ההשפעה ההפוכה על אנשים, במיוחד בהתחשב בכך שהגדילה בעזובת המערכת היא זו שאמורה להסביר את התנהגותה דאז. מצד שני ייתכן שלא צריך להאמין לכל מה שאומר פינוקיו...

בכלל, סוגיית האמון שאפשר או אי אפשר לתת באנשים הייתה סוגיית המפתח (תרתי משמע) בפרק.  היו רגעים שממש הרגשתי כאילו רוצים יוצרי הסדרה להעביר לצופים את המסר של להסתכן ולתת אמון ולהיפתח לאהבה. מצד שני מאוד קשה להעביר מסר כזה בחברה שבה לא חסרים רמאים הדואגים לאינטרסים שלהם בלבד ומפחדים לתת אמון באחרים.

האינטראקציה בין הוק לבין אמה הזכירה לי קצת את זו שהייתה בין שלגייה לצ'ארמינג לפני שהם למדו לבטוח האחד בשני, זו כנראה הסיבה שלמרות ששמחתי שאמה לא בטחה בהוק בסופו של דבר והשאירה אותו קשור תחת השגחת הענק כדי שיהיה לה יתרון זמן עליו, חלק בי היה מאוד סקרן לדעת מה היה קורה לו היא כן הייתה נותנת בו אמון.

לא ברור אם כאשר כולם יגיעו לסטוריברוק, הוק ימשיך בחיזוריו אחרי אמה, או שהמחזר הבלעדי שלה יהיה אהובה משכבר, אביו של הנרי. אני בכל מקרה, עדיין חושבת שהכימיה הטובה ביותר שהופגנה בין אמה לדמות גברית כלשהי הייתה דווקא עם ג'פרסון הכובען, וחבל שזה לא יכול ללכת לשום מקום. (אורלי)

8 ארץ נהדרת עונה 10 תכנית 6

למרות המאמץ המרוכז שהושקע בשבוע הבחירות ויתרו בארץ נהדרת על אופציית הלקט והמשיכו לתכנית חדשה גם השבוע, נקודת פתיחה חיובית וסיכוי לתקן את המעוות של שבוע שעבר.

תחילתו של תיקון כזה נראתה כבר בהתחלה, אחרי ירידה קצרה ומוצלחת על פעלולי הקואליציה של רינה מצליח. ביבי ולפיד התיישבו לפגישה בלשכת הוויסקים והמפות של ראש הממשלה וניהלו שיחה לא מייגעת ומצחיקה למדי שהצליחה לגעת בנקודות העיקריות של השותפות הזאת - מעמד הביניים כביכול של לפיד, שאיפות השלום בספק של ביבי ובעיקר התחמנות שנתניהו (לכאורה, לכאורה) מפעיל על לפיד בניסיון להפיל עליו את הבעיות הבוערות. באמצע השיחה התפרץ לחדר בנט ובמקום המשיחיסטיות המאוסה נטה יותר לכיוון הקופצני והמתלהב -בכוח שלו, זה שיוצר חיבוקים מאולצים ומקפצץ בשירים חסידיים. זה היה שינוי ראוי לציון ואפילו מצחיק, שהסתיים כראוי בהברחתו מחוץ לחדר מפחד זעמה של שרה. בהמשך התיישב לפיד (אלי פיניש קצת יותר נלהב אבל לנצח ערס) להציג את נבחרת הכוכבים המסתורית שלו. הוויכוח בין  עדי קול לקארין אלהרר מי זאת מי בעצם פגע היטב באפיון של הח"כים ברשימה כמין מושלמות גנרית שבינתיים היא חסרת ייחוד או משמעות לרוב הציבור. התפרצותו לאולפן של ברלד בדמות סמי ריגר הייתה אמנם מעט מיותרת אבל שני כהן כעינת שרוף הייתה מושלמת כרגיל, כשהיא צועקת בהתלהבות שירי זיכרון ומחרבת את הפאנל בסגנון המוכר.

סיום עונת הבחירות החזיר את מערכוני ההמשך לעסוק בחיים הרגילים, והפעם בדמות פורום האמהות הטריות "מאמצב". בדיחות על חרדתם המוגזמת של הורים צעירים היו בתוכנית מאז ומעולם, ולמרות חוסר נוחות מדמותו העבשה מדי של רועי בר נתן כאם המבוגרת מדי המערכון התנהל בחינניות ובגדר הופעה חד פעמית הוא היה בסדר גמור. אחר כך חזרו האוחצ'ות שלנו לקורס נהיגה מונעת (בהנחיית האורח אבי דנגור) וכרגיל לרלרו את עצמן למוות. שיהיה, יש כנראה מספיק אנשים שזה מצחיק אותם. אותי לעומת זאת מצחיקות ליהיא האשטאג ומשפחת דלון, ושתי אלה נעדרו מהתוכנית למרבה הצער.

ההפתעה העיקרית של הפרק הייתה טמונה במערכון שביקש למצוא לירון ברלד עבודה חדשה כביכול עקב קיצוצים במערכת ושלחה אותו למאסטר שף. מישהו כנראה הבין שחבל לתת לברלד לבזבז את כל הגגים שלו על כתבות בגיא פינס וכך הוא מככב במערכון עם כל השטויות המוכרות, מונחה בידי סוכן כושל ונדחף ליונתן רושפלד למטבח במפגן של סלפסטיק גסטרונומי. ההומור העצמי היה ראוי לציון, כמו גם הופעתו של קיציס בתפקיד עצמו, אבל יש לקוות שזה יסגור את הפינה של הומור פיזי והיא תיחסך בהמשך העונה. (מירב)

8 בנות עונה 2 פרק 2

מייחסים ללנה דנאהם אומץ בשל העובדה שבסדרה שאותה כתבה ובה היא מככבת היא חושפת שוב ושוב את גופה הרחוק משלמות, כאומרת זו אני ולא מעניין אותי מה אתם חושבים על תדמית גוף האישה האידאלי. עם זאת, לא היה למעשה זה שלה ערך רב בעיניי במלחמה על תדמית האישה כיוון שהתנהלותה של בת דמותה האנה בעונה הקודמת מול אדם, בן זוגה בסדרה, הייתה כמעט תמיד מחזרת ומתרפסת, ולא היה לי קשה להאמין שכל מי שהמרדף אחר הגוף המושלם יקר לליבו, יגיע בקלות למסקנה (שברור שאינה בהכרח נכונה) שלו האנה הייתה עונה על אידיאל היופי ההוליוודי, מסע הייסורים הזה היה נחסך ממנה. הפרק הזה, שבו האנה אינה פושטת את בגדיה כלל (ובאופן אירוני גם זוכה להתחלפות יוצרות מושלמת במערך הכוחות בינה לבין אדם כיוון שהוא המחזר האובססיבי והפתטי עכשיו) חשף התנהלות אמיצה אחרת של הכותבת בעיניי, ואני מתכוונת לקטע שבו האנה מבקשת לשמוע את חוות דעתו של סנדי בן זוגה הנוכחי על כתיבתה.

סנדי אומר לה, שהכתיבה שלה אינה לטעמו כיוון שלא קורה בה כלום, עבורו זה כמו אוסף מחשבות של אדם בדרכו לקניות. מכיוון שהצופים לא יודעים מה בדיוק סנדי קרא ועליו הביע את דעתו, כל שנותר לבדוק הוא האם זו יכולה גם להיות ביקורת על הכתיבה לנה, שאותה אנחנו דווקא כן מכירים. וחשבתי שיש משהו בדבריו לגבי הכתיבה שלה שלא ממש קורים בה דברים, כיוון שאם נסכם למשל את כל מה שקרה בעונה הראשונה לארבע גיבורות הסדרה, רשימת האירועים תסתכם בפחות מעשרה משפטים, וחמור מכך, חלק מהאירועים שאמורים להיות משמעותיים, כמו החתונה של ג'סה גם הם כשחושבים עליהם במכלול אירועי הסדרה היו אירועי כלום.  ג'סה שמייצגת בעיניי את הכלום היא גם זו שאומרת להאנה שלא צריך לנתח דברים יותר מדי, אבל האנה היא מהסוג שכן מנסה בפועל לתרץ את התנהגויות הסובבים אותה ולנסות להבין מניעים, אף על פי שהיא נכשלת שוב ושוב בהבנה של מניעיה שלה. ומה שמעניין שסנדי הרפובליקני שיודע מה הוא רוצה ומה הוא חושב ויש לו השקפת עולם שהוא נאמן לה בהתנהגותו, מוצב כאיזו דמות מראה למול הדמויות המתלבטות בעלות ההתנהגות הסותרת את דבריהן המרבות לאכלס את הסדרה. ומה שהיה יפה בעיניי הייתה העובדה שהאנה כדי להגן על עצמה מפני הביקורת שלו, הפכה אותו מיד לרפובליקני (דבר שלא הפריע לה לפני כן), אדם עם השקפת עולם בעייתית, שלכן מן הסתם אין לקחת את דברי הביקורת שלו ברצינות. והצגת הפגיעות של האנה לגבי הכישרון הכתיבה שלה, יש בו משהו מאוד חושפני ואמיץ בעיניי. (אורלי)

7 בלתי הפיך עונה 1 פרק 1

את הרעיון שעומד בבסיס הסדרה, זוג המתרגל להורות חדשה דווקא אהבתי, גם מצאתי שהמשחק היה אמין. ובכל זאת מסדרה שמשווקת כקומדיה (דרמה זו בטוח לא, אם לשפוט על פי ההגזמות הבלתי ריאליות בסיטואציות שאליהן נקלעות הדמויות) אני מצפה ליותר מאשר להצליח להעלות על פני חיוך יחידי בחצי שעה. החיוך אגב הגיע בקטע שבו זוג ההורים מנסה לשכנע את התינוקת, שלחיצה על מפתחות הרכב שהיו בידיה, סגרה עליה את דלתות המכונית, ללחוץ שוב על המפתחות כדי לפתוח אותן. כשניסיתי לחשוב מה לא עבד שם עבורי, לא יכולתי להחליט אם זו העובדה שהפכו את הדמויות לאנוכיות וטיפשיות מדי באופן שלא ממש מסתדר בעיניי יחד (עד שההורים של אודי כבר הסכימו לעשות להם טובה ולשמור על התינוקת נראה לי שצריך להיות ממש מטומטם כדי לאחר להם בכוונה בלי תירוץ מוכן מראש ובלי איזו הודעת התנצלות) הומור הפדיחות שבא לידי ביטוי בבריחה של אחותה של רונה מהמקלחת ואיבוד המגבת בדרך, או העובדה שחלק מהסצנות היו צפויות למרחוק. ואולי זה פשוט שהמרחק בין הרעיון של זוג המתרגל להורות חדשה לבין המקום שאליו הם הגיעו בסוף הפרק היה גדול מדי מכדי לשעשע באמת. (אורלי)

מה יהיה לנו השבוע?
30 בינואר עד 5 בפברואר

ביום שישי: בונז 7 (Hot Zone)
ביום שבת: ספרטקוס 3: מרד הארורים, משפחה מודרנית 4 (yes Oh), פיוצ'רמה 9 מסתיימת (yes קומדיה)
ביום ראשון הבא: אחוזת דאונטון ויומני הרופא הצעיר מסתיימות (yes Oh)
ביום שלישי הבא: דאלאס 2 (yes דרמה)

יומיות:
מחוץ לחוק 2 עם רועי לוי, בימים א-ד, החל מיום שני (HOT קומדי סנטרל)
שייגעצים, החל מיום ראשון (HOT קומדי סנטרל)

תוכנית מתיחות (במקור Off Their Rockers) המציגה מערכונים בכיכובם של קשישים המותחים את הדור הצעיר, עם בטי ווייט.

מסביב למסך המפוצל

House of Cards, החל מהסופ"ש הקרוב

דרמה פוליטית עתירת תקציב שתעלה באתר נטפליקס, וכל פרקיה יהיו זמינים מרגע עלייתה, מאיימת להתיר את הקשר בין חברות הכבלים האמריקאיות לתוכן טלוויזיוני איכותי.

חילול אדגר אלן פו - לורה מילר טוענת שהאימה בפרק הראשון של The following נובעת לא מהסיפור אלא מהאופן שבו הפרק מכפיש את יצירתו של אלן אדגר פו.

נבחרו 30 זמרים שיתחרו בשלוש תחרויות הקדם אירווזיון השנה, שימו לב לשם הזמר ה-12 ברשימה.

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il