הממיר 5/12/12

 10. אימפריית הטיילת, עונה 3 פרק 11

רק עכשיו אני שם לב שעברנו את הפרק שלפני האחרון, מי היה מאמין. והוא היה טוב, השבח לאל. סוף סוף הצדקה ממשית, מנומקת ואורגנית לקיומו של צ'וקי ווייט, שנשכח מאז תחילת העונה. זה היה סיפור טוב, צ'וקי שדבק בנאקי כי הוא מעדיף את השטן המוכר, מגן עליו ושומר על נאמנות למרות הפיתויים הגדולים שנוחתים לרגליו ולרגלי אנשיו. שני מתחזים, אבל בסופו של דבר דבקים אחד בשני. הסיפור הזה מצד אחד השתמש בתבונה במה שראינו בפרקים הראשונים לעונה, ארוסה הרופא של בתו, ומצד שני חידד עוד יותר את הטמטום התהומי בסצנה שבה צ'וקי ופרנסלי באו לאיים על אדי קנטור לפני מספר פרקים, כאילו אין להם דברים חשובים יותר לעשות.

Credit: HBO

תחילת הפרק הייתה מדהימה. היא נראתה כמו חלום, לא? אחרי פעמיים שפרקים החלו עם חלום של נאקי, חשבתי שאולי זה המצב גם הפעם, אבל לא. אשמורת הבוקר הקנתה לכל מראה מעט חזיוני וסיפקה אגב כך כמה שוטים יפהפיים. נאקי הוכיח את מיומנותו בירי, והרג חייל אחר חייל מאלה שבאו עליו לכלותו –כברת דרך של ממש מאז הירי הראשון והטראומתי (עבורנו) שלו.

אבל עם כל הדברים הרעים שנאקי עשה, והם רבים כל כך ובלתי נסלחים, מעולם לא הרגשתי שהוא אדם כה רע עד הפרק הזה, כאשר צ'וקי שאל אותו שמא הוא יודע אם יש לאדי משפחה ונאקי ענה שהוא לא יודע. איזה בנאדם זה, שלא יודע את הדברים הכי בסיסיים על האיש הכי קרוב אליו, זה שמפציר בו בתחילת הפרק לא לסמוך על שומרי ראש סתמיים שנמצאים שם רק כי הוא משלם להם (ומתברר כצודק רגע אחרי כן), שגם מתוך שרעפיו ממהר להביא לו את הרכב ולדאוג לו לארוחת הערב. אדי תמיד היה שם ברקע, נאמן ונכון, אבל הפעם בבת אחת הוא הפך לאדם שלם ועגול. יש לו משפחה, יש לו אישה ושני בנים והם גרים דרייר סטראס מספר 17 באיזו עיר באיזו ארץ.

מתוך הזיותיו אדי מדקלם לנאקי את השיר "אם" (If) של רודיארד קיפלינג, שמתוכו בהמשך מופיע גם שם הפרק: "אם תוכל לפגוש בניצחון או באסון / ובשני המתחזים לנהוג בשוויון". השיר כולו מורכב מ-אם ואם ואם, ולבסוף הפאנץ' ליין הוא שאם אכן יצליח לעשות את כל זאת, "שלך הארץ וכל אשר בעולם / ויתרה מזאת, בני, תהיה אדם". רחוק מנאקי. המתחזים הם האסון והניצחון, ואמנם הניצחון טרם הגיע (וגם כשיגיע הוא בסך הכול מתחזה, אליבא דקיפלינג), אבל הפרק הוקדש להתחמקות מהאסון, מה שנעשה בהצלחה. כפי שניחש דור, אל קאפון חובר אל נאקי, ואחרי אמבטיה וקצת אוכל, ידברו השניים על מי הולך למות. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

10. מחלקת גנים ונוף, עונה 4 פרק 15

שם הפרק המקורי הוא "דייב חוזר", אבל אני לא מבין למה. גם הורס את ההפתעה בפרק (דבר שנעשה מספיק גם עם הדיווחים שבועות לפני כן ועם הפרומואים) וגם מוותר על שם טוב בהרבה – שמו של שיר הקמפיין שכתב אנדי. הוא הרי כל כך הולם את המאורעות: דייב שמנסה להשיג את לזלי, אדם ממין נקבה, וטום שמחזר אחר אן. וכמובן, הקלטת שיר הקמפיין.

אני אתחיל דווקא עם העניין השני, טום ואן. הניסיונות שלו להשיג דייט שני תוך שהוא עושה כל טעות אפשרית היה משעשע, אבל התוצאה שוב מעפנה, כלומר העובדה שאן נעתרה לו לבסוף. זה פשוט לא נראה סביר או אורגני, במיוחד אחרי שהקפיד להיות סופר-נודניק ולא כיבד שום דבר מבקשותיה, והיא עוד נכנעה ברגע שבו הוא היה הכי בלתי נסבל. מלכתחילה אין לי ציפיות מקו העלילה הזה מעבר לתקווה שימסמסו אותו, אבל כרגע נראה שאני מושב ריקם.

Credit: NBC

יתר הסיפורים בפרק כבר היו מוצלחים בהרבה, עם שובו של דייב החמוד והתנהגותו הבעייתית במסגרת העימות החנוני בינו לבין בן. מעולם לא ראינו אותו כך, אבל הטירוף שלו הצליח להבהיר משהו מהותי מאוד בחיבור שלו עם לזלי, שבקלות היינו מצפים ממנה לעשות דברים דומים. הפחד של בן משוטרים היה התבלין שהפך את כל הרגעים שלו להיסטריים לאורך כל הפרק, במיוחד בשיא, שהזכיר לי את הבדיחה האהובה עלי בסדרה, כאשר בן שלף מול המוני השוטרים את הנייר מתוך כיס מקטורנו והם נזעקו בקריאות "אקדח!", אבל גם כל התכווצות שלו בנוכחות שוטר מקרי הייתה מעולה.

לא רק דייב חזר מן העבר, אלא גם דמות אחרת שלא זכינו לראות זמן רב: דיוק סילבר. כבר זמן רב לא היה חיכוך בין שני העולמות והזהויות של רון, והניסיון שלו לטשטש מאולפן ההקלטות את עקבותיו של הסקסופוניסט שגורם לנשים מבוגרות להתעלף היה מאוד מבדר. וכמו תמיד כאשר אפריל והוא נרתמים לטובת מטרה, נוצר עונג לשמו. לא גדול כמו שיתופי פעולה ביניהם בעבר, אבל עדיין עונג, ויעידו המצילתיים המדהדים באוזניו של ג'רי. כבר חשבתי שזהותו הנוספת של רון הולכת להיחשף, אבל בינתיים לא. זה ודאי יהיה כיף כאשר יקרה ביום מן הימים. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה) 

9. מחלקת גנים ונוף, עונה 4 פרק 16

אכן מתוק. פרק שהצליח להעביר ביתר שאת את הנקודות החזקות באופיין של כמה דמויות: לזלי, רון ובעיקר אפריל. אני מת על הדינמיקה שמשחקת על התהומות הפעורות בין אופיים של רון ולזלי – קדחתנות פעלתנית מצד אחד וקרתנות אדישה מנגד. שניהם מצוינים בנפרד אבל זוהרים ביחד, פשוט כי האחד מדגיש את השני.

את לזלי אנחנו מכירים כסופר-וומן שמצליחה ללהטט בין מיליוני משימות שלרוב אחרים לא יתמודדו איתן גם במספרים מרובים, וזכור בהקשר הזה הפרק המופתי '94 פגישות' מהעונה השנייה, שבו כל אנשי המחלקה נאלצו להתמודד עם היעדרותה – גם אז היא הפגינה ביתר שאת את העיקשות ואת הדבקות שלה במטרה בשעה שניסתה לעצור את הרס הגזיבו ההיסטורי. הפעם אפילו היא לא עמדה בעומס של משרה מלאה במחלקת גנים ונוף לצד עבודה תמידית על קמפיין הבחירות שלה, אבל לא אישה כלזלי תודה בכך, מה שהביא לשרשרת ארוכה של הפגנות חוסר מקצועיות לא אופייני.

במערכת היחסים הזו של רון ולזלי, אני תמיד אוהב את העובדה שבתור הבוס שלה הוא מאפשר לה תדיר חבל ארוך להבין לבד את גבולותיה, אבל גם תמיד נמצא בסביבה כדי להתדשן מעונג על הטעויות שהיא עושה בדרך. פרצופו המרוצה בחנות השלטים בזמן שהמוכר מקריא בקפדנות את ה-URL  המלא לעוגמת נפשה של לזלי, עשה את הסצנה מבחינתי.

Credit: NBC

ובזמן ששתי הדמויות הללו משלימות זו את זו על ידי ההבדלים ביניהן, ישנם טום ואן. הזוג המופרך הזה הצליח לשמור גם הפעם על מעמדו כחוליה העלילתית הקלושה, התלושה והחלשה, אלא שהפעם זכו השניים לכוכבת אורח, זו שאחראית לשידוך מלכתחילה – אפריל. לאורך הצפייה חשבתי לעצמי שכותב הפרק, נורם היזקוק (Hiscock, אללי, איזו ילדות קשה ודאי הייתה לו), כנראה מאוהב באפריל, כי היא שפעה פנינים והייתה אדירה כפי שלא ראינו אותה זמן רב. "לא אכפת לי מהם. או מאף אחד", "תודה לך, אלכוהול", המבט המצמית שלה כשכולם במשרד מוחאים כפיים לכבוד ג'רי, זעקת השבר שלה כאשר התעוררה וגילתה שאן וטום שוב יחד.

נוכחותה כחוט השני לאורך המסכת שגוללה את סיפור חוסר התאמתם של טום ואן, הערתה קצת כיף לניסיון הכושל להמחיש עד כמה השניים מצליחים לגרום ליחסים ביניהם לעבוד חרף ההבדלים העצומים ביניהם. התוצאה שהושגה הייתה שוב הפוכה. כבר ראינו מספיק זיווגים מופרכים בטלוויזיה, אבל כאלה שהצליחו לעבוד – הולינג ושלי ב"חשיפה לצפון", זאנדר וקורדיליה ב"באפי", סת' וסאמר ב"האו.סי", ברייט והאנה ב"אברווד", זוס וטלי ריקליס סיני ב"מעושרות" (חה!) וכמובן דארמה וגרג. במקרה של טאן, כלומר הברקינס, הדגשים על חוסר ההתאמה יוצרים אפקט הפוך מכפי שהיוצרים מתכוונים, פשוט כי אין שום משקל נגד. רגע אחד הם רבים ונפרדים, רגע אחרי כן הם מעירים את אפריל שנרדמה שיכורה והנה הם שוב ביחד. 99 אחוז מהפרק מריבות שממחישות לנו חזור והמחש עד כמה טום ואן לא קשורים, ואז אחוז אחד שבו הם מתפייסים תוך התעלמות נוחה מהסיבות שבגינן אן מחבבת את טום. זה הדבר שאמור לשכנע אותנו? מה שהיה אירוני במיוחד זה שבשלב מסוים אן אמרה, "זה כאילו אני יוצאת עם מנחה שעשועון אידיוט". זה בדיוק מה שטום, מנחה שעשועון אידיוט, והשעשועון הוא משחק הזוגות "Know Your Boo" שהגה ושבו הוא וזוגתו היו נכשלים נחרצות.

אבל כדי לסיים בטעם טוב: הסיפור של אנדי, כריס וצ'מפיון היה מלבב. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)  

9. מחלקת גנים ונוף, עונה 4 פרק 18

לאורך רצף מהמם של פרקים הציגה "מחלקת גנים ונוף" שלמות אחר שלמות. לפעמים הייתה ירידה קלה, אבל תמיד לצורך עלייה. הרצף המושלם הזה נפסק לטעמי ברגע שאן וטום הוצגו בפנינו. משהו מהותי נפגם ולא ייפתר עד שהם ייפרדו לתמיד, כי חרף האדירוּת של יתר הדברים בסדרה, הנוכחות שלהם מהווה קוץ תמידי מציק באליה. מה שכן, בשלב הזה, חודש וחצי אחרי שזה התחיל, כבר התרגלתי לרעיון (של לדחוק אותו הצדה לטובת שאר הדברים), ואני מצליח לאהוב גם פרקים שבהם הם נוכחים יתר על המידה.

ניק עופרמן (AKA רון סוונסון) כתב את הפרק ועשה עבודה מעולה, עם כמה וכמה בדיחות גדולות, שהראשית שבהן היא כנראה אנדי המבקש תשורה מפרופסור לינדה אחרי שענה על השאלה במבחן. אני שמח שחזרנו אל אנדי והלימודים שלו, מה שכלל ציוות מחודש של שלישיית רון-אנדי-אפריל, והמשך לחיבתו של רון אל הפרופסור ללימודי מגדר. צירופו של כריס אל העניין הזה היה מאוד מתבקש, גם כי היווה משקל נגד לרון בתחרות על לב לינדה, וגם כי זו הייתה עוד מכה לסופר-האדם שהוא.

יחד עם זאת, אני כותב 'תחרות' אבל בפועל לא הייתה כזו, וקשה לי לא להרגיש שפוספסה כאן הזדמנות פז. רון חיבב את לינדה בעבר אבל הפעם אפילו לא טרח לנסות לזכות בה. אמנם הוא הצליח למרות הכול, אבל דווקא הייתי רוצה לראות אותו מתאמץ בכיוון הזה. כבר ראינו התמודדויות בינו ובין כריס, שאוחזים בתפישות עולם מנוגדות בתכלית, כמו למשל עם הכנת ההמבורגר הכי שווה, אבל מעולם לא הייתה ביניהם אישה עד כה, והאופן השטחי והמהיר שבו הסיפור נגמר המחיש שהוא נועד בעיקר לשמש ככלי עלילתי נוסף לחבוט בכריס.

במסגרת הסיפור הזה, אפריל שוב נקטה יוזמה כדי לסייע לכריס ושברון לבו. התירוץ שלה לכך היה חביב אך קלוש, ומעיד שוב על העובדה שתחת מעטה הקרח שלה בכל זאת פועם לב, לא אגיד 'חם' אבל 'פושר'.

Credit: NBC

בינתיים גם אצל לזלי היה כיף, כאשר התראיינה שיכורה לבאדי ווד. אף כאן נרשם פספוס אימתני – איך זה שמביאים את שון הייז בלי שמייגן מולאלי תפציע, אפילו סתם לרגע? לא אכפת לי באיזו אמתלה! הלז היה מרושע במיוחד ודווקא הצטערתי שלזלי אינה פיכחת מספיק כדי להחזיר לו מנה אחת אפיים. בעבר כבר ראינו אותה מטושטשת אפילו יותר, כאשר הייתה חולה מאוד ולמרות הכול הצליחה להתמיד במשימתה, ואפילו לעשות גלגלון בדעתה (אחת הבדיחות האהובות עלי בסדרה). הפעם היא לא הצליחה, אבל קיבלה עזרה מחברים בעלי השפעה, שבאותו ערב הבהירה עד כמה טובתם עומדת לנגד עיניה – התפתחות נאה ומתבקשת. חשבתי שלזלי תבין מיד שאנשי נמל התעופה עשו זאת בכוונה, אבל כנראה שהתמימות של מרכז אמריקה לא פוסחת גם עליה. וטוב שכך.

אז כמה באמת עולה ווקמן בימינו? (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה). 

9. הוחלפו בלידתן עונה 1 פרק 24

עוד פרק שגרתי ומהנה בסדרה שכרגיל הדרמות שגיבוריה מעורבים בהן מונעות ממנה להיות סדרה גדולה באמת. אבל גם סדרות קטנות ומהנות ששומרות על אחידות ברמה זה לא פשוט למצוא. אהבתי את ההקבלה שנוצרה בפרק בין אבי משפחת קניש שחשש מהרגע שבו יישבר שיא הבייסבול שלו, וקיבל התרעה כל פעם שהאתר ברשת דיווח על התקרבות לשיא, כיוון שאותו הרגע סימל בעיניו את תחילת השכחה שלו, אחרי הכול אף אחד לא זוכר מי היה זה שאת השיא שלו הוא עצמו שבר. לבין סימון שהייתה שמחה אם פרסום ברשת היה יכול לגרום לכך שישכחו לה את העבר ואת העובדה שהיא שכבה עם אמט, אבל במקרה שלה, הרשת דווקא מסרבת לשכוח ומעדיפה להשמיץ. האם אפשר לפתוח דף חדש ולשכוח מהעבר?

אין ספק שאמט וסימון מנסים להשכיח את העבר המשותף שלהם מטובי וביי, אבל טובי וביי עדיין לא שם, אם כי נראה שייתכן שזה עוד יקרה, וזה רק עניין של זמן. כמו שנראה גם שלנישואי הגרין קארד של רג'ינה ואנג'לו יש סיכוי להפוך לנישואים אמיתיים יום אחד. אם יכולנו לחשוב שהסדרה מנסה לומר לנו שבסופו של דבר הכול נשכח גם המעשים הטובים וגם הרעים, באה סצנת הסיום שבה הסבתא שהסגירה את אנג'לו לשלטונות ההגירה מודיעה לביי שהיא לא מתחרטת על כך, כי היא בטוחה שאנג'לו לא מסוגל להשתנות, ומראה לנו שיש דברים שלא משנה כמה זמן יעבור תמיד יהיה מישהו שיזכור אותם באותה עצמת רגשות. (אורלי)

9. חי בלה-לה לנד, פרקים 8-12

בלי להרגיש, הפכה "חי בלה- לה לנד" לממתק הטלוויזיוני הכמעט יומי שלי. חייהם של אנשים שעד לפני זמן קצר לא שמעתי עליהם כלל, הפכו מעניינים. ההבטה בהם מאפשרת- לצד המסע שלהם להצלחה (שאני לא בטוחה שהיא אפשרית בכלל) בארה"ב, לתהות על קנקנם ולגבש דעה על סמך מעשיהם.

ובין לבין לצפות בשלל אנקדוטות, חלקן מוכרות מהחיים של כולם, וחלקן על גבולות ההזוי.

ההפקה משתדלת כמובן לתת להזוי מקום נכבד יותר, ולנסות להפגיש את החברים עם כמה שיותר סיטואציות משונות (זולטא בווגאס, רבה שמגיעה עם ציצית וכיפה לקדש לאנשים שניכר שהם מסורתיים במובן האורתודוקסי) אבל איכשהו, למרות זה, הכול עובר בנעימות. וגם אם יש מתחים בין בני הבית, הם משתדלים ככל יכולתם לתקן ולשמור על אוירה טובה.

זה לא קל, לנסות לחייך למתחרה שלך ולפרגן שלו, אבל כולם כמעט עושים את זה ובענק, וזו אחת הסיבות שגרמה לי לשנות את דעתי ולצפות בלה - לה לנד.

מאוסף של הזויים שהתקבצו ע"י ההפקה, אני רואה אוסף של אנשים טובים- שמנסים לחיות יחד בשלום בתנאים לא תמיד פשוטים. ומפרגנים זה לזה.

אני נהנית. (זלפה)

9. אופוריה. עונה 1, פרק 1

כמו כולם, גם אני מאוד הסתקרנתי מהקומוניקט שפורסם ומהטיזרים שפיזרו לנו בכל פינה תרבותית שהיא. לא זוכר איפה קראתי, אולי ב״עכבר העיר״, שזאת סדרה בה מבוגרים מראים למבוגרים יותר מה הילדים שלהם עושים. אני מצאתי את זה נכון, לרוב, וביתר שאת בסצנה בה הילד ה״חרדי״ יורה תגובות חדות להפליא עם כל המצאה כימית שהוא רואה. חוץ מזה, איזה ילד בן 13 יתפעל ויפלוט "קלאסי״ אי-פעם?

המכשף שמשחק אותה א-לה מיסטר וויט הזכיר לי את קיו מג׳יימס בונד בקטע שהוא מסביר לקטנצ׳יק איך להשתמש בנר שהמציא. מושא תשוקתו, המשוחררת הטרייה רוני דלומי, שבתה אותי בסטואיות שהפגינה מול שני החרמנים. שריטה קשה יש לה מסתבר. בניגוד גמור לבחורה מהגג, מקרה השמנה שמשוועת לסקס ומציתה את היצר בעזרת הידיד הוא מקרה קלאסי שיצא לי להכיר גם באופן אישי, אז רק על האותנטיות הזאת - שאפו.

מה עוד? החבר׳ה בדרום אמריקה נתנו לנו אתנחתא כפרית מהעיר הגדולה. הימור (צפוי) שלי - קפיצה קטנה לעתיד של הגיבורים, אבל אולי עוד אתבדה..

 לסיכום, רון לשם ואסף גורדון חוזרים לשתף פעולה עם טדי וזאת כבר בשורה משמחת, לאור ״תא גורדין״ המשובחת שיצאה תחת ידם בשנה שעברה (ומעובדת עכשיו לעונה שנייה). הפקה מושקעת ושחקנים מסקרנים נותנים לנו שעה ייצרית על המסך של הוט, בערב שבת ועוד בשפת הקודש! אז סקינס זה לא, וטוב שכך. (אסי)

8.5. דקסטר, עונה 7 פרק 9

לא מבין מה מטרת העלילה עם המצית, נבל חדש שהתווסף רגע לפני סוף העונה מפני שהנבל העונתי יצא מהמשוואה מוקדם. לא שאני מתלונן בעניין אייזיק, מפני שבבירור הוא הגיע לקו הסיום בשני הפרקים האחרונים, וכמה שיחות מלב אל לב כבר יכולות להיות לו עם דקסטר? בחזרה למצית: הסדרה סימנה את האדם העומד מאחורי הרציחות באופן כל כך שקוף, שהקשקשת על המסעדה של בטיסטה יותר מעניינת.

הסיפור עם האנה מתקדם יפה, אבל למרות התובנות של דקסטר, בעצמו או בסיוע אייזיק, אני חושש שדבריה של דברה בנוגע ליחסיהם יתגלו כנכונים ואין להם עתיד משותף. כמו שזה נראה, הכותבים מכוונים לעימות אולטימטיבי בין שתי הנשים בחייו של דקסטר.

קווין ממשיך להיות דמות מיותרת. העונש של ג'ורג' הוא לשכב עם נדיה? אוי אוי אוי. העלילה הזו כה מיותרת שנראה כי אפילו ג'ורג' כרוצחו של אייזיק לא ייענש על כך בידי דקסטר (נו, טוב, דקסטר לא ראה מי ירה באייזיק, אבל הוא יכול לצאת במבצע חיסול של אנשי הקושקה במיאמי). בטח קווין יהרוג אותו ויסתבך, אולי אף יברח עם נדיה אל מחוץ לעיר ולעולם לא נשמע עליו שוב. אפשר להחליף אותו בזומבי מייק?

אם מתיוז יכול לסייע ללאגוורטה במשהו, זה הרקע לאימוץ של דקסטר. משם היא תחבר את הנקודות ותגיע לבריאן וכו' (תומר סויקר)

דעה נוספת על הפרק - בהמשך

8. המתים המהלכים, עונה 3 פרק 3

כמו בעלילת האסירים, גם במקרה של וודברי ו"המושל" הסיפור לקח כיוון מעט שונה, אך מבלי לאבד את המהות שהייתה לו בקומיקס. התרסקות המסוק (למיטב זכרוני, בקומיקס הוא היה אזרחי ולא צבאי) כטריגר למפגש בין הקבוצה מאטלנטה לבין "המושל" ואנשיו, הסדיסטיות שלו, מישון השתקנית והחשדנית (במקור היו לה הרבה סיבות לשנוא את "המושל", אך לא אחשוף אותן כעת מחשש שזה יקרה בהמשך העונה), החדר הסודי בביתו של "המושל" עם ראשי הזומבים באקווריום.

Credit: AMC

אם במקור מישון, ריק וגלן היו אלו שנאספו אל העיירה המבוצרת, הפעם אנדריאה נמצאת לצידה של מישון, ולמרבה הצער נראה ששמונה חודשי ניתוק ונדידה בחורף הקשה לא הוציאו ממנה את הפתייה המעצבנת. ועל מטומטמים כמותה וכמו טייס המסוק סומך "המושל", אלו שנופלים שדודים ללשונו החלקלקה וחזותו האלגנטית. במקרה הזה הליהוק של דיוויד מוריסי מפתיע לטובה, כי הוא כ"כ שונה מ"המושל" של הקומיקס, שדמה מאוד לשחקן דני טרחו וחשף את הקלפים כפסיכופת חסר מעצורים זמן קצר מאוד לאחר ההיכרות עמו (רצח של אנשי המשמר האזרחי ושמירת ראשו הערוף של טייס ממש לא מתקרבים לרמת הטירוף שלו).

אי אפשר להתעלם מחזרתו הצפויה והמספוילרת חודשים מראש של מרל, עכשיו גידם עם תחליף מעניין בעל להב נשלפת. באחת הביקורות שקראתי לאחר הפרק נטען שמרל היה מרוכך מאוד, יותר מדי אפילו, כאילו הדמות נוצרה מחדש. אני לא רואה בכך משהו שלילי, מאחר ו"המושל" אמר במהלך הפרק שמרל הגיע אליו כחיה פראית ואולף. אלא אם הבנתי זאת אחרת, נראה לי שצריך לחשוש מהרמיזה שמרל טעם משרידי הזומבים, במהלך הסצנה במעבדה הסודית.

אם יש משהו שבאמת לא אהבתי, זה ההסבר על מהלכי המחמד של מישון, מעין האכלה בכפית לצופים הטיפשים שלא הבינו לשם מה הם שימשו. בקומיקס זה מעולם לא הוסבר ופשוט הובן שהיא השתמשה בהם כהגנה והסוואה. מה גם, שהיא חיסלה אותם רגע אחרי שפגשה את השורדים בבית הכלא בהופעתה הראשונה. ואם מישון אכן הייתה קרובה אל השניים לפני שהפכו לזומבים, כיצד זה אמור להוסיף לסיפור שבו כבר ראינו אישה הורגת את אחותה, ילדה הופכת למהלכת ואדם נאלץ לחזות באשתו, בנו וקרובים אחרים נטבחים כזומבים?

לחיוב יש לציין את החלוקה בין עלילת הכלא ועלילת וודברי. התמקדות בריק ושות' והאסירים בנפרד, ואז פרק שלם שמציג את "המושל" במלוא הדרו, זו הייתה החלטה מעולה של ההפקה. כולי תקווה שהחזרה למבנה הבסיסי, עלילת פרק שנעה בין שתי התפאורות, לא תפגע ברעננות שהעונה השלישית נהנית ממנה עד כה (תומר סויקר)

8.  קצת גבוה- מגזין התרבות החדש בערוץ 10 עם יאיר ניצני

 מגזין התרבות החדש של ערוץ 10, בהנחיית יאיר ניצני (רזומה מגוון ותו התקן של "הינשופים") הבטיח להניח לרגע את העיסוק המתמיד בסלבס ובטלוויזיה עצמה לטובת צדדים זנוחים יותר של התרבות כמו תיאטרון, ספרות ומחול. לא ממש ברור מה הייתה המוטיבציה להפיק אותו פתאום, אבל עד שיש משהו כזה שווה לבדוק.

יאיר ניצני נעמד ליד עוד מסך מקבוצת היום שהיה/צינור לילה/מה נסגר (מחק את המיותר) ויחד עם כתב השטח ג'ייסון דנינו הולט הציג רצף מרשים של כתבות על תרבות עם קריצה לעם. הכתבה הראשונה, למשל, ניסתה לשכנע אותנו שמיתוס הספר זקוק לעדכון ויתכן שסדרות טלוויזיה טובות יכולות להיות ראויות לפיתוח המוח לא פחות. היה נחמד לצפות באנשים כמו דויד גרוסמן ומאיר שלו מחווים את דעתם על הסוגיה וברענן שקד מנסה להדגים אותה בסגנונו המוכר, למרות שהעריכה התזזיתית ומוזיקת הרקע הקולנית לא ממש הלמה את האייטם. לא פחות נחמד היה לצפות בדנינו-הולט מנסה לראיין את שרון אייל מלהקת בת שבע שלמרות כל ניסיונה הבימתי התביישה להישיר מבט למצלמה. הכתבה הכי מעניינת, לפחות לטעמי, הייתה דווקא זו שגיא פינס (שגם אחראי על ההפקה) קריין, וסיפרה על בית מגורים שנמצא ממש בתוך מוזיאון ישראל, כולל צילומים ארוכים בהרבה ממה שהיינו רואים במקומות אחרים.

אז כן, היה אפשר לתת לאנשים לדבר קצת יותר בנחת וברציפות, לקצץ בצילומי האילוסטרציה האינסופיים ולוותר על ההשחלה של הגאנגם סטייל ו50 גוונים של אפור; אבל קצת קשה להתלונן בהתחשב בכך שרוב מה שנכלל בתוכנית לא היה נכלל בשום מקום אחר. יאיר ניצני נעים ורהוט, ההפקה מקצועית, ובהחלט מדובר בתוכנית ראויה לשמה. (מירב)

8. המפץ הגדול, עונה 6 פרק 4
הווארד חוזר לכדור הארץ, וברנדט דואגת שהוא יהיה רק שלה, אבל כשמתברר שהיא חולה, הוא נאלץ, מילולית, לחפש את החברים שלו. הוא תופס את אימא שלו עם גבר, לראג' יש כבר תכניות עם סטיוארט (הידוע גם בתור "הווארד המזויף"), ושאר החבר'ה משחקים משחקי חברה ומגרשים אותו כשהוא נופל עליהם ברגע לא מוצלח. מהצד של משחקי החברה, פני ואיימי משחקות "נגד הבנים" ליאונרד ושלדון, ומנצחות אותם בכל סיבוב. אני בטוח שהכותבים עמלו קשה כדי למצוא דברים ששלדון, עם יכולות העל המנטליות שתמיד מראים שיש לו, יפסיד בהם. כלומר, במשחק Pictionary אפשר להבין, אבל חילוק ארוך ראש בראש מול פני? רק התעלפות יכולה לגרום לו להפסיד.

שווה אזכור:
- הווארד בירך "המוציא לחם מן הארץ" בזמן הנפילה לכדור הארץ. הייתי מצפה ל"שמע ישראל", אבל הווארד הוא לא בדיוק היהודי האדוק ביותר שיש... (דורון ז)

7. הומלנד, עונה 2 פרק 9

אני צופה בסדרה כבר די על אוטומט, יגע עד לזרא מהעניינים המשפחתיים של ברודי, אפאתי לקשר שלו עם קארי ואפילו נטול עניין לגבי אירוע הטרור שכולם מנסים לעצור. היחיד שעוד מעניין אותי שם הוא סול, ולמרבה המזל הוא מקבל בשר בפרקים האחרונים אחרי הזנחה ניכרת בתחילת העונה.

Credit: Showtime

הפעם, די יש מאין, הגיע טוויסט נחמד לגבי פיטר קווין שמצדיק בדיעבד את הנחתתו הלא קשורה בראשית האירועים. מסתבר שהייתה משימה שעטפה את המשימה, ברנש בשם המוזר דר אדאל אחראי עליה, וקווין אמור להרוג את ברודי ברגע שהלז ממצה את תכליתו. כלומר, ישנה חזית נוספת לשוחרי שלומו של ברודי, קארי וסול בעיקר, שאמורים לגלות בפרקים הנותרים את דבר מותו הצפוי ולעצור זאת. מסקרן אותי מאוד לדעת איך זה יקרה – אם זה יתדרדר לאלימות, קארי וסול הם לא בדיוק סוכני שטח מיומנים שיכולים להפיל את קווין ואת המפעיל שלו, ואם בדרכי דיפלומטיה ושכנוע, נראה שהם מתמודדים מול כוחות גדולים מהם.

תודה לאל על הזווית הזו, שמזריקה עניין לישורת האחרונה של העונה. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

6. דקסטר, עונה 7, פרק 9

בכל עונה ועונה קם נבל לכלות את דקסטר, והנוחות התסריטאית מצילה אותו מידם. העונה זה קרה מוקדם מהצפוי, והפרק האחרון עם אייזק סירקו התאמץ כל כך להציגו כדמות חיובית, שחייבים לתהות בשביל מה הוא היה כאן מלכתחילה. מעבר לברומאנס עם דקסטר בשעותיו האחרונות של סירקו, בלטה במיוחד ההתגרות של דקסטר בסירקו על אשמתו לגבי ויקטור, בשעה שסירקו מחזיק בהאנה. הדואליות הזו, במסגרתה דקסטר מתנהג כפסיכופט חסר איכפתיות לגורלה של האנה, ולאחר מכן מתפרק בפניה על כך שחשש לאבד אותה, פשוט לא עבדה טוב. נוחות עלילתית נרשמה גם בגזרת דב-דקסטר, כאשר דקסטר הצליח לנרמל את היחסים בינהם בעזרת נאום על היגיון שלא הובהר מהיכן הגיע פתאום, אז אני פשוט אניח שמדובר במרתון סטאר טרק.

האנה הייתה הדמות המעניינת בפרק הזה. השייט על הספינה שלו היה מלווה בטלטולי מצלמה עזים שהמחישו את הרגשתה, וגם בעת הוידוי של דקסטר נראה שהיא מוטרדת ממשהו.

עד שזה יתפוצץ, נראה שהסדרה מנסה לשרוף זמן עם מצית סדרתי, הסתבכותו של קווין והחקירה של לגווארטה - כולם לא מעניינים באותה המידה.

מבחינת רצח סדרתי לפחות, הסדרה סיפקה את הסחורה, כאשר אנחנו נחשפים שוב לתהליך של האנה, בעוד דקסטר נאלץ לחרוג מהתהליך שלו ברציחת המתנקש. כמו כן, עוד אדם חמוש ומסוכן נכנס לדירתו של דקסטר באין מפריע. בתור רוצח סדרתי שזה קורה לו מדי פעם, הייתם חושבים שתהיה לו כבר מערכת אזעקה או משהו. (שין-גימל)

בשולי הממיר 

 ולסיום: למרות הדיבורים על ביטול הסדרה, מתברר שהתסריטאים של "ההרג" חזרו לעבוד על העונה השלישית של הסדרה, וכעת הדיבור הוא שהסדרה לא תשודר ברשת "נטפליקס" כפי ששוער, אלא ייתכן שדווקא תחזור לשידור ברשת AMC, למרות הכל.

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il