הממיר 7/11/12

10 אימפריית הפשע עונה 3 פרק 7
"ייתכן שזה היום הזה. משרה עלי מצב רוח מוזר" (ג'יליאן).
לא רק ג'יליאן במצב רוח מוזר, כמעט כל הדמויות כך. כל הפרק כך. הפרק הכי פחות אלים בתולדות הסדרה, יש לשער, ואהבתי את זה. זו הייתה דרמה במיטבה, וגם כשכבר הייתה אלימות בחלק האחרון של הפרק, היא נבנתה על תלים של הלכי רוח ושיחות נעימות (ברמה כזו או אחרת), כמו יום ראשון עצל ורגוע. מעניין היה לראות את הדמויות בסופו של יום. לרגע היה נדמה שנאקי ומרגרט עוד יכולים להיגאל, אבל היא הבהירה שזה לא הולך לקרות – זה מאוחר מדי. אבל לא עבור נאקי ואיליי, שמצליחים סוף סוף לגשר על משקעי העבר. והסיפורים היפים מכולם היו כמובן של ג'יליאן וריצ'ארד. כאשר שאל אותה בתחילת היום איך היא מרגישה, היא אמרה "רצחנית" ולא שיקרה. היא תכננה את היום הזה כולו מראש, דאגה שהבית יהיה ריק מאדם כדי שתוכל לבצע את זממה בכפילו המסכן של בנה/בעלה, ההוא שנעלם יום אחד והשאיר לה את הבית. הצורך הזה לרצוח אותו נועד כדי שיהווה תחליף לגופתו של ג'ימי בעיני החוק, ולא פחות חשוב מכך – כדי שג'יליאן תוכל להשלים עם מותו של בנה. גרטשן מול, תמיד מעולה, צריכה לזכות על הפרק הזה באמי. להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9 הוחלפו בלידתן עונה 1 פרק 20 

"תאונות, שיפוט מוטעה, כיצד הרגעים האלה מגדירים אותנו ואת הדרך שבה נצעד- את יודעת אני חושבת שהקוראים יוכלו להזדהות עם האתגרים שאתם התמודדתי גם אם הילדים שלהם לא הוחלפו בלידתם, ואם הם כן הוחלפו, אז זה בדיוק הספר בשבילם" – הציטוט הזה מדבריה של קתרין המנסה "למכור" את הספר שלה לסוכנת הוצאת הספרים עמה נפגשה משקף באופנים רבים את הסדרה עצמה ואת הפרק. כיוון שלמרות שהבסיס של הסדרה הוא באמת סיטואציה שלא רבים חוו, אם בכלל, יש בה הרבה רגעים של התלבטויות קטנות שאיתן ניתן בקלות להזדהות, כמו ההתלבטות של ביי האם לצדד בחבר של שלה או באימא שלו, והידיעה שלה שלא משנה מה היא תבחר היא הולכת לפגוע במישהו, או ההתלבטות של דפני האם להאמין לסימון שאומרת לה שלא היא הלשינה עליה, וההתלבטות של רג'ינה לגבי הקשר החדש שלה כשליבה עדיין שייך לאנג'לו ומצפה לו שישוב.
בל איכשהו נראה כי גם היוצרים כמו אותה סוכנת חושבים שההתלבטויות הללו אינן מספיקות, הם צריכים להתחרות בסדרות אחרות בשוק ולכן הם צריכים להיות יותר דרמטיים ולכן הם בוחרים לסיים את הפרק באקט הבגידה של אמט בביי עם סימון ובעיניי הנטייה הזו שלהם לנסות ליצור דרמה בכוח הוא בעוכרי הסדרה. הצעד הזה של אמט אגב גרם לי לחשוב על כך שאימו כל הזמן חשדה בביי שהיא השפעה שלילית עליו, והאשימה אותה בהתדרדרותו בלימודים ובכך שהוא הגיע למאסר (החלק האחרון חלקית נכון לפחות) אולם נראה עכשיו ברור יותר שאמט הוא זה שפונה אל מי שיאפשר לו את המדרון החלקלק מטה, וכשביי למרות התדמית הפרועה שאולי הייתה לה בראשו מתבררת כילדה באמת טובה ומפסיקה לאפשר לו זאת הוא מוצא מישהי שאיתה הוא באמת יכול להתדרדר.
ולמרות הסיום הצורם הזה, אהבתי את הפרק, שעסק באופן שבו אנשים הופכים לפעמים את החיים שלהם לתחרות שלא לצורך, או נאלצים להיכנס לתחרות שהם לא רצו בה. אבל בעיקר אהבתי את הפרק בזכות השיחה של דפני עם אביה הביולוגי על כך שהיא לא רוצה להיות אדם שמייצג את כל החרשים בעולם, או מוגדר על ידי החרשות שלו, היא רוצה להיות רק דפני. הרגע שבו היא מתנתקת מהעולם בזמן קליעת העונשין על ידי ניתוק מכשיר השמיעה שלה היה מקסים. (אורלי)

9 הומלנד עונה 2 פרק 5
לא היו יותר מדי אופציות להמשך אחרי הפרק הקודם, לא? או לשפוט את ברודי על בגידה ולהתמודד עם הנשורת, מה שהיה לוקח איזה שניים-שלושה פרקים, או לחילופין, ההמשך הסביר יותר וזה שקרה בפועל, להשתמש בברודי כדי לסייע להם. אז הפתעות לא היו, ובכל זאת הפרק הפגין שיאים דרמטיים מושלמים. למעשה, במידה רבה הצליחו לגאול את דמותו של ברודי. קשה גם ככה לחסות בצל המורכבות של קארי, אבל נראה כאילו מאז הפרק התשיעי בעונה הראשונה, היוצרים יצאו מגדרם כדי להפוך את ברודי לאידיוט שבהדרגה גם נעשה בלתי נסבל. החקירה של קארי שינתה את זה. היא רפרפה על מעלליו של ברודי שכבר התוודענו אליהם בעבר, התרכזה במיוחד בפרק האחרון לעונה, שם ברודי עטה את חגורת הנפץ ודמיאן ברודי היה מדהים מאי פעם – תזכורת טובה לרגעים החזקים של הסדרה. בנוסף, המעבר על קורותיו באופן כה רגשי, הצליח בעיניי ליצוק עומק בנראטיב שעד כה היה מפוקפק במקרה הטוב, להפיח בו חיים. להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9 נקמה עונה 2 פרק 5
אני ממשיך ליהנות מ"נקמה" מאוד, ואני חש שהפרקים האחרונים הביאו עמם שיאים רגשיים של ממש, מאלה שמצדיקים את אהדתי כלפיה. כי עם כל הסבונייה הכרוכה באימא שנחשבה למתה ובפועל הייתה חיה ואושפזה בעבר בבית משוגעים ולמעשה היא כעת אשתו (למעשה אלמנתו בלי ידיעתה) של האיש שניסה להרוג אותך וחזרה כאשר שמעה שאת – כלומר הבחורה שמתחזה לך – בהיריון רגע לפני הלידה כדי להיות איתה, האמוציות שנוצקות לתוך המופרכות המגוחכת הזו, שמקושט תמיד בפאתוס עמוס רצינות, מצליחות לגרום לעסק להיות לא רק מבדר כתמיד, אלא גם מאוד מרגש. הסיבה לכך שהרגש כל כך בוהק הוא שרטוטה של אמילי עד כה. מסע הנקם שלה הופך אותה המון פעמים לדמוית רובוט, חדורת שליחות חשוקת שיניים שדוחקת הצדה כל דבר וכל אחד. הקרירות התמידית שלה כלפי נולאן, ידידה הקרוב ביותר, היא דוגמה טובה לכך. אפילו שידוע וברור שהיא מחבבת אותו, זה לא מפריע לקשר הזה להיות סופר-חד-צדדי – הוא מביא הכול והיא לא מביאה דבר. להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8.5 דרים היי פרק 14
אחרי שבק-הי מנסה להתאבד בקפיצה בסוף הפרק הקודם, והיאה-מי מצילה אותה, מתברר שבק היא הוטרדה מינית על ידי סוכן הבדרנים יון, וג'ין-גוק הפליא בו את מכותיו כדי למנוע אונס. המעניין בעיניי בסיפור הייתה העובדה שאיש לא אמר לבק-הי שיש לה את הזכות לעשות מה שהיא רוצה אבל הדבר הנכון יהיה לספר את האמת ולהתלונן על מר יון. להיפך, כל מי שדיבר איתה אמר לה שאסור לה לספר לאף אחד, שאם היא תתלונן השם שלה בעולם הבידור ייהרס. אפילו המורה או-היוק שהוא בדרך כלל קול המצפון בסדרה הזו, לא מגיע להשמעת הדעה הזו באזני בק-הי למרות שהמחשבה הראשונה שלו היא כן לדווח. המורה שי עוצרת בעדו בכך שהיא אומרת לו שגם אם התקשורת לא חושפת את שם המתלוננת, ונותנת לה להישאר כגברת א' ב' או כל אות אחרת, התקשורת אף פעם לא נמצאת בצד של הקורבן.

למרות שהמדובר בחברה שמרנית יותר מאשר במערב, אני מודה שהופתעתי מכך שזו הדעה השלטת שם אצל כולם, במיוחד מכיוון שהמדובר בסדרה שפונה לבני הנוער, ולכן יש לה אחריות חינוכית. בסופו של דבר בק-הי אכן מדווחת על המקרה, אולם לא מפני שהיא חושבת שצריך שמר יון ייענש, או כדי למנוע מבנות אחרות לעבור סיטואציה דומה, אלא בעיקר כדי לכפר על מעשיה בעבר ולטהר את שמו של ג'ין-גוק שהציל אותה, והואשם באלימות. שדרך אגב גם הוא חשב שסקנדל האלימות שהוא מעורב בו, יעבור מהר יותר ובקלות רבה יותר, מאשר הסקנדל שהיא תהיה מעורבת בו לו תספר את האמת. גם הרגע שבו בק-הי נוסעת במונית לתחנת המשטרה כדי לספר את סיפורה בוים בסדרה כאילו היא שוב מבצעת מעשה התאבדות. אך אולי המסר העיקרי בסדרה הוא דווקא זה של המעשים שעובד חזק יותר מהמילים שכל אחד יכול להגיד, כי בסופו של דבר למרות שבק-הי מתלוננת, ואכן נתקלת בקשיים בקבלה לסוכניות בידור אחר כך, זה בכל זאת לא סוף הדרך בשבילה ויש בהחלט מקום לאופטימיות במקרה שלה. ואי אפשר בלי להזכיר כמובן את סיפורה של השחקנית הדרום קוריאנית ג'אנג ג'ה-יון שלאחר התאבדותה נמצא מכתב שכתבה ובו האשימה בכירים בתעשייה בניצול מיני, וסביר להניח שהסיפור של בק-הי מתכתב גם אתו. (אורלי) 

בשולי הממיר
איי.בי.סי רכשה את פורמט (?) סברי מרנן (?!)

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il