הממיר 7/8/12

10. קומיוניטי, עונה 3 פרק 4
פרק שהוא תמצית "קומיוניטי" – חכם, מתחכם, מצחיק, בוחן גבולות, חוקר דמויות ובו בזמן תמיד מסתכל מהחוץ אל הפנים. הקונספט של יקומים מקבילים אִפשר לסדרה לחפור חפוז-אך-עמוק בדמויותיה, וגם בה עצמה. היקומים הציגו אפשרויות שונות על הספקטרום שבין האפל לעולץ באופן שהוא ודאי משמעותי וסמלי למקומה של כל דמות ודמות בחבורה, אם ניקח את הדברים כפשוטם. בהיעדר טרוי הכול קורס: פירס נורה ומת, אנני משתגעת, ג'ף מאבד זרוע, שירלי הופכת אלכוהוליסטית, טרוי עצמו דופק את מיתרי קולו ובריטה צובעת פס כחול בשיער. גם היעדרו של עאבד מוציא את הדברים מאיזון. לא באותה מידה כאצל טרוי כמובן, אבל הרעל נשפך בעליל כשלחלל האוויר נזרקים משפטים כמו "You godless hippie skank!" ו"אתה זקן חולה, עצוב ומעוות ואני מקווה שתמות לבד". אין ספק שהשניים האלה הם לב החבורה. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)



10. הישרדות VIP, פרק ההדחה בשבת
איזה פרק מטורף של "הישרדות VIP", נחמד מאוד. מהפרומואים כבר ניחשתי מה הולך לקרות, אבל אפילו כך לא נפגמה ההנאה. סוף סוף נפתח המשחק, סוף סוף שלישיית המחץ הזו נשברת. המהלך של בוקי, מלוכלך ככל שיהיה, לא רק השתלם לו עבור ההישרדות האישית שלו - הרי הוא היה עף ללא שום ספק - אלא גם הדיח אגב כך את המלך. שאפו. עכשיו מסקרן יותר מאי פעם לראות את הפרק הבא, אילו ריקושטים יהיו למהלך הזה במחנה. שגב ובוקי עדיין חלשים ביחס לבנות (כלומר ביחס לענת), כך שבגלל המשימות הכוחות השקולים האלה ילכו לעזאזל. כמו כן, נשאלת השאלה מתי למען השם יוחזר המתמודד הנוסף מאי התקווה, כי הוא הולך לתרום מאוד למאזן הכוחות. משה אמנם קוטל את המתמודדים מולו בזה אחר זה, עניין של זן כנראה, אבל לא בטוח שהוא יצליח להביס גם את תורג'י. במילים אחרות, היחסים שקולים גם בהוספת אי התקווה למשוואה, כי אם משה יחזור הוא יעבה את החזית של שגב ובוקי, וכך גם להפך. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. קומיוניטי, עונה 3 פרק 3
הידד, פרק מצחיק! אבל ממש! איזה כיף להיזכר מדי פעם שיש ל"קומיוניטי" את היכולת להיות ממש טובה, ולא רק חכמה/מחוכמת/מתחכמת. אני לא חושב שהיה אף רגע בפרק ששפך אותי אל כיוון הרצפה, אבל נרשמו המון צחוקים רמים לאורכו, גם בעלילת החבורה וגם בעלילה המבריקה של צ'אנג. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. לואי, עונה 2 פרק 8
עוד פרק משובח מבית היוצר של לואי סי.קיי וחבריו. יחסית לפרקים הקודמים שהיו קודרים ועצובים, זה היה פרק מצחיק למדי שהתמקד בסיפור אחד בלבד. האובססיה של לואי עם אוננות אינה עניין חדש למי שמכיר קצת את האיש, אבל הביצוע היה מקורי ומשעשע (לואי מתארח בתכנית טלוויזיה כדי להציג את עמדתם של אלה ש"בעד אוננות" ומתברר שהוא האדם היחיד שמוכן להציג את הצד הזה בפומבי...).

אבל הנקודה החשובה בפרק הזה הייתה אחרת, לדעתי. לואי יכול היה בקלות להציג את עמדתה של האישה השמרנית (זו שמתנגדת לאוננות) בצורה מגוחכת ומשפילה כדי להאדיר את הטיעון שלו, אבל הוא לא עשה את זה. נכון שהיא הוצגה לעתים כנלהבת מדי והטיעונים שלה נשמעו נאיביים, אבל לאורך הפרק ניתן היה לזהות שהדמות שלה לא נופלת לקלישאות הרגילות של כותבים "ליברליים" שמציגים עמדות שמרניות. היא לא שפטה אותו, לא ניסתה לכפות עליו דבר והתגלתה כאישה די כיפית ונחמדה אמיתית. הקטע שבו היא תיארה את החוויה המינית הראשונה של זוג בתוך מסגרת הנישואין הוצג באופן שניתן היה להזדהות אתו, גם למי ששייך לצד השני של המפה בעניין הזה.


© 2010 FX Networks, LLC. All rights reserved

בסוף התברר שהדרך שבה היא הציגה הזה הצליחה לחרמן את לואי והוא הלך לעשות את מה שהוא אוהב בעקבות זאת (והאמת היא שאת החלק הזה כבר ניחשתי...), אבל זה נועד יותר לשרת את האמירה של לואי על עצמו שהיא, למעשה, התמה המרכזית של הפרק: "אני גבר ממוצע. כשזה מגיע לגירוי מיני אני מגעיל ואני יודע את זה ואני לא מתבייש במי שאני". זהו לואי סי.קיי וזוהי אחת הסיבות מדוע אני אוהב אותו כל כך. (איתן גשם)

9. שובר שורות, עונה 5 פרק 1
קשה היה לא להיסחף עם הקידום המאסיבי לעונה החדשה, עם הטריילרים, הפוסטרים והטיזרים, במיוחד לאור העובדה שהפינאלה של העונה הקודמת הייתה גדולה בעיניי. לפני בואי אל הפרק החדש הייתי צריך להזכיר לעצמי שבאופן מסורתי אני די סובל בתחילות העונות של "שובר שורות", החלק הנמרח, המייגע והיומרני שחושף כל פעם מחדש את ערוותה של הסדרה. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)


8.5. הפרלמנט, עונה 1 פרק 4
כמה טוב היה לראות שאפשר לעשות קומדיה טובה בטלוויזיה המסחרית. בהיעדרה של "פוישו" מלוח השידורים נתקענו עם סדרות מביכות ברמתן כמו "סברי מרנן", סתמיות לחלוטין כמו "החיים זה לא הכל" ורימייקים עלובים כמו זה של "נשואים פלוס". יוצרי "הפרלמנט" הוכיחו שעמידה על שלהם ללא פשרות וללא טיוחים היא תנאי חשוב ליצירת תוכן איכותי, וניכר בסדרה שהושקעה בה מחשבה רבה. העובדה שצולמו ושודרו 4 פרקים בלבד על אף שהזכיינית "קשת" ביקשה להזמין כמות רבה יותר של פרקים מלמדת על רצינותם ומחויבותם של המעורבים, אם כי חבל שמדובר בעונה בהיקף קטן יותר אפילו מסדרה בריטית ממוצעת.

הפרק האחרון לעונה כלל כמה מערכונים מוצלחים יותר וכמה מוצלחים פחות, אבל הרמה הייתה גבוהה למדי במרביתם. במיוחד אהבתי את מערכון "יום כיפור" שכלל כמה הברקות של ממש ("אין מה לעשות, אתה פסול... זה הפורמט!", "אתה רוצה להגיד לי שאתה פסלת את אחיך בגלל חתיכה קטנה של בצל?") ומתח ביקורת מרומזת על המוסר הכפול של חלק לא קטן מהצמים. גם מערכון הטיול המשותף שפתח את הפרק היה מוצלח למדי, ומאד אהבתי את השימוש במשחק האסוציאציות שהיה שזור לכל אורכו ולימד הרבה על תרבות השיח בחברה הישראלית (למשל: הדרך שבה הוא התגלגל לויכוח הפוליטי, הזכרונות של הקטור מהילדות וכו'). גם המערכון "המונית" שבו כיכבו אמציה ושאולי היה כתוב היטב ו"שיחק" בצורה חכמה על הדינאמיקה המזויפת בין חברים שאחד מהם נותן שירות לשני – מקבל השירות מצפה לכך שלא תהיה תמורה, נותן השירות מצפה לפחות לא להפסיד ממתן השירות ושני הצדדים מתנהגים בצביעות כדי להראות מנומסים. ועדיין, הדמות של שאולי מחוספסת מדי מכדי שזה יישאר כך (הקטע שבו הוא עונה לשאלה של אמציה "מה, לא היית עושה את זה בשבילי?" בתשובה: "בחיים לא! בגלל זה אני מעריך את זה כל כך..." היה אולי הרגע המצחיק ביותר בכל הפרק) ואהבתי לראות שבסוף הכל יוצא החוצה בצורה המכוערת ביותר, ואת הבריחה של אמציה למראה דמותו של אבי שמחכה לו אחרי שנפטר כבר משאולי...

זה היה ניסיון מוצלח מאד מצד "קשת" וההפקה, ואני מקווה שנזכה לעונות נוספות ובהקדם.
(איתן גשם)

8. שביתה, עונה 1 פרק 3
הפרק השלישי של שביתה היה בעיני פחות טוב מהראשונים. אני לא יודעת אם זה מפני שכבר נחשפתי לסיפורם של הגיבורים בסרט הדוקומנטרי, כי אין ספק שהפרק עצמו שילב מתח ואפילו חשש לחייו של הגיבור הראשי.

הכפפות מוסרות, ההנהלה מחליטה להילחם בעובדים, ועמוס תמם כבר לא יכול לשבת על הגדר אלא חוטף מכות ביחד עם חבריו. את האלימות הקשה חסכו מאיתנו, ועברו ישר לשלב התוצאה, אבל גם לבחירה להשאיר את זה "כואב אבל פחות" יש מחיר - פחות מתח ודאגה של הצופים לדמויות הראשיות, פחות דגש על אכזריות ההנהלה.


צלם: פיני סילוק

באופן כללי, פחות אהבתי את הכיוון הרומנטי שנראה כאילו מתפתח בין שלום מיכאלשווילי לנציגת ההסתדרות שתומכת בו, ונראית הרבה יותר עזר כנגדו מאשתו ההרה. כל כך קל הרי להבין ולהזדהות עם הדאגה והפחד של אם ואשה בהריון, החוששת שיורידו לבעלה ימי עבודה על השביתה שהחליט לקיים בלי להתייעץ איתה קודם, והחששות (המוצדקים) שלא יהיה איתה בלידה. זה מספיק קשה גם בלי להוסיף לו פוטנציאל רומנטי בדמות עו"ד מפתה.

נראה כאילו הגברים והנשים בסדרה חיים בעולמות שונים, ששום שיחה לא מצליחה לגשר עליהם, ואחת הסיבות העיקריות לכך היא שהגברים לא באמת מדברים עם הנשים שלהם. חבל. (זלפה)

8. הביץ' מדירה 23, עונה 1 פרק 1
אפשר לנסות להשוות את הביץ' מדירה 23 ל"אפיזודס", שכן בשתיהן אחד התפקידים שמור לשחקן מצליח מסדרת עבר שמגלם את עצמו. אבל לפחות על פי הפרק הראשון, נראה שהסדרה הזו פונה לכיוון שונה לחלוטין מזה של אפיזודס. יותר משהיא מנסה לומר משהו על התעשייה דרך דמותו של ג'יימס ואן דר ביק (דוסון בעברו), היא לועגת לתרבות ההערצה וניצול הפרסום של הזוכים בו. אולם דווקא שיתוף הפעולה של השחקן עם הדמות שהוא מגלם מוציא קצת את העוקץ מהחיצים, ומעורר את השאלה האם הסיפור לא היה עובד באותה מידה עם כל דמות מומצאת של שחקן ששיחק בעברו בסדרה שאינה אמיתית. לו היו נוהגים כך, מן הסתם היה אפשר להשתמש בפחות בדיחות דוסון, אבל כמי שלא צפתה בסדרה בזמנו אני מניחה שרוב הבדיחות הללו עוברות מעל ראשי. בכל מקרה, גם כך סצנת הסיום של צילום הפרסומת בווייאטנם שמבוססת על ההערצה לדוסון ועל חוסר תקשורת מוחלט הצחיקה אותי מאוד.

בסך הכל הדמות הראשית מעוררת הזדהות, דמות הביץ' מגלה גם היא ניצוצות של אנושיות מפעם לפעם ומערכת היחסים הנבנית ביניהן של - הכל מותר, בוא נמתח את הגבולות, החזק שורד, מפעם לפעם נאפשר לכם לראות את הבן אדם שמתחת - יחד עם השימוש בדמותו של שחקן בתפקיד עצמו, גורמת לסדרה הזו להיראות בעיני יותר מכל דבר אחר כמו תכנית ראליטי שבה לפחות ידוע מראש שהכול מתוסרט ומבוים. ייתכן ועזר לרושם הזה העובדה שהגיבורות הראשיות הזכירו לי חיצונית במידת מה את שירי מימון ונינט. (אורלי)   


© 2012 Twentieth Century Fox Film Corporation. All rights reserved

8. כוכב נולד, עונה 10 פרק 22
השינוי העיקרי שחל בעונת העשור של כוכב נולד היה הוספה של שלב "הועדה המקצועית" שתדרג את מתמודדי הנבחרת, כשהלב של התוכנית, הלא הוא האסמסים מהקהל, נדחו לשלב מאוחר בהרבה. השלב הזה הגיע רק עכשיו, בספיישל מזרחי שנועד כנראה ללכת על בטוח בכל מה שקשור למוזיקה הישראלית הפופולארית. המתמודדים, שמלבד אחד אין בהם מזרחי מובהק, הלכו על מגוון רחב של שירים שהתחיל במשה פרץ והסתיים באהובה עוזרי (שגם באה לצפות) ועברו כמובן דרך זוהר ארגוב, המלך הבלתי מעורער.

לתוכנית לא היה את האפקט המלהיב של השבוע הקודם וגם אווירת חפלה לא הייתה, ובמקום זה היא הצליחה להציג את העושר שקיים תחת הכותרת "מוזיקה ים-תיכונית" ואת הפספוס שיוצרת אינפלציית הזמרים היום. אני רחוקה מלאהוב מוזיקה מזרחית ברוב הצורות שלה, אבל גם אני נהנית כשטל טרבלסי מקפצצת על הבמה עם כל האנרגיות הרוקיסטיות שלה ושתי גיטרות חשמליות, או כשאנה אקהרד, זמרת פסנתרנית עדינה וקלאסית שרה את "מונו" והוא הופך משיר יבבני ומגוחך למשהו כנה מאוד, שבהחלט מגיע לו פרס הביצוע המצטיין. אפשר לבקר אותי על הטעם המוזיקלי שלי ואפשר לסלוד מהפופ המזרחי כיום, אבל כוכב נולד רואה את עצמה כתוכנית הלאומית ומן הראוי שתייצג את כל מה שיש למוזיקה בארץ להציע. אחרי שנתנו כבוד לקלאסיקות הישראליות, ובין שירי הפופ והרוק שהשתלבו ועוד ישתלבו בביצועים, גם זה היה צריך להיות. ובאופן מפתיע, משהו בין המתמודדים לעיבודים הצליח להציג את הטוב ולהצניע את הפחות ראוי.

כרגע אנחנו עומדים על עשרה מתמודדים, רק שלושה מתוכם בנים ורק שניים מהם מעל גיל 20. בנבחרת המקורית, אגב, היו רק שישה מעל גיל 20 שרובם הודחו בשלבים המוקדמים יותר. בסך הכול רוב המתמודדים טובים מכדי שיהיה אפשר להצביע על מועמדים להדחה, ובכל זאת מהיכרותי עם העונות הקודמות אני מוכנה להמר על שלישיית גמר: טל טרבלסי בתפקיד המתולתלת הפופלרית, אור טרגן בתפקיד חביב הבנות ואיטן גרינברג בתפקיד זה שלא יזכה אבל יעשה עם עצמו משהו אחר כך. בואו נראה. (מירב)

7.5. לות'ר, עונה 1 פרק 5
אני מודה שההתלהבות הראשונית שלי מהסדרה דעכה במידה מסוימת בפרקים האחרונים, עד כדי כך שבמהלך הצפייה בפרק הנוכחי שאלתי את עצמי אם זו באמת סדרה שמעניין אותי בכלל לעקוב אחריה, ואם עלילת הפרק שווה את הסבל שבצפייה בכל האלימות המדממת. בסופו של דבר הסצנה ששדרגה את הפרק בעיניי הייתה זו שבה זואי, אשתו בנפרד (לפרקים) של לות'ר, נרצחת, ולא על ידי איזה פסיכופתים בעלי טינה ישנה ללות'ר, או הפסיכופתית שהופכת לפרקים לעזר כנגדו, אלא סתם על ידי שוטר שסרח, ושעשה זאת ברגע של חולשה ואובדן עשתונות, לא מעט בגלל ההתנהגות המתריסה והלא משתפת פעולה של זואי עצמה. לא רצח שיבנה ללות'ר איזה נבל על להתמודד מולו. זה היה רגע כזה שבו אני אומרת למסך שמולי שאני לא מאמינה שזה באמת קורה עכשיו על המסך, ולא ייתכן שהם יהרגו את אהובת לבו של לות'ר. כי גיבורים של סדרות פרוצדורליות מאבדים את אהובת ליבם לפני שהסדרה מתחילה ולא במהלכה. אחר כך חשבתי על זה שהעובדה שאני לא זוכרת שראיתי דבר כזה היא שבח קצת מפוקפק, כיוון שאני אפילו לא יכולה להיות בטוחה שיש כאן מקוריות או שאולי סתם לא ראיתי מספיק סדרות טלוויזיה. אך מכיוון שאני עדיין זוכרת לסדרה את חסד הפרק הראשון שאולי לא היה מקורי, אך בהחלט עשוי היטב, החלטתי לדחות את פסק דיני על הסדרה, לפחות עד הפרק הבא. (אורלי)

6. דאלאס 2012, עונה 1 פרק 1
ארבעים דקות לתוך הפרק, ובינתיים גילינו שג'יי.אר אולי זקן אבל עדיין מרושע, שבובי עדיין נאיבי, שחלק מיוצאי עקרות בית נואשות מצאו להם מקום עבודה חדש בדאלאס, ושהתככנות עוברת בגנים. התחלתי לעשות השוואות בין דאלאס לקודמתה המיתולוגית במשבצת השידור של יס - עקרות בית נואשות. ובדיוק כשאמרתי לעצמי שעקרות בית נואשות השתמשה לפחות בהומור כדי לרכך את כל התככים ומאבקי הכוחות, והתחלתי לתהות האם גם דאלאס המקורית לקחה את עצמה כל כך ברצינות, והאם פעם זה באמת הספיק כדי להדביק למסך מיליוני צופים, שמעתי את אימא שלי מפטירה ממקום מושבה "מה זה? הם עבדו כל כך קשה, איך יצא להם כל כך משעמם?". היא באמת סיכמה את הפרק היטב, וכל מלה נוספת שלי תהיה מיותרת. אני מודה שבדקות הסיום של הפרק העלילה הפכה לטיפה מעניינת יותר ובעלת פוטנציאל, אבל עדיין רחוקה מלהשביע רצון. (אורלי)


TM & © 2012 Warner Bros. Entertainment Inc. All rights reserved

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il