הממיר 24/7/12

10 לואי עונה 2 פרק 6
וואו! זה היה בלי שום ספק הפרק הטוב ביותר בסדרה המיוחדת הזו! "לואי" אינה דומה לשום דבר אחר בטלוויזיה, וטוב שכך; היא אמיתית וכנה בצורה כמעט מפחידה, היא חסרת סדר ולחלוטין בלתי צפויה והיא מבוימת, ערוכה ומשוחקת בצורה נפלאה. ועל הכול אחראי המוח המעוות והחולני של לואי סי.קיי. הקומיקאי היחיד בדורו.

הפעם הפרק חולק לשניים, כשהחלק הראשון מחולק גם הוא, למעשה, לשני קטעים נפרדים שעוסקים ב"נפלאותיה" רכבת התחתית. הקטע הראשון עם הנגן הנהדר שמנגן מוסיקה נפלאה, כשברקע נכנס אדם דוחה ועושה סדרה של פעולות מבחילות ומכוערות היה פשוט מבריק ושיקף באופן מושלם את הניגודיות בין היופי והקסם של הרכבת התחתית לבין הכיעור והגועל שבה. גם הקטע השני היה מוצלח למדי, והיה מעניין לראות את הנוסעים בוהים בחומר שנוזל על הכיסאות ואת לואי חולם שהוא "מציל את המצב" – שוב, תיאור אותנטי ומקורי של חוויית הנסיעה.

אבל החלק הראשון של הפרק היה באמת השולי שבו. החלק השני שעסק במערכת היחסים שבין לואי לפמלה היה העיקרי והחשוב יותר. וגם כאן רשמה הצלחה מסחררת – מרתק לראות את האינטראקציה בין שתי הדמויות הללו כשלואי לא מסתיר את חיבתו אליה והיא, מצדה, לא מפסיקה להעליב אותו אבל גם להתנהג בצורה אותנטית וכנה בלי לדפוק חשבון באופן שרק מושך אותו אליה יותר ויותר. שיא הפרק – ואולי גם שיא קריירת המשחק של לואי סי.קיי. – הגיע בסצנת הצהרת האהבה של לואי לפמלה. זו הייתה סצנה פשוט נפלאה – לשמוע אדם שבד"כ מתאפיין דווקא באפאטיות והשלמה עם המציאות הכואבת נותן הצהרת אהבה יפהפייה, רומנטית וכנה כל כך? זה בהחלט הפך את העסק למרגש עוד יותר. והמשחק של לואי סי.קיי. בסצנה הזו היה לא פחות ממושלם. מי ידע שבקומיקאי הסטנד אפ הזה טמונה יכולת משחק כה משובחת?

אהבתי מאד גם את הדרך שבה הדברים התגלגלו בהמשך – לואי הלוזר הנצחי שכאמור נוטה להשלים עם המציאות ומזלו הרע, כל כך עסוק בהסתכלות על הכישלון של הצהרת האהבה הזו שהוא לא שם לב שפמלה מזמינה אותו לחוויה מינית באמבטיה, ולמעשה, דווקא כן הושפעה מהמחווה הרומנטית שלו, בניגוד לכל מה שאמרה ושידרה כלפיו עד כה, ובהתאם למה שרצה להשיג מלכתחילה. רק בדרך הביתה הוא פתאום קולט את מה שהחמיץ קודם, ומגלה שזה כבר מאוחר מדי. ואם בד"כ אנחנו רגילים לראות את לואי משלים עם מר גורלו במבט עצוב וממשיך הלאה, כאן באה השאגה הפתאומית והנפלאה שלו שהזכירה לנו שמתחת למעטה האדיש והמפוכח מסתתר אדם עם רגשות שמבין בכל נימי נפשו שהחמיץ הזדמנות שכנראה לא תחזור לעולם. זה היה מרגש ומקסים, כמו כל הפרק הזה. (איתן גשם)

8.5 הוחלפו בלידתן עונה 1 פרק 5
ביי נתפסת חוזרת מאוחר בלילה עם טיי ובמשפחתה מתחילים לדאוג (ולא שלא בצדק) מכך שהיא מעוניינת לקיים יחסים עם בחור שהם לא ממש מכירים. למי שצפה במספיק סדרות לבני הנוער העלילה הזו מן הסתם אינה נשמעת כמו משהו חדש או מרעיש, אבל היה בה רגע קטן שבו האם שגידלה אותה באה לחדרה ומנסה להתקרב אליה ולהסביר לה איך לדעתה אמורים יחסים בין בני זוג להתרחש ומתי זה "נכון" כשביי מנסה לסנן אותה והאם פתאום אומרת "את כל כך בטוחה שלא יכול להיות שיהיה לי משהו מועיל להגיד?" ובזה היא משכנעת את ביי להסכים להקשיב לה (לפחות לזמן קצר). בסופו של דבר לא באמת האם לא אומרת באותה שיחה משהו שביי לא באמת ידעה קודם, אבל חשבתי לי שזה משהו שדי משקף את הסדרה הזו בינתיים, שלמרות שחלק מהעלילות הן משהו שנראה כבר די הרבה על המסך, והחלק ה"שערורייתי" של ההחלפה בלידה הוא בעל פוטנציאל שלילי אפילו בעיניי, הסדרה כן מצליחה לתפוס ניואנסים ודקויות של מערכות יחסים, ובזה כוחה. נוסיף לזה את החשיפה העקבית והמכובדת בעיניי לעולם כבדי השמיעה, ואני חושבת שקיבלנו את הסדרה חסרת הבאז שהכי כיף לי בינתיים לעקוב אחריה. (אורלי)

8.5 דירק ג'נטלי עונה 1 פרק 2
אחרי פיילוט שהיה חביב מספיק על מנת לגרום לי לחזור ולצפות, אני שמחה לומר שאת הפרק השני של סדרת הבלש ההוליסטי שהכול אצלו מתקשר, ממש אהבתי. הוא הרגיש לי הרבה יותר שלם מהפרק הראשון, והפעם אפילו הבנתי את ה"היגיון" העומד מאחורי התעלומה ופתרונה. הסידרה המשיכה לספק את מה שהיה הצד המוצלח שלה בפרק הראשון בעיניי סיטואציות מגוחכות – משעשעות, תוך כדי שהיא משפרת צדדים פחות חזקים בעיני. כמו האינטראקציה בין דירק לעוזרו ריצ'רד, שהייתה משעשעת כמקודם, אך למרות שדירק המשיך כמובן בקו האגוצנטרי אגואיסטי שלו, ביניהם ובכלל, עם קבלת המקרים של הבעל ואשתו כתעלומות נפרדות, וההרס של הכיסא של ריצ'רד, או הכעס על כך שריצ'רד בכלל העז לקנות לעצמו ציוד משרדי, דירק הצליח להיראות הפעם קצת פחות אגואיסט מאשר בפרק הראשון, אולי בגלל הלוזריות הכללית שלו הפרק, אולי בגלל מינונים יותר נכונים, ואולי כי התרגלתי. (אורלי)

8 היפה והחנון עונה 3 פרק 8
סוף סוף יש לי פייבוריטים ומדיחים אותם? ככה יפה? השבוע נפרדתי בצער מדדי וג'ולי. בעיקר מדדי, וחבל לי שהוא לא יגיע למייקאובר בשבוע הבא, אני סקרנית לראות כיצד הוא הוא היה נראה בלבוש ותספורת מודרניים יותר ולא כמו דמות מסדרת המופת של החינוכית "ארץ מולדת". מכיוון שהשניים לא ביצעו את שתי המשימות, בגלל דדי, הם נבחרו על ידי אדי ומשי להישלח לחדר המשימות מול שירלי ומייקל (הזוג ההפוך) והודחו. באופן אישי הערכתי את הסירוב של דדי (שהינו טבעוני ופעיל באגודת אנונימוס), להשתתף במשימה הראשונה (משימת החרקים והזוחלים) מפני שהיא פוגעת בבע"ח ומתנגשת עם ערכיו, כפי שהערכתי את חוסר רצונו להתחיל במשימה קודמת עם בנות רק כדי לאסוף טלפונים. אני דווקא אוהבת את הרגעים האלו בהם מתמודדים בתוכניות ריאליטי מחליטים שעד כאן, והם לא מוכנים לוותר על הקווים האדומים שלהם כי מאוד קל בתוכנית כאלו להיסחף עם הדינמיקה, עם הרצון לנצח והרצון לרצות (במקרה הזה גם את בת הזוג וגם את ההפקה). גם יבגני זכה אצלי בנקודות על כך שהבין וכיבד את הפחד של סיגל ולא לחץ עליה להשתתף במשימה. דדי הבטיח אומנם לג'ולי שייתן את כל כולו במשימה הבאה אבל לרוע מזלו זו הייתה משימה שבה היה אמור לקפוץ ממקפצה למי הסחנה והוא לא הצליח להתגבר על פחד הגבהים שלו.

העריכה הציבה מול דדי את שחר שגם הוא סובל מפחד גבהים והיה מוכן בסופו של דבר לבצע את הקפיצה למען דלית, שהתגברה על פחדיה במשימת החרקים והזוחלים אבל לדעתי ההשוואה קצת לא הוגנת, פוביות הן לא תרגיל במתמטיקה. דדי באמת ניסה ולא הצליח ולדעתי זה שהוא ישב בקצה המקפצה הוא רק חיבל בעצמו והעמיק את הפחד (ראו גם שמרגע שסיפרו להם על המשימה הוא התאבן מפחד, כמי שהייתה במצבים כאלו, אומנם לא בגלל פחד גבהים אלא פחד ממזרקים, מאוד הזדהיתי אתו).

לא אהבתי את שתי המשימות, לא ראיתי כיצד הן יכולות לעזור במשהו למתמודדים ואני חושבת שיכלו לחשוב על משימות שיתוף פעולה מוצלחות יותר אם כי שחר ודלית שזכו במשימה השנייה היו חמודים מאוד הפרק והזכייה הגיעה להם בדין: לא רק ששחר התגבר על פוביית הגבהים שלו, גם דלית התגברה על פוביית הפוני המפונפן וקפצה אחריו למים לאות הזדהות! זו הייתה הפעם הראשונה שראינו את דלית מתחילת העונה ללא פוני (היא אספה את השיער הרטוב). דלית ושחר גם סיפקו את הדיאלוג הכי משעשע הפרק, כששחר חובב החרקים הסביר לדלית על הג'וקים וכיצד הם ככל הנראה בעל החיים היחיד שיכול לשרוד שואה גרעינית בזכות מערכת הישרדותית מופלאה אך היא סירבה להתפעל והקשתה: אבל כשדורכים עליהם הם מתים, לא?

מי שמספקת בדרך כלל את אמרות השפר לתוכנית היא שיר, יקירת מחלקת הפרומו, אבל הפעם היציאות שלה גרמו לי לזוז בחוסר נוחות, בין אם זה היה בקטע שבו היא אומרת לראובן שחיה תהיה גאה שיפשטו ממנה את עורה כדי להכין ממנו פרווה או בקטע שבו היא מספרת בלי למצמץ שבילדותה נהנתה לשבור לחלזונות את השריונות שלהם. היא הפתיעה כשנכנסה ללא חשש לטרריום (תודה דדי, בזכותך למדתי מילה חדשה) והתפעלה מיופיים של הנחשים (רק מהג'וקים היא נגעלה ופחדה כי הם מכוערים, אלא מה). מי שעוד עורר אצלי חוסר אמפטיה במשימה הראשונה הוא מייקל, לא בגלל שהוא פחד ונגעל, זה אנושי ומובן, אלא בגלל שהוא הביע את סלידתו מכל עולם החי כולל חתולים (!!!). הייתי די אמביוולנטית לגבי מייקל הפרק, מצד אחד לא אהבתי את התחרותיות שלו: את האכזבה שלו מכך שמתמודדים שבחר להעלות לחדר הניפוי חזרו, ואת הכעס שהוא ושירלי נשלחו לחדר הניפוי בתורם והצורה הביצ'ית בה הגיב על כך ומצד שני, עם כל התחרותיות שבו, הוא ניסה לסייע לדדי במשימה. הקטע בו הוא מנסה ללמד את שירלי לקלל היה משעשע, היא אפילו חמודה כשהיא מקללת, אז אסיים במשפט המחץ שלה מהפרק: תתחילו לקרוא ספרים יא זבלים! (רמונה)

8 המשרד עונה 8 פרק 16
בפרקים כמו זה ניכר עד כמה הפורמט המוקומנטרי אמור להצר את צעדי הכותבים, ובפועל עד כמה הם מתעלמים ממנו. בתחילה המצלמות צילמו את ג'ים מחוץ לחדרו – ועוד משתי זוויות שונות – בשעה שקאת'י נכנסה אליו, אבל בהמשך הם כבר היו בתוך החדר באורח פלא. כבר מזמן הפסקתי להיות מוטרד מכמויות המצלמות שם, ומהאופן שבו הן נמצאות במקומות שבהם מצלמות אחרות היו אמורות לראות אותן, אבל עניין רגיש כמו פיתוי בחדר במלון שנעשה כולו מול המצלמות – ובכן, מזה קשה לי להתעלם. להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

7 חדר החדשות עונה 1 פרק 4
בשבוע שעבר כתבתי בפורום, שהסדרה הזו עוסקת יותר מדי בקשרים הרומנטיים בין הדמויות. ומה קרה השבוע? שודר פרק שעסק כמעט אך ורק בקשרים הרומנטיים...

מאק יוצאת עם מישהו, אבל בעצם רוצה את וויל. גם וויל רוצה אותה, אבל הוא עדיין פגוע בגלל שהיא בגדה בו לפני כמה שנים, וצ'רלי לא מצליח לשכנע אותו לסלוח. ג'ים מנסה להיות בוגר, ולא נלחם על מגי שחזרה לדון. למגי באופן ברור יש רגשות כלפי ג'ים, והיא מנסה לעצור את דון מלשדך לו את השותפה שלה לדירה, ואז נפגעת כשהוא שוכב איתה ומשקר לה על זה. עכשיו כשקראתם את הפסקה הזו, תענו בכנות: זה נשמע כמו אהרון סורקין או אהרון ספלינג?

בכל אופן, הסדרה עדיין מעניינת, הדיאלוגים חכמים, ואפילו מצחיקים לפרקים. נראה שניל התקבע סופית בתפקיד ההפוגה הקומית (ביגפוט!), ו-וויל חוטף אינספור כוסות שמפניה בפרצוף. מעניין גם היה לראות איך הם לוקחים את הבדיחה הזו עם הכוסות שהתמשכה לאורך הפרק, ומחברים אותה לקו העלילה של בעלת הרשת שרוצה לפטר את וויל. חבל קצת שהם הזכירו בהקדמה של "הפרקים הקודמים" שזה בדיוק מה שהיא איימה לעשות, כי הבנתי מהר מדי שכל הפשלות הפומביות האלה שלו לא יכולות להיות מקריות. (דורון ז)

6 אלנבי עונה 1 פרק 1
את גדי טאוב אני אוהבת מאז "דברים שאני לא מגלה" ו "דברים שאני לא מגלה ליעל", שכתב ברגישות וביכולת מרשימה על ניואנסים של רגשות בעולמו של ילד. לכן צר היה לי כשקראתי את "אלנבי" - ואם זיהיתי אותו נכון בדמותו של ערן, הרי שהופתעתי מהמקום אליו הגיע הילד המתוק שהיה פעם. הכתיבה שונה, מצומצמת. "קמה. הלכה. שתק." עם הרבה פעלים, בלי רגשות כמעט. עלילת הספר הייתה עצובה, בעיקר כי תיארה בעיני את העולם דרך עיניו של ערן, העיתונאי החנון שמוצא המון יופי וקסם בעולם שבעיני אין בו לא קסם ולא הדר - עד להתפכחות הכואבת. בסדרה המקצב הוא אחר, ובניגוד לספר שתיאר בעיני יותר אוירה מאשר סיפור, הרי שפה ההתמקדות היא בתעלומה. באקשן, אולם כמי שכבר קראה את הספר - ויודעת מי הרביץ למיקה ולמה, מצאתי עצמי משתעממת מהסיפור. צוות השחקנים מרשים, והליהוק הגברי - במיוחד ארז אלוש, כאיש משפחה למופת שמנהל מועדון ומתנהל על הקו הדק שבין עבריינות לחיים לגיטימיים, מצוין, אבל עם רומי אבולעפיה כחשפנית יש לי קושי. היא משדרת, גם במינימום בגדים, סוג של מלכותיות, אצילות. קשה לראות אותה כחשפנית זולה , וגם סטפני - שאמורה להיות בימבו (פמלה אנדרסון עסוקה? יכלה להיות ליהוק מושלם...) או מורן אטיאס, שאמורה להיות חשפנית גם כן - משדרות סוג של עדינות ותום שלא מתיישבות עם התפקיד. (זלפה)

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il