הממיר 18/7/12

10. המשרד, עונה 8 פרק 14
פרפקטנשלאג. ולמען הסר ספק, אני לא מתכוון לפי-טבעת מושלם של חזיר אלא לכך שהכול מתקתק ומסתדר בחייו של אדם או פרק. זה היה פרק נהדר ואחד הבולטים בעונה הזו, שלא רק נסך בי אופטימיות בנוגע לסדרה, אלא אף בנוגע לספין אוף האפשרי שלה (על כך בהמשך). פם חזרה והנה הכול שב על מקומו בשלום, והעובדה שרוברט קליפורניה איננו עוזרת מאוד גם היא. אהבתי את העקיצות החדות של אנג'לה, שחזרה אף היא עם בטנה השטוחה, כי ניכר שאלה גם בדיחות אוהבות של היוצרים על חשבונה של ג'נה פישר, לא רק פם. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)



9.5. המשרד, עונה 8 פרק 15
כצפוי וכמקווה, פרק מעולה של "המשרד" הודות לזריקת המרץ של פלורידה. זוהי הפעם השנייה ברצף שדווייט מחזיק על כתפיו את הפרק ושהתוצאה מוצלחת ביותר. זה בולט במיוחד לאור העובדה שלצדו ניצבה קתרין טייט, בעבר אחת מהמועמדות לרשת את מייקל סקוט, ובכל זאת הייתה אנמית ומבוזבזת (אני מקווה שזה ישתנה בפרקים הבאים). ההתמודדות של דווייט עם התוספתן במקביל לניסיון שלו לבלוט מקרב כולם, עשתה בדיוק את זה – גרמה לו להאפיל על היתר, וזה היה נהדר. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. הפרלמנט, פרק 2
סדרת הספין אוף מ"ארץ נהדרת" עלתה בקשת בקול תרועה בשבוע שעבר ועוררה עניין רב, כולל אצלנו במסמ"צ. הרעיון פשוט: לוקחים את חבורת הגברים המזדקנים של בית הקפה ופותחים קצת את המצלמה, כדי שנראה את החבר'ה גם במצבים אחרים בחיים. הדגש בסדרה הוא על אירועים שגרתיים, שוליים כמעט, שבאמצעות טקסט אינטליגנטי ושחקנים מעולים, מוקצנים לאבסורד משעשע.

בשני הפרקים (מתוך ארבעה בסך הכל) ששודרו עד כה ראינו את שאולי ואחיו מתקיפים את השכן שבא לבקר בשבעה, את אבי מנצל את הפיליפיני מהביטוח
הלאומי עד קצה גבול היכולת ואמציה בתפקיד ילד הכאפות האשכנזי של החבורה. רגע מצוין אחד היה בו החבורה נוסעת באוטו ופוצחת בשירה מתואמת של להיט שירי-מיימוני, שדייק את החדירה של טרנדים פופיים לכל מקום בחברה הישראלית; רגע אחר היה מערכון אילם בסרט "הארטיסט", עם כל האפקטים
הקולנועיים והמוזיקליים ההולמים. ואיך אפשר בלי ג'ורג', הוטרינר הרצחני והחייכני למראה שמנהל את המרפאה לפי חוקים משלו.

אין בצפיה בפרלמנט רגעים של פריצה בצחוק ממשי כמו בתוכניות בידור אחרות, אבל יש בה חיוך קבוע שמתגבר עם כל רמיזה מדויקת ופיתול לא צפוי. בין
ההבעות המושלמות של מריאנו לנוכחות-נפקדת של מאור כהן (אולי משפט אחד בפרק), "הפרלמנט" מצליחה להיחלץ מהקלישאות של ההומור הישראלי ולהעניק קצת חוויית צפייה אינטליגנטית. (מירב)



 9. המשרד, עונה 8 פרק 11
איזה שם פרק מייצג, "טריוויה". הכותרת הזו יכולה לחול גם על כתבה שעוסקת בהוויית הסדרה בכללותה. אולי זוהי הסיבה לכך שמדובר בפרק כה מלבב. התחלה מעט מקרטעת אמנם, בעיקר בטיזר עם השתיקה המשרדית, ובאופן כללי חסרונה של פם עדיין גדול, אבל רוב הפרק היה נהדר. להמשך קריאה
(yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8.5. אהבה גדולה (ויוה +), פרק 1
שני אנשים נפגשים, אחת שכוכבה דרך ודעך לפני עשר שנים, ומאז היא מנסה לשמר את תהילת העולם הקצרה לה זכתה בהשתתפות בכל תכנית רדיו או טלוויזיה שתסכים לארח אותה, ואחד שכוכבו זורח עכשיו אך לליבו (המנותח) מתחילות להתגנב החששות שלא לעולם חוסן. שניהם דומים, שניהם נמצאים כל הזמן בסיטואציות שבהם הם לא יכולים להרשות לעצמם להיות אמיתיים מפחד שתדמיתם תינזק, ושניהם נלחמים בשדים שהם מפחדים שהאחרים יראו, ובכל זאת הם נתקלים שוב ושוב האחד בחוסר הביטחון של השני. הפוטנציאל לקומדיה הרומנטית בהחלט בולט כבר מהפרק הראשון, אבל הערך המוסף של הפרק בעיניי הוא ההצצה אל העולם של חוסר הביטחון, שבו לא משנה כמה שאתה מצליח, וכמה הקלות שאתה מקבל בשל כך, באותה המידה הצורך לרצות את הקהל ההולך וגדל, גדל גם הוא כמו גם המרחק בין התדמית שאתה מוכר לבין האמת. לצפות בדוקו ג'ין צופה בסרט שלו יחד עם הקהל בהקרנת הבכורה, נתקל בתגובת המשתעממות, קורא בהיסטריה פידבקים באינטרנט, ובודק בפחד מה מצב ההצלחה של מי שהסכים להצעות שהוא דחה, זה מסוג הדברים שגורם לי לחשוב בעת ובעונה אחת, שלא יכול להיות שזה באמת ככה, ושלא יכול להיות שזה לא באמת ככה. אני אוהבת את הדואליות הזו. (אורלי)

8. אפיזודס, עונה 2 פרק 2
בני הזוג שון ובברלי מקבלים את משוב ההפקה על התסריט שלהם ממיירה, שאומרת להם שהם צריכים להפוך את המאמן (הדמות שמאט לה בלנק מגלם בסדרה שהם יצרו) לדמות יותר טובה בעבודתה כדי שהקהל יוכל להזדהות עמה. השורה הזו הבליטה את העובדה שמסכת הייסורים, שעוברת על התסריטאים בדרכה של הסדרה שלהם למסך, מבוססת כנראה על התרחשויות אמתיות, כשהזכירה לי שעל פי דבריו של הווארד גורדון זה בדיוק היה המשוב שבהתאם לו שונתה דמותה של קרי מ"הומלנד" מהאופן שבו נכתבה בגרסה הראשונית. מצד שני, בני הזוג עצמם מוצגים בסדרה כטובים בעבודתם, בטח יחסית למיירה, או מרק או אפילו לאנדי באטן שהוחזר לתפקידו הפרק לאחר פיטוריו, על בסיס היותו היחיד שידע לזהות את הפוטנציאל הרווחי של הסדרה על הכלב המדבר, אך עד סוף הפרק הצליח להראות שבמקרה שלו הצלחתו הקודמת הייתה כנראה הגרגר שמצאה התרנגולת העיוורת. וכך כמו שהעקיצה של בברלי - שרמזה למיירה שהיא לא טובה בעבודתה - לא הצליחה להעביר למיירה את המסר שלא חייבים שהדמות תהיה טובה בעבודתה כדי ליצור הזדהות עמה אצל הצופים. גם הסדרה עצמה לא ממש מצליחה ליצור ביקורת כנגד הטענה הזו. אבל אני מעריכה את הפרק ולו רק בגלל עצם העלאת השאלה הכללית הזו לדיון - האם מצוינות בעבודה  באמת הפכה בימינו לסוג של מקדם הזדהות? לא משנה איזה חרא תהיה בחייך, כל עוד תהיה מצוין בעבודתך נסלח לך על הכול, ונשוב לצפות בך עוד ועוד? תמהני. (אורלי)

7.5. דירק ג'נטלי, עונה 1 פרק 1
את ספריו של דאגלס אדאמס על דירק ג'נטלי לא קראתי מעולם, אבל בהתחשב בכך שהוא נחשב כותב משעשע סקרן אותי לבדוק את הסדרה שנעשתה על פיהם. אני מודה שבמהלך הפרק העובדה שלא קראתי את ספריו מעולם הציקה לי וגרמה לי לתהות עד כמה הפרק מבוסס על הספרים ועד כמה נטלו בו חופש יצירתי, והאם קריאת הספרים הייתה גורמת לי יתר הנאה בצפייה או דווקא להיפך. אחרי בירור קצר שממנו למדתי שהחופש היצירתי הוא רב, והסיפור עצמו לא מבוסס על ספר כלשהו אלא רק משתמש בחלק מהדמויות, ובונה להן עלילות עצמאיות, הבנתי שלפחות אין לי מה להצטער על כך שאני צופה בסדרה לפני שאני קוראת בספרים, כיוון שאין בה באמת משהו מספיילר.

פתרון התעלומה בפרק היווה בעיניי את החלק החלש בו. בעיקר כי לא הבנתי אותו בכלל, ולא ידעתי אם הוא אמור להיות מובן וזו רק אני שלא הבינה, או שזה חלק מובנה בעלילותיו של הבלש שאצלו הכול קשור, אבל לא ממש חייב להיות הגיוני. הדמויות בפרק, לעומת זו, היו בנויות היטב והיו די משעשעות בעיניי, אך במהלך הפרק חשבתי לעצמי שהן משעשעות בשל הסיטואציות המגוחכות שהן מכניסות את עצמן אליהן, כמו בקטע גניבת המסמכים הרפואיים, ולא משעשעות בשל שנינותן נניח, כי בתחום הזה הן חסרות ממש. בסה"כ היה חביב מספיק כדי שאני ארצה לבדוק את הפרק הבא. (אורלי)


© Copyright ITV plc ITV Global Entertainment Ltd

7. פרויקט מסלול, עונה 8 פרק 8
אני ממש מתחילה לחשוש לגורל העונה הזו. האתגר הפעם היה ליצור בגד בהשראת ג'קי קנדי ובגד עליון תואם. אפשר היה לחשוב שדמות כה אייקונית תלהיב את דמיונם של המתמודדים אבל תצוגת האופנה הייתה ברובה משעממת ועגומה, אפילו הסקאלה הצבעונית הייתה מדכדכת. היחידים שיצרו בגדים שהזכירו את סגנונה של ג'קי קנדי היו מונדו ואייבי, בעיקר מונדו. הוא יצר בגד שהיה שמרני (גזרה) ונועז (השילוב בין הפסים בשחור לבן לפפיטה הצבעונית) בעת ובעונה אחת והיה גם היחידי שהכניס קצת צבע לדגם שלו, אבל לא היה בו בעיני את ה'משהו מעבר'. זה היה נכון וזה היה יפה ושמחתי שהוא ניצח כי הגיע לו יותר מלשאר אבל הייתה חסרה לי איזושהי נועזות אופנתית. את הנועזות הוא שמר לבגד שלו עצמו, שלדבריו שאב השראה ממועדון הכותנה ולי הזכיר את הקופים הקטנים שרוקדים לקול תיבת הנגינה, כובע קטן וצועני מרופט היו משלימים את הטוטאל לוק. בבגד של אייבי אהבתי בעיקר את החולצה הלבנה האסימטרית אבל גם בו לא ראיתי שום דבר יוצא מגדר הרגיל. השמלה של כריסטופר הייתה חביבה (אם כי השרוולון נראה באמת כמו משהו מהמלתחה של עיילה משבט דוב המערות, סוג של ג'קי או מהתקופה הפרהיסטורית), אבל לא היה בה שום דבר מלהיב או מיוחד.

אנדי ומייקל דרמונד היו בשלישיה המובילה בשבוע שעבר והפעם נאלצו להיאבק על מקומם בתחתית. אנדי באמת פספס את האתגר הפעם וזה לא היה כזה נורא אם הדגם היה יפה או מעניין כשלעצמו, ומיייקל דרמונד פספס את הדבר הכי חשוב שצריך להפנים כשמשתתפים בפרויקט מסלול: להקשיב לטים גאן. גרטשן ביקרה את מייקל קוסטלו הפרק על כך שהוא מכין הרבה אאוטפיטים ועורך אותם לפי התגובות של טים גאן אבל אני לא רואה בכך דבר רע. חלק מהמעצבים יותר אפויים מאחרים בכל מה שקשור לסגנון אישי, חלקם לומדים בדרך. אגב מייקל קוסטלו, אני חושבת שהצלחתי להבין למה שאר המעצבים לא אוהבים אותו: הוא צבוע. הוא מלקק לגרטשן, אותה הוא שונא, ונותן לה מחמאות להן הוא לא מתכוון רק כדי לומר בדיוק ההפך בטסטמוניאלס. אחרי הקטע עם גרטשן, הקטע הקודם בו הוא מפרגן לאנדי על הבגד שלו ואומר לו בדיוק מה שרצה לשמוע נראה מזוייף ברמות.

בסופו של דבר ההכרעה הייתה בין מייקל דרמונד לואלרי, ומייקל הודח. לצערי. נכון שהוא פישל הפעם, אבל בגדול הוא נראה לי מעצב יותר מעניין מואלרי ולפחות הוא ניסה לעשות משהו מעניין ואחר בעוד שואלרי סתם שיעממה. (רמונה)

7. עניין של זמן 2012, פרק 1
קח לך לאט את הזמן, אומר השיר, ובאמת יוצרי הסדרה לקחו את הזמן והעונה הנוכחית של הסדרה הגיעה אל הטלוויזיה בהפרש של כ- 16 שנה מהעונה האחרונה, ויותר מעשור מאז סיום סדרת הספין אוף "עשרים פלוס". אני לא בטוחה שמישהו חיכה לסדרת ההמשך הזו, אבל בי לפחות הייתה קיימת הסקרנות לראות לאן ייקחו את הסדרה, במיוחד כשהמדובר באותם שחקנים ואותה כותבת ראשית.

על עונותיה המיתולוגיות של הסדרה המקורית תמיד אמרו שהן היו דלות תקציב, וגם שהשחקנים נראו לפעמים מבוגרים יחסית לדמויות הנערים שהם שיחקו, אולם מה שלי תמיד באמת הפריע הייתה התחושה של חוסר המשכיות בבניית הדמויות מפרק לפרק. הדמויות תמיד נראו לי סוג של פלסטלינה שמשתנה בהתאם למסר החינוכי השבועי. בגרסה העכשווית של הסדרה לא ניכר מחסור תקציבי, הן בצילומי החוץ והן בצילומי הפנים, וגם הדמויות נראות די מתאימות לגילן. אבל בעיית חוסר ההמשכיות עדיין קיימת בעיניי. גם עכשיו הרגשתי שזו יותר הסיפור שמוביל את הדמויות מאשר הדמויות שמובילות את הסיפורים. אנחנו רוצים לבדוק מה קורה כשיש בגידה בין חברים? וייצמן ועידו היו חברים טובים, אז בואו נלביש נישואים על אחד מהם ונגיד שהשני מאוהב באישתו. אנחנו רוצים דמות של הומו? בואו נשתמש בעובדה שאיתי התלבט פעם בשאלה האם יש לו נטיות (ואז החליט שאין) ונגיד שעכשיו התשובה היא אחרת. כמי שמעדיפה צפייה בתהליכים על פני צפייה בעובדות מוגמרות, אני מקווה שהפרקים הבאים ידעו לשרטט כאלה, כי אחרת זה ממש מיותר בעיניי לעשות סדרה 17 שנים אחרי רק כדי להראות איך כל הדמויות אינן מה שהן היו. יש אנשים שנשארים אותו דבר בכל זאת, תשאלו את האוס. (אורלי)


© רשת

5. יומני הערפד, עונה 3 פרק 10
בעונה הקודמת המקטע הזה הגיע מבחינתי בשלב הרבה יותר מאוחר: פיהוק. בפעם הקודמת הוא היה קצר יחסית, שניים/שלושה פרקים לכל היותר, תוצר לוואי של סיפור ארוך מדי, וזו בדיוק ההרגשה שיש לי עכשיו. אני לא יודע אם צריך לעשות רענון מלא לכל הסיפור או שמא זוהי תחושת מיצוי אישית שלי, אבל שני דברים בטוחים כרגע:
א. כל ענייני קלאוס, משפחתו, האיום על אליינה ועל הקרובים לה הפכו נדושים ולעוסים. הם מקנים תחושה קשה של היינו ועשינו – שוב דיימון וסטפן מחליפים נאמנויות ושוב מנסים למצוא דרך להרוג את קלאוס. הייתה הזדמנות מעולה לסגור את הסיפור בפרק הקודם, אבל היא פוספסה.
ב. העפתו של ג'רמי רחוקה מלעזור.
להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

4  דוקטור הו, עונה 6: ספישל חג המולד
פרקי חג מולד של הטלוויזיה הנוצרית נוטים להיות מתקתקים עם נטייה למסר פשטני של טוב, אך זה לא בהכרח מונע מהם להיות מוצלחים. ופרקי חג המולד של הדוקטור בשנים הקודמות היו אכן משהו מיוחד. הספיישל הנוכחי לעומת זאת, אף על פי שגם הוא כמו קודמיו התרחש בחג המולד, והדוקטור, כהרגלו בספיישלים אלה, לא היה מלווה בקומפניון שלו - לא ממש עבד. גם העובדה שעלילת הפרק - ניסיונו של הדוקטור לעזור למשפחה קשת יום באנגליה של מלחמת העולם השנייה - שאבה את השראתה מסיפורי נרניה (ובמיוחד מ"האריה, המכשפה וארון הבגדים") הקסומים (והנוצריים) לא ממש עזרה לו.

הדוקטור מציל את כדור הארץ ומצליח בקושי לנחות עם חליפת חלל באנגליה של שלהי שנות השלושים. מאדג', אישה נחמדה, עוזרת לו למצוא את הטרדיס. שלוש שנים אחר כך כשאותה אישה מקבלת הודעה בערב חג מולד שבעלה הטייס נהרג במלחמה, הדוקטור שב להחזיר לה טובה. מאדג' לוקחת את הילדים לטירה מחוץ ללונדון ומנסה לחגוג להם חג מולד אחרון של תמימות לפני שהיא מספרת להם את האמת העצובה. הדוקטור מגזים בניסיונו לסדר להם חג מולד קסום - הוא משאיר מתנה גדולה שמובילה את הילדים לעולם אחר ושונה של יער קסום בשלג. וכמובן שדברים מסתבכים. היער הקסום בסכנה ורק האם ומשפחתה יכולים להציל את היום.

כאן נכנסים האלמנטים הפחות טובים של הפרק. אם עד החלק הזה הניסיון של הדוקטור והתגובות של מאדג' היוו שילוב נחמד של עצב ושעשוע, הרי שבחלק של היער נותרות יותר מדי שאלות לא פתורות. האם עצי היער טובים או רעים? מצד אחד הם חוטפים את הילדים ואח"כ את האימא, ומצד שני הם רוצים לשרוד. האם בני האדם שמנסים לכרות את כל הצומח בכל העולם הזה רעים או שהם רק מנסים לעשות את עבודתם? האם באמת הדוקטור הגיע לשם במקרה? בכלל העובדה שאישה רגילה מאמצע המאה ה- 20 מצליחה בקלות לקבל את זה שהיא נמצאת בעולם זר עם אנשים מהעתיד, ועוד להשליט מרות רק בגלל שבטחון משפחתה תלוי בכך, היא קצת מוגזמת. העובדה שהיא מצליחה בגלל "אימהותה" להציל את כל נפשות עצי העולם ובתוך כך גם את המטוס של בעלה (טוויסט די פשוט שמיועד לעשות סוף נוצרי טוב שמח) דורשת סספונד רב.

הדמויות עצמן לא נורא מעניינות ולא ממש התחברתי אליהן. הן קצת פלקטיות, במיוחד הילדים (ילד קטן מוזר וגמלוני, נערה שקטה). הפרק מנסה לבנות על הכימיה בין מאדג' לדוקטור וזו לא ממש עובדת. גם הרפרנס לסיפור של נרניה אינו יותר מאשר בסיס מוכר לסיפור ואין פה ממש דיאלוג מול המקור. בגדול פרק שרואים ושוכחים. אפשר גם לדלג לטובת העונה הרגילה. (נעם ברג)

1. עריכה מופלאה
בפרק השני של אהבה גדולה (בויוה+), אותו ראיתי בעוונותיי לפני כשנה, בדרכים הידועות, הייתה סצנה של התגנבות הגיבורה לבית החולים, תוך שהיא מנצלת את עובדת היות כל צוות בית החולים שקוע בצפייה במשחה הגמר של משחקי אסיה שבו משתתף אחד השחיינים הבכירים של קוריאה. היה נראה שכל הסצנה בוימה כך שתיווצר הקבלה בין תנועות השחיין במשחה לבין תנועותיה של הגיבורה והגלגלונים שהיא עשתה בדרך. בעיניי זו הייתה סצנה מופלאה ומשעשעת מאוד בגלל ההקבלה הזו. מה הופתעתי השבוע כשראיתי את הפרק השני בערוץ ויוה+ וגיליתי שמתנועות השחיין לא נשאר דבר בקטע. זו אינה הפעם הראשונה שבערוץ מקצצים קטעים בעלי ערך מהסדרות שברשותן ותמוה הדבר בעיניי. (אורלי)


בשולי הממיר

בפרק הרביעי של עד עצם היום הזה התארחה ג'סי צ'ארם (האנה מ"ורוניקה מארס") בתפקיד סינדרלה .

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il