הממיר 26/6/12

8.5. עד עצם היום הזה, עונה 1 פרק 1
בשנים האחרונות אנו נתקלים על המסך בדי הרבה דמויות שהאושר מהם והלאה. אפשר לנתח את זה מכל מיני כיוונים, אבל אפשר גם להניח כמו שעושים יוצרי הסדרה "Once Upon a Time" שהבעיה העיקרית של מציאות ימינו היא המחסור באמונה בסוף טוב. ואיזה אושר כבר יכול למצוא אדם, יהיה אגדתי ככל שיהיה, אם אין לו את האמונה בכך שבסוף כל מאמציו ישתלמו? ואכן הסדרה "Once Upon a Time" שנוטעת את גיבורי האגדות במציאות ימינו, הופכת אותם למציאותיים בכך שהיא לוקחת מהם בכוח הקסם של האם החורגת והמרשעת של שלגייה את הסוף הטוב. הם אולי חיים עד עצם היום הזה, אך לא באושר ובעושר.


© ABC Studios

למי שטרם ראה את הפרק (מה אתם עושים פה? ראו הוזהרתם: ספוילרים) נאמר בקצרה שבפרק הראשון מתברר לנו שאחרי ששלגיה התחתנה עם הנסיך, האם החורגת של שלגיה, שלא למדה לקבל הפסדים ברוח טובה, הטילה כישוף חזק על כל גיבורי האגדות - כישוף שגונב מכולם את הסוף הטוב שלהם. כעת כולם גרים ב"סטוריברוק", עיירה שהזמן בה עצר מלכת, ואם הם מנסים לצאת ממנה דברים רעים קורים, ולא יודעים שהם בעצם אותן הדמויות מהאגדה. הם לא זוכרים את עצמם. היחידה שיכולה להסיר את הכישוף היא אמה סוואן, הבת של שלגיה. כך לפחות על פי דבריו של עוץ לי גוץ לי (תסלחו לי שאני מעדיפה את הגרסה העברית של שמו על פני רַמְפְּלְסְטִילְטְסְקִין) שמספר לשלגיה שביום הולדתה ה- 28 של ילדתה היא תמצא את משפחתה, ואז יתרחש הקרב האחרון בינה ובין המכשפה הרעה, ובו ייקבע כיצד העתיד ייראה. להמשך קריאה (אורלי)

8. דוקטור הו, עונה 6 פרק 11
פרק טוב אם כי קצת מוזר. בצפייה הראשונה לא כל כך התלהבתי ממנו, אולם בצפייה שנייה הוא התגלה כהרבה יותר מסתורי ורב רבדים. הפרק מתמקד בפחד, גם הפחד מהלא נודע וגם פחדים פנימיים שאנחנו מדחיקים. בנוסף היה בו אלמנט חזק של "יש יותר ממה שאנחנו רואים באופן גלוי". שיש רובד יותר עמוק, והיו בו המון רמיזות מוזרות - למשל הדוקטור אוכל תפוח למרות שבפרק הראשון של העונה הוא אמר שהוא "עדיין" שונא תפוחים. יש התמקדות בנעליים שלו (רמז לפרק עם הדוקטור מ"בשר"). ושוב הוא לובש מעיל קצר. האם הדוקטור כאן הוא דוקטור אחר? ואם כן איך הוא הגיע לטארדיס ואיך רורי ואיימי לא שמו לב?

הסיפור מתחיל בזה שהחבורה מגיעה למעין מלון שהוא בעצם מין מבוך שאי אפשר לברוח ממנו, ויש בו אנשים ממקומות שונים שלאט לאט מאבדים את שפיותם דרך הפחדים שלהם, ובסוף, כשהם נכנעים לפחד, הם הופכים למזון לאיזושהי מפלצת. הדוקטור מגלה שהמפלצת היא למעשה אסיר בעצמה והכלא מתעלל גם בה (אם כי לא לגמרי ברור איך זו התעללות כלפיה ולמה לחטוף כ"כ הרבה אנשים כדי לספק לה מזון), והיא נמצאת בו כל כך הרבה זמן שהיא בעצמה שכחה את שמה והתדרדרה לאינסטינקט הבסיסי של לטרוף ולשרוד. בעצם מה שקורה הוא שהכלא מחפש אנשים בעלי אמונה ובעזרת הפחדה שלהם גורם להם לאבד את האמונה ולנתב את כל האנרגיה הזאת אל המפלצת, וכך היא אוכלת. מה שגרם לטרדיס לנחות במקום הוא האמונה הגדולה של איימי בדוקטור, וכדי להציל אותם הדוקטור מערער את האמון שלה בו, שנוסד בילדותה בה היא חיכתה לו (מוטיב חוזר מהפרק הקודם). באופן זה הוא מצליח להושיע את כולם ולתת למפלצת למות. ערעור אמונתה של איימי חשוב גם לסיום הפרק כיון שהדוקטור "משחרר" את רורי ואיימי.

בדרך אנחנו למדים כיצד אנשים שונים מתמודדים עם הלא נודע, עם הפחדים, ובמיוחד מהו הפחד המיוחד הפנימי של כל אחד מהם; למשל איימי וה"מלאכים", או האחות שמפחדת מאבא שלה שהיא לא מספיק טובה. גם הדוקטור נחשף לפחד הכי גדול שלו, אבל הוא מחייך מולו ולא נכנע. בנוסף הפרק מעלה שאלה חשובה דרך  אחת הדמויות, ששואלת מדוע זה התפקיד של הדוקטור להציל את כולם, ומוסיפה שיש לו סוג של תסביך אל. הדוקטור די מתחמק מהטענה הזו ואומר משהו על כך שהזמן והמרחב הם התחום של אדוני הזמן והם המבוגר האחראי. (נעם ברג)

8. פרוורי הגיהינום, עונה 1 פרק 2
אחרי פרק ראשון די פושר בעיניי, שהייתה בו בעיקר הבטחה, הפרק השני כבר התחיל לקיים. זה התחיל בסצנת הפתיחה המשובחת שהיטיבה לצחוק על כל אותם קטעים שבהם נתקלים בהורים המקריבים את חייהם למען הילדים, והמשיך עם ההשוואה בין טסה לפינגווין שמוצא מסביבתו הטבעית שליוותה את הפרק, כשבין לבין אנו מקבלים קטעים הזויים ומהנים לחלוטין כמו מפגש הייעוץ של טסה עם היועץ רב הרבדים- "אנשים שמסתכלים עליי חושבים שאני צפון קוריאני, הם לא יודעים שיש בי חלק דרום קוריאני", או המפגש עם השכנים הסטרייטים שנראים זוג גאה לכל דבר. יש עוד מקום לפיתוח של דמויות שבינתיים נראות קריקטורות בלבד, אבל אחרי השיפור שחל בעיניי מהפרק הראשון לשני אני די אופטימית. (אורלי)


TM & © 2011 Warner Bros. Entertainment Inc. All Rights Reserved

8. הוחלפו בלידתן, עונה 1 פרק 1
בשנים האחרונות יצא לי להיתקל פה ושם בסדרות (כמו למשל 'ורוניקה מארס' או 'עקרות בית נואשות') שנגעו ברעיון ההחלפה בלידה (רעיון שנחשב עניין טלנובלי בדרך כלל), אבל לא זכורה לי סדרה שהרעיון הזה הוא נקודת המוצא שלה, ועוד כזו שלא הופכת את העניין לסדרת מתח מהסוג של "בואו נעקוב אחרי חיים של שתי בנות שהוחלפו בלידתן עד שהן יגלו את זה ואז ילמדו לחיות עם זה". אלא באמת סדרה שמתחילה ברגע הגילוי, וממשיכה משם. לכאורה, על פי האופן שבו המשיכו משם בסדרות אחרות לא ברור עד כמה הרעיון הזה יכול להחזיק לאורך סדרה, ולכן אהבתי ביותר את העובדה שברגע הגילוי, מתגלה גם שאחת הבנות שהוחלפה בלידתה, היא כיום חרשת, עניין שהופך את שאלת השייכות למשפחה וההשתלבות בקבוצה למעניין יותר בעיניי. אהבתי גם את העובדה שרוב הדמויות על פי הפרק הראשון מאוד אהיבות, וגם אלה שפחות הן לפחות מובנות. גם הקאסט נראה טוב, ואותי שימח מאוד לפגוש שוב בתפקיד ראשי את ליאה תומפסון ("בחזרה לעתיד", "קרוליין"), ושימח, אם כי קצת פחות, לגלות שם את די-דאבליו-מופט מ'אורות ליל שישי'. מה שהופתעתי לגלות היה שאת ביי קניש, אחת הבנות שהוחלפה בלידתה, מגלמת ונסה מאראנו שגילמה ב"בנות גילמור"את אפריל, בתו של לוק. מראה החנונית שהיה לה אז נעלם לחלוטין. (אורלי)


© ABC Family 

7.5. היפה והחנון, עונה 3 פרק 5
הפרק הזה נראה לי יחסית לקודמיו קצת יבש. היפות נראו קצת עייפות ובמקום להפליא בשיבושי לשון חינניים הן ריכזו את מרצן בפוזות על מייקל (היפה) בחדר הכושר. מייקל עצמו בעיקר משעמם בינתיים, שירלי (החנונית) מספקת יותר עניין ממנו, היה נחמד לראות אותה ואת החנונים מרגישים בבית ביחד.

משימת בגדי הים של הבנים הייתה חלשה. כן, אני חושבת שיועיל לחנונים להיות קצת יותר פתוחים לאופנה ואסתטיקה אבל שינון עובדות על קלווין קליין ועיצוב בגד ים שנראה יותר כמו פרויקט יצירה בקייטנת המדע לנוער לא יוביל אותם לשם. כל מטרת ההתעסקות עם בגדי הים נועדה ליצור מבוכה בין הבנים שלא רגילים לאינטימיות עם בחורות והבנות שלא ששות לקראת אינטימיות עם חנונים בשלב המדידות. ההתלהבות מ"שיואו, החזקתי חזיה!" לא מחזיקה פרק לטעמי.

משימת הבנות הייתה מוצלחת יותר מבחינת רמת העניין אבל גם היא הייתה בעייתית בעיני. זה היה יכול להיות נחמד הרבה יותר לו הטקסט שהן היו צריכות ללמוד ולהציג לא היה של שייקספיר אלא קטע ממחזה נגיש יותר שהן היו יכולות להבין ולהזדהות אתו. ההצעה של אולג, למשל, לשכתב את שייקספיר עבור הודיה לא הייתה רעה בכלל. אחרי ההאבקות המילולית בזמיר ובעפרוני קשה לי להאמין שהבנות יחושו איזושהי אהדה לעולם התאטרון. לא רק בטקסט הן נאלצו להיאבק אלא גם ברומיאו דמידוב, מה שעורר בי תחושה הולכת וגוברת של חוסר נוחות. עם כל הכבוד לסשה דמידוב, ואני מודה שהוא באופן אישי עושה לי את זה, זה לא היה נעים לראות גבר בן 55 בולע בנשיקות בחורות בנות עשרים שגם ככה מרגישות במבוכה וחסרות ביטחון בסיטואציה המלחיצה. זו הייתה פשוט הטרדה מינית. באופן מפתיע, היפה שזכתה במשימה (סיגל) לא זכתה רק על תקן זו שעשתה הכי פחות פדיחות, היא באמת הייתה טובה (מה שרק מעמיק את החשד שלי שהיא מזייפת טמטום), יותר טובה גם מהשחקנית המקצועית לוסי דובניצ'ק שנתנה הופעה אסתמטית ומשתנקת. יוליה שלה נראתה ונשמעה כמי שלא משתוקקת לאהבתו הנצחית של רומיאו אלא לנוכחותו המרגיעה של המשאף. לפחות מייקל התלהב. (רמונה)

7. יומני הערפד, עונה 3 פרק 7
מת על המתים, כמה נחמד שהם באו לבקר. היה כיף במיוחד לראות את לקסי, שמתה בטרם עת, רצח נוסף של דיימון שעבר בקלות יתרה. כתמיד, ההתרחשויות היוו אמתלה מצוינת לטפל ביחסי הדמויות, ואהבתי את זה מאוד. מייסון הגיע כדי לעזור לטיילר ולא כדי לבקש נקמה, סבתה של בוני שבה כדי לעזור לנכדתה, ובין לבין ערפדי המערה באים להשיב לראשי העיירה כגמולם. אבל גם בקרב החיים (בערך) היו רגעים יפים, כמו ההתנצלות המקרטעת של דיימון כלפי אלאריק. איזה קושקושונים. אבל מה, התחושה שלי מהפרק הייתה שהכל חפוז מדי, כמו דברים רבים בעונה הזו, שכבר הלנתי עליהם בעבר. להמשך קריאה (yaddo, קפה + טלוויזיה)

6.5. מזל סרטן, עונה 3 פרק 10
אני חייבת להודות שאני פחות ופחות מחבבת את קת'י ככל שהסדרה מתקדמת. היא הולכת לאיבוד, זר מוחלט שלא מדבר אנגלית דג אותה, והיא מבלה את כל הזמן הזה בלדבר איתו. אחר כך הוא מחזיר אותה לחוף, אבל היא רואה שם כל מיני דברים שלא בא לה להתמודד איתם, אז בלי בכלל להתעניין אם הוא רוצה שהיא תחזור לסירה, או מה האימא של הילד שלו תחשוב על זה והאם זה יגרום להם לבעיות, היא פשוט שוחה לשם ועולה שוב על הסירה. אז נכון, הסרטן שלה חזר וקשה לה, אבל חבל שההתמודדות שלה עכשיו תהיה העתק מדויק של מה שהיה בעונה הראשונה. חשבתי שדברים השתנו קצת. פול, בינתיים, מחליט לנסות את השיטה של קת'י וליצור לעצמו דמות של גבר שאשתו מתה מסרטן. מה יוצא מזה? הגרושה הטריה שהוא פגש מזמינה אותו לחדר שלה.

העלילה עם הפוטנציאל הכי גדול היא זו של אנדריאה (שחזרה להיות אנדריאה) ואדם. אנדריאה פוגשת בחור שמזכיר לה שאמנם היא שחורה, אבל זו לא כל המורשת שלה, היא גם אמריקאית. היא משתכנעת בקלות ואז מציעה לאדם קצת תובנות משלה על היחסים עם אימא שלו. יהיה מעניין לראות מה אדם יחליט לעשות, בהנחה שקת'י תחזור מתישהו מההרפתקה על הסירה עם חזוס. (מורן)

6. כוכב נולד, עונה 10 תכנית 9
אומרים שהכל היום מהיר יותר. הפרסומות, המזון, קצב הגדילה. ובכל זאת, מסיבה כלשהי, האמירה הזאת לא הגיעה לערוץ 2. פעם, אם זכרוני אינו מטעה אותי, היו שלוש משבצות שידור בערב: פריים טיים שיא בין 9 ל- 10, גג 10 ורבע, פריים טיים דרג ב' עד 11 בערך, ותכניות הלילה שכבר נועדו לקהל מצומצם יותר. איכשהו, בלי שממש שמנו לב, התארכה משבצת השידור הראשונה עוד ועוד וכיום מפלצת הריאליטי שולטת לא רק על חמישה (!!) ערבים בשבוע אלא גם על כל זמן הפריים טיים. חיסרון אחד של זה הוא דחיקה של תכניות השלב השני, שהן לרוב איכותיות יותר, לשעות שכמות הצופים בהן נמוכה באופן דרסטי. החיסרון השני הוא שתכניות השעה 9 הן ארוכות עד מוות.

ולמה כל ההקדמה הזו? כי כמה ארוכה לדעתכם הייתה התכנית  הראשונה ממחנה האימונים של כוכב נולד, (בערך שליש הדרך)? שעתיים שלמות. כמה ארוך יהיה הגמר? כנראה שתצטרכו להכין שקי שינה.

התכנית כשלעצמה לא הייתה רעה, אבל גם לא הצדיקה כזה אורך משום סיבה. מחנה האמונים התמקד בסינון המתמודדים באמצעות "מבחן המאה" - 100 שניות למתמודד לבצע שיר שיקבע האם הוא ממשיך או לא. מצד אחד קצר מדי, מצד שני לא נעשה ניסיון להפוך אותו לביצוע עם ערך משל עצמו ולכן היה טעם להריץ את העסק. המתמודדים חולקו לשלישיות ע"פ משבצות ליהוק - התיכוניסטים הרגישים, הבנות הבלונדיניות, הבחורות המבוגרות מדי והמסלסלים. כמיטב המסורת נרשמו ביצועים ל"אני גיטרה", "מהמרחקים" ו"כמו בלדה" והמתמודדים המזרחיים שרו שירים של זהר ארגוב. לא ברור כ"כ האם הייתה מראש כוונה לבחור כל פעם שניים משלושת המתמודדים ולמעשה לא כל הביצועים שודרו, אבל מתמודדים בהחלט סוננו. לא הייתה אף הדחה מפתיעה, אבל היו כמה מתמודדים שהמשיכו להוכיח את ההבטחה שגלומה בהם עוד מהאודישן. אני סימנתי את איטן גרינברג ובועז קראוזר, שני תיכוניסטים עם עדינות מפתיעה ורגישות נוגעת לב, שיש לקוות שלא יצטרכו להתחרות אחד על מקומו של השני.

למרבה ההפתעה אני מתמידה בצפייה (לפחות פעם בשבוע), לא מעט בזכות השופטים אבל גם בגלל קצב מוצלח יותר. כל עוד התכנית לא תימשך עד 12 בלילה, אני שם. (מירב)


בשולי הממיר

פרוייקט לרגל סיום העונה הראשונה של "בנות" בארה"ב (ספוילרים לפרקים שטרם שודרו בארץ).

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il