המסך המפוצל

כמה ערוצים בעצם יש לנו?

האם ערוצי הטלוויזיה השונים משדרים את אותם סרטים? האם באמת אי אפשר לחדש?

מאת: אלון רוז

פורסם: 16-11-2001
0 תגובות
ראשית רציתי להתנצל על היעדרותי הארוכה, אבל נפלתי למשכב של כמעט שבוע. שפעת, שיעולים, חום גבוה וכו`, ובגלל שאמא שלי כתבה את אנציקלופדיית הפולניות היא לא נתנה לי לקום מהמיטה שלושה ימים אחרי שהחום ירד, רק ליתר ביטחון. אבל הנה אני שוב כאן אתכם ועם הסרטים של השבוע והשאלה הגדולה באמת.

כמה ערוצים בעצם יש לנו?

התחושה המאוד קשה שלי היא שהתשובה הופכת לאט לאט, אבל בצעדים בטוחים למספר אחד. אומנם היום יש רק ניצנים אבל כדאי להזהיר בפני התופעה כשהיא רק מתחילה.

זה התחיל עם תוכניות הטלוויזיה. פתאום אנחנו רואים את פרייזר מציץ לנו בטלעד. אני לא מדבר על העונה החדשה, אלא דווקא על שידורים חוזרים של העונות ששודרו בערוץ 3. תוכניות רטרו כמו "בית קטן בערבה" ששודרו בערוץ שלוש מצאו את עצמן לפתע בערוץ YTV של הלווין. לאחרונה אנחנו מגלים עוד סדרות ששודרו בערוץ 3 מוקרנות להן בניחותא בערוץ 2. "ג`אג", הסדרה הישראלית "שבתות וחגים" ודרמות חד פעמיות ישראליות.

התופעה, הדי מעצבנת הזאת, מגיעה גם אל סרטי הקולנוע. ואני לא מדבר על זה שסרט ששודר מאה פעמים בערוץ Yes 1, כמו "צעקה" מוקרן עוד חמישים פעם בערוץYTV . החלפות הסרטים בין הערוצים השונים של הלווין היא לא תופעה חדשה אבל תופעה שמגיעה מנקודת חולשה שפשוט, כנראה, אין מספיק תקציב למלא את השידורים בדברים חדשים. ואכן ההיצע החדש של החברות השונות, במה שהן מכנות, העונה החדשה, הוא עלוב במקרה הטוב (ואני רוצה לסייג את דבריי מערוץ אחד ויחיד, YES+, שהוא מדהים, נהדר ונפלא, ולדעתי האישית הוא הערוץ הטוב ביותר שיש לנו היום, הערוץ היחיד שאני מסוגל לראות יום אחר יום במשך תשע וחצי שעות שידורו, לא להרגיש שמזלזלים בי לשנייה ומרוב התוכניות ליהנות ואפילו להשכיל, אנשי YES+ חזקו ואמצו, אוהבים אתכם).

בשבועות האחרונים אנחנו מגלים שסרטים שונים נודדים להם לערוצים וחברות מתחרות. השבוע יש לנו שתי דוגמאות כאלה: "פגיעה קטלנית" שביתה המקורי הוא Yes 2 תוקרן השבת במסגרת שבת אקשן ואילו הקומדיה "ללכת על הכל" שהוקרנה בהקרנת בכורה בלווין לפני כשלושה חודשים תוקרן השבוע ביום שבת בסינמה 1 של הכבלים הדיגיטלי.




מה שאומר שבעצם התחרות שלא הייתה קיימת עד היום, הולכת ומתפזרת לה לחלוטין. אני לא אתפלא אם בעוד מספר שבועות נזכה להקרנת "שקרן שקרן" שמוקרן ביום שישי בסינמה 3 באחד מערוצי הסרטים של הלווין.

וחבל שכך, מצד אחד יש את השיקול הכספי והמובן ומצד שני יש את השיקול הכספי והמובן, כי אם אנשים יגלו שבעצם אין כל תחרות בין הלווין לכבלים אז למה לעבור ללווין, או לכבלים? ואם הסרטים המרכזיים של ערוצי הסרטים השונים ממילא מוצאים את דרכם לערוץ 1 או 2 שניתנים לנו ללא תשלום, למה להיות מחוברים לגופים שלוקחים מאיתנו 200 שקל כל חודש?

אבל די לתלונות, הבה ניגש לסרטי השבוע.

כאן יש לנו תופעה חדשה, אך מבחינתי מבורכת. אנחנו כבר רגילים לזה שהערוצים משקיעים את רוב הזמן שלהם בימי סוף השבוע, למרות, אגב, שהרייטינג הנמוך ביותר הוא בימים אלו, כי רובנו יוצאים, מטיילים, נחים או הולכים לקולנוע. אבל, נעזוב את זה כרגע.

ערוצי הסרטים השונים, ואני לא יודע אם זה במכוון או לא, החליטו השבוע לשים בפריים טיים שלהם, סרטים הפונים לבני הנוער או מקסימום לאנשים עד גיל 30. ולכן רוב הערוצים משדרים סרטי מתח או דרמה המיועדים לבני הנוער וסרטי מדע בדיוני.

כמה דוגמאות: Yes 1 משדר ביום ראשון את הדרמה "כוכב חדש נולד" יחד עם ג`יימס (אני דוסון הבתול הניצחי) ואן דר ביק, סרט חביב דווקא שהפתיע אותי לטובה עם האבא של אנג`לינה ג`ולי, ג`ון וויט, מייד לאחריו יצוץ בלונדי אחר, מאט דיימון, בסיפורו של ויל האנטינג. במקביל משדר Yes 2 את סרט האימה שכתב יוצר "צעקה" קווין ויליאמס "סיוט בחדר המורים" עם ההוביט הכי חמוד שיש, אלייז`ה ווד ואחד הבחורים הסקסיים של ימינו, ג`וש הארטנט. ערוץ YTV משדר באותו יום את "אורגזמו" שאין ממש צורך לפרט עליו אבל אני רק אומר שאלו שכתבו אותו כתבו את "סאות` פארק".




דווקא על "משחק הצבאים" הייתי רוצה לפרט. בסרט משתתפים בן אפלק, שמסרט לסרט אני אוהב אותו פחות, צ`ארליז ת`ארון, שמסרט לסרט אני אוהב אותה יותר, וגארי סיניז שאני פשוט אוהב.

את הסרט הזה ראיתי בקולנוע. הסתובבתי לי ליד רב חן, היו לי שעתיים להרוג, זה סרט שלא שמעתי עליו חצי, אז אמרתי לעצמי שממש איום ונורא הוא לא יכול להיות. נכנסתי, יצאתי אחרי שעתיים והלכתי לפגישה שהייתה לי. ואכן הסרט, מבחינתי, השיג את מטרתו, אני שילמתי את 30 שקלים והוספתי להכנסות שלו ואילו הוא העביר לי שעתיים לא נוראיות.

שלא תבינו אותי לא נכון, הסרט עשוי טוב, ואני חושב שהוא בהחלט ראוי למפגש חברים שרוצים לשבת ביחד, להכין פופקורן במיקרו או להזמין פיצה ולקבל עוד עותק של אמריקן פאי.

במבט ראשון יש ל"משחק הצבאים" את כל הנתונים להיות סרט מצוין, מבחינה מסחרית וביקורתית כאחד. בסרט משחק אחד הגברים המושכים של הוליווד כיום (בן אפלק - ארמגדון), אחת השחקניות היפות והמוכשרות, שילוב נדיר בפני עצמו (צ`ארליז ת`ארון - תקנות בית השיכר), שחקן איכותי (גארי סיניז המצוין - פורסט גאמפ) במאי ותיק ומוכשר (ג`ון פרנקנהיימר - הקשר הצרפתי 2, איש הציפורים מאלקטרז, המועמד ממנצ`וריה) ותסריטאי צעיר ומוכשר שהצלחתו הקופתית אינה ניתנת לערעור (אהרן קרוגר - צעקה 3, רחוב ארלינגטון).



אבל משהו קרה כשלקחו את כל המרכיבים והכניסו אותם לקלחת אחת, והמשהו הזה הוא לא לטובת הסרט. נכון שכל אחד עושה את עבודתו נאמנה, השחקנים נותנים הופעה מרשימה (בייחוד גארי סיניז שכל שניית מסך שלו היא חגיגה). פרנקנהיימר מביים את אפלק באותה מקצועיות בה ביים את רוברט דה נירו ב"רונין". הצלם אלן קאסו עובד נפלא עם מרחבי השלג הלבנים ולא אחת מצאתי את עצמי משתהה לנוכח הצילומים היפים והפסטורליים. ותסריטו של קרוגר, תסריט הבנוי לתלפיות, מתהדר בתפניות עלילתיות רבות ומפתיעות יותר מ"שם המשחק" של מאמט. אך כאן גם טמונה הבעיה של הסרט לדעתי. קרוגר ופרנקנהיימר כל כך עסוקים בלהעביר את העלילה ולהפתיע אותנו מחדש שהם שוכחים לפתח את הדמויות.

בן אפלק נשאר היפיוף התורן (ואפילו חושף את ישבנו לשניה או שתיים). צ`ארליז ת`ארון מגלמת דמות שונה ממה שגילמה עד היום אבל עושה זאת בשטחיות (וגם היא חושפת טפח וטפחיים). רק סיניז, הילד הרע של הסרט, שחקן מוכשר ביותר, תוקע את שיניו עמוק עמוק בתפקיד, נהנה מכל רגע והוא הסיבה הגדולה לראות את הסרט מבחינתי.

בן אפלק הוא רודי, אסיר זעיר (5 שנים על גניבת מכוניות) שהוא וחברו לתא עומדים להשתחרר בעוד שלושה ימים. חברו, ניק, שהתכתב עם בחורה יפהפייה בשנתיים בו היה בכלא מחכה ליום השחרור בכדי לפגוש אותה. רצון הגורל הוא שיומיים לפני השחרור, בעת קטטה באולם האוכל, נדקר ניק ומת. רודי משתחרר ורואה את הבחורה מחכה בחוץ. הוא מתחזה לניק ויוצא עם הבחורה. מאותו רגע כל מה שנראה לעין הוא שקר, כל מי שחשבנו שהוא מתברר כאחר והקהל לא יודע למה להאמין ולמה לא עד סיומו המפתיע אך גם הצפוי של הסרט. אפלק מוצא את עצמו עומד במרכזו של שוד קזינו, תרמית מתוכננת היטב, וריבים משפחתיים ברוטאליים.

הסרט עובד מצוין עד הרגע שבו סיניז מתחיל לאיים באקדחו. את חלק מהאנשים בסרט אין לו בעיה להרוג בהינף של שנייה, ואת חלקם האחר (בעיקר את אפלק) הוא מתמהמה מסיבות לא תמיד מוצדקות. לא אחת במהלך הסרט עלה בראשי משפטו של קלינט איסטווד: "If You Have To Shoot, Shoot, Don’t Talk".



המפנים בעלילה שאובים ברובם מאלפי סרטים אחרים, אולם קרוגר יודע מתי להכניס אותם בכדי להפתיע אותנו כל פעם מחדש. עד הסוף בו מספר לא קטן של צופים באולם היכו על ברכיהם ופלטו "ידעתי".

פרנקנהיימר המתבגר (הבחור בן 71, לא צחוק) בוחר להכניס את המוסיקה המקפיאה של אלן סילבסטריי (אירייז`ר, פורסט גאמפ, חזרה לעתיד) בקטעים לא מותחים וכך על תמונת צ`ארליז שיושבת במכונית ומחכה מתנגנת מוסיקה מלחמתית עם הרבה תופים ודרמה.

אז "משחק הצבאים" הוא לא סרט רע. מומלץ למי שרוצה להעביר שעתיים במותחן סביר עם קטעי אקשן לא רעים, כזה שנותן לנו לנחש מי הוא מי לאורך כל הדרך.