המסך המפוצל

הממיר 1/5/12

מד מן, הכל לטובה, המפץ הגדול, עבודה ערבית, אננדה, מזל סרטן, משחקי הכס, גדולה מהחיים, דוקטור הו, וילפריד ועוד

מאת: המערכת

פורסם: 02-05-2012
11 תגובות

10 מד מן עונה 5 פרק 6
ב-1966 הוציאו הביץ' בויז את אלבום המופת פורץ הדרך שלהם, "פט סאונדס". בראיין ווילסון, המוח שמאחורי הביץ' בויז, הצהיר שיצר אותו בתגובה לאלבום הקודם של הביטלס בניסיון להתעלות עליו, והביטלס החזירו לו שנה אחרי כן עם "סרג'נט פפר". זו הייתה תקופה יצירתית אדירה עבור מוזיקאים צעירים כדוגמתם, שתחת קסמי ה-LSD פרצו גבולות מוזיקליים והמציאו את הרוק הפסיכדלי.
המארחת של רוג'ר וג'יין לא הייתה יכולה לבחור שיר הולם ואירוני יותר מתוך "פט סאונדס" מאשר "פשוט לא נועדתי לזמנים האלה", בזמן שכל אורחיה נכנעים לטריפים. באמירה הזו אולי מצוי המפתח לכל הפרק, שהציג שלושה סיפורים בכיכובם של שלוש דמויות מרכזיות. כל אחת מהן הדהדה לאחרת, כל אחת עסקה באמת ובבדיה, בזמן ובבריחה. בדיוק כאשר בראיין ווילסון שר את השורה הזו, התחיל במקביל להתנגן בראשו של רוג'ר שיר אולדי והוא רקד באיטיות עם ג'יין. זה היה רגע כל כך יפה, טהור, רומנטי, אבל הקקופוניה של השירים החופפים סיפרה את האמת, כמו גם העובדה שרוג'ר נכח ברגע אבל גם הביט בו מהצד. להמשך. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

 

 

10 הכל לטובה עונה 2 פרק 1
באתי אל העונה השנייה אחרי שצפיתי שוב בעונה הראשונה כולה (באותו סדר לקוי שבה שודרה, טיפשי מצדי), כך שנחתתי בקלות פנימה. עם זאת, אני חושב שלא הייתה לי בעיה להשתלב גם בלי זה, ולא בגלל שלא מזמן שודר הפרק הגנוז מהעונה הראשונה בלי קשר לכלום. בזמן קצר מאוד הצליחה "סופים טובים" ליצור קשר חברי מבוסס ואמין בין הדמויות שלה, ואגב כך להיות מצחיקה בטירוף. פתיחת העונה השנייה עם כל השישייה לבושת חלוקים במיטה אחת, מציינת שנה לאירוע שפתח את הסדרה, תוקעים זה בזה סכינים ומזרקים ועומדים להקיא, היה טירוף מתוזמר היטב וכיפי להפליא. להמשך. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

 

9.5 המפץ הגדול עונה 5 פרק 18
הגיע מועד התספורת של שלדון, אבל הספר הקבוע שלו בבית החולים, והוא מסרב להסתפר אצל כל אחד אחר (כי אין להם את "רישומי התספורות" שלו). כתוצאה מהסטייה הזו מהלו"ז של חייו, שלדון מחליט לאמץ לחיקו את אי הוודאות, ומשום מה גם זוג תופים. הגיחה הזו של שלדון חסר המעצורים לא קורית הרבה, והיא יצרה כמה מהבדיחות היותר טובות שנראו בסדרה לאחרונה. האוורד הולך להכשרת אסטרונאוטים, ומספר לברנדט על הכול בשיחות וידיאו. הסיפורים שלו היו מעולים - הם רק הפכו נוראיים יותר ויותר לאורך הפרק, אבל הוא המשיך לחייך כל הזמן, חיוך כזה של ייאוש. אני לא תמיד מת על הדמות של האוורד, אבל הוא היה ממש מצחיק השבוע. והוא שרד! ואכל פרפר... כמה מהבדיחות הטובות שהיו השבוע (והיו הרבה):
- פני מנצחת את ליאונרד בשחמט בזכות שימוש מחוכם בכלי ה"מגדלור" וה"ראש-שפיצי"
- שלדון שובר את הקיר הרביעי - פני: "אני וליאונרד יצאנו, נפרדנו, עכשיו אנחנו מנסים שוב. אי אפשר לדעת מה יקרה." שלדון: "נו באמת, כולם יודעים כבר מה יקרה..."
- איימי מדמיינת את שלדון עם שיער ארוך על גבי סוס: "אני הולכת לצחצח שיניים, יכול להיות שזה ייקח קצת זמן..."
- איימי: "שלדון הופיע באמצע הלילה עם התופים. בטיפשותי חשבתי שזה סוג של חפוז מוזיקלי..." (דורון ז)


9 עבודה ערבית עונה 3 פרק 10 (סיום העונה)
אני לא יודעת לומר אם הפרק הזה היה מצחיק יותר משאר הפרקים בסדרה, אם כי הוא בהחלט הצחיק אותי, אבל יש לי תחושה שהוא היה האמיץ ביותר מבין הפרקים שראיתי (גילוי נאות, לא ראיתי את כל הפרקים). באופן כללי, אני נוטה חיבה לפרקי "בואו נסגור קבוצת אנשים שאין חיבה בעיניהם בחדר אחד לזמן מספיק ונראה איך הם מתקרבים או מתרחקים כתוצאה מכך" כך שאהבתי את הרקע שעליו התחולל הפרק שכל דיירי הבניין נסגרים במקלט, והמפגש בין כל הדמויות בסיטואציה הזו הוא טעון ומצליח להוציא מהן אמיתות שלא קל להן להודות בהן ביום יום. אם יש לי איזושהי ביקורת על הפרק זה קצת על העובדה שהם לא סיפקו הסבר בסופו של דבר לסיבה שנשמעה אזעקה והכניסה את כולם למקלט, ואני מניחה שזה נעשה בכוונה, אבל זה עדיין נראה לי נוח מדי להתחמק מהשאלה הזו כדי להשיג את תוצאת המפגש.
למרות שהפרק נגע בנקודות בכמה מהנקודות הכואבות בסכסוך הישראלי פלסטיני (הפחד מהזרים, טראומת השואה, הרגשת הזרות והצורך שיכירו בפגיעה שלך) עיקר חשיבותו בעיניי הוא דווקא בעובדה שהוא הבליט מאוד את ההבדל בין רגישות לזולת שנובעת מהצורך למצוא חן ולא לעשות גלים, לבין רגישות לזולת שבאמת רואה את הצד שני בלי להתכחש לעצמה. זה בלט במיוחד בסצנה שבה בושרה מרגיעה את יוכבד שנקלעת להתקף חרדה, מתוך כבוד לאדם שהיא מדברת עימו ואמג'ד עסוק בהסברים שהיו יכולים להיות מרגיעים באופן כללי, אבל מהמקום שרוצה להפגין שבעצם הוא לא האויב בלי לראות שהדברים שהוא אומר בכלל לא מתאים עכשיו, ועלול לשלוח את יוכבד להתקף חרדה נוסף. בעיניי לו אנשים היו יודעים איך מגיעים למקום הזה שמצליח לראות את הזולת ולהיות רגיש כלפיו בלי לבטל את עצמם היה אפשר בקלות להשיג שלום עולמי, אבל מכיוון שהפרק לא מסביר איך מגיעים למקום הזה כנראה שזה לא פלא שהאמירה שהוא מסתיים בה, היא האמירה הכי חסרת תקווה ואולי גם הכי אמיתית והיא מגיעה דווקא מפי הילדים - שום דבר אף פעם לא ישתנה. (אורלי)


8 אננדה עונה 1 פרק 1
הסדרה הישראלית החדשה של הוט, פותחת עונת קיץ בפרק מבטיח שמערר ציפיות לסדרה מוצלחת. אנה (דנה מודן, שגם כתבה את התסריט), הגיבורה הראשית, תכננה אמנם לנסוע עם החבר להודו אך צירוף מקרים אופייני גורם לנסיעתה לבד והיא מוצאת את עצמה בגסטהאוס שכוח במקום שאליו לא תכננה להגיע. כשהחבר נוטש אותה מרחוק ודרכי התקשורת פחות או יותר מנותקות נשארת אנה לבד כשרק שני תרמילאים ישראלים מארחים לה לחברה. מהר מאוד נרמזת לנו זהותם הלאומית של השניים וכך נבנה שבר משולש: מול החבר, מול הסביבה הלא מוכרת ומול הקונפליקט הישן שגם כאן לא מרפה. אף אחד מהכיוונים האלו לא לוחץ את הצופה והם עוברים בשורות הפשוטות אך מדויקות של הטקסט ומבטים קצרים על הדמויות. הנחיתה בהודו הרחוקה כ"כ מהיום יום הישראלי המוכר מועברת היטב בצילומי אווירה, בשחקנים ההודים האורחים ובשפע של רגעים משעשעים ודיאלוגים הזויים שמתחברים יחד לתחושה של אנה- מה לעזאזל היא עושה כאן? אנחנו עוד לא יודעים מה היא תעשה, אבל נדמה לי שאפשר לצפות למסע שיהיה גם מעניין, גם משעשע ועם קצת מזל מנותק מהסטיגמות המקובלות. (מירב)

 

7.5 מזל סרטן עונה 3 פרק 2
אם חשבתי שהשארנו את תמת ה"אני ממילא עומדת למות אז למה לדפוק חשבון" בעונה הראשונה, בא הפרק הזה ומכיח לי שלא. כמו בהרבה סדרות טלוויזיה, גם כאן המבוגרים (פול וקאת'י) מתנהגים כמו ילדים. פול נדהם לגלות שלמעשים שלו יש השלכות, ולמרות שהוא כותב בבלוג שלו "בשביל הקהל" וכי בא לו, כשאדם קורא בבלוג על הרומן של קת'י קורים דברים לא נעימים. קת'י השיכורה מחליטה לספר לאדם את כל הדברים ה"רעים" שהיא עשתה בחייה. היא מתעלמת לחלוטין מהעובדה שאדם לא רוצה לשמוע את זה ומזה שמתקבצים בכיתה עוד ועוד ילדים ששומעים הכול. ושוב כמו בהרבה סדרות טלוויזיה, דווקא הילדים מגלים בגרות. ב"ילדים" הכוונה בעיקר לאדם, כי אנדריאה (שממשיכה להתעקש שיקראו לה אבבו) עסוקה בעיקר באמירות שטחיות למדי על זהותה השחורה והקושי להתמודד עם היותה שחורה בבית ספר שהוא כמעט כולו לבן. זה נושא שבהחלט יכול להיות מעניין, אבל בינתיים הטיפול בו במסגרת הסדרה מאוד שטחי ופשטני.
נקודת האור בסדרה כרגע, בעיני, היא אדם. אחרי שבעונות הקודמות ההתמודדות שלו עם מה שעובר עליו התבטאה בהתנהגות אופיינית טלוויזיונית (הזמנת הזונה, למשל), נראה שעכשיו מנסים לתת להתמודדות שלו יותר עומק. הוא אומר להורים שלו מה הוא חושב ומרגיש, מכריח אותם להתמודד עם תוצאות כשהוא מגלה על הרומנים שלהם, עוזר לאנדריאה בלי הרבה רוח וצלצולים (בניגוד לשון שעושה הכול בדרכו ה"משונה") ומצטרף לקבוצת תנ"ך בניסיון למצוא את מקומו. מכל הדמויות בסדרה, כרגע הכי מעניין אותי לדעת מה יקרה לו. (מורן)

 

7 משחקי הכס עונה 2 פרק 4
בפרק הזה קשה היה להימנע מהתחושה ש"משחקי הכס" מאוד מדשדשת במקום. קורים דברים, אבל לא מספיק בשביל למלא פרק, ובמקרה הזה בלי מספיק עומק או חקר דמויות כדי להצדיק עמידה במקום, בניגוד למשל לפרק הקודם המצוין, ואפילו בלי הסברים מספקים על מה שקורה על המסך. תחת זאת קיבלנו פרטי פרטים של סקס ואלימות, כאילו כדי להצדיק את הביקורות החוזרות והנשנות כלפי הסדרה. סצנת הזונות של ג'ופרי, למשל, הייתה ה-ר-ב-ה יותר מדי ארוכה ומפורטת, והעלוב מכל הוא שאפילו לא ראינו את תוצאותיה. זה היה מתקבל על הדעת אילולא הראו לנו את טיריון מאוחר יותר בפרק, מאיים על חשיפת סודו של דודנו בעוד סצנה מעולה בכיכובו. טיריון גם היה המושיע של סאנסה המסכנה מוקדם יותר בפרק, אחראי כתמיד על מעט השפיות בממלכה ועל הקטעים הטובים בפרק. להמשך. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)


 

5.5 גדולה מהחיים עונה 2 פרק 10
בפרק הזה הרגשתי איך הגילטי פלז'ר הופך פשוט לגילטי. כשסדרה שהקונספט שלה הוא דוגמנית שמתה וחזרה לחיים בתור עורכת דין מגיעה לשלב שבו אני רוצה לדבר בביקורת על בעיית אמינות, משהו התקלקל מאוד. בשביל סיפור השוטר בנו עלילה שמתבססת על זה ששוטר שרצה לחשוף שוטרים מושחתים נתן לג'יין הקלטה, שמע שעומדים להאשים אותו בפשע ולכן התחבא... למשך יותר מחצי שנה כי ג'יין לא ענתה לו לטלפונים. כן, שוטר שפחד שהולכים לעצור אותו ולפגוע במשפחה שלו נשאר במחבוא בלי לעשות כלום במשך יותר מחצי שנה. ואז כשהיא מופיעה, הוא פשוט אומר "חשבתי שאני לא אראה אותך יותר". אם אשתו לא הייתה חשדנית, מי יודע כמה שנים הוא היה יכול לגור במוטל ההוא ולשלוח סכום כסף מדויק לכיסוי ההוצאות הרפואיות הבלתי משתנות של הבן. המשפט עצמו, אגב, נראה כמו משהו שכתב ילד שראה סדרות משפטיות - הוא הצליח להראות לא אמין אפילו לחסרת ידע משפטי כמוני.
העלילה של גרייסון לא הייתה מעניינת במיוחד. הוא נלחם כדי להשאיר מפעל שבמקרה שייך לארוס לשעבר של החברה החדשה שלו בארה"ב. זה היה קטע של "החבר החדש מול החבר לשעבר", רק שלא.גרייסון עשה פרצוף מקנא לרגע, ואז כנראה נזכר שבתור מי שהזה את הרוח של ארוסתו המתה לפני שאדי פטריה רעילה הספיקו להגיע לאף שלו, הוא לא ממש יכול לשפוט. ואז הוא והארוס לשעבר הפכו לג'נטלמנים מושלמים. פרד וסטייסי קיבלו עלילת פילר מושלמת - מיותרת, לא ברורה ובנויה במיוחד בשביל לעזור לפתור את החקירה של ג'יין ובשביל הפאנץ' האומלל בסוף. אני חושבת שכשזה המיטב שיש לכותבים לתת לדמות, זה צריך להדליק נורה אדומה. (מורן)

 

5 דוקטור הו עונה 6 פרק 3
פרק בינוני עד חלש. אחרי זוג פרקי פתיחה טובים מאוד קיבלנו פרק הרבה פחות מעניין ומרתק. לא ראינו בו התפתחות של הדמויות הקבועות, הדמויות החד פעמיות בפרק היו גם חד מימדיות וגם קלישאתיות להחריד. דמות ה”רע” של הפרק לא ממש הפחידה או היתה מסתורית. וגם ה”פתרון של הפרק” היה מאוד פרווה. הפרק הרגיש כאילו חסר פואנטה. להמשך. (נעם ברג)

 

4 וילפריד עונה 1 פרק 1
דווקא היו לי ציפיות מהסדרה, אני מניחה שהן נבעו מהעובדה שחשבתי שהרעיון של כלב שבעיני כולם הוא כלב רגיל אך רק בעיניי אדם מסוים נראה כאדם ומדבר אליו בפועל נשמע לי מגניב. ייתכן שאלו הציפיות שלא התממשו, וייתכן שזה הליהוק של ג'ייסון מאן בתפקיד הכלב וילפריד שממש לא מצא חן בעיניי. אבל אני מצאתי את הפרק הראשון מאוד לא מצחיק. ואת דמות הכלב המואנשת מאוד מעצבנת. ואם היה שם מקום שבו היה אפשר להכניס איזה תוכן שנראה לי מעניין לבדיקה, כמו ריצוי הסביבה לעומת עשיית מה שכיף לך, שאלה שהטרידה את גיבור הסדרה ריאן, הרי שהתשובה שניתנה בפרק - שלעשות מה שכיף לך פירושו להיסחף חסר אונים אחרי כלב אידיוט, גרמה לי לחשוב שאין לסדרה הזו גם כיוון שכדאי לי להיתלות בו ולקוות שהסדרה תשתפר בפרקים הבאים. (אורלי)

 

שולי הממיר

הסדרה Don't Trust the B---- from Apartment 23 היא קומדיה מסוגננת וכתובה היטב שבולטת לטובה על רקע גל הקומדיות הנשיות שמציף את המסך.

 



 

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il