מד מן, עונה 5, פרק 4

וואו, איזה פרק נפלא!  מלא ברעיונות וסמלים שמתקשרים בעיקר לעולם החלומות, ויותר מכך – הסיוטים. וגם לעולם האגדות והפנטסיה.

נתחיל עם שם הפרק: "Mystery Date" הוא שמו של משחק לוח שיצא בשנת 1965 המיועד לילדות בגילאים 6 – 14, והרעיון שמאחוריו הוא שהמשחקות צריכות להיות מוכנות לצאת לדייט ולבנות לעצמן תלבושות באמצעות שלושה קלפים בצבעים שונים. הדייט נמצא מאחורי דלת ועל המשחקת להיות תואמת בבגדיה לבגדיו של הדייט שממתין לה. אחד הדייטים מכונה "Dud", והוא נחשב כדייט ה"סיוטי", בניגוד לדייט ה"חלומי". סאלי צופה בפרסומת טלוויזיונית למשחק הזה בזמן שהיא שוהה אצל אמו של הנרי.

כמה מלים על הרצח הנורא שמוזכר מספר פעמים בפרק – הכוונה היא לאירוע מזעזע שכונה בזמנו "טבח האחיות". בשנת 1966 רצח באכזריות אדם מטורף בשם ריצ'ארד ספאק שמונה תלמידות בבית ספר לאחיות בהוסטל בשיקגו. הסיפור הפך למפורסם בזכות העובדה שאחת האחיות ניצלה כשהתחבאה מתחת למיטה וניצלה את העובדה שהרוצח איבד את הספירה. לאורך הפרק אנו רואים את הדמויות מזכירות את הרצח, ואפשר לראות את היחס הדואלי של הדמויות אל האירוע שאומר יותר עליהן מאשר על האירוע – מצד אחד, זעזוע עמוק מהרצח. מצד שני, ובאותה נשימה – עיסוק אובססיבי, כמעט פרברטי, בפרטים והפיכת האירוע לשיחת היום. הממ... לא הרבה השתנה מאז, הא?...

למעשה, הפרק מתאר לילה ארוך שעובר על הדמויות שלנו ובמהלכו כולן חוות סוג של חלום שמתגלה יותר כסיוט. נתחיל, כמובן, עם דון שה"חלום/סיוט" שלו בא לידי ביטוי באופן ליטראלי – דון מודע לכך שיש לו חולשה גדולה לנשים. הוא בגד בבטי על ימין ועל שמאל, ולמרות שהיא לא הייתה אישה אידיאלית, בלשון המעטה, הסיבה האמיתית לבגידות שלו היא לא בטי אלא הפגם הפנימי שלו – הוא נכנע לדחפים שלו כשזה מגיע לסקס. כעת, כשהוא נשוי למייגן ונראה מאושר מתמיד הוא מאד רוצה להתגבר על הפגם הזה. כשאנדריאה צצה פתאום בחייו היא מזכירה לו את הפחד הקמאי שלו מהפיתוי לשכב עם אחת כמוה ולהרוס את מה שיש לו עם מייגן. בחלום שלו הוא מתפתה לשכב אתה ואז רוצח אותה ומחביא אותה מתחת למיטה, כשנעל אחת שלה מציצה מתחת למיטה (את הנעל היא איבדה תוך כדי המאבק עם דון). יש כאן, בעצם, רפרנסים לשני סיפורים מפורסמים – הנעל האחת מסמלת את סינדרלה (שמייקל גינזברג מזכיר במהלך הפרק בהקשר של הפרסומת שהוא מציע – סינדרלה מסמלת עבורו אישה המצויה בקונפליקט - היא נרדפת ע"י גבר נאה שמחזיק בנעל. היא רוצה לברוח אבל גם נמשכת אליו ורוצה שיתפוס אותה) והיותה מתחת למיטה מזכירה, כמובן, את המכשפה הרעה מהמערב ב"הקוסם מארץ עוץ" שנקברה תחת הבית שנפל עליה. יש כאן סמליות כפולה – בפן האחד, דון רואה את עצמו בתת המודע כאותו גבר מסתורי ונאה שגורם לנשים להימשך אליו ולרצות לברוח ממנו. בפן השני, הנעל מתחת למיטה מסמלת את הרצון של דון שהגוף שלו (הבית) ינצח את השדים שבו (המכשפה). חוץ מזה, יש כאן הקשר לטבח המדובר – שוב יש אישה מתחת למיטה, רק שהפעם היא מתה ולא חיה.

סאלי, לעומתו, חווה סיוט ריאליסטי במיוחד. היא מרגישה לכודה בבית הקריפי של בטי והנרי עם אמו של הנרי שאותה היא מתעבת, והסיפורים על הטבח מפחידים אותה. השילוב של כל הגורמים האלה מבעיתים אותה והיא מרגישה חסרת אונים, בדיוק כמו בחיים עצמם (במהלך הפרק היא מתקשרת לדון משוועת לעזרה ותמיכה, אבל לא ממש מקבלת ממנו משהו, מלבד חיבה).

פגי, מצדה, חווה סיוט מסוג אחר לגמרי – היא תמיד ראתה עצמה כאאוטסיידרית וליברלית אמיתית. ואכן, במהלך הפרק היא מתוודעת לדון-המזכירה ומתייחסת אליה יפה – מדברת איתה כאחד האדם ואפילו מזמינה אותה לביתה. אבל אז כשהיא שוכחת את הארנק על השולחן, האינסטינקט שלה גובר עליה והיא רואה שדון-המזכירה מזהה את הרגע ונפגעת מכך. וזהו בדיוק הסיוט של פגי – ההבנה שלמרות שהיא אוהבת לראות בעצמה ליברלית נאורה,  הרי שממי שנשפטת ע"י האחרים, היא הפכה להיות "אחת מהם", אותם אלה שהיא בזה להם כל השנים – היא שפטה את דון כמו האינסיידרית ששופטת את האאוטסיידרית, ולמעשה, כמו ששפטו אותה. והיא יכולה לראות את עצמה כליברלית עד מחר, אבל הפחדים הבסיסיים מהאדם השחור שיגנוב את כספה עדיין קיימים אצלה באופן עמוק, בין אם היא תרצה בכך ובין אם לאו.

ואצל ג'ואן מדובר בסיוט מסוג אחר גם הוא – החיים שלה בכללותם. היא רצתה לחיות את החלום – להתחתן עם רופא, להקים משפחה יפה ולזכות בהערכה של הסביבה. בפועל, "דייט המסתורין" התגלה כסיוט ולא כחלום. אם ג'ואן קיוותה שהוא יחזור מהמלחמה כגיבור ויסייע לה בגידול הילד, היא מגלה שגרג דווקא רוצה לחזור לצבא כי שם מעריכים אותו. הוא כלל לא טרח להודיע לה על כך, ולמעשה, הסיבה שהוא כל כך שש לשכב איתה היא שהוא מודע לכך שעליו לשוב בקרוב לניכר והוא מנסה לנצל כל רגע כדי ליהנות מחסדיה ולא באמת אכפת לו ממנה או מהתינוק. זוהי כבר הפעם השלישית לפחות שבה הוא עושה מהלך כוחני כדי לנסות להראות לה שהוא הבוס במערכת היחסים הזאת אחרי האונס במשרדו של דון והפעם ההיא שבה כפה עליה לשיר לאורחים באקורדיון, בניגוד לרצונה (ולא במקרה, כמובן, השיחה הנזעמת שלהם במסעדה נקטעת כשנגן אקורדיון נכנס לתמונה).

שתי הערות לפני סיום: האחת, בפעם השנייה בתוך שבוע קיבלנו סצנה נפלאה של רוג'ר ופגי (שניים שלא חלקו כמעט סצנות משותפות). והיא שיקפה באופן מושלם את השינוי שעוברת אמריקה – אישה צעירה עומדת מול הבוס המבוגר והעשיר ומצליחה לגרום לו לשלם לה 400 דולר במזומן (כשהוא התכוון לשלם 10 דולר בלבד – עוד עדות לדרך המתנשאת שבה רוג'ר תופס אותה) כשהיא משפילה אותו ומביכה אותו על הדרך. תענוג של ממש. הערה נוספת – גם בפרק הזה ממשיכה התמה של "פערי הדורות". למשל: הקוטביות העצומה בין אמו של הנרי שמייצגת את הגישה האולטרא-שמרנית שהתייחסה לילדים כאל מבוגרים והטילה עליהם כללי משמעת קשים, לבין סאלי שמייצגת את "דור הפרחים" שרוצה לדעת על הרצח ודורשת חופש והסרה של כבלי המשמעת. אבל מעניין עוד יותר מכך - הקונפליקט ביניהן משקף לא רק את התמורות שחלו בארה"ב של אז, אלא גם את אמריקה של ימינו, שכן כפי ששאלנו כבר קודם –האם אמריקה באמת השתנתה כל כך מאז? הרי זה בדיוק אותו קונפליקט שקורע אותה גם בימים אלה...

 

ציון לפרק: 10