מד מן, עונה 5, פרק הפתיחה הכפול

כתבה זו כוללת ספוילרים

כמה טוב לראות שמד מן חזרה. הסדרה המופלאה פתחה את העונה החמישית בפרק פתיחת עונה אופייני – מלא באקספוזיציה, משלים לנו את פערי המידע בשל הזמן שחלף מאז סיום העונה הקודמת באופן איטי ומבלי לזלזל באינטליגנציה של הצופים, נוגע בדמויות באופן עדין ומלמד אותנו כל כך הרבה עליהן בפרק זמן כה קצר ויוצר סצנה אחת בלתי נשכחת (אני לא יכול להפסיק לשיר את ה"זוביזו" הזה!)

נתחיל עם השינויים בחייהן של הדמויות המוכרות – עושה רושם שדון ומייגן התחתנו (אם כי זה עדיין לא לגמרי ברור) וברור שהוא סיפר לה על ה"אלטר אגו" שלו, דיק וויטמן (ובאופן לא מפתיע – זה לא ממש מפריע לה), פיט וג'ואן חובקים תינוקות אבל המשרד מעניין אותם הרבה יותר, סטרלינג וקופר ממשיכים להיות חסרי רלוונטיות ואשתו של ליין פרייס הגיעה לארה"ב.

וכעת, נסתכל כיצד כל אחת מהדמויות מתמודדת עם השינויים בחייה וכיצד הם משפיעים עליה. נתחיל עם דון – הוא נראה אדם שונה, והסביבה מייחסת זאת לזוגיות עם מייגן – הוא נראה הרבה יותר אדיב וסבלני אבל גם הרבה יותר פאסיבי. למעשה, לאורך הפרק לא ראינו אותו עושה אפילו פעולה אחת שקשורה בעבודה עצמה, למעט הכניסה שלו לפגישה של פגי שם הוא בחר – באופן לא אופייני – לצדד בלקוח ולא לנסות לשכנע אותו שהוא יודע טוב יותר מה טוב בשבילו. בקיצור, דון לא זועף ונרגן אבל גם לא נראה שיש לו "דרייב" לעבוד – הוא מגיע באיחור ניכר לעבודה, מתמזמז עם מייגן בחדר שלו ולא יוצא ממנו כמעט.

Photo:AMC/www.facebook.com/MadMen

בפרק הזה דון חוגג את יום הולדתו ה- 40 (למעשה, דיק וויטמן, הוא דון ה"אמיתי", חגג יום הולדת כחצי שנה קודם לכן. סיבה נוספת לכך שהוא לא שש לחגיגה), שמסמל את משבר אמצע החיים בו הוא מצוי – דון נראה כמי שמנסה בכוח להישאר צעיר: נשוי לאישה צעירה ויפה, נוסע ברכב מפואר, גר בדירה מעוצבת וכו'. אבל בפועל הוא כבר שייך לדור אחר, ואין זה פלא שהוא מוצא נחמה דווקא אצל רוג'ר במהלך המסיבה – פתאום הוא מבין איך רוג'ר מרגיש כשהוא רואה את השינויים המהירים כל כך המתרחשים לנגד עיניהם, וכמו רוג'ר הוא עוד עלול לגלות שהרצון להינשא לאישה צעירה ויפה יתגלה כמגוחך בעתיד הלא כל כך רחוק. עוד נגיע לפערי הדרות האלה בהמשך...

פיט – מרתק לראות את התהליך שעובר על פיט. עושה רושם שהוא הולך ונהיה דומה לדון, אותו הוא מעריץ כל כך – מתגורר בפרברים,יש לו, כביכול, "משפחה אידיאלית", מתגלה כאיש מקצוע מעולה בעבודה ומפתח יחסי שנאה לרוג'ר סטרלינג באופן שמזכיר מאד את היחס של דון כלפיו – בזמנו, דון נקם ברוג'ר שפלרטט עם בטי, כששלח אותו לעלות במדרגות עם קלקול קיבה, וכאן פיט שולח את רוג'ר לפגישת סרק במקום רחוק שמצריכה אותו לקום מוקדם מאד בבוקר. אבל האם פיט הוא באמת "דון החדש"? לא נראה כך, ולו בשל כך שקיים הבדל אחד תהומי ביניהם, והוא אותו גורם חמקמק באישיות שלהם שמניע אותם בחיים האישיים ובעבודה: דון יודע למכור לאנשים מוצרים באמצעות דימויים ופנטסיות כיוון שהוא יודע בדיוק מה הוא היה רוצה להשיג אילו היה בנעליהם. הוא מתקשה להשיג את האושר בחייו הפרטיים והפער בין האומללות של חייו לבין האשליות שהוא מוכר לצרכנים מניע אותו.

פיט, לעומתו, מונע ממקום אחר לגמרי – הוא זקוק נואשות להערכת הזולת, לתשומת לב. הוא רוצה שאנשים שהוא מעריץ, כמו דון, יביעו הערכה כלפי מה שהוא עושה. למעשה, נראה שפיט נמצא במסלול מסוכן בחייו – אין לו מושג כיצד להתמודד עם התינוק החדש (כפי שניתן לראות מההתנהגות שלו ליד התינוק של ג'ואן), חיי הנישואין שלו אינם מאושרים, ובעבודה הוא אמנם מביא הישגים מרשימים אבל אינו זוכה להערכה מהשותפים הבכירים, ולמרות שניתן לחשוב שהוא השיג קידום עם המשרד החדש – בפועל כל מה שהוא קיבל זה את המשרד שאפילו דביל כמו הארי הצליח להשיג, וההבדל המרכזי בין שני המשרדים הוא שעכשיו יש לפיט חלון במשרד. פיט הוא אדם שזקוק לתשומת לב, ואם משהו לא ישתנה ביחס של השותפים כלפיו, הוא עלול בסוף להתפוצץ – וזה לא ייגמר בטוב.

פגי – רואים על פגי שהזוגיות של דון עם מייגן מפריעה לה. האם זה רק בשל הפן המקצועי (העובדה שדון הרבה פחות חד בעבודה כרגע)? או שמא היא פוחדת שמייגן תתפוס את מקומה כאדם הקרוב ביותר לדון? אבל פגי אולי לא מבינה שמייגן לא תבין את דון כמוה, למרות שהוא סיפר למייגן על הסוד הגדול שאותו לא סיפר אפילו לפגי מעולם. היא יודעת שדון ישנא את מסיבת ההפתעה ומנסה להזהיר את מייגן, והיא גם יודעת לזהות כשדון "לא בתוך המשחק". בדומה לפיט, גם פגי זקוקה לתמיכה של דון וכשהוא מסכים עם הלקוח בפגישה שלה היא מתאכזבת במיוחד כיוון שהיא רואה בכך הבעת חוסר אמון אישית שלו בה. פגי מרגישה שהיא עושה את רוב העבודה השחורה במשרד ולא זוכה להערכה מספקת, ואף מוציאה את הכעס באופן ישיר על דון במהלך המסיבה שלו. היא מתנצלת על כך בפניו ביום שאחרי, מניחה שהוא מאוכזב ממנה ולא מבינה שלא ממש אכפת לו. כל מה שמעניין אותו זה לשמוע שמייגן עזבה את המשרד מוקדם ואינה נראית מרוצה.

רוג'ר – מרתק לראות עד כמה נואש ופתטי המצב שלו. הוא מציץ לפיט ביומן כדי שיוכל לזמן את עצמו לפגישות העבודה שלו ולעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – ה"סמול טוק" שמכין את הקרקע לביזנס עצמו (במובן מסוים, רוג'ר מודה בכך בחולשה שלו לייצר את אותו ביזנס), מתקשה לעמוד בפני הלחץ של פיט לקבל את המשרד שלו ונאלץ לשלם להארי לא מעט כסף כדי לפתור את המשבר ולהרגיע את פיט, נראה שמערכת היחסים שלו עם ג'יין הצעירה רעועה ומאופיינת בבוז הדדי, ולמעשה, הוא ממשיך לתפקד על תקן של קישוט במשרד שלו.

ג'ואן – הלידה של התינוק אמנם שינתה את חייה במובן זה שהיא מקדישה את מיטב זמנה לטיפול בו, אבל לאורך הפרק ברור שמה שמניע אותה זה משהו אחר לגמרי – היא רוצה לחזור למשרד ולהיות דומיננטית, זו שכולם צריכים אותה ופשוט לא מסוגלים בלעדיה, והיא מרגישה חייבת להגיע למשרד ולהזכיר לכולם מי הבוסית האמיתית. כשהיא מגיעה היא מגלה, להפתעתה, שיש מזכירות אחרות שהחליפו אותה, והמחשבה על כך כמעט מעבירה אותה על דעתה. רק הפגישה את ליין פרייס מרגיעה אותה קצת, והיא מבינה שאין לה באמת תחליף. יהיה מעניין לראות מה יקרה אתה במהלך העונה.

ליין – יפה לראות את היחס שלו לג'ואן. בניגוד ליתר השותפים המרוכזים בעצמם שלא מבינים מה עובר על ג'ואן, הוא יודע למצוא את המלים הנכונות לומר לה ולתת לה תחושה שהיא נאהבת ורצויה. דווקא הבריטי, זה שאמור להיות ה"קריר" לעומת האמריקאים מתגלה כאמפאטי והרגיש מכולם.
 

הסיפור עם הארנק נראה מעט מוזר ותלוש, אבל לא כן הוא – ראינו כבר בעונה הקודמת שליין מאד לא מרוצה במערכת היחסים הזוגית שלו ומחפש בכוח ריגושים. עושה רושם שהוא נמשך לנשים שמשתמשות במיניות שלהן – האישה מהצד השני של הקו נשמעה כמו "נערת טלפון", ונראה שהרעיון הזה, כמו גם הקול שלה, "מדליק" אותו. העובדה שהוא מתלהב מאישה שאותה לא פגש מעולם על סמך תמונה וקול בלבד מלמד אותנו עד כמה נואש מצבו – ליין מחפש כל דרך כדי לייצר לעצמו ריגוש בחייו. במצבו הנוכחי אפילו אישה כזו יכולה לספק לו ריגוש כזה. הגילוי בהמשך על כך שדווקא בן הזוג שלה הגיע לקחת את הארנק ונראה כמו אדם די עלוב היווה סטירת לחי מהדהדת לליין. מעניין גם היה לראות את פערי התרבות בין האמריקאים לבריטים – ליין מסרב בנימוס לקבל כסף כלשהו עבור איתור הארנק והשמירה עליו והבחור דוחף לו את הכסף לכיס ומסביר לו ש"אצלנו עושים את זה ככה".

 Photo:AMC/www.facebook.com/MadMen

למעשה, נראה שבפרק היו שתי תמות מרכזיות  – האחת, אנשים שזקוקים לתשומת לב ועושים מהלכים במטרה "להראות נוכחות": מייגן מפתה את דון לשכב איתה כשהיא במדי חדרנית כדי להרגיע את המתיחות ביניהם, פיט דורש את המשרד של רוג'ר כדי להראות ליתר השותפים מי באמת מספק את הסחורה במשרד, ג'ואן עורכת ביקור במשרד כדי להזכיר לבוסים שלה שהיא קיימת ושאין לה תחליף, פגי מטיחה בדון את הדברים הקשים במסיבה ורוג'ר דוחף את עצמו לפגישות של פיט כדי להרגיש כמי שמשפיע על הביזנס.

התמה השנייה היא, כמובן, פערי הדורות וחילופי הדורות – זה מתחיל עם הסצנה הסמלית שבה המתחרים של דון וחבריו שופכים מים מהחלון על השחורים וזה הופך לאסון יחסי ציבור מבחינתם (רק לפני מספר שנים, לא רק שזה היה עובר בשקט, הם גם היו נחשבים גיבורים), נמשך עם הגילויים על כך שהשותפים הבכירים – כולל דון, לפחות בתקופה הזו - כבר בעצם לא תורמים כמעט דבר למשרד, ומי שעושים את עיקר העבודה הם פגי ופיט, אנשי הדור הצעיר, ומגיע לשיא בסיקוונס של מסיבת ההפתעה – די לראות את המבטים ההמומים של דון וחבריו למראה ההרכב האתני המגוון של באי המסיבה, וכמובן, שיא השיאים עם השיר של מייגן (ששם הפרק מתכתב אתו) שמשקף באופן יפה כל כך את פערי הדורות ואת רוח התקופה – היא שרה באופן משוחרר ומבלי להסס להשתמש במיניות שלה במטרה שהקהל ייהנה, בעוד שדון יושב על הכסא, אמנם מעט מחורמן וסקרן אבל בעיקר נבוך ומתקשה להבין מה רואות עיניו. בכך עושה דון את המעבר הסופי מהקבוצה של ה"צעירים" (בזכות המוח היצירתי והמחשבה הרעננה שלו) לקבוצה של ה"מבוגרים", אלה שלא מצליחים להשלים עם השינויים הדרמטיים בחברה האמריקאית שקורים עבורם מהר מדי ובאופן בוטה מדי.

סצנת הסיום של הפרק מתכתבת עם סצנת הפתיחה שלו ומשקפת במדויק את השינוי הגדול שמתחולל בחברה בארה"ב – ה"תעלול" שהוגים השותפים שנועד לסנוט במתחרים שלהם חוזר אליהם כבומרנג. עכשיו הם צריכים להתמודד עם עשרות מועמדים פוטנציאליים לעבודה שצבע עורם שחור. אם לפני כמה שנים הם היו פשוט בועטים אותם החוצה מהמשרד, הם מבינים עכשיו שמהלך כזה יהיה הרה אסון עבור המשרד וצריכים פתרון יצירתי כדי להתמודד עם העניין. ליין פרייס מגלה תושייה רבה, ומצליח להקטין את ה"נזק", אבל לא המועמדים השחורים הספציפיים הם הבעיה של המשרד, אלא יש כאן בעיה מובנית הרבה יותר גדולה – השותפים המנותקים פשוט לא מפנימים שהחברה שסביבם היא כבר לא מה שהייתה, ושהם חייבים לקחת את עצמם בידיים, אחרת ימצאו את עצמם מחוסרי עבודה.