הממיר 13/3/12

10 אימפריית הטיילת עונה 2 פרק 8

נער המעלית שורק בזמן שנאקי עולה במעלית בדרך אל משרדו, מעיר על טיבו של קרב האגרוף הגדול שטרם התרחש. בכי של תינוק נשמע בזמן שנאקי יוצא מהמעלית אל המבואה, מסדר את כובעו באמצעות יד שלמה וצחה, מביט בפליאה בערב רב של אנשים זרים שבוהים בו. הם נראים כאילו כל תקוותיהם תלויות בו, איש ואיש ותקוותו. על מושבו המרופד של אחד הכיסאות מונחת כפפת עור משומשת. נאקי נכנס אל המשרד שלו ורואה ילד יושב בכיסאו. הילד מרים את ידיו הימנית והיא פגועה, כמו זו של נאקי במציאות, פצע עגול ומדמם במרכזה. "אבא אוכל קודם", נאקי אומר לו, כשלפתע תופס את מבטו משהו לרגלי השולחן, בחזיתו, על השטיח, אייל שנורה שוכב גוסס, נוהם, עוד מנסה להיאבק ולהתרומם, ללא הועיל. כשנאקי מרים את מבטו, הילד מכוון אליו רובה צייד. הוא יורה. להמשך הביקורת של יאדו בקפה + טלוויזיה.



9 עקרות בית נואשות עונה 8 פרק 15

אורסון מתגלה בפרק כאידיוט אמיתי. הוא יכול לנסוע עם ברי לחופשה שחלם עליה, יכול לספר לה שפשוט ברגע של כעס כלפיה זרק את הכובע. במקום זה הוא נוסע עם האשה שהוא מוכן לעשות הכול למענה לדירה שהוא יודע שתרשיע אותו, ומקווה שיהיה טוב...טוב, שכל אף פעם לא היה הצד החזק שלו. גבי מכפרת על התנהגותה בפרק הקודם, והשיחה בינה לבין רוי העלתה דמעות בעיני. המסר שלו על כך שהסעד לאדם אהוב הוא גם משהו מספק מאוד נכון בעיני. בעולם השטחי של עקרות בית נואשות טוב שיש גם מסרים כאלה שמסתתרים. אבל הדבר שהכי הבהיל אותי הפרק היה מייק ומלחמתו בדון קורליאונה. הוא זרק אותו החוצה בבעיטה, כי מייק בכ"ז גבר גבר, אבל עדיין, אנשים מהסוג הזה באמת מתכוונים לכך שהם אומרים שאם רוצים להיפטר מהם צריך להרוג אותם. פרק מצוין. מהסוג שאחריו מיד רוצים להגיע אל הפרק הבא. (זלפה)
 

8.5 צייד עירוני פרקים 1,2
אחרי שקיבלתי על הסדרה המלצות מכל עבר, ואחרי שראיתי שהיא מככבת בראש רוב רשימות הצפייה של אתרי הורדה וצפייה ישרים של סדרות מהמזרח, הייתי די סקרנית לצפות בה בעצמי ולראות האם גם אני אשבה בקסמה. אני מודה שהפרק הראשון לא הכי הרשים אותי, אולי כי כבר ידעתי מה הולך לקרות, ואולי בגלל שלדעתי הוא היה עשוי באופן גדוש מדי, כך שהיה נראה לי שהמעברים בין תקופה לתקופה ובין עניין לעניין נעשים בחדות רבה מדי, ואין יותר מדי (או בכלל) דמויות שאפשר להזדהות עמן. וגם אם כבר יש איזו דמות שהיה אפשר אולי לפתח כלפיה איזשהו רגש חיובי, היא נהרגת שתי דקות אחר כך. ג'ין פיו היה נראה לי איש אכזר עוד לפני שהוא חטף את בן חברו כדי להשתמש בו ככלי הנקמה שלו, כך שגם לא יכולתי לראות במעשה הבגידה של הפוליטיקאים בשלוחיהם את מה שכביכול הפך אותו מהאדם שהוא היה לאיש הקר והאכזר שהוא היום, ולא יכולתי להרגיש שותפה לרצון המובן שלו לנקום שלא לדבר על להבין את הדרך האכזרית שבה הוא מנסה ליישם את נקמתו. הפרק השני שבו יון סונג מגיע לקוריאה עם תכנית שעדיין לא מוסברת לצופים כבר היה עניין אחר לחלוטין ואני מודה שנהניתי בו מכל רגע, הומור, דמויות כמו קים נה נה והתובע שקל להזדהות אתן והמתח המרחף מעל בשאלה עד כמה יון סונג הוא באמת בן דמותו של מי שגידל אותו ועד כמה יש בו משלו, גורמים לי כבר לחכות בציפייה לפרק הבא. (אורלי)
 

8 גדולה מהחיים עונה 2 פרק 2 (השלמה מהשבוע שעבר)
אז השבוע החזירו לנו את דב, בתיק שמדבר על זהות. הלקוח של ג'יין חווה פוגה ושכח מחייו למשך 9 שנים. עכשיו הוא חזר והוא רוצה אותם בחזרה. ג'יין, שכבר חשבנו שהתגברה על זה שהיא כבר לא דב, נזכרת שיש לדב יום הולדת ורוצה להיות במפגש שגרייסון מארגן. אני לא יודעת למה מתעקשים להחזיר את הנושא הזה כמעט לנקודת ההתחלה כשנראה היה שהתקדמו בו יפה בסוף העונה שעברה. יש לקוות שהצעד אחורה הזה לא יימשך (ושהפרידה מטוני לא אומרת שג'יין תנסה לחזור לגרייסון, שוב). עלילת המשנה של קים, פרקר וריקי לייק (סוף סוף הופעת אורח מפורסמת שלא עושה שימוש באורח כיותר משחקן) הייתה גישה הרבה יותר מעניינת לאותו נושא. נכון שמקוריות רבה אין כאן, אבל הסיפור היה מעניין יותר. (מורן)
 

8 הומלנד עונה 1 פרק 8
אם חושבים על זה, מתבקש שברודי הוא בכל זאת משת"פ. אחרת אין כל כך מה לעשות עם הדמות שלו, אולי מעבר לכמה פרקים בודדים שבהם הוא היה יכול לעזור ל-CIA לאתר את חברו שלכאורה מת. אבל הוא לא, והוא מסייע לטרוריסטים, והצל שזה מטיל על דמותו של ברודי מוטל גם על הסדרה כולה. כי אם עד כה חשבתי שמדובר בדרמת דמויות מצוינת שמתרחשת על רקע ענייני ביטחון פנימי מרתק, הרי שהטוויסט בסוף הפרק הגיע ממחוזות סדרתם הקודמת של יוצרי הסדרה (שאינם גידי רף) – "24". לא שזו בעיה גדולה מבחינתי, אהבתי מאוד את "24" בימיה הטובים, אבל אני לא בטוח שלשם "הומלנד" רוצה ללכת. אם חושבים על זה, באופן כללי הסדרה היא מעין "24" על כדור הרגעה, עם מקום רב יותר לפסיכולוגיה על חשבון אקשן וטוויסטים בלתי פוסקים. הפסיכולוגיה הזו עדיין קיימת חרף הגילוי של סוף הפרק, למרות שבמידה רבה היא מיירטת את היופי של השיחה בין קארי לברודי בבקתה בפרק הקודם, ומנטרלת נתח גדול מהחמלה שחשתי כלפיו בעקבותיה. הפרקים הבאים יצטרכו להלך על חבל דק כדי לשמור את מה שנבנה עד כה, כולל השיחה הזו, ולא להתמסר לטוויסטים עלילתיים. כמו כן: אשתו של טום ווקר יצאה סתומה. yaddo) מבלוג קפה + טלוויזיה)



6 המפץ הגדול עונה 5 פרק 11

אומרים שרשעים בדרך כלל לא חושבים על עצמם בתור רשעים. בריון מהילדות של ליאונרד מגיע לעיר, כדי לבקש ממנו עזרה באיזה רעיון מגוחך, ובכלל לא עולה בדעתו שליאונרד שונא אותו. רוב הבדיחות היו די שחוקות, ואני לא יכול להגיד שצחקתי יותר מדי, אבל היה נחמד לראות את ליאונרד עומד מולו (כמובן, רגע לפני שהוא בורח...). החצי עם הבנות היה קצת יותר משעשע, כשאיימי וברנדט מבינות שגם פני הייתה סוג של ביריונית. לא קשה במיוחד לדמיין את זה - פני של העונה הראשונה יצאה רק עם ספורטאים טיפשים, ועד כמה שאני זוכר גם הראו את החברות שלה אז, והן היו שונות מאוד מהחברות שלה כיום. אבל בדיוק כמו הבריון של ליאונרד, פני לא הייתה מודעת לזה, אז ביתרת הפרק היא ניסתה לכפר. באופן גרוע, אבל זו המחשבה שחשובה, או משהו כזה... לא נורא, אנחנו עדיין אוהבים אותה. (דורון ז)
 

5 בוס עונה 1 פרק 7
אני צופה ב"בוס" החל מתחילתה, ולמרות שמדובר בסדרה מעניינת למדי, לטעמי הסדרה הזאת היא בינונית למדי, ולעולם לא תגיע לגדולה אמיתית. ואני חייב גם להתוודות – אני לא כזה מעריץ של קלסי גרמר. נכון, הוא לא שחקן גרוע, בלשון המעטה, אבל גם לא כזה גדול כפי שעושים ממנו. סתם שחקן די טוב, שלעתים קרובות מדי מעצבן אותי עם המניירות שלו. הפרק הזה היווה את נקודת השיא של העונה – כל כך הרבה דברים קרו ולכאורה כל מה שנבנה בפרקים האחרונים התפוצץ בפרק הזה. אבל דווקא הרגעים הגדולים של הפרק הזה משקפים נאמנה את חולשותיה הבולטות של הסדרה.
 

אין דוגמא טובה יותר מאשר הטוויסט הגדול של הפרק ושל הסדרה כולה – קיין מוכר את בתו בנזיד עדשים כשהוא שולח את המשטרה למבצע איתור סמים בקליניקה שלו ואז "משתף בדמעות" את תושבי שיקגו מול מצלמות הטלוויזיה בקושי הנפשי שהיה לו להגיע להחלטה הזו, אך הגיע למסקנה ש"האמת חשובה יותר מהמשפחה". לכאורה, רגע מבריק וגאוני – הטוויסט באמת לא היה צפוי, וזה אכן מתקבל על הדעת שמהלך כזה יסיח את דעת התקשורת והקהל ממחדליו העצומים של קיין בפרשת החומרים המסרטנים. אבל כאן גם טמונה הבעיה הגדולה – היעדר הסימפטיה שלי לדמות הזאת, כמו גם ליתר הדמויות בסדרה. הקשר שלו עם בתו היה העניין היחיד שעוד איכשהו הציג את קיין באור סימפטי. הבגידה הגדולה הזו מרסקת לחתיכות כל טיפה של סימפטיה שעוד נותרה כלפי הדמות הזאת, ועם כל הכבוד – בלי הזדהות עם הגיבור או לפחות עם דמות דומיננטית אחרת, קשה לקהל להישאב באמת לסדרה ולמצוא בה גדולה. יתרה מכך, המהלך עצמו מעורר שאלה קשה אחרת – הרי אמה השיגה לאביה את התרופות באופן לא הכי חוקי, ויש לה כל סיבה בעולם להלשין עליו. קשה לקבל תסריט שבו היא שומרת על אביה אחרי מה שעשה לה, בפרט לאור ההיסטוריה שלהם, כפי שהוצגה לנו.
 

אשר לשאר הפרק – קצת קשה להתלהב מהמהלכים הפוליטים של קיין כשכל יריביו מצטיירים כמו אידיוטים גמורים, ולא כמו פוליטיקאים משופשפים וערמומיים. אם את השטות שעשתה קיטי שמיהרה להדליף לזייצ'ק על "מחשבות הפרישה" של קיין עוד ניתן לזקוף להורמונים המשתוללים בעקבות הגילוי על ההריון (מישהו באמת לא ראה את זה מגיע?), את הטיפשות של זייצ'ק ובעיקר של רוס (שמנסה לגייס את עזרא סטון. באמת חשבת שהאיש הכי לויאלי ביקום לא יספר את זה לבוס שלו??) כבר באמת קשה להסביר. הדמות היחידה שעוד מעוררת הערכה היא זו של מרדית', וקוני נילסון פשוט חורכת את המסך . אשר לקיטי – זה הפרק הראשון שבו היא לא נראתה כמו קריקטורה אלא כדמות של ממש שאפשר להבין את המניעים שלה, אבל עדיין התקשיתי להתחבר אליה. ובאמת שאין שם אף דמות שעושה לי כצופה חשק לעודד אותה, וזה אומר הכל. ועוד משהו - הנאומים הפסבדו-שייקספיריים והפומפוזיים עד כדי גיחוך של קיין (ושל דמויות אחרות) בכל הזדמנות כבר יצאו לי לגמרי מהאף. חבל, לפרק הזה היה פוטנציאל טוב שלא ממש התממש. עושה רושם שזהו סיפורה של הסדרה הזאת באופן כללי. (איתן גשם)
 

3 ארץ נהדרת עונה 9 פרק 7
בתקופה האחרונה נוהגים יוצרי וכותבי ארץ נהדרת להתפאר בראיונות עיתונאיים בכך שהם עצמאיים לחלוטין בעבודתם ואינם מקבלים שוב "תכתיבים מגבוה" מאנשי הזכיינית רבת העוצמה קשת. השבוע נזדמנה לה הזדמנות מצוינת לבחון את התיאוריה הזו בעקבות התפוצצות פרשת התרופות הפסיכיאטריות בהאח הגדול בכתבה ענקית בידיעות אחרונות. נו, אז ניתן היה לצפות מ"הכותבים העצמאיים" של "נהדרת" להכניס כמה עקיצות על חשבון תכנית הדגל של הזכיינית שהם עצמם לא מסתירים את סלידתם ממנה. והנה, למרות שהפרשה הסעירה את המדינה במהלך השבוע החולף לא זכו הצופים להתייחסות ישירה לפרשה במהלך התכנית. מה הם כן זכו לקבל? התייחסות עקיפה במסגרת מערכון לא קשור שבו לעגו לאחת הדמויות שמנסה לתרץ את התנהגותה בכך ש"נתנו לי תרופות פסיכיאטריות" (עקיצה ברורה לכיוונו של חושף הפרשה, סער שיינפיין) ואייטם בפרק החדשות שבו הציג קיציס את כותרות השבוע אשר הוצגו באופן שבו הכותרות ב"ישראל היום" מוצאות דרכים "יצירתיות" לשבח שוב ושוב את ראש הממשלה - ביקורת מוצדקת וראויה, ואילו הכותרות ב"ידיעות אחרונות" מוצגות באופן שמנסה לתקוף בכוח את "האח הגדול" ללא בושה – "ביקורת" פחדנית ומתחסדת.
 

כאן המקום להבהיר: ידיעות אחרונות מופעל ע"י גורמים בעל אינטרס עסקי שנוגד את האינטרסים העסקיים של קשת, ולכן יש לו לכאורה סיבות טובות לרצות לפגוע ב"ביצת הזהב" של הזכיינית. ואולם, עצם העובדה שקיימת יריבות עסקית, אין בה בכדי לשלול מכך שמדובר בסיפור עיתונאי מצוין שמעורר שאלות נוקבות שצריכות להתברר, ומעוררות תהיות לגבי התנהלות הזכיינית. הבחירה של כותבי "נהדרת" למקד את האש בידיעות אחרונות דווקא מלמדת שכל הדיבורים שלהם על "עצמאות בכתיבה" הן בסה"כ קשקוש יחצ"ני, והתרברבות חסרת בסיס. כי את הפרצוף האמיתי מגלים ברגע האמת, וברגע הזה כותבי "נהדרת" פשוט השתפנו.
 

אשר לתכנית עצמה – היא הייתה חלשה ומאכזבת במיוחד. הפאנל הראשון היה משמים, המערכונים היו חלשים (שתי הבנות שמחפשות חתן מיצו עצמן כבר אחרי מערכון אחד) וכמעט ולא צחקתי במהלך התכנית. אפילו המערכון עם האיראנים שבד"כ מצטיין ברמתו היה חלש מהרגיל, עובדה מאכזבת במיוחד בעקבות המערכון המבריק מהשבוע שעבר ("יום הזיכרון לשושן ולגבורן") שכבר יכול להיכנס לפנתיאון המערכונים הגדולים בטלוויזיה הישראלית. המערכון היחיד שקצת הצחיק היה זה שעסק בברברת על הכדורגל. השילוב של הדמות של גילה אלמגור במערכון היה כל כך חסר פשר ואבסורדי שדווקא הוא הפך אותו למשעשע יותר. המערכון החלש ביותר היה בסיום התכנית – לא זו בלבד שהוא לא היה מצחיק, ולא רק שנמאס כבר לראות את כותבי התכנית משתמשים שוב בירון ברלד כגוש בשר ולא כקומיקאי המוטרף שהוא, אבל זו גם הייתה גניבה בוטה במיוחד מ"זולאנדר" המבריק באמת של בן סטילר. מה קרה? קשה לחשוב על רעיונות מקוריים שם? (איתן גשם)
 

1 אנשים
"אנשים" היא בדרך כלל תכנית פילר בלתי מזיקה (אם מתעלמים מהעובדה שדוחפים אותה לשידור פעמיים באותו הערב כשיכלו לשדר במקומה הרבה דברים אחרים) הכוללת כתבות צבע (או סתם רכילות) על אנשים שהגיעו לכותרות מסיבה זו או אחרת, ולמרות שהיא לא כוס התה שלי, אני מודה שגם אני מצאתי את עצמי בוהה לא פעם בכתבה על אדם זה או אחר. ובכל זאת כשצפיתי בתכנית ביום ראשון שבה נזכרו פתאום ב"קשת" להראות איך השתפרו פלאים חייו של אלירז שדה זוכה העונה השנייה של "האח הגדול" חשבתי לעצמי שכבר הרבה זמן לא ראיתי כתבת תעמולה בוטה ושקופה שכזו. כן אני שמחה בשביל אלירז שזכה ושיפר את גורלו מהלוזר שהוא טוען שהוא היה, אבל יש משהו כל כך מגמתי ומתנשא בכל הכתבה בעיניי. צביעת "האח הגדול" כ"מפעל הפיס" עבור המשתתפים שכולם הצליחו להמשיך בחייהם חוץ מסער שיינפיין הלוזר בהווה כנראה בעיניהם. בלי שום ניסיון להתייחס באמת לטענות שלו. מה לעשות שלא רק שלא השתכנעתי, חשבתי שתכנית שמתיימרת להיות עיתונות אם היא לא רוצה לצאת נגד מי שמשלם את שכרה צריכה לפחות להשתדל שלא יראו את החוטים שמפעילים אותה. (אורלי)
 

שולי הממיר
עורך אחראי: אסף רזון
 

פרק מלא הופעות אורח ב"חוק וסדר לוס אנג'לס", הופיעו: טיטוס ווליבר (גלן ב"האשה הטובה", ג'ימי ב"ילדי האנרכיה", וכמובן האיש בשחור ב"אבודים"), ג'ודי לי או'קיף (גרטשן ב"נמלטים" ובעברה קאסידי ברידג'ס ב"נאש ברידג'ס"), מלינדה פייג' המילטון (אנה דרייפר ב"מאד מאן", מאלינדה ב"אהבה גדולה", והנזירה מארי ב"עקרות בית נואשות", ויקטור גארבר (ג'ק בריסטו ב"זהות בדויה") וטאמלין טומיטה (בעבר סגנית המפקדת המקורית של "בבילון 5" וכיום אמא של מייק צ'אנג ב"גלי".
 

ב"מחסן 13" הופיעו קייט מאלגרו (קפטן ג'יינווי ב"וויאג'ר"), אשלי ויליאמס (ויקטוריה ב"איך פגשתי את אימא", אליסה ב"האף"), אנטוני מייקל הול ("הצד האפל" וכמובן לפני שנים "מועדון ארוחת הבוקר") ואלסנדרה טורסאני (זואי ב"קאפריקה").
 

ב"האנטומיה של גריי" הפליאו בליהוק והביאו את ניה ורדאלוס ("החתונה היוונית שלי") עם פרי גילפין (רוז ב"פרייז'ר") כזוג אחיות עם המון המון משקעים משפחתיים (והשתלת כבד שכמעט ולא מתבצעת בגללם).
 

מסביב לממיר
 

פראן דרשר, האשה והמבטא, מנסה את סירי, טכנולוגיית העל לזיהוי קולי תוצרת אפל:

ראיון מרתק עם דייויד צ'ייס, יוצר הסופרנוס שמדבר על מת'יו ויינר (יוצר "מד דמן" שעבד ככותב בסדרה שלו), על תהליך היצירה והכתיבה של הסדרה, על הפרק האחרון שלה ועוד.

מה יהיה לנו השבוע?

13-20 במרץ
 

ביום רביעי: איך להצליח באמריקה מסתיימת (yes Oh)
ביום חמישי: מבוקש (yes אקשן)
ביום ראשון הבא: לואי (yes Oh)
ביום שלישי הבא: Touch (|rlm|yes אקשן), משועמם מסתיימת (yes Oh)

יומיות:
חדש: הכל לטובה, החל מיום שלישי הבא (HOT קומדי סנטרל)
ש"ח: קוגר טאון 2, החל מיום שלישי (HOT3)
ש"ח: מקום טוב באמצע 1-2, החל מיום ראשון (HOT3)

הכל לטובה (Happy Endings)
קומדיה. הזוג המושלם דייב ואלכס היו הדבק שהחזיק את המעגל החברתי שלהם מאוחד. החתונה שלהם הייתה אמורה להיות היום המאושר בחייהם ובחיי חבריהם המשותפים, עד שאלכס זנחה את דייב בעיצומו של האירוע. כעת, הפרידה שלהם משנה את כל החוקים, ומשאירה במצב מביך את החבורה. האם לקבוצה יש את מה שצריך כדי להישאר ביחד, או שהם צריכים לבחור באיזה צד הם? כשהם מחליטים על הפסקת אש, איכשהו, צעד אחרי צעד, החברים מבינים איך להמשיך הלאה, אפילו שהמרכז שלהם התפצל, אבל זה לא הולך להיות קל בהמשך הדרך. עם אלישה קאת'ברט ("24"), אלייזה קופ ("סקראבס"). של יוצרי "משפחה בהפרעה". עמוד סדרה
 

Touch
מסתורין. מרטין מגדל לבדו את בנו ג'ייק בן ה- 11, האוטיסט והאילם, ורדוף בתחושות אשם על כך שאינו מצליח ליצור עימו קשר. ג'ייק אובססיבי לגבי מספרים וטלפונים ניידים – הוא רושם שורות בלתי נגמרות של ספרות במחברת שלו, ומסדר את הטלפונים שלו בדרכים שונות. כשמרטין פוגש את ארתור, פרופסור ומומחה לילדים שיש להם יכולות מיוחדות בכל הקשור למספרים, מסתבר שג'ייק לא רק שכן מסוגל לתקשר, בדרכו שלו, אך גם יכול לצפות את העתיד. עם קיפר סאתרלנד, דני גלובר.
 

לואי (Louie)
קומדיה. הקומיקאי לואי סי קיי מגלם בסדרה גרסה בדיונית של עצמו, כקומיקאי שהתגרש לאחרונה ומגדל את שתי בנותיו. כל פרק מורכב מסיפור עלילתי וממופע סטנד אפ שמורכב מחומר מקורי של הקומיקאי. שחקנים אורחים (לרוב בתפקיד עצמם או גירסאות מוגזמות של עצמם) מגיעים לסדרה כמעט בכל פרק, כולל כריס רוק, ריקי ג'רוויז, ג'ואן ריברס, מת'יו ברודריק ומיטב הקומיקאים האמריקאים. הסדרה חודשה לעונה שנייה ושלישית. עמוד סדרה
 

מבוקש (Person Of Interest)
מתח. מר פינץ', מיליארדר מסתורי, פיתח עבור הממשלה תוכנת מחשב מיוחדת שחוזה איומי טרור בניו יורק. התוכנה פותחה במטרה למנוע אסונות נוספים דוגמת ארועי ה- 11 לספטמבר, אך פינץ' גילה שהתוכנה חוזה גם אירועים רבים שאינם קשורים לטרור – אירועי פשיעה אלימים, שנזרקים למאגר מידע נפרד, ונמחקים בכל ערב. פינץ' מבין שפשעים אלימים רבים יכלו להימנע אם ניתן היה להשתמש במידע, והוא יוצר "דלת אחורית" לתוכנה, שמאפשרת לו להיכנס ולהוציא מספרי ביטוח לאומי של אנשים שיהיו מעורבים בפשעים כאלו, למקרה שהם באמת יקרו. יחד עם סוכן CIA לשעבר הוא פועל מחוץ לחוק על מנת לעצור את הפשעים לפני התרחשותם. עם מייקל אמרסון ("אבודים"), ג'ים קאוויזל ("האסיר").

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il