הממיר 14/2/12

10. אימפריית הטיילת, עונה 2 פרק 4
אללי, בכל חייה הקצרים לא סיפקה הסדרה הזו כל כך הרבה דרמה דחוסה ומהפכת קרביים כשם שעשתה הפעם. כל סיפורי האלכוהול וההברחות והפיצוצים הם כאין וכאפס לעומת האופן השלם והיפה והעגול שבו הדמויות מוצגות לנו. כל רגע שריצ'רד הארו נמצא על המסך הוא עבורי כאב לב סמיך ואיכותי, וכל דבר חדש שאנחנו לומדים עליו הוא תשורה.

הפרק הזה בהתאם חנק היטב את גרוני. סצנת הציור והסיפור שלו על האופן שבו איבד את היכולת לאהוב את אחותו, העמידו באור חדש – או אולי 'חושך חדש' יהיה מתאים יותר – את השאלה ששאל את ג'ימי לא מזמן, "איך זה כשיש לך הכול?", כמו גם את האבחנה שאמר למרגרט: "הוא אוהב אותך". היכולת לאהוב היא הכול, ולריצ'רד הארו אין הרבה יותר מכלום. באופן סמלי גם נחשף בפנינו פרצופו האמיתי, הפעור, החצי שתמיד מוסתר על ידי מסכה. בפנינו ובפני אנג'לה, שלא נרתעה ממנו כהוא זה. היא כבר רגילה. יש אהבה ויש את כל הדברים האחרים, בהם העובדה שג'ימי לא מספר לה דבר.

פרצופים מחולקים שלטו בפרק הזה. ריצ'רד הוא אחד, הסוכן של ואן אלדן נכווה בחצי מפניו מהפיצוץ, וכמובן היה הקומודור שחטף שבץ שמשתק את חלקו הימני של גופו, מונע ממנו לדבר. העניין הזה – שוב, מעבר לענייני הפוליטיקה שמצד עצמם מעניינים מאוד גם הם – סיפק לנו את הרגע המטלטל והמופלא ביותר בפרק. לא הצלחתי להבין איך זה שגיליאן עדיין מתייחסת אל הקומודור במה שנראה כחיבה, האופן שבו היא נתלית בו בשביל העתיד תוך שהיא כאילו מוחקת את העבר. גם עכשיו אני עדיין לא לגמרי מבין מדוע היא לא ניסתה לנווט את ג'ימי בחזרה אל נאקי במקום אל הזקן הדוחה הזה, אבל זה מה שהיא בחרה, והיא עשתה זאת מכל הלב: בתחילת הפרק היא רוקדת מולו בסצנת פיתוי שנלקחה מהמופע שלה. אבל כמובן שזה רחוק מלהיות פשוט. עד סוף הפרק היא מכה אותו, זקן חסר ישע שנתון לרחמיה. לא רק פני הקומודור חצויים, אלא גם של גיליאן.

כל זה התגלם בסצנה האחרונה הזו. היא סועדת ומאכילה אותו, דואגת לו. אתה חייב לאכול, לואיס. אתה זוכר איך נפגשנו? "נפגשנו". אנחנו עצמנו יודעים איך הם "נפגשו", נאקי הביא אותה אליו לבקשתו, ילדה בת 13 שהוא אפילו לא שאל לשמה, והקומודור הבזוי אנס אותה. אבל היא, באותה ארשת רומנטית-נוסטלגית, מספרת לו שלעולם לא תשכח את החיוך שלו, כזה שהיא רואה אצל ג'ימי לפעמים. היא מסתכלת על בנה ורואה את אביו. היא נזכרת איך הקומודור הערה לתוכה יין, היא מעולם לא חשה כזה דבר, כמה מקסים. היא שכבה למטה והוא העלה אותה אל הקומה העליונה, למיטה שלו, והיא נרדמה וחלמה על גלים.

וכאן זה משתבש, כאן הזיכרון האיום סוף סוף הזה מרים את ראשו האמיתי, את פרצופו המכוער. שום רומנטיקה ושום נוסטלגיה, אלא סיוט שעד היום מעיר אותה בלילות. מסכן הבן שלה, שהיא רואה בו לפעמים את פני אביו השפל כאשר הוא מחייך. היא הרגישה פתאום שהיא נמחצת, בלי יכולת לנשום, וככה גם אני הרגשתי בזמן ששמעתי אותה מספרת את זה. הוא היה מעליה, חופן וממשש, מריח מוויסקי ומטבק, מכסה בידו את פיה. אתה זוכר את הלילה הזה? תענה על השאלה!

עם כל סטירה שהיא הנחיתה על הקומודור, שעוד בזמן דבריה נראה נאבק עם הזיכרון הזה, אשם ומבולבל וחסר ישע, הרגשתי בעצמי מכות בבטן, מבפנים. "אימפריית הטיילת" הולכת ומתממשת לכדי יצירת מופת.  (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

9.5 בוס, עונה 1 פרק 4

פרק מעולה, משורטט וכתוב היטב. הרעיון של טום להתקין מצלמת רשת שתתעד בהסתר את כל מעשיו הניבה את הרגע הטוב ביותר בסדרה עד כה, עת הוא מבין שלא עשה את מה שחשב שעשה. ראינו דבר אחד, כיצד הוא משיב את מנהל הרובע ריקם לטובת מרדית רעייתו, אבל בפועל הוא אישר לו בדיוק את מה שביקש. הגילוי הזה היה גדול. טום יכול להשתמש בביריון הקשיש שלו כדי להרחיק את הרופאה אל מחוזות רחוקים, או כדי לחסל את הסוחר שמספק לו תרופות ומזכיר את שמו של עזרא סטון בפני הבלשים, אבל הוא לא יכול לנטרל את עצמו.

מרדית אוספת חלק אחר חלק מהפאזל ונראה שכבר מתחילה להבין את טיב העניין שטום מתמודד עמו, אם כי ודאי לא יודעת שמדובר במחלה סופנית, הגם שבאוזני אביה, ראש העיר לשעבר ראטלדג', היא מצהירה שאינה יודעת מה עובר עליו. גם היא סיפקה רגע נהדר כאשר התרפקה על אביה ועל מורשתו, שזוהמה על ידי טום מול המצלמות. מה אכפת לו, ראטלדג' לא יכול להגן על עצמו. חשבתי שאולי מרדית' היא זו שסיפקה לסם מילר את המסמך שמפליל את טום בידיעה על הקרקע המזוהמת, הכול כדי להוריד את משא האשמה מעל אביה, או לפחות לחלק אותו שווה בשווה. אבל זה לא מאוד הגיוני, היא לא יודעת שטום עומד למות תוך שנים ספורות ומהלך כזה מצדה יפגע גם בה. בכל זאת, מדובר באישה שהתכחשה לבתה במשך שנים כדי לשמור על מעמדם.

אהבתי שהטיחה בטום שלהבא ייתן לה התרעה לפני שהוא מכפיש את שם אביה, ורגע אחרי כן החמיאה לו על העניבה שהגיעה מהמלתחה של האב. מרדית' גם אחראית לרגע נהדר נוסף שממחיש את מידת המחויבות שלה לבעלה בנפרד, עת איימה כמלכת קרח על קיטי לבל תסיר את נאמנותה מטום, אחרת תיקבר איתו כשפחה עם פרעה. בקיצור, כנראה שהיא לא מדליפת המסמך. קוני נילסן אדירה, כדאי לציין.

אופציה אחרת היא אולי המטפלת של ראטלדג'. בתחילת הפרק טום שאל אותה לפשר המסמכים הישנים שהיו מונחים על השולחן לצד ראטלדג' המשותק. הוא אוהב שהיא מקריאה לו דברים מהתקופה היפה של חייו. אבל לא נראה לי. זהו כנראה מישהו מעט יותר הגיוני, כמו קולן, המושל הנוכחי שנזרק אל הכלבים. בינתיים כל הסיפור הזה עם הקרקע המזוהמת נראה כמו נלקח מעדות הארין ברוקוביץ. קצת מוזר שלאורך כל הזמן הזה נסתרה מעיני הציבור העובדה שילדי שכונה שלמה לוקים במחלות קשות, אבל מה אנחנו יודעים בעצם, אולי זה קורה כל שני וחמישי. די להסתכל על התחלואה הסרטנית הגבוהה בנפת חיפה ביחס לשאר אוכלוסיית ישראל.

טום שוב נפגש עם בתו אמה, הפעם ביוזמתה ובאריבתה, וזה היה יפה גם הפעם, אבל עד כמה שהרגעים ביניהם מהווים חלק רגשי מהותי בסדרה כרגע, השחקנית המגלמת אותה היא באופן משמעותי החוליה החלשה בסדרה. היא אולי יפה מאוד אבל איומה במלאכתה, ואני לא מצליח להבין את פשר המבטא הביזארי שלה ביחס להוריה, לא נראה שהיא אפילו מתאמצת להסתיר אותו (קוראים לה האנה וור והיא אכן בריטית). איזה ליהוק אומלל.

ביקורו של זייג'ק אצל המצביעים הפוטנציאליים תרם אף הוא לחוזקו של הפרק. השיחה שלו עם החוואי המסכן – שביטא בעיה מאוד אמיתית ומאוד כואבת בקרב חקלאי ארה"ב, אגב – הייתה התגלמות הרומנטיקה הפוליטית שארון סורקין כל כך אוהב, והציגה את זייג'ק באור מאוד מחמיא. הוא אמנם בוגד באשתו בקביעות, אבל כנבחר הציבור הוא בהחלט ילד פלא.  (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

9.5. חסרי בושה, עונה 2 פרק 4

כמה הולם שם הפרק הזה ("בלאגן נפלא"), הן לסדרה כולה והן לפרק המסוים הזה, שהיה אדיר בעיניי. זה מושג שניתן להחיל כמעט על כל אחד מהאחים גאלגר, ובראשם כרגע פיונה. מכמיר לב לראות אותה עושה את כל הבחירות האומללות האלה, כמו אביה הנאלח בורחת מפני רודפיה ומשתופפת מתחת לשולחן. ידענו שהיא אהבה את סטיב, אבל מסתבר שהיא ממש קורסת לאטה בלעדיו, נאלצת מדי פעם להיכנס לשירותים כדי להתקשר אליו או סתם להתייפח.

גם ליפ שבור לב, בלי התייפחות אבל עם משימה. הניסיונות שלו להפריד בין קארן לג'ודי – איש שמסתמן כטוב לב ונקי כפיים, לשם שינוי בשכונה שלהם, הגם שמעט חופשי מדי עם גופו – גרמו לליפ לעשות כמה דברים רחוקים מאוד ממוסריות. הוא יוצא מגדרו כדי לעשות את הדבר הלא נכון, אבל בשום שלב לא טורח להגיד לה את האמת, שהוא אוהב אותה ורוצה אותה באמת. למעשה, נראה שהוא אפילו לא מודה בכך בפני עצמו. אחרי הניסיון לסרסר במנדי, שכשל כאשר נתקלה בסירובו של ג'ודי, יהיה לו קשה בהרבה להגיע אל קארן, שעכשיו גם מתברר שהיא בהיריון ממנו. מצד שני, היא שכבה עם אבא שלו, מעשה לא פחות מזעזע.

אפרופו אבא שלו, פרנק עצמו הגיע לשפל המדרגה בפרק שעבר כאשר מנע מבאטר-פייס את האיבר שהיה מציל את חייה. אבל שום מעשה נפשע אינו זוכה לעונש – הפעם כוח עליון, אם אפשר לקרוא כך למטוס שמשיר חלקים אל הקרקע, סיפק לו בדיוק את מה שהיה צריך. וזה על רגל אחת ההבדל בין עלילת באטר-פייס לעלילת שילה. פרנק גם ככה רחוק מלהיות דמות אהובה עלי, אבל מה שעשה לחולת הלב המסכנה היה בחירה יצירתית גרועה שוודאי ניסתה להיות קומית-איכשהו, אבל בפועל הגבירה בענק את האנטגוניזם שלי – ואני מניח שגם של אחרים – כלפי פרנק. לסיומת הוא גם גנב את קופת הצדקה מהכנסייה, כמה חמוד.

במקרה של שילה בפרק הנוכחי הוא עושה מעל ומעבר כדי למנוע ממנה לצאת אל העולם. מעשים נקלים ואיומים, אבל שאינם כרוכים עדיין בהריגת אדם בכוונה תחילה. במקרה הזה הסיפור אכן היה קומי והפאנץ' ליין באמת מצחיק ומפתיע, לא מעט בזכות משחקה המעולה של ג'ואן קיוזק כשילה. לדידי פרנק הוא הגאלגר היחיד בסדרה שלא מצליח להלך על הקו העדין שבין דוחה לאהוב, ואחרי מעשיו בפרק הקודם גם לא סביר שזה ישתנה. רק בלאגן, בלי נפלא.  (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).
 

8. הומלנד – עונה 1 פרק 4

פרק טוב אך שגרתי שעמד רובו ככולו בסימן החמצה ופספוס. קרי מרגישה שהיא מפספסת משהו בחקירה של ברודי, במיוחד עכשיו כשהיא נאלצת לבטל את המעקב ולהוציא את המצלמות, וכשאנו צופים בה בודקת במוסך ואוחזת בידיה את השטיח האדום, אנו יודעים שהיא אכן מפספסת את מה שנמצא ממש בידיים שלה. גם המעקב אחר המרצה החשוד הוביל לפספוס, אבל אני מודה שהקטע עם הדגל היה מגניב בעיניי. כמי שאוהבת קטעים שבהם לא ידוע האם מי שמדבר מודע למה שקורה סביבו או שהוא אומר את הדברים בתום לב, אהבתי מאוד את השיחה בין ברודי למייק חברו. "תודה לך שהשגחת על אשתי בזמן שלא הייתי פה" – "זה בסדר, אני מאמין שהיית עושה בדיוק אותו הדבר" "לא, אני לא חושב שהייתי עושה אותו הדבר..."  גם העלילה הזו שעסקה בשאלה האם ברודי יגלה או כבר גילה על מערכת היחסים של מייק ואשתו הסתיימה ללא פיצוץ (אלא אם כן מחשיבים כפיצוץ את הירייה בצבי, אבל בעיניי זה יותר סוג של הסחה מהדבר העיקרי) ובלא גילוי. 

אבל לא הכול עבר על יד הפרק, בסופו זכינו למפגש לא מתוכנן בין קרי וברודי מושא חקירתה, שאם הייתי רואה אותו בסדרה אחרת הייתי חושבת שהמפגש הזה היה יכול להיות תחילתה של ידידות מופלאה, אבל כרגע נראה שהוא רק בא לשקף לנו את עובדת המשותף לשתי הדמויות ותחושת האאוטסיידריות של שתיהן, כמו גם אולי להצדיק את דבריו של סול לקרי, שתחושת ההחמצה שלה נובעת בעיקר מגעגועים למושא החקירה שהיא התרגלה אליו.  (אורלי)

7. המפץ הגדול עונה 5 פרק 7
ליאונרד מתחיל עם בחורה בחנות הקומיקס, או בעצם, היא מתחילה איתו. היא חנונית, אבל חנונית מגניבה כזו, והיא ממש נראית מתאימה לו. קשה להודות, אבל הרבה יותר מאשר פני. ואז מגיע החלק שמתקרב באופן מסוכן להרס הדמות של ליאונרד - הוא מתמזמז איתה, וכמעט שוכב איתה, למרות שהוא עדיין בקשר עם פריאה. הוא אפילו מנסה לשכנע את עצמו שזה בסדר בשיחה עם האקסית שלו... הוא אמנם עוצר לפני שהוא הולך עד הסוף, אבל זה לא הופך אותו לפחות שמוק, ודי הגיע לו לגלות בסוף שפריאה בגדה בו. ברצינות, עוד כמה פרקים כאלה, ואני אפסיק לקוות שהוא יחזור לפני, כי בכנות, מגיע לה יותר טוב ממנו.

בסיפור המשני (שהיה הרבה יותר מוצלח מהראשי), החבר'ה מפחידים את שלדון, והוא מבלה את הפרק בניסיונות כושלים להחזיר להם. מצחיק לראות אותם מסובבים כל מתיחה בחזרה עליו, חוץ מאת האחרונה - שהפתיעה גם אותי, ובאה בתזמון מושלם. (דורון ז).

7. ארץ נהדרת

ארץ נהדרת חזרה לעונה תשיעית עם הררי ציפיות, נוכח המצב הפוליטי-חברתי והכוכבים החדשים, וכרגיל כשיש ציפיות גבוהות המציאות מאכזבת. פרק פתיחה בינוני, פרק שני כושל ורק בפרק השלישי נרשמה סוף סוף עלייה. התייאשנו מלצפות לסאטירה, אבל קיווינו לפחות לקבל את החיקוי הגאוני, את הדמות הבלתי נשכחת וכמובן את הקאץ' פרייז שנוכל לצטט אחד לשני- כי מה זאת עונה של ארץ נהדרת בלי איזה "לא את" אחד רציני.הפרק הרביעי ( ששודר ביום שני האחרון, 13 בפברואר) אמנם לא היה כזה, אבל עשה קצת רושם של צעד בכיוון הנכון.

מערכון הפתיחה והפאנל עם אהוד ברק היו לא רעים, אבל רוב תשומת הלב שלי הלכה לנכונות להשקיע בחיקוי מושלם לדקה אחת: גם אובמה, גם עופר עיני וגם גילה אלמגור (שלמען האמת היתה די מיותרת), עשויים היטב, מבוצעים להפליא ולא אומרים דבר. באותו אופן, החיקוי לטום ואדל שסיים את הקטע היה אמנם מצוין, אבל למעשה לכל הקטע לא היה פאנץ': הוא הסתיים באהוד ברק מתחבא באוהל. נו אז? לא יהיה חדש לומר שההשקעה באיפור ובתלבושות באה על חשבון הכתיבה, אבל דומה שבעונה הזאת נחצו רפים חדשים, ובמדד מי-זה-שם-עושה-את-עיני נרשם מאמץ לא מבוטל, בעוד שמדד הצחוק הפשוט נשאר מיותם רוב הזמן. עם זאת, בפרק הזה רועי בר נתן קיבל לראשונה את הפוקוס שמגיע לו בחיקוי מעולה של תמיר מהאח הגדול במה שהיה סוף סוף רגע של צחוק אמיתי.

המערכון בו יצא יובל סמו לגלם חבדניק בקניון היה צפוי עד שעמום: כל הפאנצ'ים המתבקשים והבדיחות החרושות על הדרת נשים, שנאת ערבים וסחטנות. נראה כאילו ארץ נהדרת יצרו דמות חרדית בשיא הסערה ולא יכלו לוותר עליה גם כשזה הפך לחדשות ישנות. עם זאת, חייבים לציין את סמו שמעונה לעונה הופך למרכזי ומצחיק יותר, בין השאר במערכוני "תגלית". נקודת האור בפרק הזה היתה הפרודיה על דואט הענקים so called של איינשטיין וארצי ששלחה את האחרון לשיר דואטים עם פרס, גלעד שליט והכותל. מערכונים מוזיקליים זה טוב, וגם מרענן. תמשיכו עם זה.

נקודה שעולה מהתוכניות האחרונות היא החזרתן של דמויות מהעונה הקודמת: ליטל מעתוק פוגשת את בנות תגלית ("איזה אמות") ומזל (מ"הגברים של שדרות רוטשילד") קובלת באופן בלתי אמין על מצב עובדי הקבלן. בפרקים הקודמים זכינו גם לביקורן של מופז, לבני ושלי-חלי. יותר משזה משדר דמויות מוצלחות ועמידות זה בעיקר משדר חוסר ביטחון, וחבל. מצד שני, אולי אם ארץ נהדרת ירגישו קצת פחות בטוחים על זר עלי הדפנה של 40 אחוזי רייטינג, נקבל קצת מארץ נהדרת של העונות הקודמות.

אז מה היה לנו? חיקוי גאוני- לא מעט. דמות בלתי נשכחת- כנראה שלא. קאץ' פרייז- נראה אתכם אומרים FUCUNG AWSOME כמו ברלד, ואז נדבר.

ומילה לאייל קיציס: רד מהכותרות האין סופיות האלה. זה לא מצחיק, וליאור שליין עושה את זה הרבה יותר טוב. (me)

בשולי הממיר

 ולסיום: טקס פרסים חדש נולד השבוע – "The Golden Collar Awards". בטקס יוענקו פרסים לכלבים המצטיינים בקולנוע ובטלוויזיה (זה רציני לגמרי!). בעקבות פרסום רשימת המועמדים לפרסים המובילים, נותר כלב אחד כעוס ופגוע במיוחד. מי אם לא "טריומף הכלב המעליב" מהתכנית של קונאן או'בראיין. הנה התגובה שלו להתעלמות המופגנת מביצועיו.

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il