הממיר 24/1/12

10. הומלנד, עונה 1 פרק 1
איזה שיפור עצום מהגרסה הישראלית, שהייתה הכול פרט למקורית. נראה שלקחו את חומר הגלם הלקוי (שלא לומר מעפן) של המקור ופשוט עשו ממנו מוצר טוב. בלי אובר פאתוס, בלי מילי אביטל שלואטת "מה עשינו?" ומתיישבת בחרדה על הרצפה עם גבה לקיר, בלי צמד ילדים לא קשור, שבת העשרה שבו נדמית כפסיכופתית שלא אכפת לה מגודל המעמד. סצנת המפגש בין השבוי ומשפחתו בגרסה האמריקנית הייתה מצמררת. שקטה, עדינה, יפה. היד שהושיט הילד הקטן ללחיצה הייתה צובטת לב. ככה זה צריך להיעשות, ועל פי הפרק הראשון נראה לי שהגרסה הזו ממש תעשה צדק עם הפרמיס. אהבתי גם את השינויים במבנה ולא רק את הניואנסים. חטוף אחד במקום שלושה שאחד מהם רוח, דמויותיהן של פטינקין ודיינס במקום גל זייד מקריפ אחד וכהנה וכהנה. כמו כן, קוד האצבעות של ברודי היה מגניב לחלוטין. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)


HOMELAND © 2011 Twentieth Century Fox Film Corporation. All rights reserved.

10. גם אנחנו רוצים תוכנית תחקירים, פרק סיום העונה
תוכנית התחקירים המוקומנטרית של קיציס ופרידמן הגיעה לסוף העונה הראשונה. התחקיר המפוברק הפעם הוא הקשר בין הון לשלטון. קיציס ופרידמן מגיעים לבית בו נפגשים האנשים העשירים במדינה ומנסים להיכנס, ואז מישהו מזמין אותם פנימה - רק בלי מצלמות. קאט. קיציס ופרידמן יוצאים מהבית ומודיעים שהכול נהדר. הם נוסעים לדרכם במכוניות פאר חדשות, ועולה שקופית שהתוכנית נגמרה כי אין יותר בעיות במדינה. ואז מתחילות כתוביות הסיום. אני מסתכל על השעון. הפרק האחרון בתוכנית נמשך רבע שעה, על השעון.  מה?! אני עוד לא בדיוק מבין מה קרה, אני רק מבין שקיציס ופרידמן החליטו באמת לכתוב ולשדר פרק שייגמר באמצע. בלי פרסומות, בלי מריחות זמן, בלי הסברים, פשוט להעביר נקודה ולסגור. וזה משהו שלא קורה בטלוויזיה המתוכננת של היום. אני לא בטוח בדיוק למה, אבל הצמד קיציס ופרידמן הם פשוט גאונים מופרעים. (שלמקו GRAS)

9. חסרי בושה (US), עונה 2 פרק 1
אז מה, אין סטיב? כלומר ברור שמתישהו הוא יחזור, אבל האמת היא שציפיתי לראות אותו שוב כבר בפרק הראשון.

פרק שִיבה חמוד, כמיטב המסורת החמודה של הסדרה החמודה. הפער בן החודשים בין העונה הראשונה לשנייה הביא עמו הרבה חומר להשלים – אלה הם חודשי הקיץ החמים, ליפ וקארן לא בדיוק ביחד, לפיונה יש מישהו חדש, שילה ממשיכה לצאת ולהתרחק מהבית ולהתקרב אל סודותיו של פרנק, דב מנהלת קייטנה בבית הגאלאגרים. אבל באגפים האחרים עולם כמנהגו נוהג, והתחושה היא כאילו מעולם לא עזבנו – פרנק מסתבך שוב ושוב באופן שמשפיע ישירות על משפחתו, ליפ מסרב לשכנועי הפרופסור לעשות משהו עם עצמו ודבק בעשיית כסף באופנים פליליים, הקדחתנות המחורפנת והמפוקפקת שולטת בכל, והליהוק המושלם של האחים פשוט עושה את העבודה ומחפה על כל מה שצריך לחפות.

הפעם פרנק ממש הרחיק לכת, לקח איתו את ליאם הקט וגרם לו להפוך לקלף מיקוח, אבל בה בעת ראינו עד כמה הוא דבק בילדו כאשר הוא נדרש לכך, נכנס אל שירותי הגברים בבר ומאפשר להם למצוץ לו תמורת תשלום. מי ידע שזנות יכולה להיות כה מחממת לב. אפרופו ניסיונותיו של פרנק, קטע מצחיק במיוחד היה כאשר חזר לבית ילדיו בלעדי ליאם וענה לחקירות של דבי, מלכותית כתמיד:
- איפה ליאם?
- במכונית.
- אין לך מכונית.
- מכונית של חבר.
- השארת פתח בחלון?
- השארתי את המנוע פועל בשביל המיזוג.
- השארת פעוט במכונית פועלת בשכונה הזו?!

אהבתי את הפתרון לבסוף עם החוב של פרנק לגנגסטר השחור, ששילב בין הסיפור הזה לאחר בפרק והיה מאוד הגיוני. מה שלא הבנתי – אולי פספסתי – זה איך קווין ישלם בסוף את חשבון החשמל המטורף. בכל מקרה, קומזיץ ההתמסטלות בסוף היווה סיומת נהדרת והולמת לפרק הן כעומד בפני עצמו והן כפתיחת העונה. כיף שהקיץ הגיע. (yaddo  מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. אימפריית הפשע, עונה 2 פרק 1
פרק פתיחה טוב, כזה שמצליח לסקרן אותי לגבי ההמשך לא רק מבחינת העלילה אלא גם מבחינת הדמויות. ריצ'רד הארו הוא דמות נפלאה. אמרתי את זה כבר בעונה הקודמת וזה נכון גם כעת, אפילו עם זמן המסך המועט שניתן לו. כמה טראגי ועצוב. הרי ג'ימי דרמודי רחוק מלהיות איזו דמות מושלמת עם חיים מושלמים. אשתו הסתפרה בסוף העונה הקודמת אחרי שאמר לה שבזמן המלחמה מה שהיה מעגן את שפיותו היה הזיכרון של התחפרות בשיערה, ולפני כן היא כמובן בגדה בו. אבל כשמישהו כמו ריצ'רד הארו שואל אותך "איך זה כשיש הכול?", זה נותן פרופורציה לדברים.

אני אוהב את משולש ג'ימי/נאקי/הקומודור. האופן שבו חיזר נאקי אחרי ג'ימי לא נראה לי כפוליטיקה גרידא או רק ניסיון לחשוף את מה שהוא מסתיר, אלא משהו בסיסי וכן יותר. ההתנהלות של נאקי עם טדי, ההדרכות הריקות והכסף שהביא לו כתחליף למשהו משמעותי, שונים בתכלית מהאופן שבו הצטיירו יחסיהם של נאקי וג'ימי כאשר הלה היה ילד. זה מעניין, כי מעבר למה שהדבר אומר על החיבור החד פעמי של נאקי עם ג'ימי, הוא גם אולי אומר משהו על נאקי כחלק ממשפחתה של מרגרט. הם ביחד לא מעט זמן, אנחנו כבר ב-1921, כפי שמבהיר שם הפרק. הצטערתי כשג'ימי קבר את מתנת החתונה של נאקי במעמקי הארון.

סוף השבוע של הוואן אולדנים היה מרשים בעציותו. מדהים כיצד זוג שנשוי 13 שנה מתנהג כמו צמד שהרגע נפגש בבליינד דייט. בפרידתם, למרות שהוא נשק ללחיה, הוא אפילו חיווה בכובעו לשלום. קצת מדכדך. (yaddo מבלוג קפה+ טלוויזיה)


© 2011 Home Box Office, Inc. All rights reserved.

9. גן סודי,  פרק 3
כשצפיתי בפרק הזה, וליתר דיוק בנאום של ג'ו וון ללה-אים על גג בית הספר לפעלולנים חשבתי לעצמי - אין מצב שלקים און סוק (התסריטאית) אין בספריה עותק של "גאווה ודעה קדומה" ואין מצב שיש על העותק הזה טיפת אבק... ג'ו וון אומר ללה-אים על הגג, שהיא לא מהמילייה שלו, היא לא עונה לשום קריקטריון שבחור מוצלח ומבוקש כמוהו יכול לדרוש ובכל זאת, הוא יצא מדעתו ורוצה אותה. הוא מתחיל את הנאום שלו בתשובה לשאלתה האם הוא מעוניין בה ועונה שרק משוגע ירצה בחורה כמוה, מפרט כמה היא נחותה ממנו, מסביר שהוא למרות זאת כל הזמן חושב עליה והוגה בה יומם וליל ומסכם שהוא אכן משוגע. כלומר, הוא סוגר את המשוואה, צריך להיות משוגע כדי לרצות אותה והוא משוגע, משמע הוא רוצה אותה. וכמו דארסי הוא לא קולט כמה שהוא מעליב, הוא חושב שהוא מאוד ישיר (זה נכון) וברור (לא נכון) ושלה-אים היא הלא מובנת.

וזה מעניין. ג'ו וון כל הזמן מתקשר עם הרגשות שלו והרצונות שלו, הוא כל הזמן מעבד את המחשבות שלו ומנסה להבין מה קורה לו (כל השאלות שלו לבן דודו אוסקה) וזורם עם מה שהוא מרגיש תוך כדי שהוא משתף את לה-אים. לעומת זאת לה-אים נמצאת בנתק עם הרגשות שלה ומסתתרת מאחורי הפאסדה הטום-בויית שלה. היא בוחרת ללכת בדרכים צדדיות, להיות בסדר עם כולם, לא למשוך תשומת לב יותר מידי וג'ו וון מבלבל אותה, מוציא אותה מהאיזון ושם אותה באור הזרקורים נגד רצונה. זה מחמיא לה ומעורר אותה קצת (למשל כשהוא השווה אותה לשחקניות המפורסמות והיא ראתה פרסומת של אחת מהן ככל הנראה וחיקתה את התנוחה לרגע עד שחזרה לעצמה או שהיא בפעם הראשונה בסדרה התקשטה בצורה נשית, כשהיא ענדה את הצעיף במועדון) אבל בעיקר זה מפחיד אותה. (רמונה. לשרשור המלא)

8. ארץ נהדרת
"ארץ נהדרת" חזרה לעונה תשיעית עם פתיחה לא מאוד אחידה, אבל לטעמי נוטה לכיוון החיובי. הפאנל הראשון נפתח היטב עם הילד דין ועם הרב היורק, אבל אחר כך הפך מעט שחוק עם אנסטסיה מיכאלי ואחמד טיבי, ומאוחר יותר גם עם אביבית מ"האח הגדול" (למרבה המזל היא הייתה היחידה שם, אם לא כוללים את טימון ופומבה בהמשך) ויאיר לפיד, אם כי החצים כלפיו היו מושחזים ומאוד במקום.

לא ידעתי שירון ברלד מצטרף לקאסט בעונה הזו – במקום מאור כהן הגיעה ההשראה לדמותו מ"מסודרים" – וזו לא הייתה הפתעה נעימה. אמנם אני לא מכיר אותו היטב, אבל במעט שהתרשמתי ממנו בעבר הוא לא הצחיק אותי כהוא זה. הגם שהחיקוי שלו לרני רהב היה מבדר, זה נכון בעיקר בגלל שמושא ההתחזות משעשע מטבעו. הגילום שלו הזכיר לי את ההתחרפנויות של פרידמן, אבל בלי החן, מה שעושה את כל ההבדל. צחוקים רדודים על שמנים גסים במיטב המסורת הגועלית של כריס פארלי ב"סטרדיי נייט לייב", אלמנט שחזר ביתר שאת במערכון של "פרויקט תגלית" שחתם את הפרק. היעדרותו של פרידמן מרוב התוכנית ודאי לא תרמה לתחושה. מה שכן, סמו הברזילאי הזכיר רגעים נעימים מ"הרצועה" ככבוד השופט אומברטו ז'וסימר דה סילבה פלומיננזה דוס סנטוס אוליוורה, קומפלט עם הבדיחה על נשים שהן כמו כפיות סוכר. אין מה להגיד – נֶנֶתי.

סביר להניח שהפרק הראשון מביא עמו אלמנטים שילכו ויישתנו בהמשך בתהליך של ניסוי וטעייה. הקטעים של קיציס לא היו אחידים ברמתם, עם כל מיני פינות חדשות שלא תמיד פוגעות, בעיקר שינוי כותרות העיתון המטופש. רועי בר נתן ניתן במנה מדודה אבל טובה שמאפשרת להתרשם ממנו, והוא בהחלט היה חמוד. המערכון על "הקול" היה חמוד גם בלי לראות את התוכנית, אבל פיניש כאביב גפן היה הרבה פחות מדויק מאשר בעבר, יותר מבחינת האיפור מאשר החיקוי, אולי כי התרגלתי לראות אותו עם מסכה לבנה. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8. בוס, עונה 1 פרק 1
שם פרק הולם לסיפתח של "בוס": "תקשיב". לא רק בגלל שזה הדבר ששאג ראש העיר קיין כלפי חבר המועצה מאטה בסצינה הזכורה ביותר בפרק בשעה שהוא לופת את אוזנו, ולא רק בגלל האוזניים באריזת מתנה, אלא כי כיאה לפרק העוסק בפוליטיקה ודיפלומטיה, הוא כלל ה-מ-ו-ן נאומים. יותר מדי. החל בנאום ממשי מול קהל שבא לשם כך, עבור בנאום על הגג על האופן שבו שיקגו הייתה פעם (היעלמות גורדי השחקים הייתה יפהפיה), חלוף בנאום של מאטה כלפי מוקו על מגרש הגולף בכל הנוגע לבולטות הנוצצת של המהגרים (זה ממש לא נכון ליהודים, למרות שנמנו שם – ההיסטוריה לימדה אותם להוריד פרופיל) וכלה בעוד איזה נאום של קיין, הפעם בפני ציבור לטיני (ויש מצב שפספסתי משהו).

אני מניח שהנאומים האלה יפחתו בפרקים הבאים, שזהו סימפטום של פיילוט שמנסה לדחוף כמה שיותר מידע ועוד טורח לומר לנו בכותרתו לכרות אוזן - הייתי חייב - אולי כדי לרמוז שכל המלל הזה יש לו משמעות. אבל מה שהיה מעניין בפרק הראשון הוא בעיקר כל היתר. את הסיפור על הפוליטיקאי החולה במחלה קשה ומסתיר את דבר קיומה מהסובבים כבר ראינו בסדרה פוליטית אחרת, "הבית הלבן" בעונתה השלישית, אבל מאחר שתמיד סברתי ששם זה נעשה גרוע ונגמר בקול ענות חלושה, אני רואה ב"בוס" אפשרות לתיקון באגף הזה.

הפרק הראשון יצא מגדרו כדי להציג את טום קיין – אמנם לא נשיא ארה"ב אבל עדיין פוליטיקאי שזקוק גם לקולותיהם של האנשים הטיפשים – כאדם חזק וכוחני, ולפעמים זה נעשה בהגזמה על גבול הגרוטסקה. דווקא בשל כך האופן שבו קיין יתמודד עם מחלה כזו שתפגע במלכותו ובשליטה שלו עשויה להיות מרתקת. גם יחסיו עם בתו ואשתו המנוכרות, כל אחת מהן בנפרד ובדרכה היא, עשויים להיות מעניינים לאור המחלה הזו. כרגע הוא מסתמן כאדם מאוד בודד, ומחלתו מבודדת אותו עוד יותר. בשלב הזה הוא מתרה בעוזרת שלו זה שמונה שנים שלא לשאול אותו שוב איך הוא מרגיש, אבל הוא ודאי עוד יזדקק לאנושיות נורמלית מסביבו. זה ללא ספק מצרך שחסר לו ולסדרה, והקטע הזה עם קיטי היה מאוד גס ושקוף.

כמעט מיותר לציין שמשחקו של קלסי גרמר היה אדיר ושהוא בדיוק האדם המתאים לגלם את הדמות הזו. בניגוד לו, מרטין דונובן – שאני בדרך כלל מאוד אוהב – היה משעמם עד נמנום. האופן שבו דיבר כמעט הכריע את עיניי. אני מבין שזה נועד להראות כיצד פקיד אפרורי ומשעמם שכמותו, על פניו, הוא בפועל יד ימינו האכזרי של ראש העיר האכזרי, זה שמייעץ לו להזהיר את הרופאה – אבל בחייאת, הפח קצת חיים בחליפה, חבוב. גם ככה גרמר מלא את כל הכריזמה ומאפיל על כל מי שמולו, אבל זה לא אומר שצריך לעשות לו חיים קלים. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)


© MMXI Lions Gate Television Inc. All Rights Reserved

8. סרוגים, עונה 3 פרק 14
כגודל הציפייה כך גודל האכזבה... של נתי, אבל לא רק שלו. כשתהילה חזרה מהמפגש עם עזריה והיה כתוב לה על הפנים "אני חוזרת לעזריה" עוד לפני שהיא פצתה את פיה, קיוויתי בליבי שהם לא ילכו לשם. לא מעוניינת בעוד אירוסים שמתבטלים ברגע האחרון (אם סופרים את תהילה ועזריה, ואת הודיה ואברי, זו כבר הפעם השלישית בסדרה לעונה זו) ועוד יותר מכך, הצטערתי על ההחלטה להשאיר את דמותו של נתי במשבצת של הרווק שלא מצליח למצוא את האחת. אומנם שבוע שעבר נתתי לנתי קרדיט יותר ממה שהגיע לו כנראה, אבל עדיין הורגשה התקדמות בגזרה שלו. המהלך הזה נראה לי כמשהו שנועד להשאיר את הדברים כשהיו (ולא, להזיז את נתי ל"סוף העולם" כדי שיחליף את אמיר זה לא מה שאני קוראת לו לשנות את מקומה של הדמות).

עניין התזמון הגרוע היה התמה הבולטת ביותר בפרק, אם כי לא אמרו עליו שום דבר שג'ון לנון לא אמר כבר קודם ושאפילו טרחו לצטט בתוכנית הרדיו של הודיה למי שלא הבין לבד, אבל אני חייבת לציין שבעיניי סנכרון הזמנים שלהם היה בעצמו בעייתי - תכנית הרדיו של הודיה כולה אמורה להיות בת שעה בלבד והמיקום שלה אמור להיות הרבה יותר קרוב לבית החולים, אבל איכשהו היא מסיימת אותה רק אחרי שאמיר מצליח כבר להגיע מרחוק לבית החולים, ואחרי שיפעת סיימה ללדת, תפסה תנומה, והתינוק כבר בפגייה. שני דברים מצילים את הפרק בעיניי מציון הרבה יותר נמוך: האחד הוא שיחת הטלפון של הודיה לאברי, שהפעם באה לשתף אותו בשמחה שלה ואין בה שום דבר תובעני. והשני, כמובן, הופעת האורח המשעשעת ביותר של אבשלום קור, ובמיוחד המשפט שיפעת אומרת לו במונית "גם בעלי מורה ללשון, כלומר היה.." והשיחה הטלפונית בין אבשלום קור לרעות. (אורלי)

7. המפץ הגדול, עונה 5, פרק 4
פני מסדרת לראג' בחורה חירשת. היא גם סידרה בזמנו להווארד את ברנדט, אז מה כבר יכול להשתבש? מסתבר, שלמרות מה שפני חושבת, גם לאנשים עם מוגבלויות יש תכונות שליליות, והבחורה מתגלה כרודפת ממון. אז לא משנה לה שראג' מתנהג כמו אידיוט בפגישה, מה שחשוב זה שהוא עשיר יותר ממה שהחבר'ה ידעו, ושהוא קונה לה תכשיטים. זה נגמר די מהר כשההורים של ראג' מאיימים לנשל אותו, אבל בדרך היו כמה בדיחות מוצלחות, ואפילו לקח חשוב - לא להגיד לבחורה חירשת לעצום עיניים כשמוציאים לה הפתעה... :) (דורון ז)


™ & © 2011 Warner Bros. Entertainment Inc.

7. המתים המהלכים, עונה 2 פרק 1
עונה חדשה הגיעה. תקציר הפרקים הקודמים במילה אחת: בעעעע. ובארבע מילים: מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מנעד שהפרק הראשון לעונה השנייה הצליח להציג במלואו – קטעי האימה והגועל מעולים, הפטיש חמש קילו על הראש שלנו ממש לא, ובתווך הדמויות. אחרי שדאגה להרוס כמעט כל דמות ודמות ולהפוך את היחסים ביניהן לגבב קלישאות משמים ובלתי נסבל, קשה לשקם את הרושם הזה אפילו שהפעם הסיפורים לא היו גרועים. זהו ללא ספק האתגר הגדול ביותר שעומד בפני העונה הזו, ועל פי הפרק הראשון בה הרגשות שלי מעורבים.

החדשות הטובות הן שחל שיפור ביחס לשפל שבו נותרה הסדרה לפני כן. הכעס של אנדריאה כלפי דייל היה במקום ותיקן במעט את הרושם הגרוע מאוד שהותירה ההימלטות שלהם בסוף העונה הקודמת. באיחור ניכר קיבלנו עיגול לדמותה ונימוקים מעט פחות פשטניים, יותר הגיוניים, לכך שרצתה להישאר ולהתפוצץ. תיקון יחסי נוסף ניכר גם במשולש האהבים המטופש של שיין-לורי-ריק, תוך עיבוי נורמלי בהרבה לתחושות שלהם מכפי שראינו בעבר, ופתח לתקווה עם העזיבה המתוכננת שלו ושל אנדריאה להרפתקאות משלהם (אם כי אני אאמין לזה כשזה יקרה). ההבדל המשמעותי שהצלחתי לעמוד עליו בין מה שקרה הפעם לבין העונה הקודמת, הוא זעם. איכשהו העובדה שהדמויות כועסות אחת על השנייה יוצקת אמינות. לא כי השארת את אחי ארכיטיפ הרדנק למות על ידי זומבים, אלא מסיבות מעט יותר קטנות ואנושיות

אבל בעיה אחת גדולה נותרה בעינה, והיא ההיעדר המוחלט של העדינות והמרומזות. שלושה מונולוגים מנותקים הכיל הפרק הזה, כל אחד ואחד מהם מיותר ויכול להיעשות הרבה יותר טוב. הראשון הגיע מיד בהתחלה בסצנה ביזארית שבה ריק משאיר מסר למורגן. כל ההרחבה על תחושותיו ועל קשייו הייתה חסרת תועלת. וואלה, אנחנו יכולים להבין את זה בעצמנו מההתרחשויות בפרק.

שני מונולוגים נוספים היו בכנסייה, קטע שהתחיל מעולה עם הזומבים שנותרו שם ואז התקלקל כליל כאשר קרול וריק שפכו את לבם. אין לי בעיה עם הפנייה לכוח עליון בעת מצוקה, להפך, זה מאוד הגיוני, אבל גם אין לי צורך לשמוע את זה ושידחפו את זה אל לועי. התפילה של קרול לפחות כללה אלמנט מעניין, העובדה שהיא חושבת שהיא מוענשת על הכמיהה למות בעלה, אבל זה יכול היה להיות אפקטיבי וחזק בהרבה לו הייתה אומרת את זה במשפט אחד לדמות כלשהי. על התפילה של ריק בכלל אפשר היה לוותר. גם הפעם העוצמה הייתה גדולה יותר אילו היינו רואים אותו נכנס, יוצא אחרי דקה ואז את חילופי הדברים עם שיין. העובדה שהפרק הראשון כולל שלושה שלמים כאלה אינה מבשרת טובות על אי אילו לקחים שנלמדו. אבל מה זה משנה, הפרק שבר את כל שיאי הרייטינג בהיסטוריה של הכבלים הבסיסיים. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)


קרדיט תמונה: Matthew Welch/AMC


בשולי הממיר

בפרק העשירי בעונה החמישית של בונז הופיעה זואי דשאנל בתור דודנית מדרגה שניה של בונז כולל כמה בדיחות "'אתן אחיות?' 'לא, אין דמיון בכלל'" מתבקשות. (מורן)





רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו: editor@tve.co.il