הממיר 17/1/12

10. האלבומים (ערוץ 8 ) פרק ראשון : אביתר בנאי

לפני ארבע ומשהו שנים השיק ערוץ מוזיקה 24 את התוכנית "האלבומים הגדולים", שהתרכזה מדי פרק באלבום ישראלי גדול אחר וכשלה נחרצות בעשותה כן. אני לא יודע אם התוכנית החדשה של ערוץ 8 – שהפרק הראשון שלה שודר במוצ"ש הקרוב – נקראת בפשטות "האלבומים" כדי להבדיל את עצמה מהפיאסקו המצער ההוא, או שמא מלכתחילה יוצריה לא רוצים לתחום את עצמם לאלבומים גדולים דווקא. כך או כך מדובר בתוצר שונה בתכלית מהסדרה הישנה, וטוב שכך.

חמשת פרקי הסדרה "האלבומים" משודרים בסדר כרונולוגי הפוך – מהחדש אל הישן. במקרה או לא, הם גם מסודרים על פי הקשר האישי שלי לאלבומים, מהאהוב ביותר ועד לזה שאין לי שום חיבור איתו: הראשון של אביתר בנאי, הראשון של איפה הילד, "סימנים של חולשה" של ברי סחרוף (שלושתם עשו לי חשק עז להאזין לאלבומים מיד אחרי הצפייה), הראשון של זקני צפת והראשון של רמי פורטיס. כפי שאני רואה את זה, הסדרה נבחנת בשאלה אם היא מצליחה להיות מעניינת גם כשהיא מתמקדת באלבומים שאין לי קשר איתם, כמו הבכורה של זקני צפת ו"פלונטר" של פורטיס, והתשובה היא בהחלט כן, במיוחד במקרה של זקני צפת, שהפרק איתם כולל צילומי ארכיון ביתיים מעולים מתחילת הניינטיז, מה שמוסיף רובד נוסטלגי עצום לפרק אפילו עבור מישהו כמוני שאין לו זיקה לאלבום ושהעניין היחיד שלו בו הוא "ריקי". לדידי, כתמיד בסדרות מהסוג הזה, יש ממד מהפנט בלמידה על תהליך העבודה של מוזיקה שאני שומע כבר שנים על אוטומט. על השכבות המרכיבות אותה, האירועים שהובילו אליה, לפעמים גם הטריוויאליות שבה נכתב שיר כלשהו שאני הקניתי לו משמעות שאינה קיימת (מה שמבאס), או להפך (מה שנפלא).

"האלבומים" מצליחה ללכוד את המהות של האלבום על פי הקונטקסט שבו נוצר, אם אלה הם תיכוניסטים פרועים שנוהגים כבני התשחורת שהם, אם זהו בחור צעיר חריג שבעליל יש לו הפרעת קשב וריכוז, או אם זה בחור בודד שהריק שואב אותו אליו. בימינו עכשיו, עת ה-MP3 והשירים הבודדים, אני באופן כללי מעדיף שירים על פני אלבומים, אבל אין ספק ש"האלבומים" מצליחה שוב ושוב להבהיר את החשיבות של אלבום טוב ככמוסת זמן, כמייצג של הלך רוח.

העניין הזה מובהק במיוחד בפרק הראשון, העוסק בבכורה של אביתר בנאי. קל להבין את זה במהלך השנים והאלבומים שלו – הראשון אבוד ותוהה, השני אבוד ותוהה באופן מופשט שאפילו עשוי קצת להבהיל, והשלישי כבר הרבה יותר ממוקד ובטוח בעצמו, גם אם התהיות תמיד ישנן. ברביעי הוא אומר בפירוש, "איזה קרב, אלוהים אדירים, איזה קרב, בין הבור למים. לפחות יש פה קרב, לפחות יש מים, פעם היה רק בור". האלבום הראשון הוא האנדרטה של הבור, וצפייה באביתר בנאי מדבר עליו ממצבו הנוכחי היא חוויה מרתקת. מדוע הוא מתקשה לשיר את "תיאטרון רוסי" בימינו, או איך בכל זאת הוא קשור אליו ומזדהה עם היבטים בו.

בסופו של דבר מדובר בעוד פרויקט תיעוד מוזיקלי גדול ממפעלו של יואב קוטנר, 14 שנה אחרי "סוף עונת התפוזים", שיש לקוות שימשיך מעבר לעונה הראשונה הקצרצרה-והרחוקה-מלספק הזו. לעונה הבאה אני מזמין את "פצעים ונשיקות" של מוניקה סקס, "מנועים שקטים" של אסף אמדורסקי וכל דבר של החברים של נטאשה.

ואיירה את כוכבי הסדרה האהובה כדמויות מסדרת הקומיקס המצליחה. והתוצאה? פשוט תאווה לעיניים.