סוף הפרק הקודם הקנה לסדרה טון שונה, אפל יותר, משמעותי יותר. הפרק הזה, פרק מאוד דרמטי וחזק, הולך באותה הדרך. מההתחלה ועד הסוף, הדרמה בעיצומה.

המוטיב החזק ביותר בפרק הוא משפחה. זה מתחיל עם דרוסילה, שמתייחסת למותה של דרלה כאל לידה. היא הולכת להיות אימא (מתקשר עם צורת ההפיכה של דרלה לערפד בפרק הקודם, שנראתה כמו הנקה), מחפשת את המקום המושלם ללידה (תחת הכוכבים, וידוע לנו שיש להם משמעות בשבילה עוד מימיי העונה השניה של "באפי"), מתרגשת מאיחוד המשפחה. הולנד מתייחס לעניין כ-"עניינים משפחתיים", גאן נחרד מרעיון הנכדה שיוצרת מחדש את הסבתא. ובתרחיש המשפחה הביזארי הזה, אנג`ל הוא האב. "Daddy`s home" מכריזה דרוסילה בסוף, ואז אומרת שזהו לא הוא אלא אנג`ל, החיה עם הנשמה. ולאחר המעשה של אנג`ל היא רק מציינת "Daddy". כלומר, הגבולות בין אנג`ל ואנג`לוס כבר מטושטשים...



דרלה מתעוררת. בהתחלה היא בהלם, ובהתקף של זעם מתנפלת על כל מי שבסביבתה, כולל דרוסילה, היוצרת שלה, ובכל זאת, אפשר לזהות בה סממנים אחרונים, שאריות של האדם שהייתה. "אנג`ל?" היא קוראת לו (לא אנג`לוס) ובכך גורמת לו להסס לפני שהוא משפד אותה. אחר כך היא שואלת את דרוסילה "למה?", ומיד אחרי זה היא מתמסרת לחיה שבה לחלוטין, לערפד, ומתחילה במסע ההרג.

דרלה במצב הכלאיים הזה פוגשת את לינדסי במשרד, ולמרות שהיא חלשה וצריכה לאכול בכדי להתחזק, היא לא ניזונה ממנו, רק "מרחרחת". מאוחר יותר, במרתף היינות היא מציינת שהיא לא מריחה ממנו פחד, למרות שהוא עלול למות. ולינדסי, שהבעות הפנים שלו לאורך הפרק לעולם לא מציירות פחד אלא סיפוק, שמחה ושביעות רצון, אומר "אכפת לי, אבל לא משנה לי". לינדסי מוקסם מדרלה, מאוהב לחלוטין. הוא ייקח את כל מה שהיא מציעה לו, בין אם זה חיים או מוות. בהבעת הרצון שעל פניו יש גם היבט של מעין "שמחה לאיד" על נפילתם של וולפראם והארט. הם שיחקו בה, בו, השתמשו בה, זלזלו בה. הולנד אף אומר לו למצוא "קשרים יותר בריאים". בפרוייקט דרלה, הדרך שלו כבר מזמן סטתה מהתכנית המקורית והם לא אהבו את זה. ועכשיו הגיע זמן הנקמה, ולינדסי רואה את האישה שהוא בעצמו עזר להציל מבצעת אותה. כך שמבחינתו הוא הצליח בכל החזיתות. הוא לא מפחד כי הניצחון שלו מתוק. הוא נתון לחסדי דרלה, יהיו מה שיהיו.

אנג`ל ממקד את כל המאמצים שלו בלמצוא את דרלה ודרוסילה. עד כדי כך שהוא מנסה להתעלם מהחיזיון של קורדי, ורק באמצעות איום הוא משתכנע ללכת בעקבות המסר מה- PTB. העניינים כבר הגיעו למצב בו צריך לאיים עליו כדי שיבצע את השליחות שלו. החבורה מציינת שצריך לטפל באירוע בסבלנות ובעדינות, אבל לאנג`ל אין זמן, רצון או חשק. כמו שקרה בפרק "Dear Boy", הוא מטפל באירוע בזריזות, חוסר סבלנות ובקלילות דעת. רק שהפעם לא מדובר בעבודה פרטית אלא במהות המשימה שלו - החזיונות. בפעם כשאנג`ל איים לפטר את קורדיליה, היא טענה שהוא לא יכול לפטר אותה בגלל החזיונות שלה. אבל עכשיו גם מאלו כבר לא אכפת לו. אפילו לינדסי, האויב המושבע שלו, מציין בהקשר להתייחסות ליד שלו, שיש דברים הרבה יותר גרועים להפסיד, והוא מתייחס לאנג`ל שלמעשה איבד את עצמו.

קייט מתנהגת בצורה לשונה לחלוטין ממה שהיינו מצפים. אחרי אירועי "The Shroud of Rahmon" אנחנו (וגם אנג`ל) ציפינו לפיצוץ כללי, מלחמה גורפת נגדו. במקום זה, היא מודה שהיא לא יכולה להתמודד עם צמד הערפדיות ומשחררת את אנג`ל לחופשי. מכל האפשרויות שברשותה, הזעזוע בצורת הנשיכה שקיבלה דחף אותה בדיוק לדרך הנכונה, שהיא התמודדות אמיתית עם הכוחות שפועלים מעבר ליכולתה, וההשלמה שדרכו הכללית של אנג`ל היא היחידה. היא מתגברת על כל הטינה, השנאה והנקמה בעקבות מות אביה, ומשתפת פעולה עם אנג`ל, כי היא מבינה שאין דרך אחרת.


רגע השיא של הפרק הוא המעשה של אנג`ל במרתף היינות. ההחלטה הזאת, על כל משמעויותיה הברורות, מדגישה את שיא ההתדרדרות שלו. אז נכון שעורכי הדין של וולפראם והארט לא בדיוק תמימים וחפים מפשע, ונכון שהוא לא אחראי למעשיהן דרלה ודרו, ונכון שהוא במצב חלש ומעורער, ועדיין - אנג`ל שימש כאן כשופט, חבר מושבעים ומוציא להורג. המצב היה בשליטתו, הוא יכל למנוע את הטבח, והוא בחר מרצונו החופשי לא לעשות זאת. הוא לא הורג בני אדם, מזכיר לו הולנד. או שכן?
לא רק שאנג`ל עוזב את המקום, הוא אף חוזר על המשפט של הולנד "And yet, I just can`t seem to care" ונועל אותם בפנים, בקור רוח, ללא כל ספק או מחשבה שניה. אקט הנעילה הזה מראה על כוונה, זדון, שותפות מסוימת מתוך בחירה. וזה כבר הרבה מעבר לזניחת המשימה או התחברות לצד האפל. זו התמסרות מוחלטת לרוע שקיים באנג`ל בעל הנשמה ועד עכשיו הודחק. לא עוד.

הסצינה הזו מקבילה לסצינה מתוך הפרק "Are You Now Or Have You Ever Been". מתוך זעם אישי ורצון לנקמה, מונע ע"י דחפים מודחקים, אנג`ל זונח את המין האנושי ובוחר בדרך האי אכפתיות. רק שכאן הוא מוסיף גם רצון ובחירה אישית. כאן הוא אפילו לא נילחם בדרלה ודרוסילה, למרות שחיפש ורדף אחריהן כל הפרק. אנג`ל במאבק פנימי, והצד שניצח כאן הוא הצד אפל. אולי לא ממש אנג`לוס, אבל מזכיר אותו מספיק בשביל שדרוסילה תכיר בו כאביה. אנג`ל של עכשיו הוא עוד יותר גרוע מבחינה מוסרית מאנג`לוס ומהאנג`ל של Are You Now. הוא פועל עם נשמה, במודע לחלוטין ולמרות כל מה שעבר מאז שנות החמישים ועד היום. אנג`ל הגיע לתחתית, כמו אז בשנות ה- 50, ומכאן הדברים לא נראים מאוד מעודדים. כל האירועים של תשעת הפרקים האחרונים, החל מהחלומות על דרלה, המשחקים של "זו היא זו לא היא", החיפושים הנרחבים אחריה, ניסיונות ההצלה שלה, נשיכת קייט - כל הסימנים שהדליקו אצל החבורה (ואצלנו) נורות אדומות, התפוצצו כאן ובגדול.

וכאילו האירוע במרתף היינות לא חזק מספיק בשביל לזעזע, מגיעה סצינת הסיום. החבורה יושבת מול אנג`ל ולא מאמינה למשמע אוזניה. הם מציינים "אנחנו זה כל מה שעומד בינך לבין אפלה מוחלטת". אנג`ל מסכים, וזורק את הפצצה: "כולכם מפוטרים." מה זה אומר? שהוא רוצה להתמסר לאפילה? שנמאס לו מהם, מהשיפוט ומההערות שלהם? עוד לא ברור.

בכלל, הפרק מעלה שאלות רבות בנוגע לאנג`ל וחבורתו, ומשאיר נושאים רבים פתוחים: האם ישרדו עורכי הדין? האם מישהו יישאר בחיים? האם מישהו יחזור כערפד? מה יהיה על אנג`ל אינווסטיגיישנס? מה השלב הבא במעללי דרלה ודרוסילה? וכך מהווה הפרק את שיא העונה, פסגת המתח ואי הוודאות, נקודת האל-חזור.



הפרק מתאפיין בהמון אירוניה פנימית שתפקידה להדגיש את המשמעויות. עניין המשפחה של אנג`ל מול משפחת אנג`לוס, הטבח שמציע הולנד ויישומו של הרעיון ע"י צמד הערפדות, ערב הטעימות, שמקבל כאן שתי משמעויות, המרתף ששימש בעבר כמקלט לאנשים מפוחדים, המשפט של הולנד שעליו חוזר אנג`ל במפתיע. ובהמשך למוטיב האיחוד המשפחתי, הפרק שודר בארה"ב בתקופת חג המולד, חג בו מתאספות משפחות יחד... כן, זהו פרק הכריסטמס של "אנג`ל".



דרוסילה שרה את שיר ה-blackberry Patch לראשונה בפגישה שלה עם אנג`ל בפרק "Lie To Me" בעונה השניה של באפי.

הסצינה בה אנג`ל שותה דם מול החבורה, היא בעלת משמעות מבשרת מבחינת התהליך שעובר אנג`ל: בתחילת הסדרה הוא נרתע מלשתות דם מולם. זה מתחיל עם ביישנות והססנות, ממשיך בקבלה והשלמה (סצינת הקינמון מ-Are you now) ומגיע בפרק הזה להתעלמות בוטה מנוכחות בני האנוש, תוך כדי גמיעה גסה מכוס הדם.