הממיר 13/12/11

9.5. איך פגשתי את אמא, עונה 7 פרק 9
אחלה פרק! למעשה, הפרק הכי טוב בעונה הזו יחד עם הפרק על העניבה, ולא פלא שהיא עמדה גם במוקד הפרק הזה. השילוב בין הסיפור בהווה לסיפור בעבר היה מוצלח במיוחד, והמעברים היו פשוט מצוינים. אהבתי את הרעיון שבפני מרשל ניצבת דילמה קשה – האם להישאר עם ה"עונש" של בארני עם העניבה או ללכת על הסטירה. התגובות של מרשל שממש מתייסר מול הבחירה הזו היו משעשעות במיוחד, וניל פטריק האריס היה מבריק כתמיד. סצינת הפתיחה שבעצם כל כולה צרובה במוחו של בארני (ש"מציל ילד") הייתה משעשעת במיוחד, והדרך שבה בארני ניסה להציג את הדברים הייתה אופיינית כל כך לדמות ועבדה מצוין מבחינה קומית. גם השילוב של קווין עם החבורה היה מוצלח וטבעי, במיוחד כשהוא "קרא" את המניעים של בארני.

גם ג'ייסון סיגל היה מצוין בפרק הזה, ולא רק בקטעים עם בארני אלא גם בהמחשת הפראנויות שלו והרגעים ההזויים והמצחיקים עם הדמיון הפרוע שלו. הרעיון שהוא כל הזמן רואה דובים ענקיים היה מטופש להפליא, אבל גרם לי לצחוק בלי הפסקה, אז כנראה שזה עבד...

ההחלטה של מרשל להמיר את ה"עונש" בסטירות נוספות הייתה הברקה תסריטאית חכמה, ואהבתי את העובדה שהכותבים בחרו הפעם שלא למשוך את העניין ודאגו שמרשל ינצל כבר 2 מתוך הסטירות שקיבל, ובצורה מצחיקה ומוצלחת.

הגילוי בסוף על הנשיקה של בארני ורובין הוסיף רובד דרמטי לפרק, והוא מצא חן בעיניי. אני חושב שכדאי לתת לשתי הדמויות האלה הזדמנות שניה, והפעם נראה לי שהרומן יהיה מוצלח ומעניין יותר. נכון שזה לא מוסרי מצדם לפעול מאחורי הגב של הזוגות שלהם, אבל באמת שקשה לי להתחבר אל קווין ובמיוחד אל נורה, אז אני מוכן להחליק את זה הפעם. (איתן גשם)

שובר שורות, עונה 4 פרק 12
דעתי על הפרק תלויה מאוד בשאלה אחת ויחידה, שאני מניח שתיענה בפרק הבא, האחרון לעונה. אלה האפשרויות.
תרחיש מספר 1: גאס הרעיל את הילד, ציון 0.
איך אפשר להתייחס ברצינות לתוכנית הרעועה הזו של גאס? איך מצפים ממני לקבל את העובדה שהאדם המחושב, המבריק וקר הרוח הזה הנדס תכנית מפותלת ומסובכת הנשענת כולה על פרטים קטנים? איך אפשר היה שלא לגלגל עיניים כאשר ג'סי שלף על וולט את האקדח? בכלל לא העליתי על דעתי אופציה מופרכת כזו שבמסגרתה ג'סי יאשים את וולט.
מה שגאס עשה הוא בעצם כך:
1. להרעיל את הילד.
2. להסתמך על הלך הרוח של ג'סי שיביא אותו לסבור כי וולט הוא האחראי. למה שוולט יעשה את זה? ככה. איבתו של ג'סי כלפי וולט – אותו אחד שהוא הקפיד להגן על חייו שוב ושוב ושוב מול גאס – אמורה לטשטש את שיקול דעתו ולהפנות אותו לכיוון הכל כך בלתי סביר הזה. לא חלילה אל גאס, שאך לפני זמן לא רב הרעיל את דון אלדיו וכל אנשיו, לא אל אותו אחד שאמר לג'סי הבוקר שתהיה תגובה הולמת. הו לא. קדימה אל וולט, רוצח הילדים. אל זה שהוא כבר יודע שגאס איים מפורשות עליו ועל משפחתו.
3. להסתמך על כך שג'סי כל כך יזעם עקב שיפוטו הגרוע ומיד יסור אל וולט כדי לבוא איתו חשבון. ולעשות את זה מהר, כמובן, בלי לאפשר לוולט לדבר לפני כן. מהר ואימפולסיבי. ג'סי. מול וולט. דמות האב שלו. אותו אחד שהוא הקפיד להגן על חייו שוב ושוב ושוב מול גאס.
4. להסתמך על כך שהיה וג'סי לא יהרוג את וולט, כל הסיפור הזה לא יחזור אל גאס עצמו כמו בומרנג. כלומר אם ג'סי, לבד או בעזרת וולט, מגיע למסקנה שלא וולט הוא האחראי להרעלה, את מי זה משאיר בדיוק?
כל אחד מהסעיפים האלה קלוש ונשען על כרעי התרנגולת, וכישלון באחד מהם מכשיל את התוכנית כולה. והמצחיק מכל הוא שוולט אומר לג'סי על התוכנית הזו של גאס, "תחשוב על זה, זה מבריק!". זו לא הייתה הכוונה, אבל זה נשמע כאילו וינס גיליגאן טופח לעצמו על השכם. מבריק זה לא. תכנית שרוב רובה של סיכוייה להיכשל ולהתפוצץ בפניו של מתכננה היא תכנית מטומטמת ומגוחכת. ג'סי היה לו בן ברית, לא נדרש הרבה כדי שלבסוף ייעתר, וגאס כבר הוכיח שסבלנות אינה תכונה שהוא חסר. אבל לא, בואו נלחץ על הדוושה ונוריד את המבשל היחיד שלי.
 
תרחיש מספר 2: וולט הרעיל את הילד, ציון 9.
"תחשוב על זה, זה מבריק!"
ללא ספק.
זה אמנם דורש סספונד רב – אנחנו אמורים להאמין שאיכשהו וולט-באמצעות-שליח הצליח לגנוב את הרעל מתוך קופסת הסיגריות שבתוך הז'קט של ג'סי, להגיע אל הילד שאמו הצהירה בעבר שהיא שומרת עליו מפני הפושטקים שבחוץ ולהרעיל אותו – אבל וואלה, הגיוני שזה בדיוק מה שקרה. זה כל כך בלתי מתקבל על הדעת, האופן שבו האינסטינקט המיידי של ג'סי היה כה תלוש וחסר היגיון, עד שאין סיכוי שלא וולט הוא האחראי לכך. שלב נוסף, או יותר נכון קפיצת מדרגה מטורפת, בהתדרדרות המוסרית של האיש, אבל הפעם עומד להגנתו הטיעון שזהו ניסיון להגן על משפחתו. זהו מעשה של ייאוש, שהופך אותו לרוצח ילדים כדי להגן על ילדיו הוא. איזו עוד ברירה נותרה לו, עכשיו כשהכסף איננו?
אז הוא הביא את ג'סי אל פתחו, אבל כנראה לא בכוונה. באותה מידה ג'סי יכול ואמור היה לחשוב שגאס הוא האחראי ולפעול מולו לבדו. זה יהיה אקט הרסני מצדו, לנסות לפגוע בו בלהט רגשותיו, אבל עבור וולט זהו סוג של ניצחון כך או כך. אם גאס מת נפתרו בעיותיו, ואם ג'סי מת – וולט חוזר לתמונה. ג'סי הגיע אליו וכיוון אקדח, גליץ' לא צפוי, אבל גם ממנו יצא וולט והסביר לו את התמונה לאשורה. תמונה עקומה לאשורה.
מבחינת המאקרו של "שובר שורות" ככרוניקה של הסתאבות, מדובר בצעד המתבקש הבא – וולט הולך (שוב) בדרך שאין בה חזרה. בפרק המקביל בעונה הקודמת הוא רצח באלימות חדה ומהממת את שני אלה שרצחו את תומאס, דודו בן ה-11 של ברוק. הפעם הוא עצמו רצח את ברוק, ילד בן 6. המשמעות, אגב, היא שכנראה סופו של גאס קרוב.
 
תרחיש מספר 3: הילד הרעיל את עצמו, ציון 7.
קצת טיפשי אם ברוק הוא האחראי לכך באופן כלשהו, אבל לאור העובדה שבגלל השטות שלו אוחדו השורות (חה) בין וולט וג'סי בחזית נגד גאס, יש בכך ממד אירוני לא מבוטל.

(יאדו מבלוג קפה + טלוויזיה)

8 . האוס, עונה 7 פרק 20
יש הרבה סיבות שבשלן אהבתי את הפרק הזה. אהבתי אותו בגלל השנינות שלו, בגלל כל מיני קטעים קטנים שהזכירו לי את העבר המפואר של הסדרה כמו הקטע במרפאה, והקטע שבו האוס נראה צופה באופרת הסבון החביבה עליו (התגעגעתי לזה, הרגיש כאילו שנים עברו מאז הפעם הקודמת שבה הוא עשה זאת). אהבתי גם את הנוכחות של מייגן פולוס הזכורה לטוב מסרטי האסופית בתפקיד ג'ניפר המתחזה (שנים באמת עברו...). אבל אני חושבת שאהבתי אותו בעיקר כי למרות שהוא לא היה חף מבעיות, בעיניי הוא היה פשוט יפה וחכם. לביקורת המלאה (אורלי)

8. סרוגים, עונה 3 פרק 8
צריך כמובן לציין לטובה את הופעת האורח של ארז לב ארי (מי ששר את שיר הנושא של "סרוגים") בפרק, היה מאוד משעשע לראות את ההתייחסות הדמויות אליו במהלך הפרק, כזמר טוב אך גם לא מוכר, לרגע כבר דמיינתי את אחת הדמויות שם אומרת שהמדובר בזמר ששר את שיר הנושא של איזו סדרת טלוויזיה אבל לשמחתי הם לא חצו את הגבול הזה.

אחד הדברים האהובים עליי שמתעסקים בו הוא שאלת הגבול, היכן מציבים אותו מבחינת מה שנכון ומה שלא נכון לעשות, והוא גם מעניין הרבה יותר בעיניי כשיש התמודדות אמתית בשאלת הגבול הזה דווקא בדברים הקטנים ולא בדברים הגדולים שבהם ברור לכל כשהוא נחצה. ההרצאה של "החוזרת בתשובה" לבנות האולפנה שבה הודיה מלמדת חדדה את הנקודה הזו כשהיא תיארה את החילוניות שלה כמסיבת סמים אחת מתמשכת. לה אולי בזמנו לא היה ברור שהיא עברה את הגבול, אבל העובדה שהיא הייתה בצד הלא נכון של משהו ברורה לכל מי ששומע אותה ולכן גם הופכת את הסיפור האישי שלה ללא כל כך מעניין. מזל שהיו לנו הפעם כל ההתמודדויות של הדמויות הקבועות בשאלת הגבולות שלהן.

הודיה מפריעה לאותה חוזרת בתשובה בשאלות מכשילות, היא אומנם צודקת בדבריה, אבל כמורה בעלת אחריות כלפי הבנות שהיא מלמדת היא מבינה מתגובות המנהלת ובעיקר מתגובת הבנות שהיא חצתה את הגבול והיא אף הולכת להתנצל – אני מודה שאהבתי את הודיה הפרק אחרי שבועות שבהן היא הייתה בעיקר תמוהה, עד כדי כך שכבר חשבתי שהיא הופכת לתמונת מראה לדמות הקלישאה של החוזר בתשובה התימהוני - ומקבלת את העובדה שבמסגרת שבה היא מחנכת אין לה את הזכות להחליט עבור התלמידות שלה מה הוא הכיוון הנכון בשבילן.

נתי ויפעת לעומתה קצת יותר מתקשים לשים לעצמם גבולות כשמדובר באנשים אחרים. נתי מחליט עבור תהילה שהיא צריכה לבדוק את נקודת החן שלה, וזה גם באמת יכול להיראות יפה מצדו שהוא דואג לה, אבל גם אם לא רואים בעובדה שהוא לא סומך עליה שתדאג לעצמה סוג של זלזול בזולת, הרי שבעובדה שהוא אומר לה שלא תלך לבדיקה אחרי שרק הוא כבר רגוע שהמדובר בשומה תקנית יש משהו שמראה שיש לו עוד קצת דרך לעבור בללמוד לכבד את זכויותיהם של אחרים. ויפעת כמובן הגדילה לעשות בכמות הכלים שהיא טרחה להזיז כדי לקבל את התוצאה הרצויה לה, וגם ההתנהלות שלה בסוגית הגבולות מעוררת מחשבה, כיוון שמצד אחד אפשר בהחלט לראות במצב שאליו היא מגיעה בסוף הפרק - עבודה חדשה קרובה לבית בשכר גבוה יותר ובעל שלומד בכולל במשכורת גבוהה אף יותר מזו שקיבל בעבודתו הקודמת - את דאגתה לעתיד ולטובת כל בני משפחתה, אבל במקרה שלה קשה לי להחליט האם מה שגרוע יותר מבחינתי זו העובדה שהיא חושבת שהיא יודעת עבור אחרים מה הכי טוב בשבילם, או האופן שבו היא מתנהלת מאחורי הגב. אני חושבת שהפרק הזה יפעת יצאה הכי ביצ'ית מכל הפרקים העונה, וזה לא מעט כשחושבים על כך שמתחילת העונה הורגש בה המידה הזו. אבל הפרק הזה גם הבהיר לי משהו על הדמיון ועל השוני בין יפעת והודיה - שתיהן לא משתפות את אהובי לבן במה שבאמת מפריע להן. בסופו של דבר נראה לי שעל הודיה אני פחות כועסת כיוון שאצלה חוסר השיתוף נובע מכך שהיא גם לא ברורה לעצמה, וברגע שמתברר לה היא לא מתמרנת אחרים אלא ישרה איתם, בעוד שיפעת מצטיירת כמי שיודעת לאורך כל הדרך מה היא רוצה אבל מעדיפה לא לשתף בזה כדי שלא לצאת הרעה.  באופן פרדוקסלי המניע הזו הוא זה שמוציא אותה הכי רע בעיניי. (אורלי)

7 . דקסטר, עונה 6 פרק 10
"נתז ארנב". איזה שם מעולה ליאכטה, איזה שם מוזר לפרק. בשלב הזה, פסע לפני הפינאלה, נמצאת הסדרה במצב אמביוולנטי. מצד אחד הציפיות ברצפה אחרי הטמטום של הפרקים הקודמים, אבל מצד שני היא עדיין צריכה להמשיך כמה קווי עלילה מטופשים למדי. מטבע הדברים קיבלנו את חלק הארי של הספיחים בתחילת הפרק, שנדרש לקשור את קצוות קודמו. איזה יופי ודאי היה בשביל דקסטר על כך שאחרי שטראוויס כלא אותו – ובאופן די רופף, יש לציין – הוא מיד הלך אל מול חלונו כדי לבצע עבורו המחזה מלאה של מה שבעצם קורה כאן.

אבל לאחר מכן הגיע השיפור. חשתי שהכתיבה טובה יותר הפעם, מושחזת, בעיקר בדיאלוגים שבין דקסטר להארי. ההטחות והטרוניות החוזרות ונשנות של דקסטר כלפי רוח אביו סיפקה כמה תובנות לא רעות. מדהים שחרף כל הברבורים של דקסטר, הן בקריינות והן בשיחותיו עם הארי, עדיין היה חסר הנתח הזה, זה שבאמת יוצק תוכן ומשמעות לעובדה שאנחנו חשופים ללבטיו. אמנם מהפן הזה הציגה העונה כמה דברים מעניינים כבר מתחילתה, כל ענייני האח סם וזה, אבל נראה שאת רוב הפירות קוצרים עכשיו. את החותם החזק ביותר מבחינתי סיפקה השיחה של דקס עם לואיס. האופן שבו יירט מיד ובאכזריות את היצירה שלו המחישה חד וחלק עד כמה הפן הזה הוא נטל עבורו. למה שמישהו יבחר להיות רוצח סדרתי?

גם שיחותיה של דב עם הפסיכולוגית מניבות דברים טובים, והפעם בפרט. נראה שבשעה טובה מוכשרת הקרקע לקראת הגילוי של דב על אחיה. לא יודע אם רק בעונה הבאה או כבר בעונה הזו, מן הסתם אופציה א', אבל החיילים מונחים, הפסיכולוגית עושה לה סדר בראש ומאפשרת לה להבין את מקומו החיוני של דקסטר בחייה. ההכרה הבהירה הזו תקשה עליה בעתיד לעשות צעד שירחיק אותו ממנה לתמיד. כשזה ברקע, גם הקריצה השגורה של "אחותו הייתה כל כך משוכנעת שהוא בחור טוב" הייתה מאוד במקום.

הורגש תגמול לא מועט על אירועים קודמים בעונה, גרועים כטובים. למשל, העובדה שגורלו של בטיסטה היה ברור מרגע שראינו אותו מנסה להשיג את קווין ללא הצלחה ואז מחליט להיכנס בלעדיו אל בית משפחת דומסדיי. שקוף ככל שהיה, זה שחרר איזה "אה, אוקיי" שהסביר סוף סוף מדוע עברנו את כל מה שעברנו יחד עם קווין. זה לא הצדיק את המריחה אבל לפחות הציג את המטרה, ואני בסדר איתה. נראה מה יהיה עם בטיסטה. מן הסתם בסדר, אבל יכול להיות מגניב אם טראוויס אכן ייגש לעשות טיהור כלשהו במטה המשטרה.

בינתיים דקסטר עושה את הצעד הבלתי נתפש מבחינתו ובמודע מעביר אל המשטרה את האחריות לתפיסת טראוויס. צעד מעניין נוסף שלא ראינו ממנו בעבר. הייתי שואל האם זו תהיה הפעם הראשונה שבה המשטרה אכן תתפוס את הרוצח העונתי ותרחיק אותו מציפורני דקסטר, אבל מאחר שטראוויס בחיים = דקסטר בסכנת חשיפה, קשה לי להאמין שהוא ישרוד לאורך זמן. (יאדו מבלוג קפה + טלוויזיה)


בשולי הממיר

דיצ'ן לאנצ'מן (סיירה מ"בית הבובות") הופיעה כאורחת ב"הוואי חמש אפס" כאשתו של שוטר שנהרג בתפקיד.  (kitty)




מה יהיה לנו השבוע?
13-20 בדצמבר

ביום שלישי: הסטייליסטים מסתיימת (HOT בידור ישראלי), תמרות עשן 2 מסתיימת (HOT3)
ביום שבת: דמג'ז 4 (HOT3)
ביום ראשון: על טבעי 7 (yes אקשן), העשב של השכן 7 מסתיימת (yes דרמה)
ביום שני הבא: מטבחי הגיהנום 8 מסתיימת (yes Real)
ביום שלישי הבא: טרה נובה מסתיימת (yes אקשן)

יומיות:
חדש: קאמבק 2, ב'-ה', החל מיום שני (HOT קומדי סנטרל)


Damages




מסביב למסך המפוצל

רוב קוטנר, התסריטאי הבכיר של "קונאן", מספר איך שומרים שבת בהוליווד, מדוע גורש מאוזבקיסטאן ולמה מגיע לו פרס נובל.

המאמר מניו-יורק-טיימס המוזכר בראיון הנ"ל עם קוטנר על הסיטקומים הממוחזרים.

הדרך להצלה שתשנה את שוק הטלוויזיה בישראל? איש העסקים חזי בצלאל במו"מ להכנס כמשקיע לערוץ 10 תמורת הזרמת כספים ואיחוד עם "רשת" .

חברת הלווין yes שוקלת להחזיר לחיים את ערוץ "ביפ".

סחתיין ל- yes על הקמפיין החדש ל"יס סטרימר", בכיכובו של אקי אבני (וקצת על חשבונו...):

אם כי חייבים לומר שהזכיר לי קצת את המערכון של ד"ר הוריבל בטקס הזכייה בפרס אמי:








מתוך ynet: "רדו מהפרק: הסדרות שחייבות להסתיים".

המאיירת הישראלית אביב אור פתחה בפרוייקט איור: כוכבי "קומיוניטי" כדמויות X-Men. מתברר שהפרויקט משך את תשומת לבו של יוצר הסדרה דן הרמון, שקידם את הודעתה בטוויטר שלו. (אסף רזון)

הסיפור שהסעיר את ארה"ב בשבוע האחרון: אלק בולדווין וצייץ תגובה נזעמת בטוויטר. גם כך הסדרה הולכת על חבל דק – האם זו יכולה להיות נקודת השבר של יחסי הסדרה והרשת? בואו נקווה שלא.

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו: editor@tve.co.il