הממיר 29/11/11

10. יומני הערפד עונה 2 פרק 22

יפה מצדם לבוא עם פרק סיום אדיר שכזה אחרי שהלנתי קצת בשבועות האחרונים (לא כולל הפרק הקודם). הוא היה סוחט רגשית. גוויעתו של דיימון הזכירה את זו של רוז באמצע העונה בדיוק שהייתה מרגשת מאוד בפני עצמה. בשני המקרים ההזיות הוציאו מהם את האנושיות, פשוטה כמשמעה, את הזמנים שלפני ערפדיותם ואת ההתנהלות שלהם כבני אדם חשים ופוחדים. הזפזופ של דיימון בין העבר לבין ההווה, בין קת'רין לבין אליינה, עיגנה שוב את הדבר שעומד בבסיס יחסו אל שתיהן, את האהבה שלו כלפיה, שבעונה הזו הייתה בגדר המובן מאליו. הגילוי שבעצם הוא עצמו בחר להפוך לערפד והאשים לשווא וייסר את סטפן, היווה הפתעה מעניינת בסבך הרגשות.

אבל ההפתעות הגדולות ביותר היו כמובן בגזרת ג'רמי. ברגע שבו הוא נורה השמעתי שיהוק הפתעה ארוך (ומבהיל, מסתבר). באיזשהו מקום היה לי ברור שהוא לא ימות, הרי לא יהרגו לאליינה עכשיו גם את ג'רמי, אבל ההלם, התגובות של השריף, של בוני, של ריק, של קרוליין – הכל תרם למכת התדהמה. הניסיון של בוני להחזיר אותו בעזרת המכשפות, ובמיוחד הזעקה שלה לאמילי, העלתה אף היא את מפלס הרגש. ה"אני אוהבת אותו!", שברוב המקרים היה מתויג כקיטש מלודרמטי, היה הפעם במקום. אחרי כל זה, ניכר שהשבתו לחיים גובה מחיר כלשהו או שינוי. הוא עצמו מרגיש שונה, כפי שהוא מדווח לבוני, ומאוחר יותר, ברגע מהמם לחלוטין, מושבות אל חייו ואל חיינו ויקי ואנה, מה נפלא. בתווך של כל זה מסתמן שקרוליין הצליחה סוף סוף להבהיר לאמה שהיא עדיין הילדה הקטנה שלה, כדבריה, וקיבלה ממנה חיבוק אמהי אמיץ שחפצה בו זה מכבר, ללא ספק משהו שצריך היה לקרות בפרק האחרון לעונה העמוסה הזו.

במקביל נאלץ סטפן למכור את נשמתו לקלאוס, אחרי שגילה שהתרופה נמצאת בחזקתו. אהבתי את קו העלילה הזה כי הוא היה מאוד נבון ומאוד מתקבל על הדעת. דיימון לא הופך להיבריד, כפי ששיערנו שעלול לקרות אחרי הפרק הקודם, אבל ההיבריד הוא זה שדמו יכול להציל אותו. כמה הגיוני. כל זה קורה תמורת מחיר מרתק שבמסגרתו סטפן יצטרף בלית ברירה אל הרפתקאותיו של קלאוס בעונה הבאה ויהפוך לפרא, וזאת בזמן שאליינה ודיימון מתקרבים מאוד בזמן שהלה על ערש דוויי.

תחזית לעונה הבאה: אלישע וכל משפחתו יוקמו לחיים כדי לעצור את קלאוס. הרי כולם שוכבים איפשהו – במקום שסטפן יודע היכן הוא – עם פיגיון בקרבם שמחכה להישלף. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).


9. האישה הטובה עונה 2 פרק 23

פרק סיום העונה של הסדרה המצוינת הזאת לא אכזב. הוא היה גדוש באירועים מעניינים, הכין את הקרקע לקראת העונה הבאה באמצעות שינויים שעשויים לרענן את הסדרה והסתיים באופן שאולי לא הפיל את הצופים מהכסא מהפתעה, אבל הביא לאיזשהו קליימקס רגשי שהסדרה הייתה זקוקה לו. 

נתחיל עם העלילה המרכזית – הסיפור על הלקוח שעומד להיות מורשע ברצח ואלישיה וחבריה צריכים להצילו מגורל אכזר על לא עוול בכפו הזכיר – אפשר אפילו לומר שבאופן בולט מדי – את הפרק מאמצע העונה על הנידון למוות שהמתין לפסק הדין בבית המשפט העליון. בשני המקרים אלישיה ויתר הצוות קיבלו עזרה ממקור לא צפוי שרמז להם שיש משהו שהם לא יודעים/לא שמו לב אליו שיכול להציל את הלקוח שלהם ויש להם חלון זמנים מאד מוגבל למצוא במה מדובר, וכך הפך הפרק הזה – בדומה לאותו פרק קודם – למעין שילוב של "24" עם "האוס" ו"הפרקליטים"- כשאלישיה, וויל, דיאן וכל המשרד צריכים, בעצם, לפתור תעלומה בפרק זמן קצוב ופותרים את הפאזל צעד אחר צעד. 

אפשר לומר שהסיפור הזה עבד היטב – הוא הביא להפשרה מסוימת ביחסים של אלישיה וקלינדה כשברור שאלישיה עושה זאת מחוסר ברירה אבל מבינה שאם היא עובדת במשרד אחד עם קלינדה היא לא יכולה להתעלם מהכישורים הנדירים שלה, הצליח להפתיע מעט עם כיוון בלתי צפוי (השופט לא לקח שוחד ולא הבת שלו רצחה אותו אלא מישהו שהתרגז על כך שהוא פסל את עצמו כי סירב לקבל שוחד), לימד אותנו עוד קצת על קלינדה והשינוי שחל בה בעקבות מה שקרה עם אלישיה - היא נרתעת מהעובדה שהמאהבת שלה נשואה לגבר אחר כי זה מזכיר לה את מה שקרה עם אלישיה, והזכיר לנו  – בטוויסט היפה של הפרק לקראת סיומו כשמתברר שפיטר הוא זה שעמד מאחורי משלוח הכפפה למשרד של אלישיה ולא קרי– שפיטר ה"חדש" באמת מנסה להשתנות והוא לא חסר לב כפי שהוא מצטייר.

החולשה של הסיפור הזה הייתה טמונה יותר בסיפור עצמו – הדמות של הנאשם הייתה די אנמית וחסרת אפיון וקשה היה להבין מכל מה שהתרחש למה שהמושבעים יחשבו שהוא אשם כש"המניע" שלו נשמע די תלוש, אבל ממילא היה ברור שכל הסיפור הזה נועד לקרב את אלישיה וויל לקליימקס של הפרק...



אין ספק שבעונה הבאה צפויים לא מעט שינויים משמעותיים –אפשר לומר "אדיוס" לגלן צ'יילדס המעצבן, ועכשיו פיטר – שייכנס לנעליו כפרקליט הראשי - יילך ראש בראש נגד המשרד של אלישיה והמתיחות ביניהם תביא, כמובן, להגברת הדרמה והאמוציות לא רק בין פיטר לאלישיה אלא גם בין פיטר לוויל (רמז לכך ניתן היה למצוא בסצינה המשותפת שלהם בפרק). אבל זה לא השינוי היחיד – אלישיה ופיטר כבר לא גרים יחד, אוון צפוי להפוך לדמות משמעותית יותר כשירבה לשמור על הילדים בזמן שאלישיה בעבודה, ג'קי תמשיך לבחוש למען בנה ונגד אלישיה, קרי יהפוך לאיש אמונו של פיטר בפרקליטות ואולי אפילו ליד ימינו, אלישיה תעבור לתפקיד בכיר יותר ואיך אפשר בלי איליי גולד שהתסריטאים – שאוהבים אותו כל כך, ובצדק – "תפרו" לו ג'וב נוח ב"לוקהרט וגרדנר", והוא לא הולך לשום מקום. 

שכחתי משהו? אה, כן... דקות הסיום של הפרק. מאד אהבתי את הדרך שבה הן בוצעו. נכון, היה ברור שאלישיה ווויל יממשו את תשוקתם זו לזה מתישהו בעתיד הקרוב, והתזמון שבו זה קורה – אחרי העימות הגדול של אלישיה עם פיטר ובזמן שוויל והחברה שלו לא ממש מצליחים להציג זוגיות משכנעת – בהחלט לא מפתיע, ובכל זאת היה משהו מרענן בדרך שבה הלילה הלוהט שלהם יצא לפועל – תחילה בפאב, קצת שתויים (כבר למדנו שאלישיה נפתחת יותר ויוצאת מהקונכיה שלה כשהיא שותה) ונהנים מהחברה המשותפת, הניסיון למצוא חדר במלון, הסיקוונס במעלית (אהבתי את הבימוי שם, כשבכל פעם אנו רואים רק אחד/ת משניהם) שהוביל אותם למסקנה שהם פשוט לא יכולים להתאפק ומתחילים להתמזמז כבר שם, והכניסה לחדר במלון שהובילה להחשכת המסך והותירה אותנו תוהים – האם הערב הזה באמת ייגמר במיטה? האם תיווצר זוגיות? כיצד זה ישפיע עליהם בעבודה ובחיים האישיים? מה יעשה פיטר בעניין? האם אלישיה לא מסתכנת בכך שתואשם שניהלה רומן ובגלל זה נפרדה מפיטר? אני בהחלט מחכה בקוצר רוח לעונה הבאה שתגיע כבר למסך בארצנו הקטנטונת... (איתן גשם).

8. בית ספר למוזיקה 

כשאני באה לכתוב על התוכנית הזו, למרות הפיתוי, אני לא באמת מרגישה שאני יכולה לכתוב על הילדים, שהם הגיבורים האמיתיים שלה. 
למדתי בחיי שגם אנשים מבוגרים, משכילים, טובים ואיכותיים, נפגעים מדברים שכתבו אנשים חסרי שם ופנים באינטרנט, כך שקל וחומר שמשפטים מושחזים ושנונים שייכתבו, אם יגיעו לעיני הילדים הללו, יכולים לפצוע קשות את נפשם הרכה. לפיכך, לא אומר עליהם דבר, ואקווה שגם מבקרים אחרים יזהרו מאוד בכבודם של מי שאין לי ספק שלא יכולים לשער להיכן נקלעו, ושאינם יודעים כמה רוע, קנאה וחוסר אונים מביא איתו הפרסום.

ההפקה לכאורה מודעת ומתחשבת, מראה רק את אלה שנבחרו, ומתייחסת בחמימות למגיעים - אבל, כבודם של הילדים המלווים את אחיהם ראוי שישמר גם הוא.  וכשילדה מתארת את אחיה כ"חוליגן" זה מתבקש שמישהו יערוך את זה. במיוחד כשלא מדובר בפליטת פה, אלא בהצגה של המשפחה באופן מצולם. אז נכון, שסביר שהמילה תישכח, שניה אחרי שנשמעה, על ידי רוב הצופים, אבל  אין לי ספק שהיא תיזכר שנים על ידי חבריו ומכריו של הילד המדובר. ובגיל חמש וחצי (ובינינו, גם אחר כך), מה  חשוב יותר ממה שחושבים עלי האנשים שאני בקשר יומיומי איתם?  ולא, ילד בן  חמש וחצי לא צריך ללכת  לגן עם התווית "חוליגן".

אז אחרי שסיכמנו לא לכתוב על הילדים, נותר לי להתייחס להרכב השופטים. ומה אומר? זהו הרכב משונה להפליא. אם היו נותנים להם לשיר שיר יחדיו, ספק אם היינו מוצאים בו הרמוניה... יהורם גאון, מתי כספי, קרן פלס, משה פרץ...מי הרכיב את המישמש הזה? מתי כספי הוא גאון מוזיקלי, אבל אני לא באמת בטוחה שפניו הרציניות והקשות לפענוח, הן הפנים ההולמות הוראה לגיל הרך . המקסימום שהוא יכול לחשוב עליו ככיוף עם הילד זה "לטבול את העוגית בתה". תה שותים פקידים בהסתדרות, לא ילדים...יהורם גאון נראה סבא חביב. והילדים יכולים להיות נכדיו.  יש בו שילוב של מאור פנים וחיבה יחד עם ידע וניסיון של שנים רבות אך האין פער הדורות רב מידי?

קרן פלס קופצת על כל עולל כמוצאת שלל רב, ובמובן מסוים אני תוהה אם אכן היא רוצה להיות המורה שלהם, או שהיא פשוט בשלב בחייה בו היא רוצה להיות אימא. ולא, אני לא בטוחה שלילדים שלקחה היא תהיה אימא טובה דיה. היא נראית לי מרוכזת בעצמה מכדי להיות קשובה למקום שהם באים ממנו.

ואחרון חביב: משה פרץ, הזמר הים תיכוני המצליח, שהגיע למלא את המשבצת המזרחית שמביאה רייטינג. כמי שאינה בקיאה בעלילותיו, שיריו או יכולותיו המוזיקליות,  תרומתו העתידית לילדים עדיין מהווה חידה בעיני.

בכל מקרה, אני מקווה שכל אחד מהילדים הללו יזכה, עד סוף העונה ללמוד מכל אחד ממוריו, להתעצם ולגדול, ולא לזכור את התוכנית הזו בעוד שמונה עשרה שנה, כתוכנית שלימדה אותו שהעולם מלא ברוע ובצביעות. (זלפה)

8. שובר שורות עונה 4 פרק 10

הממ. מעניין. לא ציפיתי שהסיפור מול הקרטל ייגמר כל כך מהר, כשעוד נותרו לנו שלושה פרקים עד סוף העונה. חשבתי שתהיה בניית מתח מטורפת שתגיע לקרשנדו בפרק האחרון לעונה או בזה שלפניו. אבל לא, זה קרה כבר עכשיו, ולא שיש לי תלונות. ההרעלה ההמונית הייתה במקום וכל הביקור אצל דון אלדיו היה מצוין, כולל ההשלכות על בריאותם של גאס ומייק. ג'סי שוב הוכיח את עצמו מעל ומעבר, גם במעבדה המקסיקנית וגם בחילופי היריות בסוף. ילד פלא.

מובן שוולט מכה עכשיו על חטא בגללו, בוכה מול וולט ג'וניור ומלין על כל שהכל באשמתו. למה הוא בדיוק מתכוון, להרחקת ג'סי או לסכנה האפשרית ששלח אותו אליה במקסיקו? כך או כך, זה היה נוגע ללב. למחרת הוא חושף נתח משמעותי מאישיותו, מספר לג'וניור על אביו המנוח שהסתכל עליו על ערש דוויי אבל לא בטוח שזיהה אותו. קצת כמו הערב שלפני כן, שבו וולט בערפוליו קרא לבנו "ג'סי", רגע מעט בוטה אבל שבכל זאת ריגש אותי. במקביל, אגב, ג'סי תפקד כתלמידו הנאמן של וולט והכריז לעובדי המעבדה שלא יהיה בישול עד שימוגרו כל הגורמים המזהמים.




ג'וניור לא מקבל את הפצרת אביו שלא לזכור אותו כפי שהיה ביום שלפני כן, אלה הם דווקא הרגעים הכי כנים שלו. וזה נכון, תחת השפעת המשככים יצא סוף סוף הגבר שמאחורי האגו, האדם שאיכפת לו, שמלא בחרטות. ופתאום עלה בדעתי – איזה טוויסט זו יכולה להיות אם וולט פתאום יסוב על עקבותיו וינסה לגאול את עצמו, לצאת מהחרא, לשבור את המקום הברור שאליו חותרת הסדרה. התרחשות כזו עדיין צריכה להיות כרוכה בהשבת מלחמה, אבל לפחות היא תהיה בשם מטרות טובות. מצד שני, לא סביר שזה יקרה.

ובזמן שכל זה קורה, סקיילר מנסה לנטרל את חזית טד בנקי, עד כדי חשיפת האמת בפניו. מה? (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).


7.5. סרוגים עונה 3 פרק 6 

"אתה יכול לספר לי אם עובר עליך משהו, אני מקשיבנית טובה" – אומרת תהילה לנתי, "את יודעת שאת יכולה לדבר איתי, נכון?" אומר אברי להודיה, אבל נתי והודיה מעדיפים לשמור על חזות של הכול בסדר, ולא קרה/קורה כלום עד שזה מאוחר מדי. כמי שהתנהגות כזו מאוד מעצבנת אותה, במיוחד כשהיא פוגעת באנשים חפים מפשע היה לי לא קל לצפות בפרק הזה. כשנתי מתנהג בבריונות כלפי האחות ומאשים אותה בהרס החיים שלו כשהוא תולה בה את האשם להשעייתו במקום בעובדות עצמן מיד אחרי שהוא הורס את הפגישה שלו עם תהילה, אני בליבי ממש שמחה בשביל תהילה שזה לא הסתדר, את צריכה לברוח ממנו אני אומרת לה, אם ככה הוא מתנהג אליך עכשיו כשהוא בשיא המאוהבות ובמקום לשתף אותך הוא מוציא עלייך את התסכולים שלו, אין לך מה לחפש אצלו. מעניין שקל לי לומר את זה לתהילה (שבסופו של הפרק כשנתי חוזר לחזר אחריה מצליחה לגרום לו להיפתח אליה אז אולי שם יש עוד סיכוי בכל זאת) וקשה לי לומר לאברי דברים דומים על הודיה אף על פי שהודיה בסגירות שלה לא מתנהגת טוב יותר וביחסיה עם אברי זו אפילו לא הפעם הראשונה שבה למרות שהוא עושה ויתורים ובא לקראתה היא חומקת לו ברגע האמת –  אולי כי חבל לי לאבד את אברי בסדרה. אם כי אם היותם יחד פירושו לראות אותה מסתובבת מצוברחת ושותקת ולא מוכנה לשתף איש במה שעובר עליה אולי באמת כבר עדיף שייפרדו. 

מה שהציל את הפרק בעיניי הייתה דווקא ההתנהלות של אמיר, ובמיוחד האופן שבו הוא הגיב לזלזול של יפעת בעבודה החדשה שלו כ"מזכירה", למרות שגם הוא היה יכול לשקוע במחשבות דיכאוניות לגבי איזה מן בן אדם, ומה הוא כבר יוכל לתת לבנו, הוא דווקא זה שהכי שלם עם עצמו ומקומו ויפה לראות זאת.  (אורלי).


6.  דקסטר עונה 6 פרק 8

גם ככה התחלתי את העונה הזו בחוסר חשק מוחלט. לא שהעונה החמישית הייתה כל כך גרועה, אבל היא בהחלט נשאה בה את הרגע הכי מגוחך בתולדות סדרה שעמוסה בכאלה, הסצינה שבה דברה עומדת מול דקסטר ולומן כשרק ניילון מפריד ביניהם, ומחליטה כנגד כל היגיון או אופיה של הדמות לוותר להם ולסוב על עקבותיה. אבל בכל זאת צפיתי בעונה השישית, כידוע, מה שכנראה לא הייתי עושה אילולא הבלוג, ולמרות שהיא הצליחה להציג בראשיתה כמה תמות מעניינות, עד מהרה היא שבה והתדרדרה אל אותה פחת מוכרת, במה שהגיע לשיא בפרק האסוני הקודם.

אי לכך התקשיתי להביא את עצמו לצפות בפרק העוקב. ממש הייתי על סף ויתור מוחלט, אבל העובדה שאנחנו כבר מגיעים אל הישורת האחרונה של העונה היא זו ששכנעה אותי לבסוף לצפות, תוך החלטה שאני פורש בסופה. גם בזה אני לא לגמרי בטוח, אני נוטה לחזור אל הסדרה הזו כמו מהמר עם קופסת הקלפים ונעליים מבריקות, והפעם עוד מדובר (ככל הנראה) בשתי עונות אחרונות, אבל אני חושב שאסתפק בספוילרים.

הפרק הזה לא באמת יכול היה לאכזב אותי כי א) הציפיות שלי גם ככה לא קיימות, ו-ב) אחרי הפרק הקודם אפשר רק לעלות. ואכן כך היה, פרק סביר בהרבה. כמה דברים צפויים להפליא התרחשו, כמו מותה של אחותו של טראוויס, כמה הלעטות בכפית, כמו הקריינות של דקסטר על העובדה שהטביע את ניק, והתקדמות בחזית של דקסטר-טראוויס, והפעם בניסיון להדביק את חבריו למשטרה. ג'י, אני תוהה מי ינצח בתחרות הזו. במקביל דברה אוכלת לדקסטר ולנו את הראש בלי הפסקה, וממשיכה להגיע לכדי דמעות בכל שיחה שנייה שלה עם כל אדם שנקרה בדרכה.

בצר לי אני מפתח התעניינות בענייני לאגוורטה, שכנראה מחפה על הבוס שלה, שהשאיר זונה למות ועזב את המקום. לפחות במקרה הזה אני לא יודע מה יקרה. (yaddo  מבלוג קפה + טלוויזיה).

5. גם אנחנו רוצים תכנית תחקירים, עונה 1, פרק 1

הפעם הקודמת שבה קיציס ופרידמן התנסו ביצירה מחוץ למסגרת של "ארץ נהדרת" הסתיימה, מבחינתי, בהצלחה קריאטיבית גדולה – "מעצר בית" הייתה סדרה מצוינת, ששילבה בין כתיבה חדה, אומץ לב מצד המעורבים (שהסכימו לצחוק על עצמם ולבקר את עולם ה"ברנז'ה" שבו הם עצמם שוחים, מתוקף עבודתם) והרבה רגעים שגרמו לי לצחוק בקול רם. לכן, כששמעתי שהם מנסים ללכת שוב על קונספט עצמאי הסתקרנתי מאד וקיוויתי שהרמה תהיה דומה לזו של "מעצר בית", אך אם לשפוט לפי פרק הפתיחה – בינתיים, זו אכזבה גדולה. 

הכתיבה בתכנית החדשה הרבה פחות חדה מזו של "מעצר בית", כשחלק לא מבוטל מה"עלילה" היה צפוי מקילומטר (למשל, ה"ראיון" עם זה שפורצים לו לבית שהסתיים בכך ששניהם פורצים לו לבית. היה צפוי מהרגע שהם הגיעו לשם) וכל כך הרבה בדיחות סתמיות ולא מצחיקות. גם הקונספט של הפרק היה צולע: ברור שנעשה ניסיון – ראוי כשלעצמו – ללעוג לסטריאוטיפים כלפי הבדואים – אבל תוך כדי כך קיציס ופרידמן עצמם מנציחים את אותם סטריאוטיפים. מילא אם זה לפחות היה מצחיק, אבל זה לא. 

בהחלט אפשר לברך על הקונספט המעניין ועל כך ששני הקומיקאים הללו שיכולים להסתפק בכסף הגדול של "נהדרת" בכל זאת מנסים לייצר טלוויזיה שונה ובועטת, אבל בסופו של יום כדי שתכנית כזו תצדיק את שידורה היא צריכה – בראש ובראשונה, לטעמי – להצחיק אותי כצופה ובכך היא נכשלה. אני מקווה שעם הזמן קיציס ופרידמן ילמדו מה עובד ותוך כדי תנועה התכנית תשתפר ותהיה חדה וממוקדת יותר (איתן גשם). 


4. איך פגשתי את אמא עונה 7 פרק 7

הפרק הקודם אכזב אותי כיוון שלקח רעיון טוב ולא ממש עשה אתו משהו מעניין. הפרק הזה, לעומת זאת, לקח רעיון די קריפי וגם אותו לא ביצע בצורה טובה מדי. הרעיון שגיבורים שלנו רואים בבני/בנות הזוג שלהם/ן כהשתקפות של הוריהם הוא די קלישאתי, לא ממש מצחיק ושעמם אותי. בכלל, הצפיה בדמויות כמעט מנשקות בצורה רומנטית את הוריהם לא גרמה לי לשום רגש שקשור בצחוק, אלא בעיקר לתחושה שהעסק נהיה ממש קריפי... 



העלילה השניה – זו שעסקה בכך שקווין מוטרד מהנוכחות של טד בחייה של רובין לא הייתה מוצלחת בהרבה, אבל לפחות נגעה באחת מאותן נקודות שצריך היה לגעת בהן סוף כל סוף – הקשר המטריד בין טד לבין רובין (בכלל, אפשר לזהות תימה בפרק הזה – "יחסים מטרידים"). חבל רק שזה לא היה מצחיק או מעניין במיוחד, וקשה לומר שגם הסיפור הזה הותיר עליי חותם מיוחד. 

בינתיים העונה הזו חווה עליות ומורדות, ולצערי לאחרונה יותר מורדות מעליות. אני מקווה שהיא תחזור לתלם ובקרוב, כי אני מתחיל להתעייף מפרקים כאלה שמוציאים לי את החשק לצפות בסדרה (איתן גשם). 

הציטוט השבועי: 

"שוש: מה הם בעצם עושים במשרדים של ההיי טק?

ריבה: שמחים שעדיין לא פיטרו אותם". 

(בנות הזהב) 



מה יהיה לנו השבוע?

28 בנובמבר עד 6 בדצמבר

ביום שלישי: גריק 4 (HOT3)

ביום ראשון הבא: עקרות בית נואשות 8 (yes דרמה)

ביום שני הבא: חסרי בושה 1 (US) מסתיימת (HOT3)

יומיות:

חדש: פרינג' 3, החל מיום שלישי הבא (Hot Zone)

מסביב לממיר 

 ג'ק  יוסטון (ריצ'ארד הארו מ"אימפריית הפשע") מספר על העבודה בסדרה והקשר שלו לדמות שאותה הוא מגלם. הערת המערכת: מי שלא ראה את יוסטון מגלם את הדמות של הארו בסדרה לא ראה עבודה משחק מושלמת כל כך  מימיו. מומלץ מאד!

 יו לורי: הג'וב הבא שלי יהיה מאחורי המצלמות, ולא לפניהן.


במהלך שעשוי לשנות את פני שוק הטלוויזיה: "משפחה בהפרעה" חוזרת בפרקים חדשים, שלא ישודרו לא באף רשת כי אם בשרות הזרמת-הוידאו ("סטרימינג") נטפליקס (תודה לאסף רזון ).

רשת FX פרסמה את לוח אמצע העונה שאלה. גולת הכותרת: "צדק פרטי" תחזור בעונה חדשה ב- 17 לינואר 2012.  

לפעמים העולם הטלוויזיוני משתלב עם המציאות - חברה לייצור נייר סגרה עסקה עם רשת NBC ותמכור את מוצריה תחת המותג: "דאנדר מיפלין" מהסדרה "המשרד". רוצים לרכוש את המוצר? היכנסו לכאן. 

חדשות קצת מבאסות למעריצי "ד"ר הו" - הסדרה תחזור בפרקים חדשים רק בסתיו 2012 

וחדשות קצת יותר מעודדות לאוהבי "טיסת הקונקורד": האם הסדרה בדרך לקולנוע? יוצרי הסדרה מצהירים שהם מתכוונים לנסות להעביר אותה למסך הגדול. האם הם יצליחו בכך? זו כבר שאלה אחרת.

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו