הסדיסט והסטוקרית - סיפור אהבה

מה הייתם אומרים לבחורה חמודה אך מאותגרת מנטלית וחסרת כל כישרון (מלבד להסתבך בצרות ולחלום בהקיץ) שמאוהבת עד כלות בנסיך של התיכון, הבחור הכי חתיך ויפה וגם הכי חכם, תלמיד מצטיין, עילוי בספורט ואליל כל הבנות? מה הייתם חושבים שהיא צריכה לעשות אחרי ששפכה את ליבה בפניו במכתב אהבה לוהט וקיבלה אותו חזרה עם ציון נכשל ותיקון שגיאות הכתיב שלה? מה הייתם יועצים לה אחרי ששוב ושוב נתקלה בחומה בצורה ונסיך החלומות יפה התואר וקר הלב השיב את פניה ריקם? אני יודעת מה ה'ורדה רז'יאל ז'קונט' שבתוכי הייתה אומרת ונראה לי שבשלב הזה כל בחורה נורמלית הייתה צריכה להבין שמושא אהבתה לא מושג, לוותר ולהמשיך הלאה. סביר להניח שגם חבריה היו מנסים להכניס בינה בראשה ולגרום לה להתפכח מאהבתה הבלתי האפשרית ולהפסיק להקדיש את חייה למטרה אבודה, אבל "נשיקה מתוקה" היא לא סדרה על אנשים נורמליים. זהו שיר הלל לאוהבים המטורללים ברגעים הכי הזויים של החיים ובו ארבעה חולי אהבה ובראשם הא ני, הבחורה שהפכה את האובססיה לאמנות ודרך חיים.

"נשיקה מתוקה" היא סדרה קוריאנית בת 16 פרקים ששודרה בשנה שעברה ומבוססת על מנגת שוג'ו (Shōjo - מנגה שקהל היעד שלה הוא נערות בגיל ההתבגרות) יפנית מצליחה משנות התשעים באותו השם (Itazura na Kiss) של טאדה קאורו. זה העיבוד הרביעי למנגה הזו, קדמו לה סדרה יפנית מ-1996, הסדרה הטאייונית "זה התחיל בנשיקה", סדרת ההמשך שלה "הם התנשקו שוב" מ-2005 וב-2008 שודרה ביפן גם סדרת אנימציה. למנגה עצמה יש 23 כרכים שמלווים את הגיבורים במשך עשר שנים מהתיכון עד לבגרותם והיו ממשיכים ללוות אותם אלמלא מותה בטרם עת של היוצרת בתאונה. האדפטציה הקוריאנית זכתה לרייטינג מאכזב ביותר של 4.9% (הרייטינג ההתחלתי שלה בקושי גירד את ה-3%) ולכן קיצצו במספר הפרקים שלה, מחומר הגלם שנותר יצרו כמה פרקי  המשך קצרים וחביבים שהועלו ליוטיוב. דווקא מחוץ לקוריאה היא התקבלה באהדה רבה יותר (הסדרה נמכרה ל-12 מדינות וזכתה גם להצלחה אונליין).

זוהי קומדיית נעורים טיפוסית על כל המשתמע מכך ולמרות שבאיזשהו שלב הגיבורים עוברים ללמוד באוניברסיטה הם ממשיכים להתנהג כבני נעורים (לפי הסדרות הקוריאניות הקוריאנים מתבגרים לאט מאוד, אולי בגלל ההשפעה המשפחתית הניכרת והסמכות ההורית). לא ציפיתי ממנה לגדולות ונצורות, להפך, בגלל חוסר סימפטיה לשחקן הראשי קים היון ג'ונג (Kim Hyun-joong - סוג של ג'סטין ביבר מקומי בקוריאה) שהופעתו הטלוויזיונית הראשונה והמנומנמת משהו בסדרה "בחורים רעים" לא השאירה עלי רושם רב ובשל חוסר התלהבות כללי התכוונתי לוותר עליה מראש. רק לאחר שקיבלתי עליה המלצה חמה נתתי לה צ'אנס ולהפתעתי היא הייתה מוצלחת יותר ומהנה הרבה יותר משתיארתי לעצמי. העלילה רפטטיבית אך עם זאת קולחת והדינמיקה בין הראשיים מעניינת והם היו פשוט חמודים ביחד. אווירת הקומיקס שורה על הסדרה, בעיקר על פרקי התיכון בתחילתה שהזכירו לי את הסדרה הישראלית "זבנג", רק הגברת זעפני הייתה חסרה שם. זה קצת נרגע כשהדמויות מגיעות לאוניברסיטה וטוב שכך. אבל לא פחות מכך שהופתעתי לטובה מחמידותה של הסדרה הפתיע אותי האתוס האולטרא-שמרני שלה שמקדש הן את הזוגיות מהמודל השוביניסטי והן את הציות להורים על חשבון המימוש העצמי. בהחלט לא מה שאנחנו רגילים לקבל מסדרה קוריאנית (הכבוד למבוגרים והנאמנות למשפחה מאוד חשובים בחברה הקוריאנית וזה ניכר גם בסדרות אבל חשובה עוד יותר הנאמנות לעצמך ולאמת הפנימית שמנחה כל אדם בדרכו). 

הגיבורה הראשית היא גיבורת שוג'ו טיפוסית, זו הבחורה הפשוטה כביכול, הגולמנית, המועדת לתאונות והזקוקה להצלה באופן קבוע שמצליחה לשבות את ליבו של הנסיך כי בכל זאת יש בה קסם שאין לאחרות. הא ני אפילו לא פשוטה כביכול, היא באמת פשוטה, בחורה ילדותית, די טיפשה וריקנית, מעלותיה היחידות הן העקשנות, הנחישות ושמחת החיים שלה, לכן היא זכתה בסדרה לכינוי "החילזון של נוח". היא כאמור לא חוננה במוח מבריק או תכונות תרומיות אחרות אך יש לה כוח רצון והתמדה על אנושיים ממש ואין לי ספק שלו הייתה גומלת בליבה ההחלטה לכבוש את רוסיה ולא את ליבו של הנסיך בק סונג ג'ו היא הייתה מצליחה היכן שנאפוליאון נכשל.  עוד לזכותה יאמר שלשחקנית ג'ונג סו מין (Jeong So-min) יש קסם אישי וחמידות טבעית שגרמו לי לחבב אותה למרות שהדמות באמת כלומניקית ופאתטית. יש לה גם מראה מתוק, עיניים גדולות ועגולות והיא מרבה לשרבב את לשונה החוצה, מה שגורם לה להראות ככלבלב חמוד, והאמת שזה בדיוק מה שהיא בסדרה, האהבה שלה לגיבור הסדרה היא כמו של כלב שנאמן לאדוניו ויהי מה, בין אם הוא בועט בו או מלטף אותו. 

נסיך החלומות של הא ני, בק סונג ג'ו, הוא אב הטיפוס של המאנייק האדיש שנהנה לשחק במעריצה הצמודה שלו. בניגוד להא ני שלא מוכשרת לדבר מלבד רדיפה אחרי אהוב ליבה, בק סונג ג'ו הוא בחור שמצליח בלי מאמץ בכל תחום בחיים אבל שום דבר לא באמת מעניין אותו או גורם לו קורת רוח חוץ מלהתעלל בהא ני, להביך אותה ולרדות בה. להא ני עצמה יש מחזר אובססיבי משלה, ג'ון ג'ו (בהתחלה תפסתי אותו כמעיק אבל עד סוף הסדרה הוא הפך לדמות החביבה עלי), שמלווה אותה במסירות עד אין קץ מהתיכון. את מצבת האוהבים האובססיביים ישלימו עוד שתי דמויות שישתלבו בעלילה: הדמות הראשונה היא של קאנג סו, ראש מועדון הטניס באוניברסיטה בה לומדים הגיבורים (הוא אמור להיות בן 21 אבל מגלם אותו שחקן בן ארבעים שגם אם היו אומרים לי שהוא בן חמישים הייתי מאמינה וזו אחת הבדיחות החוזרות בסדרה) שמאוהב נואשות בהא רא היפה שהיא המקבילה הנשית של בק סונג ג'ו והדמות הנוספת היא כריס, בחורה ממוצא מעורב (אנגלי/קוריאני) שתצטרף לסדרה בשלב מאוחר יחסית כעוד חולת אהבה. את כריס מגלמת אביגייל אלדרייט, במקור מפרגואווי, שהתפרסמה בקוריאה בתוכנית האירוח הפופולארית "מפטפטים עם נשים יפות" בה השתתפה גם הישראלית צברית עזרא (תוכנית בה משתתפות נשים נאות מרחבי העולם שחיות בקוריאה ומספרות על עצמן ועל החוויה הקוריאנית שלהן. לא צפיתי בתוכנית בעצמי אבל אני יודעת שחלק מהנשים שמשתתפות בה הפכו לסלבריטי בקוריאה). 

התחושות שלי לגבי הסדרה מעורבות. מצד אחד נהניתי ממנה, היא הייתה פאן טהור, כמו ממתק צבעוני ומתוק, חיבבתי את הדמויות והיא לא פעם שעשעה אותי, אך היה לי קשה הן עם הערכים השמרנים והשוביניסטיים שעומדים בבסיסה והן עם העובדה שהיא הצדיקה את האובססיביות של גיבוריה והפכה אותה למעלה. נכון שאוהבים נחושים בסדרות קוריאניות הם בחזקת חזיון נפוץ, אבל בניגוד להא ני, לכל אותן דמויות שעולות בזיכרוני מסדרות קודמות היה אופי חזק, שאיפות, תחומי עניין ובעיקר הרבה ביטחון עצמי והכרה עצמית. הן לרגע לא ביטלו את עצמן לפני מושא אהבתן למרות נכונותן להילחם עבור האהבה גם כשזו נראתה חד צדדית בעוד שעל פי "נשיקה מתוקה" המהות של האהבה הרומנטית היא ויתור טוטאלי על העצמיות. בשורה התחתונה: לחובבי קומדיות נוער רומנטיות בלבד, סדרה חביבה וקולחת עם מסרים בעיתיים.