הממיר 20/9/11

9 יומני הערפד עונה 2 פרק 12
רוז גוועת ודיימון עושה הכול כדי לעזור לה לעבור את השעות האחרונות, תוך כדי ההצגה הרגילה שלו של "לא אכפת לי מאף אחד". החלום שהוא מייצר עבורה נוגע ללב, וסוחט דמעות. הפרק היה זוכה ממני לציון 10 אם הוא היה נגמר שם, אך בפרק שנקרא "הירידה" (או "התדרדרות") היה ברור שהם לא עומדים לעצור שם. קרוליין נהדרת בזמן שהיא מתלבטת בין טיילר ומאט ("הייתי רוצה שאנשים יפסיקו לנשק אותי"). נראה שמאט נשאר בסדרה רק כדי ליצור קונפליקט ביחסים שלה עם טיילר. וג'ולס מתנהגת כמו כלבה כשהיא מנסה לסכסך. חבל שאי אפשר להמשיך את האידיליה. מפריע לי שדמויות חשובות יכולות להרוג מבלי לתת על כך חשבון (ג'ולס), ומבלי שזה יגרום לי לחבב אותן פחות (דיימון את רוז). אגב רציחות, קשה לי לקבל את העובדה שהעיר די אדישה לטבח שמתחולל בה על בסיס קבוע (יש כאן עלית מדרגה יאמר פרשנינו לענייני פלילים תוך שהוא לוקה בשכחה פתאומית). הפרק זוכה לנקודות זכות בגלל העובדה שאלינה נמצאת בצד בתפקיד האחות הרחמנייה, וסטפן כמעט ולא מורגש. כן ירבו פרקים שכאלה. (רכזת תרבות)

8.5 האישה הטובה עונה 2 פרק 13
פרק מוצלח נוסף בעונה טובה מאד. היה כיף לראות שוב את דמותו של קאנינג, בגילומו הנהדר של מייקל ג'יי פוקס, משגע את אלישיה וחבריה. בכלל, הסיפור על התביעה הייצוגית והקרב על ההחתמות של תושבי השכונה היה מעניין מאד ושבר קצת את השגרה של "דרמה באולם בית המשפט". אהבתי גם את הדרך שבה העלילה הזו שולבה עם העלילה הנמשכת של מאבקי הכוחות של וויל ודאיין נגד דרק בונד. הגילוי על כך שקאנינג מרגל אחר המשרד הוביל לגילוי המסעיר עוד יותר שבונד הוא, בעצם, המרגל. מאד אהבתי לראות את מהירות המחשבה של וויל בפרק הזה - תחילה כשחשב שקאנינג הוא המרגל ופעל כדי לנצל את זה לטובת המשרד; ובהמשך, כשהתברר שהמהלך הוביל דווקא לכך שנודע שבונד עומד מאחורי העניין - הוא שוב מצא דרך יפה לנצל את העניין לטובת האינטרסים שלו. מסתבר שוויל הוא לא רק עו"ד פיקח אלא גם פוליטיקאי מיומן מאד. 

גם העלילה של פיטר והמרוץ שלו קיבלה תפנית מעניינת כשהתברר שהקללה בשידור החי העלתה את קרנו בקרב הצעירים ועכשיו הוא מצא קהל יעד לא רע בכלל לקמפיין שלו. היה משעשע לראות את ה"שיר" של הבחור שמנסה לעזור לפיטר ובעיקר את התגובות של איליי לכך, אבל אהבתי עוד יותר את הסצינה המשותפת שלהם כשאיליי שואל אותו מדוע החליט לתמוך דווקא בפיטר והבחור הסביר שהמילים של פיטר נגעו באנשים והשפיעו עליהם, ולו רק זמנית. אפשר היה לראות על איליי שהוא באמת נרגש מהדברים (וכרגיל, משחק מעולה של אלן קאמינג הגדול). קצת פחות אהבתי את הסיפור של וויל והחברה שלו שנראה די קלישאתי ומשמים, והכימיה ביניהם לא ממש קיימת. ברור לגמרי שהיא רק אפיזודה חולפת כדי להרחיק בינו לבין אלישיה, ואני מקווה שהכותבים יירדו מזה - ומהר. 

בסך הכל פרק ששיקף את העונה הזו - עלילות מעניינות וקצביות, עלילות נמשכות (מאבקי הכוח במשרד והקמפיין של פיטר) חזקות ומשחק מצוין של מרבית המעורבים. רק שאלה אחת לי לאנשי "לוקהארט, גארדנר ושות'" - באמת חשבתם שתביאו למשרד מישהו ששמו הוא "בונד" וזה לא יהיה כרוך במשחקי ריגול? (איתן גשם)

8.5 מזל סרטן עונה 2 פרק 8
חגים הם תמיד תקופה בעייתית. בעיקר כשזה נוגע לטלוויזיה - נראה שכל סדרה קומית מחויבת לייצר פרק שבו מישהו מנסה ליצור את ארוחת החג המושלמת והכל נהרס. גם" מזל סרטן" לא חמקה מהגורל הזה. מצד שני, לצד רגעים קומיים מתבקשים כמו שון ואדם שרדפו אחרי תרנגול ההודו ברחוב ורגעים דרמטיים מתבקשים כמו האמבולנס בסוף הפרק, הפרק הזה הצליח לספק לי גם את מה שאני הכי מחכה לו בסדרה הזו - אמיתות שמעולם לא חשבתי שאשמע בסדרה מתוסרטת. הרגע שבו לי מגלה שקאת'י שיקרה לו מתוך רחמים כי לו אין תופעות לוואי היה מצוין בעיני. אני מניחה שלהרבה אנשים לא היה קל בכלל לצפות בזה, אבל אני חושבת שזו אמת שטוב שנשמעת. (מורן)

7.5 קאסל עונה 3 פרק 17
"הפחד מתכנת אותנו", אומרת בקט במהלך הפרק בהתייחסות לדרך בה כה קל להפיל אשמת טרור על אנשים ממוצא מזרח תיכוני אחרי אירועי ה- 9/11, אפילו אם הטרוריסטיים האמתיים במקרה זה הם יוצאי צבא ארה"ב, גיבורי מלחמה עטורי שבחים. במהלך הפרק אנחנו עדים לכך שהפחד מתכנת אותנו לא רק במקרי קיצון כאלו, אלא גם בכל הנוגע ליישום הרגשות האמתיים שלנו. קאסל ובקט נמצאים לאורך רוב הפרק במצבים קודרים וקשים בהם חייהם בסכנה ועדיין לא מרהיבים עוז לומר אחד לשנייה מה הם באמת מרגישים. במיוחד נכון הדבר בנוגע לקאסל אשר בבירור חש רגשות רומנטיים כלפי בקט, בעוד היא מזפזפת בין תחושות אמון וחברות כלפיו למשהו מעבר לכך.

הפרק היווה שיפור לעומת קודמו אך עדיין הרגיש מאולץ ומוגזם לעומת הסגנון הרגיל של הסדרה. דבר אחד שאהבתי בו מאוד היה שינוי הפתיח באופן מפתיע כך שישקף את המצב הקודר, העגמומי והקר של קאסל ובקט במהלכו. אהבתי גם את העובדה שיוצרי הסדרה הצליחו להעביר את המורכבות שבסיטואציות פוליטיות וביטחוניות בהן בולט הצורך להתעלות מעל סטריאוטיפים לאומיים ואפילו לחבור לאנשים מפוקפקים מוסרית כדי להציל חיי אדם. הסיוע במניעת אירוע טרור רב נפגעים מגיע בסופו של דבר דווקא מאיש המשטרה החשאית הסורית תודות לכך שריגל אחרי אזרחים אמריקאים (אמיר ונאזיה).

ספרתי חמש פעמים שבהן קאסל הציל את המצב במהלך ההתרחשויות הקדחתניות. די גורם לי לתהות למה בכלל משלמים ליתר הצוות המשטרתי שם. הוא זה שמבין שגופתו של ג'מאל השמורה בקרח משמעה שכוונת קושרי הקשר לפיגוע היא להפליל אותו בפיצוץ; הוא זה שחושב מחוץ לקופסה ומבין שגניבת הזהות של מק'קאן לא הייתה אקראית, מה שמוביל לביקור אצל אחותו של מק'קאן וגילוי זהותו האמתית של המחבל ומניעיו בזמן; הוא זה שיוזם את ההזמנה של איש המשטרה החשאית הסורית (אלון אבוטבול המצוין) לתחנה כדי להשיג עוד מידע שמוביל לפריצת דרך; הוא זה שמכוון את בקט לנסוע בדרך הנכונה מתוך הנחה (לא מבוססת לדעתי) שאשת נהג מונית תדע את הדרך המהירה ביותר לטיימס סקוור. כך הם מצליחים להגיע לפני כולם למקום הפצצה ולמנוע את הפיצוץ משום שהוא זה שמושך את כל החוטים מהפצצה ברגע האחרון וזה עובד. לו היו יודעים בכל סרטי המתח שבהם הגיבורים מתלבטים האם לגזור את החוט האדום או הכחול מהפצצה שאפשר פשוט למשוך החוצה את כולם... היי, "קאסל" טוען שזה עובד! בכלל, קאסל הוא הרגוע, ההגיוני והיעיל לאורך כל הפרק לעומת אנשי המקצוע שמיומנים ומאומנים להתמודד עם מצבים קשים ומלחיצים של סכנת חיים. לא אמין במיוחד.

דמותו של איש המשרד להגנת המולדת, פאלון, עוברת תהליך של הומניזציה במהלך הפרק. הדיבור שלו הופך מחותך, צבאי וחסר רגש למודאג ועצוב, במיוחד כאשר הוא מדבר על השלכות הפצצה המלוכלכת. קאסל מעלה את התהייה כיצד ניתן לחיות בלחץ ובמתח התמידיים האלו, מה שכמובן אמור לגרום לנו להעריך ולהוקיר את עבודתם של אנשים אלו. בסופו של דבר אף מסתבר שיש "הצדקה" לכל התנהגויותיו המוגזמות אפילו מעבר לדרישות התפקיד התובעני – אשתו נרצחה באסון התאומים והם דיברו בטלפון בעת שזה קרה. כעת הזדהות הצופים עם דמותו אמורה להיות אולטימטיבית. זה היה מעט צפוי ומניפולטיבי מידי ולכן אסכם כמו בקט את הקשר עם פאלון בכך שאני מקווה שלא נתראה שוב. (רינת קורבט)

7 המפץ הגדול עונה 4 פרק 24
הכותבים מנפנפים מולנו את כל מה שצריך בשביל שפני וליאונרד יחזרו: פני סוף סוף מודה שהיא רוצה את ליאונרד בחזרה, וליאונרד נפרד מפריאה, שחוזרת להודו. אבל דווקא אז, נכנס מקל מאוד לא צפוי בגלגלים: ראג' ופני משתכרים בדירה, ומסיימים את הלילה במיטה של ליאונרד. אני לא בטוח איך הסיפור ימשיך מכאן, אבל כל מה שאני יכול לדמיין זה את פני מתנצלת, ליאונרד כועס, ואחרי כמה פרקים הוא סולח לה והם חוזרים (או שימצאו לאחד מהם עוד בן זוג חדש, והם יהפכו רשמית לרוס ורייצ'ל...). בסיפור השני, ברנדט מקבלת את הדוקטורט, יחד עם הצעת עבודה מאוד רווחית. הווארד מצליח פחות או יותר להתגבר על החבר'ה שקוראים trophy husband, אבל כשברנדט קונה לו רולקס, גם הסיפור הזה מתפוצץ. בקיצור, שלדון ואיימי, מוזר ככל שזה יהיה, הם הזוג היחידי שמסיים את העונה בלי בעיות. (דורון ז)

5 טקס פרסי האמי
זה היה טקס מאכזב למדי, למרות שהיו בו מספר נקודות אור. קטע הפתיחה עם הנאמבר של ג'יין לינץ' היה חלש ברובו, למעט מספר הבלחות, ובעיקר הקטע על הסט של "מד מן" שהיה מעולה (והקטע שבו דון אומר לג'יין בדרמטיות אופיינית: "את תקחי את עצמך ותעזבי את החדר הזה עכשיו" היה קורע לגמרי. ג'ון האם הוא פשוט הפתעה קומית אדירה!). לא אהבתי גם את הקטע עם ה"להקה" שמציגה את המועמדים והמגישים. כל כך הרבה כשרונות על הבמה (ג'ואל מקהייל, זאקארי לוי, ובמיוחד קובי סמולדרס שהפרצופים שלה קרעו אותי מצחוק) - לא חבל לבזבז אותם על משהו לא באמת מצחיק? גם קטעי הקישור שלפני הצגת המועמדים היו חלשים במיוחד ולא הצחיקו בכלל. ה"מערכון" על נשות ניו ג'רזי והחדירה העמוקה שלהן לטלוויזיה היה כל כך לא מצחיק ומשעמם שכבר העברתי ערוץ וחיכיתי שיסתיים. חץ מזה, השימוש ב"הללויה" של ג'ף באקלי בזמן הצגת שמות האמנים שנפטרו בשנה האחרונה כמעט הוציא אותי מדעתי. אין גבול לקלישאות?

והיו רגעים שכן עבדו - הקטע של ריקי ג'רבייס וה"צנזורה" היה משעשע וריקי עצמו היה מבריק כתמיד ("אחרי גלובוס הזהב, בזמן שיש טקסי פרסים אסור לי לדרוך על אדמה אמריקאית!"). גם הקטע של ג'ימי פאלון וג'ימי קימל והמכות על הבמה הצליח לשעשע אותי, פחות בטקסט ויותר בסלפסטיק. מאד נהניתי מהרעיון של איימי פוהלר להפוך את הציפיה של המועמדות בקטגוריה שלה ("השחקנית הראשית הטובה ביותר בקומדיה") לפארודיה על תחרות יופי. היה כיף לראות את הקהל באולם מתעורר ומתלהב ממה שקורה שם. ג'יין לינץ' עצמה עשתה עבודה טובה, בעיקר כשזה הגיע לאלתורים ("ברוכים הבאים לטקס משפחה מודרנית!") וכהרגלה, היה מלאת קסם אישי וחן ובאמת קשה שלא לסמפט אותה. בסך הכל היה טקס אפור, עם מספר הבלחות. לגבי הפרסים עצמם - נו, מה אגיד לכם? זה שווה כתבה נפרדת... (איתן גשם)

2 שובר שורות עונה 4 פרק 3
אני יכול להגיד תודה לפרק הזה. הוא מהווה גלעד לכל מה שמזיע, יומרני, מתיש, נמרח, נמתח, משמים ומעורר אנטגוניזם בסדרה הזו. עכשיו אם אצטרך להסביר למישהו למה אני רחוק מלהיות שותף לאהדה כלפיה, שבעיניי היא לגמרי בלתי סבירה ובלתי מוסברת, אוכל להפנות אותו אל הפרק הזה כדי שיקבל תצוגת תכלית מושלמת לרעות החולות שהסדרה ספוגה בהן. זה נכון לכולה ולכל אורכה, אלא שבמקרה הזה מדובר במינון של כמעט מאה אחוז. זה היה פרק שהזכיר לי את הסיבה שנאלצתי שוב ושוב להתחיל לצפות בסדרה, כי פשוט היה לי מפהיק מדי. פרק שאשכרה עצרתי באמצעו בשביל לעשות הפוגה של כמה דקות מהמסטיק סר הטעם הזה.

ראבק, שתי סצנות ארכניות ומפורטות של מארי עושה "תפוס אותי אם תוכל" (הוא יוכל, מסתבר), ועוד חצי סצנה מאותו סוג לפני שהיא נתפסת. סצנה כאורך הגלות שבה וולט וסקיילר יושבים עם סול כדי להגות את התוכנית לרכישת מכון שטיפת המכוניות – קטע שבמסגרתו אדם כבד גוף הספיק לדדות מחוץ לחלון אל הדלת, להתווכח עם סול בכניסה, להיכנס לבית, לעלות לשירותים, לחרבן כמה דקות טובות ולהוריד את המים. כל זה בזמן שהאנשים למטה מתדיינים ארוכות ומייגעות על משהו שהשורה התחתונה שלו ברורה גם לפני שלעסו אותו חזור ולעוס כדי שיחליק בגרונותינו ביתר קלות.

הדחייה שלי ממה שקורה על המסך הייתה ממשית. בזמן שהג'ינג'י שגייס סול התחזה למה שהתחזה ודיבר עם בוגדן וולינץ על הנזק שהעסק שלו גורם למי התהום, הזדהיתי דווקא עם בוגדן. כאשר מאוחר יותר סקיילר הורידה לו את המחיר ממש ריחמתי עליו. בסך הכול מהגר שעובד קשה, הקים עסק שבעליל יקר ללבו, רק בשביל שיבואו שני החולירות האלה ויעקצו אותו. מילא שהסדרה גורמת לי לתעב אט אט את וולט, זה הרעיון שלה ואני בסדר אתו, אבל אני לא חושב שהיא התכוונה שהבשורה הזו תתפזר גם לדמויות האחרות. ושאט הנפש שלי אינו מוגבל לסקיילר ולוולט, אלא חובק היטב גם את מארי והאנק, לפחות בקונסטלציה הנוכחית שלו.

ג'סי הוא הוא הדמות היחידה שבאמת אכפת לי ממנה. למרבה הצער, הוא זכה לקו עלילה זהה לחלוטין לזה של הפרק הקודם. גם הפעם הוא בורח מראשו אל ההמולה שהוא מקים מסביבו, והפעם בדמותה המטופשת של מאורת סמים שקרמה עור וגידים בבית שלו. נו באמת. יתר על כן, הצרחה שלו בזמן שנהג במכונית המרוץ הייתה טעות תסריטאית (או אולי בימויית או עריכתית) של טירונים – כשהדמות צורחת מהכאב שמבעבע בה, הבעבוע הרבה פחות מורגש אצלי, הצופה. היה בכך נטרול. אפילו את ג'סי הרסו בפרק הזה.

אז אחרי 46 דקות של פרק שחירב גם את מה שהיה טוב, נותרנו עם שתי התקדמויות בלבד. האחת זוטה ומייסרת – רכישת מכון שטיפת הרכב – והאחרת לפחות מעניינת: האנק מתחיל לקרוא במחברת של גייל. אם יש משהו שחסרונו מאוד מורגש בסדרה הזו, מלבד יותר קרדיט לצופים, הוא הדינמיקה של האנק המצוי על הזנב של וולט וג'סי. סוף סוף נראה ששוב נפתחה הדלת לכך. מה שכן, הם יצטרכו לקחת את העלילה המוכרת הזו ולעשות אתה משהו חדש. (yaddo, קפה + טלוויזיה)

הפמליה עונה 8 פרק 8 (פרק סיום הסדרה)
גם איתן גשם וגם תתש לא אהבו את הפינאלה:

ידעתי שהכותבים ייקחו את הדרך הקלה ושהכול יסתדר לגיבורים שלנו בסופו של דבר, אבל באמת לא ציפיתי לרמת העליבות שאליה הגיע הפרק. אחרי שהציגו לנו את סופיה כאישה היחידה שלא מורידה את תחתוניה ברגע שוינס מחייך אליה, היא נענית להצעת הנישואין שלו אחרי יום אחד (!) בו הם יוצאים. חשבתי שהמטרה שלה כדמות היא לפתח את וינס, לא לעשות רגרסיה בעצמה. המהפך הפתאומי של סלואן היה אפילו יותר מגוחך, אבל לא אכפת לי ממנה ומ-אי. מספיק בכדי שזה יזיז לי ואני מקווה בלב שלם שהמטוס שלהם יתרסק. הפשע הגדול של הפרק בוצע כלפי ארי. פשוט אין מצב שארי שראינו בכל פרק עד עכשיו יחליט לוותר על העסק שלו, אפילו בשביל המשפחה שלו. זו הייתה כל המהות של הדמות שלו. הסצנה אחרי הקרדיטים, שנועדה להוות בסיס לסרט עתידי, הייתה מיותרת לגמרי. אם הם כבר הלכו בדרך מסוימת, גרועה ככל שתהיה, שלפחות יהיה להם את האומץ לדבוק בה. (תתש)

בשלב מסוים חשבתי שהתבלבלתי ומישהו שם בטעות את פרק סיום הסדרה של "סקס והעיר הגדולה" ולא של "הפמליה". מה זה החרטא הזה? אני מבין את הרצון של הכותבים לייצר סוף עם נימה חיובית ואופטימית לדמויות האהובות, אבל איפה ההיגיון העלילתי? איפה פיתוח הדמויות והעלילה לאורך זמן? ובכלל, מסדרה שהחלה את דרכה כסאטירה חביבה על עולם השואו ביזנס ההוליוודי די מאכזב לראות פרק סיום כל כך קיטשי ודביק. אז מה היו לנו? וינס הפך את טרטל למיליונר כי בחר לפעול בניגוד לרצונו של טרטל בעניין השקעת הכסף (!), סידר לג'וני דרמה סרט טלוויזיה כשהוא והשותף שלו הספיקו לעשות בלאגן על הסט עוד לפני ששודר אפילו פרק אחד מהסדרה (!), שכנע את סלואן בשיחה אחת בת דקה ורבע לשכוח מכל הדברים שקרו בינה לבין אריק במשך תקופה ממושכת (!) והצליח לגרום למישהי שמכירה אותו בערך יום וחצי ולא ראינו אפילו ניצוץ של כימיה ביניהם להתחתן אתו. בפאריס. בהתראה של יומיים (!). וואו, אחרי צפיה בפרק הזה הצטערתי שוינס הוא רק דמות פיקטיבית, אחרת אני בטוח שהסכסוך הישראלי-פלסטיני היה מסתיים כבר מזמן... 

כל העלילות האלה לא היו הכי מעניינות, ובמקרה של אריק וסלואן כבר נמאסו לחלוטין. האיחוד ביניהם בסיום הפרק לא הצליח לרגש אותי בכלל והיה עשוי באופן משעמם, כשנדמה שגם לקווין קונולי ועמנואל שריקי (אוקיי, המראה שלה בשמלה האדומה הצליח קצת לרגש אותי, אבל במובנים אחרים) כבר יצא החשק מהעניין. אה, וכמעט שכחתי את ארי גולד שדווקא היווה נקודת אור יחסית בפרק הזה - אמנם הפיוס שלהם היה צפוי מאד, בפרט על רקע אווירת הוודסטוק של הפרק, אבל לפחות במקרה של ארי הייתה איזושהי בנייה של העניין. הסצינה ההיא במשרד עם האופרה ברקע וארי שפתאום מבין שהוא רוצה לבלות עם המשפחה הייתה מוגזמת לגמרי, אבל אפקטיבית למדי. ובכלל, הרעיון שאחד כמו ארי שבאמת אהב את עבודתו מבין פתאום עד כמה הזניח את המשפחה ואת זוגתו  - אף שהם באמת יקרים לליבו - ומוכן לעזוב הכל למען זאת היה די מרגש. חבל רק שהיוצרים החליטו להרוס גם את העניין הזה בסצינת הסיום שבה ארי מקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה. עושה רושם שהסצינה הזו נועדה להכין את הקרקע לסרט הקולנוע שעשוי לצאת לאקרנים בעתיד הלא מאד רחוק. בשורה התחתונה - מדובר באחד מפרקי סיום הסדרה הגרועים ביותר שיצא לי לראות. אני מקווה שאם וכאשר יהיה סרט קולנוע הוא יהיה מוצלח יותר, ובעיקר - נועז יותר. (איתן גשם)

וגם טריליאן כותבת על הפרק בפורום.

שולי הממיר 

בהאוס מייקל גלאדיס (פול מ"מד מן") היה הגיס של טאוב, פולה מרשל ("קופידון") בתפקיד אחותה של קאדי. קנדיס ברגן גם חזרה להופיע כאמה של קאדי.

מה יהיה לנו השבוע?
20-26 בספטמבר

ביום שלישי: סמויים (Hot Zone)
ביום רביעי: חוק וסדר: מדור מיוחד 8 מסתיימת (yes דרמה)
ביום חמישי: גלי 3, בצמידות לשידור בארה"ב (yes דרמה)
ביום שישי: משועמם 2 מסתיימת (yes קומדיה), אקס פקטור (HOT3) 
ביום שבת: שני גברים וחצי 9, פיוצ'רמה 8 (yes קומדיה)
ביום ראשון הבא: מדיום 6 (HOT3) 
ביום שני הבא: העשב של השכן 7 (yes דרמה), שקר לי 3 מסתיימת (yes דרמה)

יומיות:
מרדף (Chase), החל מיום שלישי (Hot Zone)

מסביב לממיר 

"בפנטהאוז יוקרתי במגדלי "נאות הנובוריש" צעד לו יאדו בבטחה בסלון הטריפלקס המפואר שלו". כך מתחיל טקס פרסי המיקי לשנת 2011. 

אתה רואה הרבה טלוויזיה?
"באופן אישי אני מאמין שהדברים הטובים ביותר נעשו ונעשים בטלוויזיה. אני מעריץ גדול של '30 רוק', 'המשרד' ו'אורות ליל שישי'. אני יודע כמה קשה לספר סיפור מחייב, סוחף, חדשני ואמיתי תוך שימוש בשפה נקייה וללא סקס. ועדיין, כשיד אחת קשורה מאחורי הגב, הרבה מאוד כותבים מצליחים לעשות את זה. אני מרגיש גם שהקהל האמריקאי - אני לא יודע מה קורה בשאר העולם - הפך הרבה יותר מגניב. ביחס לכל מיני מנגנונים ממסדיים, דינוזאורים שמפקחים על הטלוויזיה שלנו, הצופים האמריקאים מבינים שאם 'המפקח' אומר לנו שאי אפשר לראות חזה של אשה אבל מותר לראות איך אונסים אותה, אז כנראה האדם הזה צריך טיפול".
קובי בן שמחון מראיין את ויליאם ה. מייסי, לרגל עליית חסרי בושה" (Shameless) בהוט 3 (ימי ראשון, 22:30). לראיון המלא.
(תודה לאסף רזון)

פודקאסט לפרק הסיום של הפמיליה וקצת על עונת הטלוויזיה החדשה עם אלן סיפנוול וביל סימונס (דלגו ישירות ל-39:10).
(תודה לתתש)

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)