הממיר 13/9/11

10. קומיוניטי, עונה 2 פרק 21
עוד פרק גימיק מטה מודע-לעצמו, אבל הפעם גאוני במיוחד, וזה סופרלטיב שאני לא אוהב לזרוק סתם כך – כזה שמפרק את הנוהל הסיטקומי הבזוי להשליך מדי פעם פרקי לקט שבו החברים נזכרים בקטעים שכבר ראינו בעבר. "קומיוניטי" לוקחת את הרעיון והופכת אותו על פיו. היא מציגה לנו קטעים ושברי קטעים סופר-מושקעים של דברים שהחבורה עשתה ואנחנו לא ראינו – ועכשיו אני רוצה לראות אותם, את כולם, במיוחד את ההרפתקה בבית רדוף הרוחות! – ומשתמשת בהם כדי ליצור תבנית של התנהגות, גם של הדמויות אבל בעיקר של הקבוצה כקבוצה. באופן הזה היא מטפלת באופן מאוד שנון ומתוחכם ברעיונות של ייצוג, תפישה וזיכרון. לא בכדי הפרק מתחיל בכך שהקבוצה יוצרת דיורמה של עצמה, אות לאופן שבו הם רואים את עצמם. אין לי מצח כל כך גדול, נכון? ומה עם כל הרגעים הקטנים בין ג'ף לאנני? מה שיפה הוא שכל הסיפור הזה מתחיל בגילוי של משהו שאנחנו כבר ידענו והחבורה לא: הציצים של אנני הוא זה שגנב את העטים, לצד המון דברים נוספים, סגירה מצוינת של אחד הפרקים הטובים של העונה, פרק הבקבוק.

לפעמים הפרקים הגימיקיים מבדרים בפני עצמם אבל לא מצחיקים אותי בטירוף, אבל הפעם התבנית של הפרק סיפקה כר פעולה נרחב להמוני בדיחות אדירות, אם מדובר בעצם התמונה שבפלאשבקים (החברים בכותנות משוגעים בגלל הרעלת כספית? מה לעזאזל?) או כשטרוי מגלה שהוא מנע מעצמו אינונים שלא לצורך. קטע הגלי קלאב המצוין והמבריק, שאפילו כלל את פירס שנע קדימה ואחורה בכיסא הגלגלים, הבהיר את המהות של הפרק. כשאנני העירה על כך שמדובר בזיכרון מר עקב מותם של אנשי המועדון המקוריים, ג'ף הגיב שהוא "נזכר מסביב לחלק הזה". הזיכרון הסלקטיבי בוחר את הייצוג הכי נוח של כל אחת מהדמויות, אבל היה גם צעד קדימה בפרק הזה, שבעיניי היווה כולו אמירה חכמה על כל יצירה שלא תהיה, שבכל רגע נתון חושפת את מה שהיא בוחרת תוך התעלמות מהיתר. מאחורי כל סיפור יש עוד סיפור.

הווילון המוסט שחשף את "אחורי הקלעים" של פרק הפלסטלינה הוא המייצג המובהק לכך. כבר בזמן אמת ידענו שאנחנו רואים משהו שמאחוריו יש עוד משהו, ואילו עכשיו מסתבר שהיו המוני דברים שלא ראינו ולא ידענו לאורך כל הזמן הזה. היה כיף לראות את פרק חג המולד ההוא מהזווית הזו, כמו גם את הפוטג' הנוסף שלא ראינו מהפרק כשעאבד מבין שג'ף ובריטה משתרללים לאורך כל השנה.
סיפורים מצוינים נוספים שמאחורי הסיפורים: התחפושות של הדיקן היו עונג לשמו וכל אמתלה הייתה טובה יותר מקודמתה, אנני עם חגורה סגולה מכה את חבריה, המונטאז'ים לצלילי שרה ברייליס, הגג החוזר על The Cape שהיה – שוב – גאוני לגמרי ("הסדרה תחזיק שלושה פרקים!", "שש עונות וסרט!"), והשורה שרמזה בלי להראות בפועל: "מתוך כמה פתחי אוורור תזחל השנה?". אגב כך ניתנה לצ'אנג ההזדמנות לעשות משהו מטריד, והוא עשה זאת היטב מן הרגע הראשון שהופיע בתחתונים ומרח עצמו בווזלין. הדובדבן שעל הקצפת היה סרט האנימציה של הדיקן על הכתוביות. אני לגמרי מקווה שהוא הראשון מני רבים.

מונטאז' הנאומים של ג'ף בסוף לא היה סתם הנאום הרגיל, אלא קשר את קצוות הפרק באופן שבעיניי העלה את חבורת קומיוניטי מדרגה. כל הפלאשבקים שבפרק הצטרפו לפלאשבקים של נאומיו של ג'ף, ונראו כמו מחווה לסקובי דו או שלל החבורות שמדי פרק או ספר נקלעות להרפתקה אחרת. בית רדוף רוחות, סוחרי סמים היספניים מכוונים אקדח לראשו של פירס, ג'ף במדי נהג קטר ועוד כהנה וכהנה רגעים שאת חלקם אפילו קשה להגדיר. לדידי הקטע הזה והפרק הזה הקנו לחבורת קומיוניטי ממד מיתי, וזו גם הייתה כוונת המשורר, הרי ג'ף חותם את הנאום באומרו שמבחינתו ההתנסויות הרעות הן רק דרכו של היקום לגבש אותם לכדי סופרגרופ. בכך הפכו הפלאשבקים מלאי הריבים והדם הרע לנוסטלגיה חמודה ומחממת לב. רק כלב היה חסר להם. לפחות יש קוף. (yaddo מבלוג קפה +טלוויזיה)

9. המפץ הגדול, עונה 4 פרק 23
הווארד מספר לאימא שלו על האירוסין לברנדט, והיא מתמוטטת ומובהלת לבית החולים, שם רוב הפרק מתרחש. העובדה שכל הדמויות סגורות יחד מבלי שיהיה להן משהו לעשות, מובילה לכמה שיחות מעניינות, במיוחד פני ופריאה, שמסתחבקות ומדברות על ליאונרד, "מלך המשחק המוקדם". בית החולים גם מלבה את פוביית החיידקים של שלדון, והוא נקלע בצורה מאוד משעשעת לחדר הסגר, ונאלץ להישאר שם. בסופו של דבר, ברנדט מגלה שהווארד סתם קפץ למסקנות וגרם לה להרגיש אשמה, וצורחת עליו בחיקוי די מוצלח של אימא שלו. היה ברור שהוא ייהנה מזה, הסוטה הקטן, אבל עדיין היה מצחיק לראות את "מעגל החיים", כפי שהוא קרא לו. (דורון ז)

9. יומני הערפד, עונה 2 פרק 11
זה מה שאילוצי שיבוץ עושים לי - בגלל שאחרי הפרק הזה יצאו בארה"ב להפסקה של חודש וחצי, ולאור אי אילו כותרות שקראתי בלי כוונה בזמן שגלשתי, הגעתי למסקנות הלא נכונות והייתי בטוח לחלוטין שמישהו מהקאסט הקבוע עומד למות בפרק הזה. החרדה הגדולה ביותר שלי הייתה כמובן קרוליין, ואלוהים יודע שהפרק הזה עשה הכל כדי להזין את הפחד הזה. בסופו של דבר נראה שהקרבן היא רוז, אמנם לא קבועה אבל חבל כי אני מחבב אותה. בכל זאת היא עדיפה על פני אופציות רבות אחרות. ריק למשל, שהיה אחד נוסף שחששתי לו בפרק, במיוחד אחרי שדיימון והוא יצאו מהגריל.

הסיפור הזה גרם לי להבין שאשכרה איכפת לי מרוב רובן של הדמויות כאן. שנואתי אליינה כמובן לא תמות למרבה הצער, וכמוה גם לא האחים סלבטור, אבל כל האחרים תכל'ס נתונים בסכנה תמידית. כפי שכבר כתבתי בעבר, מאט הוא היחידי שלא מצדיק את היותו שם, לצערו, כך שאם כבר להקריב מישהו, הוא האיש. מצד שני, גם הדמות שלו מאוד סימפטית. טיילר היה בערך בדרגה שלו בראשית העונה, ובפרקים האחרונים עלילת איש הזאב שידרגה אותו עשרות מונים, מה שכמובן הגיע לקרשנדו בפרק הזה. האמת היא שכבר כשהוא חזה בייסוריו של מייסון הצעיר בפרק הקודם חסתי עליו עד מאוד. הפרק הזה לפחות חסך מאיתנו את תחושת הזמן שהייתה כה ברורה בהקלטה של מייסון, אבל עדיין היה מצער לצפות בזה, גם מצדו של טיילר הסובל וגם מצדה של קרוליין חסרת האונים. החיבור ביניהם יפה וכנראה ימשיך ויעמיק, דבר שיהיה למגינת לבו של מאט. לא מספיק שטיילר נישק את אמו, עכשיו הוא גם מתעסק עם החברה לשעבר. גם כן חבר.

הזווית של אלישע בעל התסרוקת הניינטיזית מעניינת, בונים יפה את הסיפור הזה, אבל השאלה היא איך הדברים יקרסו כאשר יגיע קלאוס. הרי אם הכל ילך כמתוכנן זה סתם יהיה משעמם. ובינתיים קת'רין המליצה לסטפן להיעזר באיזבל לשם מציאת קלאוס, כך שכיפאק היי is in order. אולי סוף סוף נזכה לעוד קצת מנה מיחסי ריק ואיזבל, מה שאמור להיות מעניין אפילו יותר עכשיו כשג'מה היא זוגתו. (yaddo, בלוג קפה + טלוויזיה)

8.5. מזל סרטן, עונה 2 פרק 7
כל אחד בדרכו שלו, זה מה שאני אוהבת בסדרה הזו. כמו שכל אחד מתמודד עם סרטן אחרת כך גם כל אחד עושה מדיטציה אחרת. שון ממשיך להראות שהוא הולך להיות אבא טוב, אם כי קצת מבלבל לפעמים. הדרך שלו אל ההורות לא קלה. מעניין לראות איך הוא יתמודד עם זה כשזו תהיה הילדה שלו. קאת'י ופול מתמודדים עם בעיות בריאות בעזרתו של לי. את קאת'י הוא לקח למדקר, את פול לבר הומואים שם הוא קיבל טיפול כירופרקטי מאיש במכנסי עור נטולי ישבן (בדיוק כשאמרתי שאני לא מצפה מהסדרה להפתיע אותי... בין היתר התכוונתי לרגעים כאלו). אנדריאה ומיק חמודים מאוד ביחד. חבל שיש לי הרגשה שהטלוויזיה בבגאז' מרמזת על סוף לא מוצלח למערכת היחסים הזו. (מורן)

8. רמזור עונה 3 פרק 12
פרק סיום העונה של "רמזור" סיפק בסך הכל את הסחורה, למרות שיש לי מעט הסתייגויות. הגדולה של הסדרה, ולמעשה, הסיבה העיקרית שבגינה היא הפכה ללהיט גדול כל כך היא היכולת שלה למצוא את הסיטואציות הקטנות בחיים ולטפל בהן בצורה משעשעת. הלידה של בתם של טלי ואמיר יצרה כר נוח לרגעים כאלה, ואכן היו לא מעט הברקות כאלה. המוצלחת מכולן הייתה, לטעמי, ההתייחסות למצבה של היולדת לאחר הלידה - דווקא במצב הזה כשהיא עייפה כל כך ואין לה כוח לשום דבר מגיעים כל הקרובים והחברים והיא צריכה להתמודד אתם בעל כורחה. הרגע המשעשע ביותר הגיע כשלילך הסבירה לאיצקו כמה שזה מעצבן, וכשאיצקו שואל אותה "אז למה אנחנו נוסעים אליה?" היא עונה לו: "אני סבלתי - עכשיו תורה!". גם הקטע שבו לילך מציעה לטלי עזרה רק כדי לגלות שטלי לקחה את המחווה המנומסת ברצינות ומבקשת ממנה לטפל בכלבה שלה היה די משעשע, במיוחד כשלילך מסבירה לאיצקו שזה רק עניין של נימוס ושהיא לא באמת ציפתה שטלי תנצל את זה. מצא חן בעיניי גם הרעיון על ה"מאבק" של שמה של הילדה, כשכל צד מושך לכיוון שלו ובני המשפחה עושים הכל כדי להשיג את המטרה (כולל לשכור מישהו שיתחזה לרב ויגיד את "הדבר הנכון"!). הרעיון שאמיר משתכר ומחמיץ את הלידה היה מעניין למדי, אם כי פחות אהבתי את הביצוע שלו (ראו בהמשך). אגב, הבנתי שזה מבוסס על סיפור אמיתי שקרה לאסי כהן (שהשתכר ולא ממש היה נוכח ברוחו בזמן הלידה הראשונה אצלו). אבל הנקודה שהכי מצאה חן בעיניי בפרק - הדרך הסימפטית שבה הוצגה - סוף כל סוף - הדמות של טלי במהלך סיפור הלידה. היא מפרגנת לאמיר שייצא לפאב ויהנה, לא מתחשבנת אתו על כך שלא ענה לכל השיחות שלה, מקפיצה אותו לבית החולים ולא מתלוננת יותר מדי על חוסר העזרה שלו במהלך הלידה. למעשה, דווקא כאן אפשר היה להבין אותה אם היא הייתה כועסת עליו (בכל זאת, "לצאת לבלות" לא בהכרח אומר להשתכר עד כלות הנשימה), והיא בחרה להתעלם מהעניין ולשמור על פאסון חיובי. אני מקווה שזה סימן טוב לדמות שלה שהפכה לדי מעצבנת.

אבל היו בפרק גם דברים שפחות אהבתי: כאמור, הביצוע של סיפור ההשתכרות היה מוגזם לגמרי ואמיר התנהג באופן שממש לא מתאים לדמות שלו, גם אם הוא שיכור (במיוחד בקטע שהוא כבר מתעורר ונראה אדיש לגמרי לעובדה שהחמיץ את כל הלידה). גם הסיפור עם הסבתות שמנסות להביא למתן שם מסוים לתינוקת התחיל לעצבן ולהיות חסר היגיון באיזשהו שלב. הסיפור עם הכלבה ירדנה והדריסה היה צפוי מאד ולא מצחיק במיוחד, ובכלל הדמות של לילך כבר עוברת את גבולות הטעם הטוב, למרות שאי אפשר להתעלם מההופעה המבריקה של יעל שרוני בתפקיד הזה.

בסך הכל זה היה סיום עונה די ראוי, ואהבתי את הדרך שבה אדיר מילר ורן שריג שילבו את הדמויות שליוו אותנו במהלך העונה בתוך הפרק (בקטעים עם זרי הפרחים והברכות לאמיר, למשל). יהיה מעניין לראות אם הסדרה תשמור על המומנטום החיובי גם בעונה הרביעית (איתן גשם)

7.5. בובה של לילה, עונה 2 תכנית רביעית
בשקט בשקט הופכת התכנית הזאת, שהחלה את דרכה כמעט במחתרת ומשודרת בערוץ נישה (ערוץ הספורט) לקאלט אמיתי, ואני מכיר אפילו אנשים שלא נמנים על ציבור חובבי הספורט המושבעים שצופים בה.

ההצטרפות של אלי יצפאן לצוות התכנית בעונה השניה הפכה את האווירה לאפילו פרועה עוד יותר. ולא פחות חשוב - יצפאן עצמו, שנראה די חמוץ וממורמר בתכניות הקודמות בהן ראיתי אותו, נראה כאילו קיבל מחדש את שמחת החיים וחזר לעשות את מה שהוא יודע טוב מכולם - לירות משפטים חסרי משמעות ולחקות דמויות מוכרות במימיקה מדויקת. אבל עם כל הכשרון שלו אפילו הוא מחוויר לעומת שני ה"אסים" של התכנית: מיקו ג'מאל הגאון שעושה את כל החיקויים שמבוצעים באמצעות הבובות (זה כולל משהו כמו 7 דמויות שונות! בהן: יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, הפרשן אלי אוחנה, הפרשן שלמה שרף, הפרשן יוסי מזרחי, שחקני העבר שייע פייגנבוים ומוטל'ה שפיגלר ועוד) וירון ברלד המופרע והגאון לא פחות שבעונה שעברה הפליא עם החיקוי המוטרף לנאור ציון והעונה הלך על חיקוי חדש - פרשן הכדורסל שימי ריגר. קשה אפילו להסביר עד כמה האיש הזה מצחיק ולמה הוא גורם ברגע שהוא נכנס לאולפן.

אגב, גם אסי ישראלוף מ"מה קשור" התגלה כחקיין מוכשר ונדב אבקסיס בתפקיד המבזקנית ליאורה חושן (האמת? הוא מחוויר לעומת האחרים) משלים פאנל מרשים למדי.

חבל רק שהכתיבה לא משתווה ברמתה לרמת הכישרון של השחקנים והחקיינים. אמנם יש מדי פעם הברקות (במיוחד בביטויים בהם משתמשות דמויות צבעוניות כמו של לוזון או פרוספר אזוגי, היו"ר של הפועל אשקלון), אבל חלק גדול מהטסט צפוי ולא ממש מצחיק. 

ובכל זאת, מדובר בתכנית שבהחלט כדאי לתת לה צ'אנס. במיוחד אם אתם/ן חובבי/ות ספורט בנשמתכם/ן, אבל לא בהכרח. (איתן גשם)

7. קאסל, עונה 3 פרק 16
"רצח, אינטריגות פוליטיות, מזומן, ריגול ועכשיו יחידת אחסון מסתורית?" - המילים הללו, שנאמרות בהתלהבות על ידי קאסל בערך במחצית הפרק, תרמו להבנה שלי מדוע בעצם לא אהבתי אותו. הרגשתי שהיוצרים עשו יותר מידי מניפולציות כדי לבנות פרק שונה מהרגיל, בקצב מהיר יותר, מפחיד יותר, בניסיון להידמות לסדרה מסוג אחר. אבל האמת היא שאני לא רוצה סדרה אחרת – אני רוצה את "קאסל" הבלשית הישנה והטובה! יש מספיק סדרות ריגול טובות בסביבה, והקסם של "קאסל" פשוט מתפספס בניסיון להיראות רצינית מידי.

היו בפרק המון קטעים לא אמינים: בקט הולכת עם קאסל פעמיים למקומות מסוכנים בפוטנציה ללא גיבוי משטרתי ובכך בעצם מסכנת את חייו וחייה. לא ברור כיצד גלאי הקרינה של בקט הגיע למקסימום ובכל זאת קאסל ובקט יצאו ללא פגע בריאותי כלשהו. גם לא ברור כיצד נתנו לאיש כמו אמיר אלחבי שעבד על תוכנית נשק גרעיני עבור הסורים להסתובב ללא מעקב קבוע, והאמריקאיים מאוד זהירים בעניינים כאלו מאז ה- 9/11. הדמות של פאלון מהמשרד להגנת המולדת הוא דוגמא מעולה לכך – דמות קריקטוריסטית של סוכן פרנואיד, חסר רגשות אנושיים ופוץ. חבל, ב"קאסל" כבר היו דמויות אורח עגולות ואמינות יותר. כמובן שהעובדה שפאלון לא גייס סוכנויות גדולות ורציניות יותר להתמודד עם סכנת "פצצה מלוכלכת" שמאיימת על כל ניו יורק, אלא הסתפק ביחידת משטרה אחת – גם כן מאוד לא אמין בעיניי.

אבל בכל זאת היו מספר קטעים מעניינים ועשויים היטב בפרק. הראשון בהם, בראש ובראשונה, הוא הרפרנס לסדרתו הקודמת של ניית'ן פיליון, פיירפליי. אימו של קאסל מנסה לגרור את נכדתה לבילוי רוחניקי לעשירים מערביים בלב המדבר. כאשר קאסל תוהה מה זה האירוע המכונה "נווה מדבר של השלווה", בוהה בו אימו בתדהמה ושואלת בפליאה "לא שמעת על השלווה (Serenity)?" קאסל מיישיר מבט ממזרי לעבר בתו, אבל למעשה זוהי קריצה לקהל החובבים שיודעים ש- Serenity היה שם הסרט שהמשיך את עלילת פיירפליי ונקרא על שם החללית עליה פיקד מל ריינולדס, דמות קודמת שגילם נייתן פיילון. בשלב מאוחר ביותר בפרק יש גם רפרנס חמוד לאינדיאנה ג'ונס. סביב סיפור "השלווה", קאסל מתגלה גם במלוא גדולתו כאב. בתחילה הוא מציל את בתו מאירוע זה שאינה רוצה להשתתף בו באמתלת שווא, ולאחר מכן, כאשר הוא מבקש להגן עליה מבלי ידיעתה, הוא שולח אותה עם אמו הרחק משם מבלי שיוכל להסביר מדוע עשה זאת. היה מצחיק לגלות את פרצופו המוכר של אלון אבוטבול בתפקיד איש המשטרה החשאית מהקונסוליה הסורית. הוא גילם את התפקיד במקצועיות רבה והפגין את קור הרוח והאיום המרומז שנדרשו מהתפקיד.

אך הדבר המרתק ביותר בפרק לדעתי היה ההתמודדות של בקט עם בן הזוג בחזקת הנעלם שלה, ג'וש, והשפעת העניין על הקשר בינה לבין קאסל. אנחנו מבינים מרמזים עדינים יותר ופחות במהלך הפרק שמשהו אישי מפריע לבקט ופוגם במקצועיות, במיקוד ובקור הרוח הרגילים שלה. היא אמנם לא נותנת לכך להשתקף בשום דרך למול נאזיה, אלמנתו של הנרצח, אבל כשהיא בין הבלשים שלה, היא מרשה לעצמה. בתחילה היא שמה חומה גבוהה בינה לבין קאסל בנוגע לכך ולא מוכנה לחלוק איתו את קשייה עם ג'וש. אבל כאשר הם בסכנת חיים היא מודה בפניו שקשה לה שאין לה תמיכה קבועה כי ג'וש עסוק בלהציל אנשים ברחבי העולם, הרחק ממנה. למרות שאיננה מסתכלת עליו בשלב זה של השיחה, זה ברור שהיא רואה בו כידיד מאוד קרוב אם היא משתפת אותו בכך. ואכן הוא נוהג ככזה: הוא קשוב, לא שופט, ואמפטי. אבל זה ברור שהנה עוד שנייה הוא יציע את עצמו בתפקיד המשענת הקבועה בחייה במובן הרומנטי. כאשר שיחתם נקטעת על ידי איש המודיע להם שהם לא בסכנה בריאותית, נראה שפספוס ההזדמנות מכעיס את קאסל יותר מכך שמשמח אותו לגלות שלא ימות מקרינה. (רינת קורבט)

7. שובר שורות, עונה 4 פרק 2
"זה להגנה. להגנה", וולט אומר על האקדח הלא-חוקי שקנה. על המקרה הזה חלים לא מעט אמרי שפר, בראשם "הקם להרגך השכם להורגו" ו"ההגנה הטובה ביותר היא התקפה". אכן מסתבר שזה בדיוק מה שוולט זומם. תוכנית מסקרנת ששומרת על עניין גם בפרק השני לעונה, חרף עוד אי אילו רגעים מתים. מה שהפתיע אותי באמת הוא הניסיון של וולט להכניס לעניין את מייק. מצד אחד זהו אקט לא הגיוני, הרי ברור שמייק שומר אמונים, אבל מצד שני אין ספק שוולט נטע שם משהו – ראינו בזמן אמת את תגובתו של מייק לרצח של ויקטור. אני משער שהוא ינסה בהמשך לשתף אותו שוב. חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם – עוד אמרת שפר שעשויה להתאים בהמשך.
בזמן שוולט נוקט בצעדים פרקטיים כהרגלו, ג'סי מסתפק בקו עלילה פשטני שכאילו נכתב על ידי טירון: הוא מנסה להשקיט את מצפונו ואת הלמו על ידי רעשים חיצוניים ותכונה בלתי פוסקת מסביבו. יותר מדי דקות בפרק הוקדשו לעניין הזה כדי שלא נפספס, חלילה, שג'סי מעוניין בעוד ועוד המולה שתגבר על זו שבראשו. זה מתחיל במערכת סטריאו חדשה ועצומה, ממשיך עם קוק עם החברים שלו בסצינה הכי ארכנית ומנדנדת, שבה חבריו מתווכחים ארוכות על משחקי מחשב, וכלה במסיבה שאינה פוסקת ליל ויום, אפילו כשהוא בעצמו בעבודה (עם אוזניות שואנות באוזניו, כמובן). הסיפור הזה החזיק אך ורק בזכות ארון פול, שהפגיעות שהוא מפגין, תחת הכסות הדקה של העמדת הפנים, מכמירת לב ממש. (yaddo מבלוג קפה +טלוויזיה)

5. הפמליה, עונה 8 פרק 7

לא התכוונתי לכתוב קטע על הפרק השבועי כי פשוט נשבר לי מהסדרה הזאת. הייתי בטוח שהפעם, סוף כל סוף, לא הכול יסתדר וכולם יחיו הפילי אבר אפטר- טעיתי (חוץ מלגבי סלאון ואריק אבל אני בטוח שבפרק הבא הכול יסתדר גם להם). בכל מקרה, הסיבה היחידה שאני טורח לכתוב את הקטע היא סצנה אחת ויחידה בהשתתפותו של ארי גולד המלך. סצנת ארי קלאסית מעונות 1-3 שצופים ותיקים בוודאי יסכימו איתי שחסרה לנו כל כך בעונות האחרונות. לפחות קיבלנו את העצם הקטנטנה הזאת. (תתש)


בשולי הממיר

f3f80d2508" target="_blank">מותה של עגבניה.

חדשות עצובות: אנדי וויטפילד כוכב "ספרטקוס" נפטר מסרטן.

חדשות מ-1936: הטלוויזיה בקושי עשתה את צעדיה הראשונים בעולם,  וכבר הוזהרו קוראי "דבר" מן הסכנות הטמונות בה, בעיקר מחדירה לפרטיות בנוסח "האח הגדול". "לענה בעטיפה של שוקולד", גרסת 1936 (אסף רזון). 

חדשות מעניינות - בראיין פולר ("Pushing Daisies", "Dead Like Me") עובד על סדרה חדשה שתתבסס על דמותו של חניבעל לקטר ("שתיקת הכבשים").

מזל טוב! ארון סורקין חוזר לטלוויזיה! סדרה חדשה שלו תשודר ברשת HBO.

פרנק דאראבונט צפוי לשמור על התואר "מפיק בפועל" ב"המתים המהלכים" אבל לא ישמש כשואו-ראנר.

"קוגרטאון" צפויה לשנות את שמה לקראת פתיחת העונה השלישית. מה יהיה השם החדש?
 
מייקל סי.הול מסיים את חוזהו ב"דקסטר" בסיום העונה השישית ומנהל בימים אלה מו"מ עם ההפקה על תנאיו. לפי הדיווחים הוא צפוי לקבל העלאה משמעותית בשכרו.
 
גווינית' פאלטרו וג'סטין טימברלייק כבר זכו בפרסי "אמי"

"שמח" על הסט של "גלי". קורי מונטיית' (פין) יוצא - כנראה גם בשמם של כוכבים נוספים - נגד היוצר ראיין מרפי על תנאי ההעסקה של השחקנים.

רשת CW רכשה את הזכויות לשידורה סדרת פריקוול ל"סקס והעיר הגדולה", על מעלליה של קארי ברדשאו הצעירה. מפיקי "אחת שיודעת" יפיקו בפועל את הסדרה החדשה. 

השמש זורחת, הלילה יורד ושונדה ריימס מוכרת סדרות חדשות לרשת ABC.

השבוע הוקלט ספיישל ה- "רוסט" שהוקדש לצ'ארלי שין ב"קומדי סנטרל". לא מעט פרטים כבר דלפו: 8 הבדיחות המרושעות ביותר, בלוג חי מזירת האירוע עם תקציר הבדיחות המוצלחות וכמה פרומואים ששוחררו ע"י הרשת.

 רשת TBS הזמינה פיילוט לסדרה קומית חדשה מחברת ההפקות של קונאן אובראיין.

וקונאן חושף - אייפון 5 בהופעת בכורה!

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)