אחלה בחלה דוד של גבר

מעולם לא סבלתי את הרצועה, שנחשבה לתוכנית הדגל של ערוץ ביפ. הכתיבה הזחוחה והמיזנטרופית של עוזי וייל (vile indeed) שהייתה שקועה כולה בגסויות, הבל ורעות רוח כללית מעולם לא עשתה לי את זה. אמנם לא קשה ליצור קאלט בימינו כשכל מה שצריך לעשות הוא להקפיד שהדמויות בתוכנית שלך יחזרו שוב ושוב על אותם משפטים קבועים, אבל סאטירה אמיתית בוודאי לא הייתה שם. לכן לא הייתה לי שום סיבה לאהוב את קאמבק, שבנויה בדיוק על אותו הפורמט ועם אותו מנחה. אמנם הצצתי לשם מדי פעם, בעיקר בשביל אביעד בנטוב הענק - אחד הקומיקאים הישראלים הבודדים שמצליח להשכיב אותי פיזית על הרצפה מרוב צחוק - אבל כלפי חוץ נראה שמבנה הדמויות וההומור הגס נשארו כשהיו. 

זאת טעות חמורה לחשוב כך. קודם כל כי כמו כל תוכנית סאטירה, לקח לקאמבק זמן למצוא את הטון המיוחד שלה ולדעת להגיד את מה שהיא רוצה בלי הסחות דעת ומעצורים; שנית וחשוב מכל, למרות הדמיון החיצוני בלבד לרצועה, הכתיבה, הדמויות והשחקנים (מלבד אורי גוטליב) שונים לחלוטין, והדבר ניכר. ברור שעדיין יש גסויות והומור נמוך, בכל זאת ערוץ קומדי סנטרל אינו שונה מהותית מביפ (כולל השידורים החוזרים הבלתי נגמרים של חברים וסאות' פארק); אבל מה שמבדיל את קאמבק מהרצועה וכן מארץ נהדרת ודומותיה הוא התקפה בלתי פוסקת של הומור שחור חסר רחמים, סאטירי, יעיל ובעיקר מאוד מצחיק.

מעולם לא הוצגה הנוסטלגיה לארץ ישראל הישנה והטובה כמעוקרת מתוכן כמו בפינתם של הצמד שיבולי הפורצלן; מעולם לא הוצג הניסיון הישראלי להידמות לחו"ל כפתטי ועלוב כמו באמצעות דמותה של אסתי גאגא; מעולם לא הוצגה הטלוויזיה הישראלית המסחרית כדוחה ונצלנית כל-כך לפני קיא ז'ונג-איל ואביב שלם; מעולם לא היה הרכב מוזיקלי פיקטיבי שגרם לי לפצוח בשירים עליזים על הכחשת שואה כמו וובוס צ'אבס ונגניו פקונדו וסילבריו. 

כשארץ נהדרת מעלה מערכונים על תוכניות מציאות ברור לכולם שזהו בסך הכול עוד קידום של תוכניות אחרות של קשת; כשקאמבק עושים את זה הם פשוט שוחטים לכוכבי המציאות את הצורה. כשהרצועה הציבה דמויות של ליצנים בקרקס כקברניטי המדינה בזמן מלחמת לבנון השנייה זה נראה כמו ניסיון נואש לחפות על העובדה שאיש מהשחקנים שם לא יודע לחקות פוליטיקאים; כשקאמבק מקבילה בין נשיא ערוץ 2 לרודן העומד בראש קוריאה הצפונית זה פתאום עובד. אביעד בנטוב כבר אמרנו?   

כבר אמרתי בעבר שהרבה יותר קשה ליצור אהדה לדמויות מלאות פגמים, ובכל זאת קאמבק מצליחה בזה, ובענק. מעולם לא הוצגה בפני הצופים בישראל כזאת גלריה של דמויות מעוררות חלחלה שהן גם מגרות, אנושיות ומצחיקות כל-כך. אורי גוטליב בתפקיד הרצל חוזה המדינה מצטיין בקאמבק בתפקיד הסטרייט מן שמרים להנחתה, ובצורה טבעית ומשכנעת יותר אפילו מאייל קיציס השחוק. מעיין בלום מלווה אותו בשלל דמויות היסטוריות ישראליות שבראשן בולטת דמותו של הרב כהנא כבמה להשמעת דעות ימניות קיצוניות במיוחד שגורמות לרחוול בריר-חסד של טל פרידמן להיראות יותר כמו שלי יחימוביץ'. גם יתר השחקנים – כולם מלבד אביעד בנטוב אלמוניים כמעט לחלוטין לפני התוכנית – עושים עבודה מצוינת. 

בנטוב עצמו, שאני עוקב אחרי הקריירה שלו עוד מהגלגול האחרון של הקומדי סטור (פרה פרה) אי שם ב-1997 הרחוקה, הוא זה שאחראי להומור השחור פחות אך המצחיק יותר. הניצוץ הממזרי התמידי בעיניו לא נותן לנו אפשרות אחרת אלא להתאהב בכל דמות שהוא מגלם ובראשם אבי עזרא שקורע מצחוק בזכות הומור מטומטם בכוונה וג'יהאד (גידי) אל-מנצור שמנפץ את סטריאוטיפ הטרוריסט הערבי כדי לצחוק דווקא על התל-אביביות הנהנתנית. דינה סנדרסון מקסימה ונותנת נופך אנושי לדמויות דווקא בגלל שהיא תמיד פורצת בצחוק ויוצאת מהדמות. 


 הרצל (אורי גוטליב) וגולדה (מעיין בלום). צילום: ינאי יחיאל, יח"צ  

אבל התגלית האמיתית של התוכנית היא אסף פריינטא. שלוש הדמויות העיקריות שהוא מגלם – וובוס צ'אבס, אליהו כרמון ואביב שלם – כל-כך שונות זו מזו בהופעה החיצונית, באופי, בלבוש, בקול ובשפת הגוף, עד שרק אחרי בדיקה בוויקיפדיה נדהמתי לגלות שמדובר באותו שחקן. הפינה של וובוס צ'אבס ראויה לציון מיוחד גם כי היא הייתה זו שמשכה אותי לתוכנית מלכתחילה, גם כי לשלב הומור, מוזיקה וסאטירה זה לא קל כמו שזה נראה והפינה עומדת בה בהצלחה יתרה, אבל בעיקר כי בניגוד לכל תוכנית סאטירה ישראלית אחרת שרק אומרת שהכול בישראל רע - היא לועגת באופן קבוע למדינות אחרות שאין להן שום מושג במצב במזרח התיכון ובכל זאת נוקטות בעקביות בקו אנטישמי ופרו-פלסטיני. בפעם הראשונה מוצגת בתוכנית סאטירה ישראלית דמות קבועה שמקדמת עמדה ימנית במובהק מצד הכותבים, והיא עושה זאת בהצלחה יתרה.

למרבה הצער לא הכול מושלם בתוכנית. בולט לרעה יניב ביטון שמציג שוב הומור עדתי מיושן ובמרכזו דמותו של המזרחי כנוכל אלים וטיפש, ממש כמו שיבולי הפורצלן רק ללא המודעות העצמית והעוקץ הסאטירי. להקת תירס סקסואל מנסה לשלב בין הסגנון של טניישס די לבין נונסנס ישראלי אבל לרוב השירים לא מתרוממים מעבר לחיוך פה ושם -הפרודיה שלהם על ליידי גאגא אמנם הייתה טובה אבל כמה אפשר לצחוק שוב על אותה מטרה קלה? אני מקווה שבעונה הבאה, ואני מקווה מאוד שתהיה כזאת, ידאגו הכותבים והצוות לסנן את הפינות החלשות שלא עובדות ולהוסיף במקומן דמויות חדשות, והרי ממילא נדרש רענון כי אי אפשר לסחוט "קאלט" מאותן דמויות ומשפטים לנצח.

מה צופן העתיד לתוכנית זו? יהיה חבל מאוד אם קברניטי קשת יגייסו את בנטוב, סנדרסון ו/או פריינטא לארץ נהדרת ויגרמו להם לרכך את הסאטירה האכזרית שלהם לטובת הקהל הרחב, ממש כפי שעשו לאסי כהן, יובל סמו וערן זרחוביץ'. בין הבלי תוכניות המציאות וקידומן, אקטואליה משתקת ושידורים חוזרים ולקטים אינסופיים, קאמבק בולטת כטיפה בים הטלוויזיה הישראלית כסאטירה אמיתית ולא מתפשרת שגורמת לצופה לזוז בחוסר נוחות בכורסה ולצחוק בפראות בעת ובעונה אחת. כדאי לחשוב על זה בפעם הבאה שארץ נהדרת שוב מזגזגת בין חיקוי של ביבי לחיקוי של עוד מתמודד מעצבן מהאח הגדול.

קאמבק, HOT קומדי סנטרל, ימים ראשון-שלישי בשעה 17:25 (שידורים חוזרים. עונה שניה צפויה לעלות בקרוב).