הממיר 5/9/11

9.5 מזל סרטן עונה 2 פרק 6

במהלך הצפייה בפרק אספתי רגעים ששווה להזכיר. ואז נגמר הפרק והבנתי שיש יותר מדי. הכותבים עושים עבודה מעולה בעיני בהדגמת העובדה שכולם מתמודדים עם דברים, כל אחד בדרך שלו, ואני באמת לא צריכה יותר מזה. אפילו רגעים סוחטי דמעות כמו הרגע שבו הבנות מצטרפות לקאת'י לריצה היו עשויים יפה ולא נהרסו על ידי דחיפת המסר בכוח. (מורן) 

דעה נוספת - בהמשך

9. קומיוניטי עונה 2 פרק 20

כמה טוב לגלות שבתוך כל ההתחכמויות, המחוות והניסיונות להפתיע ולחדש הסדרה הזו יודעת לעשות גם פרקים "רגילים" ולבצע אותם על הצד הטוב ביותר. הפרק הזה סיפק במה למרבית הדמויות (מלבד אנני ושירלי) וקידם אותן יפה מאד. במיוחד מצא חן בעיניי הסיפור של פירס - סוף סוף הדמות שלו הוצגה באור אנושי כמו בעונה הראשונה ולא כנבל חד מימדי כפי שהוצג במרבית העונה. הרעיון שיש לו רומן עם מישהי צעירה ויפה אבל חסרת מעצורים ובושה כמוהו נשמע די מגניב ואני מקווה שהכותבים יפתחו אותו. 

גם המינון של ג'ף היה מושלם הפעם ונע יפה בין שני הניגודים הפנימיים של הדמות - מצד אחד, עדיין אגואיסט ונפוח. מצד שני, באמת דואג לחבר שלו ורוצה בטובתו. גם הסיפור של בריטה וטרוי עבד בצורה לא רעה בכלל ועושה רושם שהכימיה בין שתי הדמויות הללו חזקה. האם יהיה משהו ביניהם? אני מתחיל להיות בעד הרעיון הזה, בעיקר כי כיף לראות את השינוי שחל בטרוי שממש לא סבל אותה בתחילה ופתאום מתחיל לחבב אותה. אני רואה הרבה פוטנציאל בחיבור הזה. 

הסיפור של עאבד קצת הזכיר את הפרק הקודם - הרבה מאד פוטנציאל לרפרנסים ומחוות לתוכן פופולארי, הפעם "מי הבוס", אבל באופן יחסי כמעט ולא היה צריך להפגין בקיאות בסדרה ההיא כדי להבין מה הולך. בכל מקרה, הקטע שבו עאבד פירט את התיאוריה שלו וגרם לפרופסור להיראות כמו אדם שבור שראה אדם אחר מתעלה עליו באופן מוחלט היה עשוי מצוין והיווה סגירה יפה לשלושת הסיפורים בפרק הזה (איתן גשם).

8.5 קאסל, עונה 3 פרק 15 

כל הכבוד ליוצרים על עוד פרק עשוי היטב. הקשר בין בקט וקאסל, שכבר ידע עליות ומורדות בעבר, עובר מבחן נוסף בפרק הזה. רציחתה של אשת מכר נעורים של קאסל מביאה לטונים גבוהים ועימותים יוצאי דופן עבור השניים. אבל דווקא העימותים הללו מחדדים עד כמה הקשר בין השניים עמוק, כמה הם מכירים זה את זה ואיזה אמון הם רוחשים האחד לשנייה. 

אמון הוא בעצם הסוגיה המרכזית ביותר בפרק – האמון שרוחש קאסל לדמייאן, והאמון בין קאסל ובקט. "אבל ריצ'ארד קאסל מאמין בך ואני מאמינה בו", זו הסיבה שבקט נותנת לדמייאן לכך שטרם עצרה אותו למרות שכל העדויות, הרמזים ותחושות הבטן מצביעות עליו בתור הרוצח. באחד מן הקטעים היפים ביותר בפרק, בקט מסבירה לקאסל מדוע הוא שם את מבטחו באדם שאינו ראוי לכך. היא מסבירה לו שהוא טווה את דמותו של דמייאן בדמיונו בתור גיבור אצילי כי עזר לילד מפוחד בגיל 14 בדיוק כפי שטווה את דמויותיהם של דרק סטורם וניקי היט. קאסל משתף אותה בכנות וללא מסיכות במה גורם לו לחוש חוב חזק כלפיי דמיאן באומרו - "אני לא אני, בלעדיו". אפשר לומר שבקט מרחיקה לכת (בצורה לא כל כך אמינה) במידה שהיא מאפשרת לאדם שמעורב אישית בבירור בחקירה להשתתף בה. הוא מסתיר ממנה מידע חיוני (שגם אביו של דמייאן נרצח), מתערב בחקירה באופן בוטה ולא מקצועי לטובת חברו, מערער את סמכותה בפניי חשוד, ממהר להצביע תמיד על חשודים אחרים...עצם העובדה שהיא שולחת אותו הביתה רק בשלב מאוחר יחסית בחקירה ואף מחזירה אותו אליה בשלב מאוחר יותר מעידה על מידת האמון שלה בו.

הפרק עושה עבודה נפלאה בשרטוט דמותו של דמייאן. הפרק מתחיל בהצגתו בתור בעל מתאבל וחבר טוב של קאסל הראוי לאמון מוחלט ועד למצב שבו כל מה שאנחנו יודעים עליו מעיד שהוא שקרן, רמאי, בוגדני, עצלן, נצלן וסופו של דבר – גם רוצח. נראה שהדבר הטוב היחידי כמעט שעשה בחייו היה לסייע לקאסל. אבל כאן מגיעה הבעיה הגדולה ביותר של הפרק – מכירים את זה שלפעמים ליהוק של תפקידי אורח מגלה מראש את סוף הסיפור כי מדובר בשחקנים שמשחקים סוג מאוד ספציפי של דמויות? השחקן שמשחק את דמייאן היה זכור לי בעיקר מתפקידים של טיפוסים חלקלקים, מרושעים, לא אמינים ודו-פרצופיים. קצת קשה להאמין שלכל אורך השנים שקאסל הכיר את דמייאן הוא לא נחשף אפילו במעט לאופיו הבעייתי. האופי הזה נחשף בכל מערכת יחסים שמוצגת בפרק – עם חברו למשחק הכדורסל שזוכה למרפק בפרצוף, עם אשתו שאת כספיה בזבז לאחר שסיים לבזבז את כספיי אביו, עם המאהבת שבוודאי היה עוזב ברגע שהיה נזקק לכסף נוסף. למעשה, לא בטוח בכלל שדמייאן לא היה רוצח את אשתו טרם הגירושים אילולא איתרע מזלו והעוזרת של אשתו עשתה זאת קודם מסיבותיה שלה (רינת קורבט).


8. שובר שורות עונה 4 פרק 1

לקראת הצפייה בפרק הראשון לעונה רעננתי את זכרוני בסוף השבוע וצפיתי בפינאלה של העונה השלישית. לא רק שאהבתי אותו גם בצפייה הזו, אלא שבסצנה החותמת הוסחה לרגע דעתי מהמסך, ויצא שקפצתי ממושבי למשמע הירייה של ג'סי כלפינו הצופים אפילו שידעתי שהיא מגיעה. רגע מצמרר ומרעיש מאין כמוהו.

הפרק הראשון לעונה חידד לי את הסיבה לכך שאהבתי כל כך את סיום העונה הקודמת. ראשית, סקיילר כמעט לא הייתה בו, וגם לא מארי והאנק. למעשה, הסיפור כולו חג סביב שני האנשים שבאמת מעניינים בסדרה, וולט וג'סי ואלה שמקיפים אותם בכל ענייני הסמים, כולל כמובן סול המלך. לאור אזהרתו של וולט בנוגע לציתות אפשרי במכוניתו ובמשרדו בסוף העונה השלישית, סול נכנס לסרטים ואנחנו מוצאים אותו בפתח העונה, שזה למחרת בעצם, סורק את משרדו עם המכשור המתאים בזמן ששומר ראש עצום ממדים יושב בפתח משרדו. 

כאשר סקיילר מתקשרת סול אף טורח ויוצא החוצה כדי לדבר מטלפון ציבורי בקטע משעשע במיוחד. איזה מזל שיש אותו. שנית בנוגע לפרק הסיום, לא הרגשתי שמשחיתים את זמני לריק באמצעות שלל קטעי גדר נעה ושלט חורק ברוח על רקע הנופים המדבריים (המכוערים) של ניו מקסיקו, למרות שכך בדיוק התחיל הפרק האחרון לעונה השלישית. אלא שבמקרה ההוא הייתה תחושה אדירה של מתח באוויר, וזה – הנה הגיעה הפואנטה שלי – משהו שמעט נעקר מפרק פתיחת העונה, כי במידה רבה הוא חזר על אותו רעיון של קודמו: וולט וג'סי הורגים איש של גאס  > גאס עצבני ורוצה להרוג אותם בזמן שיש להם, כך נדמה, תחליף בדמותו של מבשל אחר > וולט דואג לקעקע את התחליף הזה  > חייהם ניצלים אבל רק לבינתיים. אותה סכין יפנית שמככבת בשם הפרק ובסצנה הראשונה, חוזרת במערכה השלישית, כמובן. כאשר גאס עמד ליד ויקטור עם הסכין בידו, ראיתי שזה הולך להגיע, ובכל זאת השוק ואליו היה טוב. למה הוא עשה את זה? שתי ציפורים במכה אחת, אני מניח. מצד אחד כדי להמחיש לוולט ולג'סי, "אני פסיכי, אל 'תעסקו איתי!" – הרי אפילו מייק היה המום – ו"יום אחד כל הדם הזה יהיה שלכם", ומצד שני לסגור את הפינה של ויקטור, ששרף את עצמו כאשר נכנס חשוף כדביל לדירתו של גייל. לא רק שויקטור לא יודע לבשל באמת, כפי שוולט הקפיד לציין בדבקות, אלא שבעקבותיו קל מדי להגיע אל גאס עצמו.




משהו נוסף מעניין שאהבתי בפרק: סקיילר. כן כן, האישיות הבלתי נסבלת הזו עם כתפי המתאגרף הייתה הפעם מגניבה. האופן שבו היתלה בפורץ המנעולים תוך ניצול התינוקת שלה כדי להיכנס לדירתו של וולט, ביטא לא רק את ההתחקות הטכנית שלה בעקבותיו של וולט כדי לנסות להבין היכן הוא, אלא גם את ההתחקות המנטלית שלה בעקבותיו; שימוש רב תושייה בקור רוח מניפולטיבי כשם שעושה האיש שעד לא מזמן כה דחה אותה. אם זה ימשיך כך, נראה שסוף סוף יצא ממנה משהו מעניין. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).


7. המפץ הגדול עונה 4 פרק 22

איימי שולחת את ברנדט לרגל אחרי פריאה. מסתבר שליאונרד ופריאה דווקא מתקדמים מהר, למרות הקשיים שנראה שהיה להם, כי היא לוקחת אותו לפגוש את ההורים שלה בהודו. ברנדט נאלצת לשקר לגבי פני כדי לגרום לה להיראות טוב, אבל השקרים שלה הופכים להזויים יותר ויותר, עד שמגדל הקלפים נופל וברנדט נשברת ובורחת. 

עלילת המשנה של שלדון די שולית הפעם (הוא ממציא שחמט ל-3 משתתפים), אבל היא מפנה אותו לעזור לראג', ששוקל לקחת טיפול ניסיוני ומסוכן נגד הביישנות שלו. הדיכאון של ראג' בתור הרווק היחידי בחבורה נבנה כבר הרבה זמן, והגיע לשיא באירוסין של הווארד וברנדט, אז קיוויתי שזה מה שהתקדמנו אליו, תרופה שבאמת תעזור לו ותסיים את הבדיחה השחוקה של חוסר היכולת שלו לדבר עם נשים. הזדמנות מבוזבזת לטעמי, למרות שהסצנה בה ראג' מתפשט מול כולם הייתה די מצחיקה. (דורון ז).


7. הטופ מודל הבאה עונה 12 פרק 9

מי המזוכיסט שאוהב פרקי לקט? שירים את היד ויקבל שוברי הנחה למועדון הדאנג'ן. האם מפיקי הריאליטי חושבים שהקהל שלהם סובל מבעית זיכרון אקוטית או שהם סתם סאדיסטים מהשורה? כך או כך זה תמיד מבאס אותי ליפול על פרק לקט אבל הסיבה שנתתי לפרק הזה ניקוד שווה לשאר פרקי העונה עד כה היא שהפעם בכל זאת זה לא היה אך ורק "תקציר הפרקים הקודמים" כרגיל. הפרק הזה גרם לי לשים לב לשלושה דברים. קודם כל, לחלוקה האתנית בבית, הקליקה של הבנות הלבנות מול הקליקה של הבנות השחורות/היספניות. שנית, לכך שסיליה, ילדת האהבה של קירסטן דנסט ובריג'יט נלסון, היא ביצ'ית מהסוג שאני מחבבת. הבחורה פיקחית יותר מרוב הבנות שם, היא חזקה ומוכשרת ויש לה עין טובה ולא רק לבגדים. למרות שהיא נבונה ההחלטה שלה לחשוף את טליה כשקורטני הודחה הייתה טיפשית ופגעה בה בעיקר (למזלה היא מתמודדת מובילה, אחרת היא הייתה עפה כי היא עוררה אנטיגוניזם אצל השופטים ובעיקר אצל נייג'ל. אצלי היא לא עוררה אנטיגוניזם כי לא סבלתי את טליה המעיקה). 

אחרי פרק הלקט הבנתי יותר מאיפה זה בא, כי עד כה לא ידעתי שהיא וקורטני היו חברות בבית, למרות שהיא אמרה מראש שהיא עומדת לחשוף את טליה, אני לא חושבת שהיא הייתה עושה את זה לו מישהי כמו אמינה למשל הייתה נשלחת הביתה (מחזיקה אצבעות בתקווה שזה יקרה בשבוע הבא...). אני לא יודעת אם הייתי מחבבת את סיליה במציאות אבל כדמות בריאליטי היא חביבה עלי וגם קצת מזכירה לי את לורה בנט מהעונה השלישית של "פרויקט מסלול". אני צופה שהיא תגיע לשלושת הפיינאליסטיות אבל לא תזכה. הדבר השלישי ששמתי אליו לב הוא שכבר עברו 8 פרקים ועדיין אין לי מושג מי זו טיונה. היא אחת המתמודדות החזקות העונה, תמיד בראש הלהקה, תמיד מספקת תמונות מעולות אבל מבחינת אישיות אין לי מושג קלוש מיהי הבחורה הזו בכלל (רמונה)

6.5 האישה הטובה עונה 2 פרק 11

לטעמי, זה היה אחד הפרקים הפחות טובים של הסדרה. לא שלא היו דברים חיוביים - אהבתי את הרעיון שקלינדה ממורמרת בשל קיפוח בשכרה ואת העובדה שוויל נלחם עבורה מול בונד. היה יפה גם לראות שברגע שהיא הפסיקה לעשות פרצופים היא ידעה מייד לכוון את עורכי הדין לכיוון הנכון מבחינתם (בעל הבית הסיינטולוג). אני אוהב גם את העלילה הנמשכת של מאבקי הכוחות בתוך החברה שהיא תמיד מרתקת (ואם קרי באמת יחזור לחברה אז בכלל יהיה מעניין), אם כי אני לא בטוח שאני אוהב את הכיוון החדש - אמנם נחמד לראות את דיאן ואת וויל משתפים פעולה נגד יריב משותף אבל דווקא אהבתי את הרעיון שהחברה תתפצל. חוץ מזה, תמיד כיף לראות את איליי גולד, אם כי הפרק הזה סיפק את אחת העלילות החלשות יותר של הדמות - הסיפור עם החבר של פיטר שמערב את ג'קי במטרה לצבור עצמה במטה הבחירות ומגלה שלא משחקים משחקי כוח עם איליי (הברוטאליות שבה איליי נפטר ממנו בסיום הפרק מלמדת משהו עליו, מן הסתם). 




אבל היו לא מעט עניינים שלא ממש מצאו חן בעיניי הפעם - לא התלהבתי מהסיפור המרכזי של הפרק עם המשפט של הבחור הנאצי, ובמיוחד לא את הסיפור עם השופט. נו, באמת? שופט יטה משפט נגד עורך דין רק כי עורך הדין עשה עליו פאול במשחק כדורסל תמים? ברצינות?? וזה לא ששופטים לא מחשבנים לעורכי דין ברמה האישית (הו, תאמינו לי. הם מחשבנים!)אבל אף שופט לא יסכן את הקריירה שלו בשל שטות כזאת, אלא אם הוא לא רציונלי והדמות של השופט בפרק הזה הוצגה כרציונלית לחלוטין. החלק היחיד שאהבתי בסיפור הזה היה הסוף - אמנם זה היה צפוי שהנאשם יורשע ברגע ש"הלוחש למושבעים" הימר הפוך, אבל אהבתי מאד את סצינת הסיום שבה אלישיה מנסה להבין מה לא עבד רק כדי לגלות שמה שלא עבד זה שהמושבעים היו משוכנעים ב- 100 אחוז שהאיש עשה את המעשה המיוחס לו. כי מה לעשות - לא תמיד הכל קשור בתיאוריות שעורכי הדין בונים. לפעמים זה קשור פשוט בעניין עצמו. אהבתי את המסר הזה שכאילו בא משום מקום ולא תואם את רוח הפרקים האחרונים של הסדרה, וכאן דווקא הגדולה שבו (איתן גשם).


6. מזל סרטן עונה 2 פרק 6

צפיתי בסדרה הזו עד עכשיו חצוי, נהנה ומעריך אבל מרגיש שמשהו חסר. לא נופל ממנה אבל עדיין מצפה לה. ככל שהסדרה התקדמה, התחושה החיובית לרוב גברה על השלילית כי בכל זאת הסדרה עשויה היטב ויודעת לרגש, אבל ידעתי שמתישהו יגיע הפרק שקצת יוריד לי את ההתלהבות שלא הייתה בשמים מלכתחילה. והוא הגיע השבוע. בין היתר כי הכתיבה בו הייתה קצת רשלנית, במיוחד בדרך שבה מיה גילתה על הבגידה של אדם – מילא שהביך אותו מדי לספר להורים על הזונה שהביא הביתה, אבל התקשיתי לקנות את זה שהוא לא חשב על האפשרות שאימא שלו תסיק שמדובר במיה כל עוד הוא לא ציין אחרת ובכך הבגידה תתגלה. וכשאמא קאת'י גערה בו על כך שהוא "הביא הביתה מחלה שכולם צריכים להתמודד איתה" והוא החזיר לה בכך שהשווה את כיני הערווה שהוא הביא לסרטן שהיא הביאה, גלגלתי עיניים. אותה תגובה הייתה לי לסיום ההירואי של ההרפתקה החדשה של קאת'י בתור מורה לשחיה, כשהיא יצאה לבד לריצת אימון אחרי שאיימה לתבוע אם יפטרו אותה בגלל מחלתה. אני לא יודע אם הכותבים חשבו שמישהו יופתע מכך שבנות הכיתה הצטרפו לריצה, אבל בשבילי זה היה הרגע הכי צפוי בתולדות הסדרה. לא הייתה לי בעיה עם קו העלילה של פול והבחור האוקראיני מהעבודה החדשה, שגם מתעניין באנדריאה. שם גם הייתה נקודת האור בפרק, כשפול הפחיד את הבוס הגזען עד זוב שתן ומצא שם סיבה טובה להתגאות בעצמו אחרי שאדם קצת זלזל בו ובג'וב החדש שלו. עוד אהבתי את האופטימיות של קאת'י ופול לפני שגילו מה באמת גרם להם להתגרד שם למטה. ומהכוונה של שון להציע נישואין לרבקה לא התרגשתי במיוחד. עדיין אמשיך לצפות, אני רק רוצה להאמין שהפרקים הבאים בעונה הזו יהיו יותר ברמה של החמישה הראשונים. (זוחל השטיח)

 יאדו ממליץ בחום על האוטוביוגרפיה של טינה פיי.

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)