הממיר 29/8/11
פרקים אחרונים בסדרות חוק וסדר ואורות ליל שישי, פרק מצוין בקומיוניטי, וגם האישה הטובה, מזל סרטן, הפמליה, קאסל ועוד
מאת: המערכת
פורסם: 29-08-2011
14 תגובות
חוק וסדר עונה 20 פרק 20 ואחרון בסדרה
במבט ראשון נראה כי בפרק הסיום של חוק וסדר היה כל מה שצריך להיות בפרק סיום: הוא היה מותח, מרגש, משמח, עצוב ובסוף הפרק נסגר מעגל. מותח בגלל החקירה, מרגש בגלל הסרטן של אניטה, משמח בגלל שאניטה הבריאה ועצוב בגלל הסוף. אבל למה במבט ראשון בלבד? הרי בפני עצמו אכן היה פרק מצוין, ובתור פרק סיום סידרה (הגם שלא תוכנן ככזה) הוא אפילו היה מושלם, אבל דבר אחד הוא לא היה - הוא לא היה פרק של חוק וסדר. בפרק הסיום חוק וסדר זנחה את ה"פורמט המנצח": לא היה נרצח, לא היה רוצח, לא היה משפט, כן הייתה כניסה מציצנית לחיים הפרטיים של הגיבורים וכן היה ניגון על בלוטות הרגש. אפשר להגיד שהיה פה צדק פואטי: חוק וסדר נטשה את הפורמט המנצח והפסידה. (טיימר)
10 אורות ליל שישי עונה 5 פרק 13 ואחרון בסדרה
איזה סיום נפלא לסדרה נפלאה! אהבתי כמעט כל רגע וכל בחירה אמנותית של ג'ייסון קאטימס וחבריו. מאד מצא חן בעיניי הסיפור של תמי ואריק. נכון, סיום הסיפור היה די צפוי – זה כל כך לא אופייני לאריק שלא לפרגן לזוגתו – אבל הדרך שבה הסיפור נסגר היה נהדרת כל כך, והשיא עם הסצינה הנפלאה שבה אריק מבקש מתמי שתסכים לנסוע לפילי ("בבקשה", הוא אומר לה ברכות ובעדינות מרגשים) שהיה קשה להישאר אדיש בפניה. בכלל, כמה פעמים יוצא לנו לראות בטלוויזיה גבר שעושה ויתור לטובת הקריירה של אשתו? הגיע הזמן שנראה יותר רגעים כאלה. הרי תמי לא הייתה צריכה לשמוע שאריק אוהב אותה. היא יודעת את זה. היא רצתה לראות אותו מבין שהיא הקריבה למענו הרבה לאורך השנים והגיע הזמן שהוא יזוז הצידה למענה הפעם, כי ההצעה שהיא קיבלה היא באמת חלומית. חוץ מזה, היו הרבה סצינות יפות לאורך הפרק שהותירו טעם טוב בפה – אהבתי, למשל, את הציוות של טים וטיירה. שני אלה היו פעם נאהבים, היום הם סוג של קרובי משפחה, אבל דבר אחד ברור – אכפת להם מאד האחד מהשניה ויש להם חיבור חזק מאד. האם הם יהיו זוג רומנטי? אולי כן ואולי לא, אבל פשוט כיף לראות אותם ביחד, גם אם העתיד שלהם מעט מעורפל... בהחלט העדפתי את הבחירה בזוג הזה מאשר סצינות בין טיירה ללאנדרי או בין טים לליילה שהיו נראות מאולצות הרבה יותר. חוץ מזה, היה יפה לראות שוינס מעריך את ג'ס, מכבד אותה ומפרגן לה מכל הלב על כל התקופה שלהם ביחד, במהלכה הוא לא תמיד הצטיין כבן זוג. גם לוק ובקי קיבלו סיום נאה משלהם, למרות שפחות התחברתי לדמויות הללו. אחד הרגעים המרגשים והחשובים בפרק היה, כמובן, הצעת הנישואים הבלתי צפויה של מאט לג'ולי. האמת היא שברגע הראשון לא כל כך התלהבתי מהעניין, אבל בהמשך התחלתי להתרגל לרעיון ולאהוב אותו. הצחיקה אותי התגובה של אריק לסיטואציה אבל במיוחד אהבתי לראות את הדואליות האופיינית של מאט – מצד אחד, חוסר הביטחון המקסים ("באמת?" הוא שואל את ג'ולי בשיא הכנות כשהיא מסכימה להצעת הנישואין שלו). מצד שני, הוא שוב יודע לעמוד מול אריק ולהוכיח שיש בו הרבה יותר ממה שנראה לעין. הזוגיות שלהם הייתה אחד מעמודי התווך של הסדרה ופרק הסיום בהחלט סידר סיום מתוק מדבש לסיפור הנמשך הזה. אבל רגע השיא של הפרק כולו הגיע, כמובן, במשחק הגמר ובסצינה ההיא שבה הכדור שיכריע את גורל האליפות כולה נזרק באוויר... רק כדי לעבור בקאט מרהיב לסצינה הבאה ולקפיצה בזמן. איזה רגע טלוויזיוני מבריק! במקום להתחיל להראות את הזכייה והחגיגות שמסביב, בחרו התסריטאים במהלך הנכון – להתייחס לדמויות, למקום שאליו הלכו, לגורל שלהן ולשינוי בחייהן. היה פשוט נפלא לראות את מאט וג'ולי הנשואים, את לוק ובקי יחד, את האחים ריגינס משלימים וחוזרים להיות כמו פעם, ומעל לכל – את אריק ותמי יחדיו, מאושרים כל כך – היא עובדת בתפקיד שעליו חלמה תמיד והוא מממש שוב את ייעודו ללמד נערים פוטבול. שני האנשים הנפלאים הללו הותירו חותם כה רב על חייהם של בני ובנות העיירה דילון ועכשיו הם יוכלו להשפיע על חייהם של נערים ונערות בפילדלפיה. אין סיום הולם מזה. וסצינת הסיום שבה אריק ותמי עומדים יחדיו במגרש הפוטבול היוותה באמת סיום הולם ומרגש לסדרה, וקשה היה שלא להזיל דמעה למראה התמונה המרגשת הזאת. נכון שהיו כמה דמויות שלא לגמרי קיבלו סגירת מעגל הולמת (כמו סמאש וויליאמס או ג'ייסון סטריט) אבל באמת שהיה קשה לבוא בטענות ליוצרים אחרי סיום כה נפלא ונוגע ללב. (איתן גשם)
ובהמשך הממיר גם אורלי ויאדו כותבים על הפרק
10 קומיוניטי עונה 2 פרק 19
לסדרה הזו יש לא מעט תכונות שמוצאות חן בעיניי, אבל אני חושב שמבין כולן ישנה תכונה אחת שאהובה עליי במיוחד – אומץ הלב של היוצרים שלה. בעולם טלוויזיוני שמאופיין בפחדנות ושמרנות רבים מדי, הסדרה הזו היא כמו נווה מדבר. ואין פרק שממחיש את התכונה הזו באופן מוצלח יותר מהפרק הזה – מפגן מרשים של תעוזה תסריטאית. כי מה בעצם דן הרמון וחבריו עשו כאן? הם בנו את הפרק באופן שבו כל צופה ממוצע היה משוכנע שיהיה פרק מחווה ל"ספרות זולה", ובאופן טבעי גם הפרומואים לפרק פמפמו את העניין. סביר להניח שלא מעט צופים חיכו לפרק עמוס רפרנסים וקריצות, אבל... כאן באו הרמון ויתר הכותבים ומשכו את השטיח מתחת לרגליים של הצופים – זה אכן התגלה כפרק מחווה לסרט כלשהו אבל לא מחווה לסרט הפופולארי והאהוב "ספרות זולה", אלא לסרט הזניח וחביב המבקרים "ארוחת הערב שלי עם אנדרה". צריך ביצים מפלדה כדי לנטוע תקוות שווא בצופים שלך ובמקום ללכת בשביל הקל והנוח ללכת על משהו כל כך איזוטרי וכל כך מופרך כמו הסרט ההוא. אבל מה שכל כך מופלא בפרק הזה הוא העובדה שאין מדובר בסתם תרגיל תסריטאי המבריק ברמת ה"טוויסט" (עבדנו עליכם! איזה גדולים אנחנו!) אלא הגילוי וההבנה של הצופים שיש כאן פרק שמעבר לצחוקים שבו מספר סיפור רציני ומרתק על הדמות של עאבד. ואט אט מתברר שיש הרבה היגיון בבחירה האמנותית הזאת – שהרי עאבד חי בעולם טלוויזיוני וקולנועי וכדי לספר סיפור שבאמת יאמר משהו מעניין על הדמות שלו צריך להיעזר ביצירה קולנועית מסוימת, אבל למה היא חייבת להיות פופולארית? בקיצור, "ארוחת הערב שלי עם אנדרה" התגלתה, בעצם, כ"ארוחת הערב שלי עם עאבד על ארוחת הערב שלי עם אנדרה", ובדומה לסרט ההוא גם כאן נוצר סוג של תרגיל קולנועי/טלוויזיוני – ארוחת הערב הביאה לגילוי עצמי מרעיש ולקידום משמעותי של הדמות, הרבה יותר מפרק אקשן סתמי שבו היו אינסוף מחוות ל"ספרות זולה" (ולא שהיו חסרות כאלה בפרק, חלילה. בל נשכח על איזו סדרה אנחנו מדברים), אבל לא היינו מקבלים סיפור עמוק ומורכב שנוגע בנימי נפשה של אחת הדמויות. הפרק הזה אולי לא היה מצחיק כמו פרק ה"מבוכים והדרקונים" או פרק הפיינטבול, אבל מבחינתי הוא בהחלט ראוי למקום לצידם בספר דברי הימים של הסדרה הנפלאה הזאת. (איתן גשם)
ועוד דעה בהמשך
9 מחלקת גנים ונוף עונה 3 פרק 8
עוד פרק פשוט נהדר של הסדרה הזו שדומה שפשוט לא מסוגלת לפספס כרגע גם אם תירה לכל הכיוונים. ראינו כבר את החבורה יוצאת לטבע יחדיו, אבל הפעם זה היה עשוי קצת שונה. הרעיון שלסלי מרגישה לחוצה לייצר רעיונות מוצלחים חדשים ולא מסוגלת למצוא אחד באמת מבריק, ובהחלט הצדיק את הצורך ביציאה החוצה לשטח. הסיפור של לסלי הבליט את מערכות היחסים הנפלאות שלה עם שלוש דמויות מרכזיות: היחסים שלה עם בן שמבוססים על כימיה חזקה ומשיכה הדדית. הם כל כך חמודים יחדיו! במיוחד אהבתי את המשפט הנכון כל כך של בן: "את השפן של אנרג'ייזר של השלטון המקומי!". היחסים שלה עם אן שמבוססים על חברות אמת – יפה היה לראות את אן נמצאת שם בשבילה ומרגיעה אותה כשהיא בשיא הלחץ. וכמובן, היחסים עם רון האהובים עליי כל כך – מדהים איך שתי דמויות בעלות אופי כל כך שונה משלימות אחת את רעותה באופן מושלם. אהבתי במיוחד את הקטע שבו רון נועל אותה ומכריח אותה לישון – הוא יודע בדיוק מה היא צריכה, ומה הפלא שהוא צודק? עצם העובדה שבכלל אכפת לו מלמדת עד כמה לסלי נוגעת באנשים אחרים, כמוהו. חוץ מזה, נהניתי מהסיפור של אנדי ואפריל. כל כך מתאים לאנדי להיות רומנטי ומתוק אבל לטעות בדרך ולתסכל את אפריל. אבל גם מתאים לו למצוא אותה בדיוק ברגע הנכון ולהקסים אותה שוב. הרומן המלבלב של שני אלה הוא אחד הדברים הכי מקסימים בטלוויזיה שלי. מצא חן בעיניי גם השילוב המחודש של אן וכריס – מדהים לראות איך האישה החזקה והיפהפיה הזאת מצליחה להביך את עצמה שוב ושוב מולו מבלי להבין מה הוא רוצה. זה היה משעשע ועצוב כאחד. נראה שאן הבינה שרומן בין שניהם כבר לא ייצא לפועל. או שאולי לא?... בינתיים הסדרה פגעה בכל פרק ופרק ששודר עד כה העונה. אני מקווה שהם ימשיכו בקצב הזה... (איתן גשם)
9 המפץ הגדול עונה 4 פרק 21
שלדון, כמו תמיד, שולף את הסכם השותפים הבלתי נדלה, אבל הפעם הוא נאלץ להתמודד עם עורכת הדין פריאה קוטרפאלי. הוא מנצח בסופו של דבר בעזרת טקטיקה שלמד במסע בין-כוכבים, אבל בין לבין הוא בורח ונקלע לתוך ערב בנות מ-ט-ו-ר-ף. זאת האינטראקציה שהסדרה משגשגת בה - שלדון יכול רק לנסות לשרוד בזמן שאיימי השיכורה קוראת לו "פעוט סקסי" ומנשקת אותו, או כשיתר הבנות חוקרות אותו ומכריחות אותו לרקוד. תמיד אהבתי את הפרקים בהם לשלדון ולפני יש הרבה זמן מסך יחד, אבל עכשיו אני מקווה שהוא יבלה עם כל הבנות יותר. (דורון ז)
8.5 האישה הטובה עונה 2 פרק 10
הסדרה הזו מצליחה לייצר מדי שבוע סיטואציות דרמטיות מעניינות שמציגות דילמות מרתקות במישור האתי והפרקטי. הרעיון שהצעיר והצעירה באמת מאוהבים האחת בשניה ומגוננים האחת על השני למרות הניסיונות החוזרים והנשנים של קרי להפיל אותם בפח ולהסגיר את השני/ה היה מצוין ובוצע בצורה מוצלחת. העלילה קלחה ושתי הדמויות של הצעיר והצעירה היו מעניינות ונגישות. מצא חן בעיניי גם הפן האתי של הסיפור – העובדה שאביו של הצעיר הוא אחד הקליינטים החשובים של החברה והמשמעות לעניין הייצוג המשותף ע"י אנשי החברה. האמת היא שייצוג משותף במצב כזה מעורר קושי אתי ובמציאות אני בספק רב אם עו"ד מיומן ופיקח כמו וויל היה לוקח על עצמו סיכון כזה. בכל מקרה, קרי פתר את הבעיה עם התרגיל שלו באמצעות השיחה עם אמה של הצעירה שהובילה לפיצול המוצדק של הייצוג. מכאן, הדרמה המשיכה והתגלגלה עד לגילוי על כך שהאיש שהצעירה דיברה אתו לא היה המאהב שלה אלא הגינקולוג שלה כיוון שהיא בהריון. ובכל זאת, התסריטאים בחרו ללכת על הטוויסט הלא כזה מפתיע, וכשנראה היה שהצעיר מפליל את הצעירה התברר שהוא הפליל את עצמו... בשם האהבה... לא פחות מעניינת הייתה ההתקדמות הדרמטית בקשת העלילתית של פירוק השותפות בין וויל לבין דיאן. העובדה שדיאן עירבה את אלישיה בעניין ודרשה ממנה לשמור על חשאיות העמידה את אלישיה במצב לא נעים. אני חששתי שהתסריטאים יילכו למקום הצפוי ויגרמו לכך שדיאן תחשוד באלישיה שגילתה לוויל על הפירוק הצפוי, אבל שחמתי לראות שהעניין הזה נפתר במהרה והמוקד עבר לעניין האמיתי – תחושת הבגידה של וויל והמהלכים הכוחניים שהוא צפוי לבצע כדי לנתק את דיאן מהחברה. יהיה מאד מעניין לראות לאן זה יילך, ולא פחות מעניין – לאן אלישיה תלך בעקבות זאת. הרבה פחות מעניין היה הסיפור של אוון אחיה של אלישיה שהרגיש כאילו דחפו אותו בכוח לפרק. סתמי לגמרי. איליי גולד שוב היה חסר בפרק הזה – צריך יותר ממנו! מה שכן מצא חן בעיניי היה הקטע שבו קלינדה תשאלה את האישה בבית ובלייק נכנס והוציא ממנה את המידע בכוח, כשנראה שקלינדה הייתה מחמיצה אותו אילולא הוא היה מתערב. זה בהחלט מוסיף עוד עניין ליריבות הזאת בין שתי הדמויות הללו ותחושת חוסר הביטחון של קלינדה בכל מה שקשור אליו ולמה שהוא מסוגל לעשות. גם כאן אני סקרן לראות לאן יילך הסיפור. בסך הכל עוד פרק מוצלח למדיי של הסדרה הזו שמתגלה כפנינה אמיתית. (איתן גשם)
8 מזל סרטן עונה 2 פרק 5
הסדרה הזו לא שומרת רגעים. בהרבה סדרות היו בוחרים את רגע השוד לסיום פרק - קליפהאנגר קטן, משהו שיגרום לאנשים לחכות שבוע. לשמחתי הרבה, זה לא מה שקרה. השוד היה נקודה באמצע הפרק ומיד התקדמו להשלכות שלו. קאת'י מאמצת את הגישה הבודהיסטית של לי ומסבירה לשודד שהם שניהם גוססים אז אין טעם לאיים עליהם, אבל אחרי שזה עובד היא פתאום מבינה שהיא כמעט מתה יותר מוקדם מהצפוי. גם ההמשך, בו קאת'י ולי מתחברים, היה עשוי טוב. פול מחפש עבודה אמיתית, אבל יפה שבסוף הביאו אותו למסקנה שאם כבר להתפשר אז עד הסוף, ועד שתהיה לו עבודה שהוא רוצה, הוא צריך ביטוח בריאות. סיפור אדם והזונה היה בעיקר סיפור של שון. הניסיון של שון לייצר מנשא לתינוקות גרם לחשש כבד לעתידה של קאת'י התינוקת, אבל הדרך שבה הוא התיר את התסבוכת שאדם ארגן לעצמו הייתה ייחודית ומוצלחת. נראה שצריך להרחיק ממנו את התינוקת רק עד השלב שבו היא כבר לא תצטרך שייקחו אותה על הידיים ולא מעבר לכך. (מורן)
8 קומיוניטי עונה 2 פרק 19
כמו פרק יום ההולדת של טרוי בפרק העשירי בעונה, גם פרק יום ההולדת של עאבד הכיל את אותה מידת דכדוך נדיבה שעוברת בעונה הזו כחוט השני. וזה היה יפה. כשעאבד דיבר על ההארה שהייתה לו כאשר גילם דמות שהמציא, על תחושות ההחמצה כאשר העמיד את הביוגרפיה שלו עצמו מול זו של צ'אד הפיקטיבי, היה לי קשה לא להזדהות עם זה. אבל אם בשלב הזה נמתח קו מאוד ברור בין ההתבגרות שחווה טרוי ביום ההולדת שלו לבין תהליך דומה שעבר על עאבד, הרי שעד מהרה – מן הסתם לא מספיק מהר, לדידו של ג'ף – התברר שגם הפעם הוא אותו עאבד נושן, מגלם דמות מתוך סרט (כמחווה, לא פארודיה). וזה נכון, לאנשים מסוגו קשה לשנות את דרכיהם ואת אופיים, במיוחד בגילאים מתקדמים יותר. בכל זאת – הוא חוגג יומולדת, שנותיו נוקפות. הוא כבר לא ילד שקל יותר ללוש ולגבש אחרת את אופיו. אפשר להתווכח על כמות הצחוקים בעונה הזו, אבל לא על העובדה שהיא מספקת חיטוטים פסיכולוגיים אינטנסיביים בדמויותיה באופן שלא אופייני לסיטקום, מה שהופך אותה למעניינת ואת היקום שלה למאוד שלם. למרות שעאבד וג'ף הם מהדמויות המעניינות שם, אני מרגיש שהפרקים המתמקדים בהם, כמו זה, עושים עבודה מעמיקה יותר מאשר אלה שמתמקדים בדמויות האחרות. אשמח לראות גם את הפנים האחרים של יתר הדמויות. אגב, מסתבר שאת הפרק ביים מוס מ-IT Crowd, הלא הוא ריצ'רד איואדי. כזכור, זו לא הפעם הראשונה שאיואדי וג'ואל מקהייל עובדים ביחד – מקהייל נכנס לנעלי רוי בגרסה האמריקנית של IT Crowd לפני כמה שנים, שלמרבה המזל לא יצאה בסוף אל הפועל. (yaddo, קפה+טלוויזיה)
8 אורות ליל שישי עונה 5 פרק 13 ואחרון בסדרה
הפרק התחיל כפרק סוף עונה טיפוסי, דיבורים על משחק הגמר, ראיון עם המאמן, עולם כמנהגו נוהג (אם כי לא ממש זכור לי משנים קודמות הקשר בין מועד משחקי הגמר לחג המולד, אבל אולי זה רק זכרוני שמטעני); בבית של המאמן העולם פחות נוהג כמנהגו והמאבק הרציני על תורו של מי זה להקריב לטובת השני את עתידו המקצועי מתדרדר למריבה קטנונית גם לגבי השאלה מי יפתח את הדלת למי שמצלצל, המזל הוא שזה מאט סארנסון בדלת ואנחנו עוברים לעקוב עכשיו אחריו ואחרי ג'ולי, ופתאום הצעת נישואין, וזה מתאים ולא מתאים. זה מתאים כי מאט לא נוטה לסבך דברים, הוא אוהב - הוא מתחתן; וזה לא מתאים, כי יש תחושה שאם זה לא היה פרק סיום הסדרה, זה לא היה קורה עכשיו. אבל אז הוא מוציא את הטבעת, ואומר את המשפט שהמס את ליבי "זה היה שייך לסבתא" - ובגלל שאנחנו מכירים את הסבתא, ויודעים עד כמה מיוחדת מערכת היחסים ביניהם, המחווה הזו יותר רומנטית בעיניי מכל כתובת בשמים וטבעת מוטמנת בשמפניה או כל דבר אחר שאתם יכולים להעלות בדעתכם, ואני מודה שיש לי לחלוחית בעיניים כשעוברים לאות הפתיחה שאנחנו צופים בו כעת בפעם האחרונה.
המשך הפרק לא מצליח להתעלות על הרגע הזה מבחינתי, מאט וג'ולי היו חמודים בכל הקטעים שלהם ביחד ולחוד, אבל העובדה שהראו את לאנדרי עם מאט רק הדגישה את חסרונו של לאנדרי בדייט המשותף עם טיירה וטים (מקדם המבוכה הגבוה מובן לי ובכל זאת זה לא הוסבר אפילו במלה, וגם חוסר המפגש בין טיירה ללאנדרי צרם לי כאילו חזרנו לפרקים הראשונים בהם טיירה וטים הם בני זוג וכל מה שהיה באמצע לא היה...). המאמן ואשתו היו טובים כהרגלם, אם כי יותר לחוד מאשר ביחד (היו לו הרבה סצנות יפות עם אבא של וינס, עם ג'סי, עם באדי בטלפון) איכשהו לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שהם הגזימו בכוונה בעוצמת המריבה שלהם לפני כן רק כדי שהוויתור של אריק בסופו של דבר ייראה יותר אצילי. משהו שם במעבר לא עבר הכי טוב מבחינתי, במיוחד בזמן שהוא נואם בפני מאט וג'ולי על הפשרות שחייבים להתפשר במערכת הנישואים כשזה יותר מדי שקוף שהוא צריך להסתכל על הסיטואציה שבה הוא נמצא עם אשתו לפני שהוא מדבר ואני חושבת לעצמי שאריק שאני מכירה היה מבין את זה עוד לפני שאשתו הייתה יוצאת החוצה לבכות. אני גם לא סגורה לגבי ההחלטה לא לספר לנו מה היה בסוף במשחק הגמר - אם זו הייתה החלטה אמיצה או פחדנית של הכותבים; מה שכן, אהבתי את המעבר שמונה חודשים קדימה, אם כי היה לי חבל שלא זכינו לראות עוד דמויות מהעבר ומה שקורה להם. ואם כבר מדברים על דורות של דמויות, הרי שהסוף הדגיש ביתר שאת את העובדה שהיו הרבה דמויות מיותרות (הכדורסלן שעבר לפוטבול, הבן של באדי) בעונה, וגם שלחלק מהדמויות החדשות שנכנסו לנעלי הדמויות הישנות לא ממש היה סיכוי בהתמודדות מולן. קחו למשל את לוק, שהוא בסך הכול בחור טוב שכוונותיו טובות, הנה הוא משלים עם בקי, והנה באחרית דבר אנו רואים אותו מתגייס ואותה עם טבעת אבל אחרי הצעת הנישואין של מאט, דמותו של לוק נראית לא יותר מהעתק חיוור של מאט – בלי הסבתא זה ממש לא זה. (אורלי)
וגם yaddo כתב על הפרק:
חצי שעה אל תוך פרק הסיום הבחנתי פתאום שלא מדובר רק בירידה באיכות, בחזרה על עלילות או בשינויים דרסטיים מדי ברוח הסדרה שהפריעו לי, אלא שהיה חסר לי משהו משמעותי ביותר לאורך העונה האחרונה, וכנראה גם בקודמתה: המוזיקה של Explosions In The Sky. הגיטרות הקסומות של הלהקה הטקסנית הזו עיטרו את רוב הפסקול של הסדרה בעונותיה הראשונות, והמוזיקה שלה הייתה כל כך מהותית לאווירה ולרגש. זו הייתה סימביוזה לכל דבר. כיום כשאני מאזין ללהקה, מה שקורה הרבה, אותו לב של "אורות ליל שישי" הוא עבורי חלק בלתי נפרד מהמוזיקה. אבל בעונה האחרונה אלה שירי אינדי למיניהם שנשמעים ברקע של הסדרה, פוגמים בזהותה בלי ששמתי לב. הבנתי את זה כאמור באמצע הפרק, ואז כמו במטה קסם רבע שעה אחרי כן פתאום הפך הפרק למה שהוא צריך להיות. לפינאלה, למשהו שאמור להתקעקע בי, לפרידה. התחכום והשונות של "אורות" הפציעה לכמה דקות באופן שהומחז היטב על המסך, ובהתאם המוזיקה של Explosions In The Sky פתאום חזרה להתנגן. אבל אני מקדים את המאוחר. שלושת רבעי השעה הראשונים של הפרק לא באמת ריגשו אותי והיו צפויים. היה ברור שאריק ידחה לבסוף את ההצעה והמשפחה תעבור לפילדלפיה, היה ברור שהוא ילך אל אביו של וינס, היה ברור שהלה יבוא אל המשחק. בנוסף, הצעת הנישואין של מאט לג'ולי הרגישה לי מאולצת ותלושה, אם כי התגובה של אריק ותמי הייתה מצחיקה. סגירת הסיפורים של לוק ובקי במהלך הפרק הייתה מעניינת כפי שהם עצמם היו מעניינים עד כה, כלומר לא. ועד כמה שהיה כיף לראות את לנדרי, והיה כיף וזה נעשה מצוין, הוא כאן בסך הכל לסצינה אחת? אבל אז הגיע המשחק בסוף, והוא נעשה מצוין. במקום הדרמה והבומבסטיות ניתנה לנו אותה מוזיקה שקבלתי על היעדרה ויחד עמה מעין תמצית יפה של האירוע, כזה שראינו המון פעמים לפני כן בסדרה. לבסוף הזריקה בשניות האחרונות של המשחק והכדור באוויר שהתמזג לכדי הקפיצה בזמן לשמונה חודשים קדימה, היו הולמים עד מאוד. ואז ראינו את כולם בהמשך חייהם, דבר שחששתי שלא יקרה, וזה היה יפה ביותר, אבל בעיני גם חלקי עד מאוד. כמה מושלם זה יכול היה להיות אם לרגע אחד קצר היו נותנים לנו לראות במסגרת המונטאז' גם את סמאש, את לנדרי, את ג'ייסון ואת לילה, אפילו עם הדבר הכי פשוט וטריוויאלי, כמו יושבים עם חברים חדשים או בכיתת לימוד או מה שלא יהיה, רק כדי להראות לנו שהם לא נשכחו גם במעמד הזה. הם "אורות ליל שישי" יותר מאשר הצעירים שהגיעו אחריהם, ולסגור את הסדרה בלעדיהם זה בעיניי מעשה פגום ומצער.
בסופו של דבר הסדרה מתחלקת לשני חלקים, עונות 1-3 ועונות 4-5. לא רק מבחינתי מן הסתם, אלא באופן אובייקטיבי. כל החבר'ה שעוזבים והסיפור על הליונס ומזרח העיר וכל זה, בלי יכולת להשתמש שוב במשפט "Clear Eyes, Full Hearts, Can't Lose". בשביל שתי העונות האחרונות מדובר בפינאלה טובה, וזה בסדר כי הגעתי אליה עם ציפיות תואמות, אבל בשביל סיומת לרגעים הטלוויזיוניים הרגשיים המדהימים ש"אורות" הקנתה לי בשנותיה הראשונות, אני מצטער על כך שהיא לא הצליחה לעמוד בקריטריונים של עצמה.
7.5 הפמליה עונה 8 פרק 5
אחרי שכבר השלמתי עם העובדה שנידונו לעוד עונה מחורבנת של עמידה במקום מבחינה קריאטיבית, הגיע הפרק האחרון והותיר בי שביב של תקווה. העלתו של אבא של וינס מן האוב והעניין המוגזם שלו בכתבת 4 פרקים לפני סיום הסדרה זה כמו להצמיד וובוזלה למגפון ולנשוף בכל הכוח כדי להודיע לצופים שהנה, אנחנו סוף סוף נותנים לוינס עלילה משמעותית ומי יודע, אולי גם הזדמנות לגדול כדמות. המסע שדרמה עבר מתחילת הסדרה עד כה זה הדבר הכי טוב שהפמליה עשתה. מאח של השחקן הצעיר והמבטיח/שחקן כושל שחי על תהילתה של סדרה ששרדה עונה אחת והופעות אורח בסדרות מחורבנות משנות ה-90, שמוכן לעשות הכול כדי לקבל כל תפקיד קטן ככל שיהיה, דרך קאמבק וכיכוב בסדרה מצליחה מספר שנים. ועכשיו, על הסף של תפקיד שיגדיר אותו למשך כל חייו ויסדר אותו מבחינה כלכלית אחת ותמיד, הוא מוכן לוותר על זה כדי לעזור לחבר ובגלל יושרו האומנותי!!! אחח, איזה דמות. עד הפרק הזה קיוויתי שארי ואשתו יתאחדו בסופו של דבר, עכשיו כבר לא ממש. אני אפילו לא מבין למה היא כועסת על ארי באופן כללי. אם היא כועסת עליו שהוא מקדיש יותר זמן לעבודה ולא לה ולילדים, למה היא עכשיו עם מישהו שנראה שהקריירה שלו לא פחות תובענית. די, די כבר. חשבתי שנפטרנו מעולם של אי וסלואן אבל כל הזמן הסדרה מוצאת דרך להחזיר אותם. אפילו המעורבות של לינדה קלארק לא מפצה על פצצת השעמום הזאת (תתש)
7 קאסל עונה 3, פרק 14
זה היה ברור שאחרי הפרק הקודם מרובה ההתפתחויות, היוצרים ייקחו הפסקה קצרה מכל הדרמטיות ויחזירו את הסדרה לפרק או שניים אל מי מנוחות. למעט פלירטוטים קלים בין בקט וקאסל, אין שינוי משמעותי בקשר ביניהם לאורך רוב הפרק עד שמגיעים לסופו. במוקד הפרק נמצאות ההחלטות שמבצעים אנשים שנפל לידם סכום כסף עצום באופן מפתיע. בין אם קיבלו אותו בשל זכייה בלוטו, כמו הקורבן השבועי, או במקרה של מרתה, באמצעות ירושה – עדיין ישנן החלטות לא קלות בנוגע לשימוש הנכון בכסף. היוצרים משרטטים בפרק את התהליכים והשלבים שעוברים אנשים אלו – מבזבוז חסר גבולות, לנקיפות מצפון וחרטה, ועד להארה והתמקדות בדברים לא חומריים אך חשובים הרבה יותר. המוטו של הפרק הוא המשפט שמפטיר קאסל: כסף לא משנה אותך, הוא רק מגביר צדדי אישיות שהיו בך מלכתחילה. אצל קאסל, העושר אפשר לילד הפנימי שבו להשתולל לתקופה עד שהבין שהחירות לכתוב ולבלות עם אלקסיס ללא דאגות כספיות היא הדבר החשוב באמת שהעושר העניק לו. עלילת הפשע השבועית הייתה בלתי מעניינת בעליל וצפויה בעיניי. עוד סיפור על התדרדרות ידועה מראש של זוכה בלוטו. לפעמים אני תוהה אם מספרים לנו את כל סיפורי האימה האלו רק כדי לגרום לנו להרגיש טוב יותר לגביי זה שלא זכינו בלוטו בעצמנו. אבל התעלומה השבועית האמיתית היא מה בקט הייתה בוחרת לעשות בכסף לו זכתה בלוטו. בעוד ששאר חבריה לתחנה חולקים בגלוי את חלומותיהם הצפויים והחומרניים בנוגע לזכייה בלוטו – קניית פרארי, יאכטת דייג או יקב (לפחות לריאן יש מניע רומנטי) - בקט נשארת מסתורית ועמומה בנוגע לכך. קאסל שתמיד מנסה לשבור את הגנותיה של בקט, להבין את עולמה הפנימי ולמצוא פרצות כניסה אליו, מנסה לפתור את התעלומה לכל אורך הפרק. הוא מגיע לבסוף להבנה שבקט הייתה משתמשת בכסף כדי לכבד את זכר אימה ולתעד את המורשת שלה. אבל קאסל אינו מסתפק בהבנה התיאורטית אלא ישר סולל דרך להגשים חלום סמוי זה של בקט באמצעות הקשרים והכסף שלו. יש בכך משהו מקסים אך גם מעט מתנשא ופולשני. לכן בקט מגיבה לרעיון בהתחלה בקרירות אך אז מודה שזו מחווה מאוד מתוקה. הוא משתף אותה ביישום של התוכנית וכך מוצא עוד דרך להפוך להיות חלק מחייה. (רינת קורבט)
לשולי הממיר
קארי אלווס (ווסלי מ"הנסיכה הקסומה") חזר לתפקיד הגנב המתוחכם דספרו ב"בניחוש חוקר", בתפקיד שמוכיח שהכושר הקומי שלו לא נשכח.
נשמט משבוע שעבר באותה סדרה: פרנקה פוטנטה ("ראן לולה ראן", "זהות במלכודת") הייתה המרגלת הסקסית-אך-מסוכנת שמבקשת עזרה משון (וכמובן ששון אומר "אנחנו באמצע סרט מסדרת ג'ייסון בורן"). את סוכן הסי.איי.איי שרודף אחריה שיחק כוכב האייטיז סי. תומאס האוול ("נערי הכרך","מעריץ סודי").
ב"האוס" קיילה איוול (ויקי מ"יומני הערפד") הופיעה בתפקיד ניקה.
מה יהיה לנו השבוע?
29 באוגוסט עד 5 בספטמבר
ביום שלישי: על הפנים 2 (yes דרמה)
ביום רביעי: שובר שורות 4 (yes דרמה)
ביום חמישי: השמיים נופלים מסיימת עונה (yes אקשן)
ביום שישי: פסטה (ויוה פלטינה)
ביום שבת: המגנים מתחילה, אחים ואחיות 4 מסתיימת (HOT3), לגדל את הופ מסיימת עונה (yes קומדיה)
ביום שני: מחשבות פליליות – התנהגות חשודה מסתיימת (yes אקשן)
יומיות
הרווק 15, החל מיום חמישי (yes Real).
מסביב לממיר
צופים בטלוויזיה? רוצים שישלמו לכם על זה? משרד התקשורת פרסם מכרז בחיפוש אחר סטודנטים שיעבדו בפיקוח על תוכן שיווקי עבור מועצת הכבלים והלוויין.
כתב אישום הוגש אתמול נגד מרגול. שימו לב שמעבר לפרטים הפיקנטיים, בתוך כתב האישום מסתתרות האשמות בדבר הטיית תוצאות.
ערוץ 24 מעניק 8000 ₪ לזוכה בתחרות קליפ צעיר 2011. עוד פרטים במאקו.
(תודה לאסף רזון ו-pez)
מת'יו פוקס (ג'ק מ"אבודים") תקף אישה והיכה אותה במפaעה ובחזה (!). וואו, הוא באמת צריך לחזור לאי הזה.
חלק מחברי הצוות שמאחורי "אורות ליל שישי" עובדים על סדרה חדשה - מערבון שיסופר מבעד לעיניה של אישה.
ג'ייסון דוהרינג (לוגן מ"ורוניקה מארס") מצטרף לסדרה החדשה של שרה מישל גלר.
טקס פרסי ה- VMA של MTV שבר את שיאי הרייטינג של הערוץ.
אנדרה בראוור (פרנק פמלבטון, "רצח מאדום לשחור") בדרך להופיע בחוק וסדר: מדור מיוחד.
רשת NBC הזמינה פיילוט לסדרה חדשה על הנעשה מאחורי הקלעים של עולם ההיאבקות החפשית בשנות ה- 80. המתאבק לשעבר דוויין "הרוק" ג'ונסון יהיה מעורב בהפקה.
מעטפה שבתוכה אבקה לבנה שנחשדה כאנתרקס נשלחה למשרדי תכניתו של קרייג פרגוסון. למרבה המזל, התברר שזה שום דבר, ופרגוסון אף הרשה לעצמו להתלוצץ על העניין.
יוצר "על טבעי" יפיק בפועל סדרה חדשה שתשודר ברשת CW - עיבוד לקומיקס "Deadman".
רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)