הממיר 16/8/11

10. מחלקת גנים ונוף עונה 3 פרק 6

עוד פרק מעולה ממש של הסדרה הנפלאה הזו. הפרק הזה צולם למעשה, כאחרון מבין 6 הפרקים שצולמו מייד עם תום העבודה על העונה השניה ורגע לפני שאיימי פוהלר יצאה לחופשת הלידה. לא פלא, אפוא, שיש בו איזו "סגירת מעגל" קטנה (הפרקים הבאים צולמו חודשים ארוכים לאחר מכן), מה גם שמעמדו של רוב לאו כשחקן בסדרה לא היה ברור. 

היה כיף לראות את רון ולסלי נוסעים לאינדיאנפוליס, וכרגיל רון גנב את ההצגה עם סיפור סגירת מסעדת הסטייקים האהובים עליו. לא יכולתי להפסיק לצחוק מכל הבדיחות הקטנות הקשורות ברון והאובססיה שלו לסטייקים – החל מהספר המשעשע (כל התמונות שם זהות!), דרך הוידוי שלו על כך שהוא לא מנקה את השפם במשך שבועות אחרי שהוא אוכל שם בתקווה שחתיכות מהבשר ייפלו לפה שלו (איך אברי גלעד של "ארץ נהדרת" היה אומר? מעולה ומגעיל בו זמנית...) וכלה ב"שלבי האבל" שהוא עובר עם הגילוי על סגירת המסעדה ("תביאו לי את כל הבייקון והביצים שיש לכם!"). פשוט להתענג על כל רגע. 

אהבתי גם את הביקור ההזוי בבית של כריס וכל הסיפור עם הסטייקים שהוא מכין שם, כשהפרצופים של רון למשמע ה"מתכון" שלו כמעט הרסו לי את הבריאות. גם הסיפור של אן החשדנית היה מוצלח (במיוחד ניסיונות העזרה של לסלי) והגילוי על כך שהוא, בעצם, כבר נפרד ממנה והיא פשוט לא הבינה את זה היה מפתיע ועשוי היטב. בהחלט דרך יפה לשמור על מתח מה יקרה עם הדמות שלו ולתת קצת עומק לדמות של אן. 

חוץ מזה, מצא חן בעיניי החיבור בין בן וטום והיה יפה לראות את בן מעודד את טום שמחטיף לספייק פיינסטין הזה. גם הבדיחות על הריח המזעזע של הבושם הצליחו להצחיק אותי שוב ושוב... 

אהבתי מאד גם את הסיפור של אנדי ואפריל וה"תחרות" שלהם להשיג כסף – זו הייתה דרך חכמה וחמודה במיוחד מצד התסריטאים לגעת בסוגיה שאי אפשר להתעלם ממנה – העובדה שלבני הזוג האלה אין גרוש על ה... – ובאותה נשימה להראות שהחיבור הרגשי שלהם חזק יותר מהעניין הכספי. 

אני פשוט מאוהב בסדרה הזאת. רק שימשיכו ככה גם בפרקים ה"חדשים"... (איתן גשם)

10. קומיוניטי עונה 2 פרק 17 

זה היה ככל הנראה הפרק שהכי התעכבתי עליו, עם כל הטיקרים החדשותיים והפרטים הקטנים שחלפו על המסך – כיף גדול. אהבתי כה את רשימת החריצים של טרוי, מעולה. שלא לומר – קלאסיק טרוי. גם הקנאה שלו בהרפתקאות הצד של עאבד הייתה חמודה, מה גם שהרפתקאות הצד שלו אכן היו מוצלחות במיוחד. הן גם נבנו באופן מצוין: "אנחנו לא רגילים שמבחינים בנו", "זה נשמע קצת עצוב". החיבור ביניהם על בסיס אותה זרות חברתית היה מקסים ונכון. זוהי מידת המלנכוליה המומלצת לסדרה לטעמי. נגיעות קלות פה ושם, פחות להגיע לכדי מכות בגלל אב שלא מגיע או לחפור באופן אינטנסיבי בעגמומיות השוכנת במעמקי הדמויות. אני לגמרי בעד העמקה כזו, אבל לא באופן כה מרוכז כמו בפרק חג המולד או בפרק הכמו-דוקומנטרי הקודם.

גם השיעור שהעניק ג'ף לאנני בנוגע לפוליטיקה היה מחוכם מאוד והנקמה שלה בו משעשעת, לרגע ציפיתי שנראה על המסך קטע וידאו אמיתי של ג'ואל מקהייל. הסף שהציבה בריטה היה במקום, והמינון הגדול של הדיקן פיצה בהחלט על היעדרו בפרקים הקודמים. הדיון התדרדר, תרתי משמע, בסופו עם ה"פופ פופ" וחריצת הלשון של ליאונרד-הצימוק-האנושי-רודריגז.

בין הטיקרים שהופיעו על המסך בזמן שעאבד וטרוי מקריינים:

פרופסור סלייטר עדיין נעדרת

סטאר-ברנז: "קוראים לי אלכס"

הקמע 'בן אדם' – פוגעני כלפי חיות?

קבוצת הכדורסל מאבדת את הכדור

פרופסור דאנקן שוב הפסיק לשתות

וגם רפרנסים לשני הפרקים הגדולים של העונה הקודמת:

"אין פיינטבול באביב הזה" טוען הדיקן

ממשיך המחסור באצבעות עוף

(yaddo, קפה + טלוויזיה). (דעה נוספת על הפרק - בהמשך).

9. האישה הטובה עונה 2 פרק 8

בטלוויזיה האמריקאית מקובל שגם סדרות שאינן בדיוק מזן ה"פרוצדוראליות" נמנעות בתחילת דרכן, ככל שהדבר ניתן,  משימוש בעקרון ההמשכיות ושמות דגש על פרקים העומדים בפני עצמם ועל עלילות עצמאיות ללא אזכורים של אירועים מהעבר. המטרה היא למשוך קהל חדש שיבין מה מתרחש וירצה להישאר דבוק למסך, שהרי עודף המשכיות עלול להבריח אותו. יחד עם זאת, ככל שהזמן עובר ובסיס הקהל מתייצב יכולות הסדרות להרשות לעצמן להיות טבעיות יותר ולבנות קוויי עלילה שמתקשרים עם אירועי העבר, וכך לשמור על היגיון עלילתי ולאפשר לקהל הותיק לקצור "דיבידנד" על הנאמנות שלו. 

הפרק הזה היה עמוס באזכורים לעבר ומאד אהבתי את הדרך שבה הוא שילב בין כל הפרטים ששובצו באלגנטיות במהלך קו העלילה הראשי של אותו ידיד של וויל שהסתבך – החל מהדברים הקטנים, כמו השופטת שמחייבת את עוה"ד לומר "לדעתי" (ואהבתי את הדרך שבה וויל הנחה את דיאן בעניין הזה כדי להרוויח יתרון על הצד שכנגד), דרך עניינים חשובים יותר כמו הסיפור של בלייק וקלינדה והגילוי על כך שהוא ניסה להפליל אותה במעשה האלים שעשה במהלך אירועי הפרק הקודם (ויפה היה לראות שקרי מגלה בגרות ומגלה לקלינדה מה הוא יודע. אמנם יש לו כנראה רגשות כלפיה, אבל יפה לראות שהוא מאמין בה ויודע שזה לא הסטייל שלה), המהלך המפתיע של דיאן שיודעת על החיבור בין וויל ודרק בונד ומנסה לעשות מהלך כוחני כדי לפצל את השותפות, האזנות הסתר לקו הטלפון של איליי גולד שאלישיה שומעת במסגרת עבודתה על התיק (עושה רושם שהוא מאד מעריך אותה, והיא ממש מוחמאת מזה, אבל סביר להניח שכשהיא תגלה שהוא מחק את ההודעה של וויל היא תסמפט אותו הרבה פחות), בקה השובבה והערמומית ששוב מסבכת את זאק בצרות, וכמובן, אלישיה שמגלה באמצעות שיחה של וויל והידיד שלו על כך שהוא השאיר לה הודעה נוספת. 

אהבתי מאד את הדרך שבה הפרק התמודד עם העניין הזה, כאשר פתאום הכל הפך שולי עבור אלישיה – המשפט, הפוליטיקה של פיטר וכו' – וכל מה שעמד לנגד עיניה היה דבר אחד: התשוקה לדעת מה לעזאזל וויל אמר לה שם בהודעה ההיא. קצת פחות אהבתי את סצינת הסיום בה החברה של וויל נכנסת לחדר וקוטעת את הדרמה באיבה. אפשר לנחש שהכותבים יגררו את סיפור אלישיה ווייל עוד ועוד ואני מקווה שהם לא יגזימו עם זה. אגב, ויהיה מעניין מאד לראות מה תעשה אלישיה אם יהיה באמת פיצול. היא הרי נאמנה מאד לוויל, כמובן, אבל זהו דווקא פתח נוח למדי בפן הרומנטי - הוא לא יהיה הבוס שלה והיא תוכל להמשיך לעבוד עם דאיין... האם זהו הכיוון שאליו שואפים הכותבים? אני סקרן לגלות... (איתן גשם).

8.5 אורות ליל שישי עונה 5 פרק 11

מעניין היה להשוות השבוע בין טים ריגינס לאבא של וינס, שתי דמויות שצריכות למצוא שוב את מקומן בחברה אחרי שהיית זמן מה בכלא (אף על פי שפרקי הזמן שכל אחד מהם בילה בכלא, ופרקי הזמן מאז השחרור הם אחרים). על פניו טים ריגינס הבחור ה"טוב" שנכנס לכלא באקט של הקרבה עצמית, נהפך בכלא לאדם קשה יותר והוא בהחלט לא הקל על האנשים שאל חייהם הוא חזר, אולם איכשהו התחושה שהפרק נתן –או שאני כצופה קיבלתי-  שטים עוד יחזור לעצמו ושזו רק תקופת הסתגלות שבה הוא צריך להשלים עם האופן שבו העולם שבחוץ לא חיכה לו, את סמאש שהיה אתו בנבחרת הפוטבול בתיכון הוא רואה על המסך מככב כשמישהו שרק נראה כמוהו משחק לצדו, את בקי שכלפיה יש לו רגשות של אח גדול ומגונן הוא מוצא עובדת כמלצרית במועדון חשפנות, ונראה שהשאלה שמרחפת מאחורי כל התנהגותו היא האם בשביל לדאוג למשפחה של אחיו שעובד כעוזר מאמן בשכר מינימום וגיסתו שממשיכה לעבוד כחשפנית הקורבן שלו היה בכלל שווה.




בהשוואה לטים ריגנס אביו של וינס הדגים בימיו הראשונים מחוץ לכלא התנהגות למופת ביחסו לבני משפחתו. ועשה הכול כדי להתקבל שוב לחיק המשפחה, כמובן שהעובדה שהוא מצא משפחה שבה בנו הפך לכוכב פוטבול ואשתו הצליחה להתנקות מסמים לא הזיקה. הפרק הזה הראה שהשינוי לטובה שחל בו לא האריך ימים, ונראה שיותר משוינס היה זקוק לאביו שידאג לו, אביו היה זקוק לתחושה שהוא נחוץ, וכשהוא מבין שבעצם אין לו אמירה לגבי העתיד של וינס הנפילה שלו מתחילה.  האמירה של אמו של וינס לאביר בפרקים הקודמים שוינס צריך אבא ולא סוכן, מדגימה באיזשהו מקום עד כמה המאמן בסדרה שהוא "רק" המאמן של ספורטאיו יודע להיות להם לאב, ועד כמה אבא של וינס לא יודע להיות אבא, והוא אבוד לחלוטין כשמקום ה"סוכן" נלקח ממנו. ובקשר למאמן, הפרק קיבלתי את התחושה שלפעמים מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, ואני מתכוונת לעובדה שתיכון איסט דילון שבפרק הקודם היה נראה כעומד בדרכו להצעה הנחשקת שהוא קיבל, ייתכן שלא יהווה יותר מכשול בגלל הקיצוצים המתוכננים של אחת מנבחרות הפוטבול בעיר. עוד אהבתי בפרק את היוזמה של ג'ס לקדם את עצמה לתפקיד הצל של המאמן- תפקיד שמאוד מתאים לה, את הצעת העבודה שתמי קיבלה (אפשר לסדר לה סדרת בת?) והכי אהבתי את מחוות האימון בפתח בית המאמן שערכה לו הנבחרת. (אורלי) 

8.5 קאסל עונה 3 פרק 12

פרקים מהסוג הזה הם בדיוק הסיבה שבגללה הצפייה בקאסל היא תענוג צרוף. שילוב של צלילה אל תוך תתי-תרבויות אזוטריות ומרתקות (האהובים עליי עד כה היו הפרקים שהתרכזו בתרבות הסטימפאנק, משחקי הריגול והפאבים העתיקים) עם אינטראקציה שנונה ופלרטטנית בין כל השחקנים. הכיף האדיר שנראה שהם חווים על הסט עובר היטב דרך שפת הגוף והכימיה ביניהם. השבוע היה כל כולו סביב העולם המופלא של קסמי הבמה עם כל העזרים המקסימים הנלווים אליו: כרזות הודיני, כדורי בדולח, סוג של טורקי מכני, בתולת ברזל ועוד - ממש הרגשתי כאילו אני צופה בפרק של ג'ונתן קריק או רואה שוב את "היוקרה" (בעיקר בקטע של התאומים). כל הכבוד ליוצרים על ההשקעה בפרטים הקטנים בתפאורות של חנות הקסמים, סדנת ההמצאות הסודית ובית הממציא האקסצנטרי. פתרון התעלומה השבועית היה מעט שחוק וצפוי אבל אי אפשר להאשים אותם שלא התאמצו בכל הנוגע ליצירת אווירה ולטוויית מבוך מבלבל של דמויות אורח מרובות.

במישור האישי הייתה התקדמות לא מפתיעה מדי אך מבורכת כאשר הוחלט סוף סוף לעשות משהו מעניין עם הדמויות הזנוחות של לייני ואספוזיטו ולאחד אותם לכלל זוג השוגה לחשוב שהוא מסתורי, בעוד היתר מתבדחים על חשבונם. גם בסאגה הבלתי נגמרת של הפלירטוט בין קאסל לבקט הייתה עליית מדרגה. בקט לכאורה נותנת לקאסל ספייס ולא מתערבת בחייו האישיים, אבל בפועל ניכר בה שהחלטתו לסיים את הקשר הרומנטי הנוכחי שלו עם אקסיתו והמו"ל שלו (עקב חוסר קסם) בהחלט משפיעה עליה ובוודאי תשפיע על הקשר ביניהם בעתיד. עוד עדות ליכולת המשחק הנפלאה של סטאנה קאטיק שבאמצעות מספר קטן של הבעות פנים העבירה עולם של רגשות. (רינת קורבט).

8. המפץ הגדול עונה 4 פרק 19

הסיפור של של ה"שוד" הוירטואלי נשמע קצת מטופש בתחילה אבל התגלה כמשעשע למדי. במיוחד נהניתי לראות כיצד מתגבש הרעיון לנסוע לביתו של הגנב, ובמיוחד את הנימוקים של שלדון (שהיה במיטבו בפרק הזה) ואת החבורה הפתאטית שמגיעה לבית הגנב רק כדי לחזור בבושת פנים וליילל על "האיש החזק" שעמד בדלת... היה כיף לראות את פני מסובבת את המכונית חזרה ומלמדת את הבנים איך באמת מחזירים רכוש גנוב. 

חוץ מזה, נהניתי שוב מהאינטראקציה בין פני לבין ברדנט ואיימי (טוב מאד שעיבו את הקאסט עם שתי הדמויות האלה באופן שמאזן יותר את התמונה), והתגובות של ברנדט ("הכלבה הזאת!") היו מצחיקות במיוחד, כמו גם ההצקות התמימות של איימי שפוגעות בבטן הרכה של פני באופן מושלם מבלי להתכוון. 

מצאה חן בעיניי גם העובדה שמעבר לצחוקים הפרק נגע בסוגיה שצריך היה לגעת בה מתישהו - העובדה שפריאה לא ממש מתחברת לסגנון של לנארד וחבריו, והכוונה בעיקר לצד הילדותי באופי של לנארד שדווקא מתחבר יפה אל פני אבל לא אליה. עושה רושם שבפרק הזה נזרעו הזרעים הראשונים לפרידה אפשרית בין לנארד לפריאה... (איתן גשם)

7.5 קומיוניטי עונה 2 פרק 17

פרק לא רע בכלל, אם כי יחסית לפרקים הקודמים הוא היה מעט חלש. קו העלילה המשני של עאבד והסוכנת הסמויה (אלייזה קופ הנהדרת, הזכורה לטוב מהעונות האחרונות של "סקראבס") היה נהדר – משעשע מאד, שוחק מצוין (הכימיה בין דני פודי לקופ הייתה פשוט מצוינת) ולעג להיסטריית הביטחון האישי האמריקאי ולגזענות הסמויה (בעצם, די גלויה) ביחס אל המיעוטים בחברה האמריקאית. 

קו העלילה המרכזי – הבחירות למועצת התלמידים שהזוכה בהן יזכה/תזכה לפגוש את ג'ו ביידן, סגן הנשיא האמריקאי, היה פחות טוב בעיניי והותיר אותי מעט אמביבלנטי כלפיו. מצד אחד, די אהבתי את הדרך שבה התסריטאים בנו את הקמפיין – זו הייתה סאטירה מוצלחת מאד על הפוליטיקה האמריקאית ועל הדמוקרטיה המודרנית. לכל דמות היה תפקיד אמיתי בסאטירה הזאת, ובלטו במיוחד ג'ף – בתור הבחור הצעיר והמלוקק שמוכר ססמאות ריקות מתוכן ושובה את הקהל בקסם אישי ותו לא, אנני – בתפקיד האידיאליסטית התמימה משהו שבאמת מאמינה שאפשר לשנות דברים אבל לא בוחלת לבחוש בבוץ כשמגיע רגע האמת, וכמובן – מגניטוד!!! ("פופ פופ!") שאין צורך להסביר מה הוא סימל.

היו לא מעט רגעים מצחיקים ומוצלחים במסגרת העלילה הזו, כגון: סטארברנז פורש מהמרוץ כיוון שהוא חושש שהעיסוק בפוליטיקה יפגע במוניטין שלו כסוחר סמים, כל רגע שקשור במגניטוד, כל שניה שחלפה שבה הדיקן לבש את מכנסי "הדוד סם" המגוחכים האלה (הוא בעיניי אחת הדמויות המוצלחות בסדרה), הסיקור התקשורתי של עאבד וטרוי את אירועי הבחירות (ובמיוחד לשמוע את טרוי משתמש בכינוי "Buttsoup"...), קלטת האודישן של ג'ף ל"העולם האמיתי" שהייתה משעשעת ומביכה ביותר ועוד. אבל מעל הכל עמדו ה"טיקרים" שרצו על המסך בזמן שטרוי ועאבד דיברו (אי אפשר היה לעקוב אחריהם "בזמן אמת" אלא רק באמצעות בדיקה יסודית של ההקלטה. עוד מהלך ערמומי של התסריטאים של הסדרה) שהיו מצחיקים עד דמעות ומלאים ברפרנסים ובבדיחות פנימיות. במיוחד אהבתי את: "פרופסור סלייטר עדיין נעדרת", "קבוצת הכדורסל מאבדת את הכדור", "אין פיינטבול באביב הזה - טוען הדיקן" ו"ממשיך המחסור באצבעות עוף". גאוני...

הבעיה שלי עם קו העלילה הזה הייתה דוקא ג'ף ואנני. אני מחבב מאד את שתי הדמויות, אבל הפעם ההתנהגות שלהם הייתה די מאולצת וחשתי שהיא נועדה לשרת את העלילה ול להפך, מה גם שכבר ראינו שוב ושוב בעבר את ג'ף עושה את אותם שטיקים ולא ראינו כאן שום דבר חדש. גם אנני לא הצטיינה הפעם, ואפשר רק לקוות ששתי הדמויות האלה יחזרו לעצמן בעתיד הקרוב. 

בסטנדרטים הגבוהים כל כך שהסדרה הציבה לעצמה בשבועות האחרונים אפשר לומר שהפרק מעט מאכזב, אבל עדיין מדובר בפרק טוב ומצחיק מאד. (איתן גשם)

7.5 ארץ נהדרת

הידיעה על כך ש"נהדרת" עולה בתכנית מיוחדת לרגל "מחאת האוהלים" עוררה בי סקרנות רבה. חשבתי שיש כאן מהלך יפה מצד הכותבים וחלק מהשחקנים שהחליטו לוותר על החופשות ועל פרויקטים אחרים והתגייסו כדי לייצר אמירה כלשהי על המתרחש במדינה, וכי בין אם התכנית תהיה מוצלחת ובין אם לאו – הם ראויים למילה טובה על המאמץ. 

והתוצאה? קצת פרווה. אין ספק שנוכחותן של שני כהן ועלמה זק הייתה חסרה מאד. גם אלי פיניש היה חסר, ולהיעדרו של אסי כהן ניאלץ להתרגל כעניין שבשגרה, לצערנו. 

למרות זאת, קשה לומר שהקאסט היה חלש באמת– טל פרידמן ויובל סמו הפגינו נוכחות חזקה, והרכש החדש, ליאת הר לב, לא אכזבה בסה"כ. החיקוי של דפני ליף היה משעשע, ואף שלא ממש היה דומה למקור, הר לב הצליחה ליצוק תוכן לדמות ועוררה סימפטיה וגיחוך באותה נשימה. אגב, הר לב מוכרת אמנם בעיקר כשחקנית ב"רמזור" אבל מדובר בקומיקאית די משופשפת שיכולה להוות שחקנית חיזוק מצוינת אם תצטרף לצוות באופן קבוע (בעיניי, חשוב שייווצר איזון בין כמות הגברים לנשים בקאסט).

הבעיה הייתה שהמערכונים עצמם לא היו עקביים ברמתם וסבלו מעליות וירידות. הדמות של שלמה ארצי התחילה נחמד אבל מיצתה את עצמה מהר מדי. הדמות של מירי רגב הייתה מצוינת (אין מתאים מיובל סמו לחיקוי הזה...), ביבי נע בין רגעים מצחיקים (חולצת ה"צ'ה גווארה" הייתה ממש במקום) לבין בלתי מצחיקים, ויתר הדמויות לא הותירו חותם רב מדי. ובכל זאת, אהבתי את הקליפ שהוצג בסיום על "שכונת חיים" – ויפה לראות שהתכנית יודעת לפרגן גם לאנשים מבחוץ ולתת להם במה – ובמיוחד את הדברים היפים של קיציס בסיום המשדר על המחאה ("אולי בכל זאת יש לנו ארץ נהדרת") שהיו ממש במקום. 

בסך הכל זה היה ניסיון ראוי, אבל אני מקווה שהעונה הבאה תתאפיין בחומרים יותר חדים ומדויקים (איתן גשם).

7. בגוף ההוכחה- עונה 1 פרק 1

ישנן מספר סדרות אמריקאיות בהן יש מין מומחה, אדם יוצא דופן בכישוריו או בהתנהגותו אשר סובלים את התנהגותו בסביבה משטרתית כזאת או אחרת בגלל יכולתו המדהימה לפענח פשעים, הסדרות הללו (כמו המנטליסט, קאסל) סובלות מתסמין החזרה הרפטטיבית. כל שבוע נרצח אדם וכל שבוע מנסים לפתור את התעלומה כאשר ברור לכל שה"מומחה" יביא לפריצת דרך. 

"בגוף ההוכחה" אינה מחדשת הרבה (לפחות לפי הפרק הראשון). אנו פוגשים במייגן האנט, פתולוגית שמסוגלת לפענח פשעים על בסיס הגופה ללא כל עזרים (בדומה למשל לשרלוק הולמס). היא כמובן הייתה מנתחת מוח ,עד שעברה תאונת דרכים ונפגעה באופן שלא מאפשר לה לנתח. בהתאם לכללים היא גם מאד עצורה רגשית ביחסים מאד גרועים עם האקס שלה (ברגע נדיר של הארה מזכירה לנו הסדרה את חוסר השוויון בין גברים ונשים בגידול ילדים : אימא שעובדת 18 שעות היא אימא מזניחה גבר שעובד אותו מספר שעות הוא מפרנס טוב) וכמובן עם בעיות תקשורת (בלשון ההמעטה) עם הבת שלה.

כשאנו פוגשים אותה לאחר ההקדמה הקצרה שמסבירה לנו מי היא ולמה היא במקום "נחות" היא נקראת ישר לזירת הפשע. פעם אחת הייתי רוצה לראות סידרה כזאת בה הנשים לא על סטילטו ולבושות לעבודה משרדית. אומנם חילופי הדברים עם הבלש משעשעים ונותנים שוב אווירת שרלוק הולמס לסדרה אבל יותר שמחתי לראות את סונג'ה סאן (קימה מ"הסמויה") מאשר עוד הוכחה לחוכמתה של הגיבורה  

מכאן הכול מתקדם כמו שחשבתם. מיגן מצליחה לפענח את הפשע כמעט לבדה ומוכיחה את הבלש על כל טעויותיו לאורך הדרך, כמובן שהיא תמיד צודקת ובסוף הפושעים (פושעת במקרה הזה ) מובאים למשפט.  לא משהו שלא ראיתם כבר פעמים רבות בסדרות מהסוג הזה. ובכל זאת, נשים גיבורות תמיד רצויות על המסך שלי, ואני גם מכורה לסדרות משטרתיות, ומייגן חסרת הכבוד לסמכות, ובעלת שיטות העבודה הלא שגרתיות גרמה לי להתחבר אליה בשל הקטעים הרגשיים עם האקס והבת  יותר משאי פעם התחברתי לקאסל על כל קסמו של ניתן פילון. אם הסדרה תשכיל לפתח את הקו הזה ותוריד את ד"ר האנט מהסטליטו היא תזכה במעריצה נאמנה. (taly )

7. דם אמיתי עונה 4 פרק 7

עם עלות השחר עולה האור על העיירה הקטנה כמו גם על כמה מהאירועים המתרחשים בה. עזבנו את טארה וחברתה כשהן עומדות להיאכל על ידי פאטי - אני מודה שכל הזמן חיכיתי לראות מי יציל אותן (סוג של דאוס אקס מכינה) כך שזה היה לי די מוזר לגלות רק את נצנוצי המצלמות מפריעים לפאטי במלאכתה. כשאיש מהאנשים הסובבים ומצלמים אותה לא מתערב, זו באמת רק אני שהופתעתי?

דבי ואלסיד מצטרפים סוף סוף ללהקה, אלסיד אומנם נראה מעט שבור מכך שסוקי מבלה את הלילה בזיונים ולא צריך לחלץ אותה מאנשי זאב, ערפדים או אנשי פנתר אבל יש עוד זמן -אני במקום דבי לא הייתי סבלנית כל כך. ביל מקבל מסר חד משמעי מאנטוניה ומתחיל להתכונן, אחרי הכול מאות ערפדים היוצאים לשמש מהווים סכנת שריפה אמתית. הוא כובל את כולם כולל אותו עצמו בכסף מה שנראה כואב ומעשן ביותר אבל כמו שהעלו בסדרה זה לא נראה כמו פתרון קבע ובטח שלא דרך להתמודד עם המכשפה. האם יכול להיות שמצאנו דרך להתמודד עם הערפדים ה"כל יכולים"? אחרי הכול הם אויב עתיק יומין של האנושות ואנחנו אמורים להיות נגדם, לא?

ג'ייסון ממשיך לחלום בהקיץ על ג'סיקה, אם לרגע נראה לנו שג'סיקה תהיה ה"אביר" המציל את ג'ייסון "העלמה במצוקה" הרי שכבר בפרק הזה הוא הופך בחזרה את התפקידים ורץ להציל אותה מאימתה של הקללה והשמש. סוקי ואריק ממשיכים ברומן שלהם ואי אפשר להכחיש את ההשוואה לספייק ובאפי . כמובן שפה ההבדלים גדולים - נראה שאריק הוא בלונדיני אמיתי... .אם נסיים עם השוואות בין מערכות יחסים לא מתפקדות כולי תקווה שזאת תסתיים בצורה טובה יותר, אחרי כל הבלגן שסוקי חטפה מביל מגיעה לה קצת שלווה .

אז זהו, השמש עולה בעזרת אנטוניה וצבא הנוקמים שלה . נפטרנו מטומי (בבקשה... אין לי שום רצון לראות את הילד הזה יותר) משכנה ערפדית  ואולי מג'סיקה, נראה שהדברים הולכים ונעשים מעניינים יותר, אך בינתיים הפרק הוא רק הבטחה גדולה לעתיד, לא יותר. (taly).

7. יומני הערפד עונה 2 פרק 7

המממ. אפי מעוקם. לא אוהב את ההתרחשויות האחרונות של הפרק, הן נראות מאוד מאולצות. לא להרוג את קת'רין? באמת? עלבון של ממש לאינטליגנציה. לא אומר שלא היה נחמד לשמוע אותה מתחננת בפני דיימון שלא יסגור אותה בקבר, אבל רבאק, אחרי כל הדיבורים שלו ושל סטפן לגבי האומץ יש/אין מחק את המיותר, בסוף הם אפילו לא טורחים לעשות את זה? שתתחנן על חייה, לא על כמה עשורים משעממים בבידוד (מה שכמובן לא יקרה). ולהוסיף חטא על פשע – הם השאירו אצלה את אבן הירח! למה?

כאשר אליינה סבלה מהפציעות שספגה קתרין, הרעתי למסך. ממש קיוויתי לשתי ציפורים במכה אחת! מה קיבלתי בסוף? שתיהן בחיים. הסוף עם אליינה נראה, לפחות כרגע, מעפן ביותר. ממש במקרה אחרי כל זה, בדיוק בסוף של סיפור A, מתגלה מזימה חדשה שמעורבת בה אליינה כקרבן. עשו לי טובה.

כן אהבתי בפרק את ההתקרבות של בוני וג'רמי. בכלל בוני הייתה מתוקה. המפגש עם קרובתה הרחוקה גרם לי לתהות בפעם הראשונה – היא גרה לבד עכשיו כשסבתה מתה? לא ראינו שום פולו-אפ לזה, נכון? ההיתלות שלה בקרובתה הייתה יאה ונוגעת ללב, אני מחכה לעוד. הייתי גם שמח להתפתחויות בחזית של ג'נה ואלאריק. נראה שדמותו, אחת המעניינות בסדרה, לא זוכה למספיק זמן מסך. ומה פתאום אליינה קוראת לו "ריק"? מה הוא, חבר שלך? הוא מורה בתיכון שלך! גם את קרוליין אהבתי, כתמיד, והשיחה שלה עם טיילר נראית מעניינת. נראה שבסופו של דבר הוא הקרבן היחיד של מעלליה של קת'רין (לבד משתי הבנות האומללות שמצאו את מותם, כמובן), ונאלץ לחרדתו להפוך לאיש זאב. לא נעים (yaddo, קפה + טלוויזיה).

בשולי הממיר 

בריטני סנואו (מג ב"חלום אמריקני",אריאל ב"ניפ טאק") היתה האחות הכבר-לא-כל-כך-קטנה של קייט ב"אהבה משוגעת".

קים דאלייני (קלודיה ב"נשות קבע", הבלשית דיאנה ראסל ב"NYPD") הגיחה להופעת אורח ב"חוק וסדר - מדור מיוחד" ששודר בלוויין. לצידה הופיעו גם מייקל וסטן (לוקאס ב"האוס", ג'ייק ב"עמוק באדמה" ) וריק אוטו (קנת דוזרמן ב"הסמוייה"). (אסף רזון)

אלן דייל (כיילב בOC וברדפורד מיד מ"בטי המכוערת") התארח בפרק השבוע של "חוק וסדר מדור מיוחד" ששודר בערוץ הראשון (עונה 10 פרק 21) בתפקיד השופט שמגלה שהנאשם הוא בנו האובד. 

בפרק של "האישה הטובה" התארחו אנה גסטייר ("SNL") ורייקו אייסוורת' (מישל דסלר מ" 24").

בפרק של "קומיוניטי" התארחה, כאמור, אלייזה קופ ("סקראבס").

הראפר סנופ דוג התארח ב"90210"

ב"האוס" הופיעו ג'ק קולמן (נוח בנט מ"גיבורים") ואמבר טמבלין (ג'ואן מ"ג'ואן מארקדיה") בתפקיד מרתה.

מה יהיה לנו השבוע?

15-22 באוגוסט

ביום שלישי: סוכן מחוק 4 (yes אקשן)

ביום שבת: ריקי ג'רוויז 2 (yes קומדיה)

ביום ראשון:  אחת שיודעת 4 מסתיימת (HOT3)

יומיות:

החל מיום ראשון 21/8, Wipeout אוסטרליה החל מיום רביעי (yes Real)

הגליידס החל מיום חמישי (yes אקשן)

סרוגים החל מיום חמישי (yes דרמה)

פרינג' 1-2 החל מיום חמישי, עספור 1 החל מיום ראשון 21.8 (HOT3) 

מסביב למסך המפוצל

אני רואה סדרות מתות: על סדרות הטלוויזיה שגמרו את הסוס. 

רשת NBC החליטה לתת צ'אנס נוסף לרימייק של הסדרה האגדית "The Munsters" שיצר ויפיק בפועל בראיין פולר ("החיים עפ"י  נד").

סרט הופעת התלת מימד של "Glee" נכשל באופן קולוסאלי בקופות. 

בינתיים, הסדרה עצמה מקבלת חיזוק מוצלח בדמותה של ונסה לנג'יס המוכשרת, הלא היא רוקסן בוז'רסקי מ"חלום אמריקאי". 

רשת TBS העיפה את ג'ורג' לופז. לופז בחר להיפרד מצופיו בדרכו העדינה והמנומסת. קונאן או'בראיין - שהבאתו דחקה את לופז למשבצת השידור המאוחרת יותר (לא לפני שלופז הביע בעצמו תמיכה במהלך בקול רם) הגיב בצער על החדשות.  

לפני כשלושה שבועות פורסם שפרנק דאראבונט עוזב את תפקידו כמפיק בפועל הראשי של "המתים המהלכים". עכשיו מתחילים להתבהר הפרטים. בינתיים ישנם  דיווחים על כך שהסט של הסדרה רועש וגועש ושדאראבונט כבר מנסה למכור סדרה חדשה שיצר. 

רשת AMC הזמינה 16 פרקים אחרונים של "שובר שורות". 

רשת MTV ביטלה את "החיים הקשים של אר ג'יי ברגר". 

רשת FOX הזמינה סדרה מצוירת חדשה פרי עטו של הקומיקאי המוכשר דימיטרי מרטין. 

ג'ון סטיימוס מככב בסרטון הדרכה לגברים על התכרבלות. 

קורט סאטר, היוצר של "ילדי האנרכיה", תוקף בחריפות את מת'יו וויינר, יוצר "מאד מן", אותו הוא מאשים בתאוות בצע שהקטינה את תקציבה של רשת AMC ופגעה בסדרות המובילות האחרות של הרשת. בהמשך השבוע החליט סאטר לסגור סופית את חשבון הטוויטר שלו. 

בילי קריסטל מוכן לחזור להנחות את האוסקר שוב. 

מזל טוב לטינה פיי! בשעה טובה נולדה לה בת

קטע מרגש מפרק הסיום של "אורות ליל שישי" שירד בעריכה (אזהרת ספוילר למי שלא צפו בפרק!).

ג'ימי פאלון ואמה סטון מסתלבטים על סלבס בתכנית הלייט נייט של פאלון.

תמונות ראשונות - כנראה - מתוך העונה הבאה של "שני גברים וחצי" עם אשטון קוצר במקום צ'ארלי שין (אסף רזון)

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)