בפרק זה נוספים רבדים לאותם רעיונות ונושאים שהוצגו בפרק הקודם: באפי כראש המשפחה, מחלתה של ג`ויס, ריילי והריחוק ההולך וגובר שלו, דון ועניין שייכותה.

ראשית, יש כאן הרחבה בנושא ראייתם המיוחדת של האנשים המשוגעים. מסתבר שהאנשים הלא שפויים, שלמען חיסולם הוזמן שד הקוולר, מסוגלים להבחין במהותה האמיתית של דון, או יותר נכון בחוסר מהותה. זה התחיל עם האיש בחנות הקסמים בפרק "Real Me", המשיך עם רגע הצלילות של ג`ויס לפני שהתמוטטה ב-"Out of My Mind", וכעת גם האיש שהפך למשוגע בפרק "No Place Like Home".

אז מה ידוע לנו עד עכשיו? דון היא אנרגיה, "המפתח", שעוד אין לנו מושג מה זה אומר, והיא לחלוטין לא מודעת לזה. גלורי היא ספק שדה ספק משהו אחר, שצריכה את המפתח ותעשה הכל בכדי להשיג אותו. יש לה יכולת לרוקן מוח של אנשים רגילים, וכך להפוך אותם לאידיוטים, מטורפים. משוגעים מסוגלים לזהות שדון היא לא אנושית, לא אמיתית, וזה כולל את ג`ויס, שבעקבות מחלתה זכתה למספר רגעי טירוף משל עצמה. גם היא מזהה שדון היא "לא שלה", ובכל זאת אומרת "היא חשובה לעולם, צריך להגן עליה". בשביל לנקות את שביל המשוגעים שמותירה אחריה גלורי, הוזמן מהירח (?!) שד (הקוולר). מסתבר שלבן, המתמחה התמים מבית החולים, יש קשר עם אחד ממשרתיה של גלורי, ואין ספק עכשיו שיש לו תפקיד מרכזי בסיפור. הוא אפילו אומר: "אני מנקה את הבלגאן של גלורי, כפי שעשיתי כל חיי."



ריילי מנתק את עצמו בשיטתיות מהחבורה. לא עונה לטלפונים, מסתכן ופועל לבדו, ועכשיו גם מחזיר את הצבא לסאנידייל מאחורי גבם של הסקוביס. שלא לדבר על העובדה הביזארית להפליא שהוא נהנה ממציצת דמו ע"י ערפדה (בהמשך לפרק הקודם, בו נתן לערפדה לנשוך אותו ומיד שיפד אותה). באפי דוחה אותו פעם אחר פעם ואף מתעלמת ממנו בהפגנתיות. אפילו ספייק יותר בעניינים ממנו, ואף עוזר לבאפי להלחם. מה נשאר? מי זקוק לו כעת? ריילי חוזר למקום בו הוא מרגיש הכי נוח והכי מוערך - הצבא. המקום בו הכללים ברורים, החוקים חדים וחלקים, אין תחומים אפורים אלא רק שחור-לבן, טוב-רע. כבר ב-"Out of My Mind" אומר לו גרהאם שמקומו בחזרה איתם ולא בסאנידייל עם באפי, וכאן משתלב ריילי במהירות רבה ומחליק חזרה למערכת ממנה פלט את עצמו בעונה שעברה.

באפי ממשיכה לתפקד כעוגן בשביל ג`ויס ודון. במיוחד לאור התקפות השיגעון של ג`ויס ותחושות המשבר של דון. בפרק הזה נוסף לה גם תפקיד של מגינת המשפחה, האחראית לשמירת התא המשפחתי בריא ושלם, וזה מודגש ע"י החיבוק המשותף שלה עם ג`ויס ודון כשהיא מחזיקה אותן אחת מכל צד.

אבל אנחנו רואים שכל העניין לוקח גם ממנה מחיר נפשי, גם היא נשברת מפעם לפעם, אלא שהיא נזהרת שלא להראות זאת לאף אחד. בפעם ראשונה זה קורה על המדרגות מחוץ לבית (Fool for love), בפעם שניה היא מוציאה עצבים על הנחש הענק (Shadow), בפעם שלישית זה קורה לבד בבית, בעת שטיפת הכלים. "אם אני אתחיל, אני לא אצליח להפסיק." היא אמרה לריילי בפרק שעבר. אנחנו רואים כאן שהיא לא נסגרת ונאטמת, היא פשוט לא יכולה להישבר בפניו. גם כשהיא אכן מתחילה, היא מפסיקה מיד כשהיא שומעת שמשפחתה בצרה. הדחף להגן על המשפחה כאן דוחק את הכל הצידה. כולל את עצמה, החבר, החברים, הלימודים, אפילו ענייני הקטילה.



דון מתחילה לחשוד, לתהות. אחרי הכל, כ"כ הרבה אנשים מדגישים את חוסר שייכותה. באפי עונה לה בתגובה "אל תקשיבי" (לפחד?). המשפט החשוב של הפרק הוא של ג`ויס, שאמרה: "She still feels like my daughter". הרגש הוא אמיתי, וזה מה שחשוב. באפי מתחייבת לשמור ולהגן על דון בפני אימה, והנה עוד העצמה של התפקיד שלה - לשמור על דון מתוך מחויבות לאמה.

ההפרדה בין עלילת "החיים האמיתיים" לבין עניני הקטילות והפנטזיה לא ברורה רק לצופים, אלא משולבת בעלילה וברורה גם לדמויות עצמן. ווילו מציינת פעמיים שהיא רוצה להתקשר לבאפי, אבל התגובה היא "She`s got life stuff, that has to come first."


זהו אחד הפרקים החלשים בעונה החמישית. גם שד חייזרי שנראה כמו מקק ענק, גם דרך הריגה ויזואלית דוחה במיוחד, גם עלילה מופרכת שמזכירה יותר מהכל פרק מתח גרוע במיוחד של "תיקים באפילה", גם חזרת הצבא לחיינו, וגם כבר די נמאס לראות את ג`ויס בבית חולים. אלמלא העבודה המצוינת שעושה כאן קריסטין סאת`רלנד (ג`ויס), אפשר היה לציין גם את רמת המשחק הנמוכה. הקונספט הכללי לא ברור, הצילומים דוחים במיוחד, האווירה מוזרה ומעורפלת.

החדשות הטובות הן, שמכאן העניינים יכולים רק להשתפר.