סכפ''ש באפי: פרק הפיילוט

אז... ברוכים הבאים לפי השאול! איזו ברכה נהדרת, הא? ובאמת, איזו עיר מלבד סאנידייל יכולה לקדם בברכה את הבאים בשעריה בדרך דומה? (אוקיי, אני די בטוח שיש ברכה דומה בשלט הכניסה לפתח תקווה, אבל זו באמת לא דוגמא לכלום...), ואיזו סדרה אחרת יכולה לבחור לפרק הראשון שלה שם כזה ושם כל כך אידיוטי כמו "באפי" לגיבורה הראשית שלה?

אבל עוד לפני שניכנס לעובי הקורה ונחל בניתוח הפרק (למעשה, שני פרקים ששודרו כפרק כפול – ה"פיילוט" של הסדרה) עצמו, קצת רקע חיוני על הסדרה. ג'וס ווידון, תסריטאי צעיר ומבטיח (שנכנס לספר ההיסטוריה בתור תסריטאי הטלוויזיה הראשון בתולדות הוליווד שהוא דור שלישי לתסריטאי טלוויזיה – גם סביו ואביו היו כאלה), שהספיק להימנות בגיל צעיר עם צוות הכותבים של "רוזאן" ושימש כ"רופא תסריטים" (תסריטאי שתפקידו "לשפץ" דיאלוגים ועלילות מעפנות שכתבו אחרים לסרטים הוליוודיים, בלי לקבל קרדיט) כתב תסריט לסרט בשם "באפי קוטלת הערפדים" שעלה לאקרנים בשנת 1992. למגינת ליבו של ווידון הבמאים של הסרט – פרן ורובל קוזוי - החליטו לקחת אותו לכיוון קצת שונה מזה שהוא התכוון אליו, והתוצאה: הסרט לא זכה להצלחה מזהירה בקופות והביקורות היו מעורבות ובעיקר קוטלות (Pun Intended). אך ווידון לא הרים ידיים. כנצר לשושלת תסריטאי טלוויזיה, וכמי שהמדיום הזה תמיד ריתק אותו הוא החליט לנסות לשווק את הקונספט שלו מחדש, והפעם כסדרה. בניגוד לקולנוע שם הבמאי הוא ה"מלך", בטלוויזיה התסריטאי (או נכון יותר לומר, המפיק בפועל שמשמש כ"שואוראנר") הוא בעל הדעה. באורח פלא, ווידון הצליח לקבל אישור להפקת פרק פיילוט לסדרה שלו עבור רשת טלוויזיה חדשה בשם "WB" (בבעלות אולפני "האחים וורנר"), כשהובטח לו שאם הפיילוט יהיה מוצלח הרשת תזמין פרקים מהסדרה החדשה. 

וכאן אנחנו מגיעים לפרק הכפול הזה שעמד לנגד עיניהם הבוחנות של מנהלי הרשת. השורה התחתונה היא שהם אהבו את מה שהם ראו ונתנו "אור ירוק" להעלאת הסדרה, אם כי כ"מחליפת אמצע עונה" בלבד (יחד עם סדרה אלמונית אחרת "דוסון קריק", שמה), והשאר – היסטוריה. אבל מעניין מאד לראות מהם האתגרים שעמדו בפניו של ווידון כשכתב את התסריט לפרק הזה ומה היו המטרות שביקש להשיג, והאם עמד במטרות וביעדים האלה. 

למעשה, האתגר הבולט ביותר שעמד לנגד עיניו של ווידון היה הסרט שנשא את שמה של הסדרה – היה עליו לכתוב פרק ראשון לסדרה שאליה יתחברו הן אלה שצפו בסרט והן אלה שלא צפו בו (באופן אירוני, ווידון יתמודד עם אתגר הפוך בהמשך הקריירה שלו: הוא יצטרך לכתוב סרט שיקרוץ לאלה שצפו בסדרה שמבוססת עליו וימשוך את אלה שמעולם לא צפו בה). כתוצאה מכך, היה עליו לבצע מספר בחירות אמנותיות לא פשוטות בנוגע לשאלה האם להתייחס לאירועי הסרט בפרק הפיילוט, שהרי מצד אחד הסרט נוגע במיתולוגיה וביסודות שעליהן מושתתת הסדרה, אך מצד שני, ווידון הסתייג מהתוצאה הסופית וביקש להבדיל את הסדרה מהסרט. בסופו של דבר הוא בחר בדרך ביניים: האירועים הבסיסיים מהסרט מוזכרים בעמימות (באפי הייתה בלוס אנג'לס, שרפה את בית הספר, סולקה משם, היה לה צופה שהשגיח עליה שם ואיננו עוד, היא נלחמה שם בערפדים ויכלה להם וכו'), אבל מעבר לאזכורים הללו אין שום משמעות לאירועי הסרט, וכל התקופה של באפי בלוס אנג'לס נותרת די בערפל, וטוב שכך. 

אתגר מרכזי נוסף שקשור במבנה של הסדרה – כיצד להגדיר אותה, מבחינת הז'אנר? גם כאן בחר ווידון בדרך ביניים, אפשר לומר מקורית למדי – הוא פשוט סירב להגדיר ז'אנר. למעשה, כבר מהפרק הזה אפשר להבין שהסדרה הזו יכולה להיות חברה בכל ז'אנר שאנו רוצים שתהיה חברה בו – סדרת נעורים (הרי זו סדרה על נערות ונערים בתיכון), קומדיה (יש כאן יותר בדיחות מוצלחות מאשר בסיטקום אמריקאי ממוצע), אימה (ערפדים ושאר שדים), מתח, דרמה – רק תבחרו.   

אבל מעבר לעניינים המבניים האלה, יש עניינים מהותיים שקשורים בכתיבה של כל פרק פיילוט שווידון היה חייב להגדיר כחלק מהמטרות שלו – לנסח אמירה ברורה לגבי התימות המרכזיות של הסדרה, לבנות אקספוזיציה שתציג את היסודות שעליהן בנויה הסדרה, להציג את הדמויות באופן שבו הן תתחבבנה מיד על הקהל שיקשר אליהן באופן רגשי, ליצור עלילה מעניינת לפרק עצמו וליצור בסיס לעלילה נמשכת באופן שיגרום לצופים לרצות לחזור למסך הקטן באותו יום ובאותה שעה גם בשבועות הבאים. 

נתחיל עם התימות הבסיסיות של הסדרה. כאן בחר ווידון ללכת לפי דוקטרינת "לתת לצופים עם פטיש על הראש". ואכן, אין דרך ברורה יותר לנסח אמירה על מהותה של הסדרה שבפנינו מאשר סצנת הפתיחה של הפרק. "באפי" היא בראש ובראשונה סדרה על נשים ועל הכוח שלהן. הסצנה הזו ממחישה זאת היטב. למעשה, היא "משחקת" עם הקלישאה השחוקה ביותר של ז'אנר סרטי האימה שם תמיד הבלונדינית בסמטה האפלה היא הקורבן. המטרה של הסצנה היא להפוך את היוצרות, אבל באופן שיפתיע את הקהל תוך שימוש בכל הקלישאות הרגילות של הז'אנר, כאשר בשנייה האחרונה השטיח יימשך מתחת לרגליהם של הצופים. ואכן, לאורך הסצנה הבלונדינית מביעה בפני הבחור ספקות וחששות מכל הסיטואציה (סמטה אפילה, שניהם לבד לגמרי, היא מביעה בהלה מרעש ששמעה) בעוד הבחור מרגיע אותה ונראה בטוח בעצמו. ואז, בדיוק כשנראה שהבחור עומד לבצע בה את זממו... מתברר שהבלונדינית ה"תמימה" למראה היא בעצם ערפדה! המסר של ווידון בסצנה הזו הוא ברור – בסדרה הזו הבלונדינית היא לא טיפשה, לא תמימה ולא קורבן של אף אחד. היא החזקה והדומיננטית. אגב, חלק מההפתעה שמושגת בסצנה הזו נובע גם מהעובדה (המצערת) שעד העת שבה עלתה הסדרה לשידור לא יצא לנו להיתקל ביותר מדי דמויות מעניינות של ערפד ממין נקבה, אז מה הפלא שהקהל לא ממש מצפה לגלות שדווקא האישה היא הערפדה? 

תימה בסיסית אחרת של הסדרה קשורה בשמו של הפרק. במהלך הפרק מתברר שהעיירה הציורית סאנידייל שוכנת ממש על פתחו של פי השאול ומהווה מוקד משיכה לתיירים "לא שגרתיים", ובמלים פשוטות יותר: היא מהווה מגנט לשדים ויצורים משונים אחרים. כסדרה שעוסקת בחייהן ובחייהם של בנות ובני נוער זוהי אולי המטאפורה הכי בסיסית של הסדרה – בית הספר הוא גיהינום. ואכן, מי מאתנו לא חווה בבית הספר כמה חוויות מחרידות? בני נוער יכולים להיות ממש מרושעים וחסרי לב (כמו שדים) וה"חוויות" שעוברים התלמידים – בעיקר אלה הפחות פופולאריים – הם ממש מבחינת "ויה דולורוזה". במהלך הפרק ניתן לראות את ההצקות וההשפלות שחווים תלמידים חסרי פופולאריות כמו זאנדר, ג'סי ובעיקר ווילו. בראש המחנה ה"פופולארי" עומדת קורדיליה – צעירה, יפה, מקובלת וחדת לשון. היא מתעמרת בווילו בגסות, לועגת לניסיונות החיזור של ג'סי ומתעלמת מקיומו של זאנדר. הגופה שנמצאת בארון (ה"לוקר") של התלמידים במהלך שיחה שגרתית מלאת רשעות בין שתי תלמידות מסמלת עד כמה מסוכנת הרשעות הזו הגלומה בבני הנוער ואילו טראומות עלולות להיגרם לנערות ונערים בגילאים האלה. 

תימה חשובה נוספת שמופיעה במהלך הפרק – כאשר באפי חוזרת הביתה כדי לאסוף נשק ולהציל את העולם, אימא שלה אוסרת עליה לצאת החוצה. כשבאפי מנסה להסביר לה שהיא פשוט חייבת ללכת כי זה עניין ממש חשוב, ג'ויס מפרשת את התגובה הזו כתגובה של מי שבשבילה כל דבר הוא "הכי חשוב בעולם".  זהו, כמובן, רגע אירוני מאד, כי ג'ויס לא מבינה שבאפי מתכוונת למה שהיא אומרת והיא באמת חייבת להציל את העולם. בעצם, הפרשנות של ג'ויס לדברים של באפי היא המשמעות של המטאפורה הזו –עבור נערות בגיל 16 כל דבר הוא כמו "סוף העולם". 

בהמשך הסצנה הזו ישנה עוד מטאפורה יפה מאד שקשורה באחד הרעיונות שבבסיס הסדרה. כשבאפי ניגשת לשידה שלה המצלמה מראה לצופים חפצים שונים שנראים הגיוניים שיהיו במגירה של נערה בת 16, אבל אז באפי מרימה את השכבה העליונה, ומתברר שיש שם תחתית כפולה ושם מתגלה "סליק" של "אביזרי קולטת" – יתדות, צלבים, מים קדושים וכו'. המהלך הזה מסמל באופן פשוט וחכם כל כך את "החיים הכפולים" של באפי סאמרס – בעצם, יש לבאפי שתי שכבות: שכבה אחת, גלויה לעין, של נערה רגילה בתיכון, ושכבה שניה, סמויה מעין, של קוטלת ערפדים.  עוד סוג של מטאפורה אפשר למצוא בהחלטה של באפי לברוח מהעוצר שהטילה אמה דרך החלון – דוגמא "קלאסית" להתנהגות של בת 16 רגילה, קל וחומר כשהיא באמת רוצה להציל את העולם. 

ומכאן, לאתגר הבא – האקספוזיציה, ובעיקר – הצגת המיתולוגיה של הסדרה. נכון, כולם מכירים באופן כללי את הקונספט של הערפדים, אבל ישנן גרסאות שונות בנוגע לסוגיות שונות – איך הורגים אותם? האם יש להם את רכיבי האישיות של האדם ש"ערפדו"? איך הם מערפדים? האם ומתי לא יוכלו להיכנס לבית של אדם אחר? ויש, כמובן, את העניין הייחודי לסדרה שמבדיל אותה מכל היצירות האחרות שקשורות בערפדים – הדמות של "הקוטלת". מה זה אומר, לעזאזל? מאיפה יש לה את הכוחות האלה? האם יש לה עזרה ב"תפקיד" הזה? אילו כוחות יש לה? ועוד. 

בחכמה רבה ווידון בחר במספר צמתים חשובים בעלילת הפרק בכדי לנצל את ההזדמנות ולספק לנו את התשובות לבחירות האמנותיות שעשה בנוגע למיתולוגיה של הסדרה באופן שנשמע לחלוטין לא מאולץ. 

למעשה, כבר בסצנה הראשונה לאחר כותרות הפתיחה נראית באפי כשהיא חולמת והבימוי מאפשר לצופים לחוש את החלום יחד עמה. לא קשה להבין כי מדובר בחלום נבואי וכי באפי אינה נערה רגילה. 

הרמז האמיתי הראשון לכוחות של באפי מגיע כשזאנדר מגלה שהיא שכחה יתד. לא ממש משהו שנערות בנות 16 נושאות עימן בארנק בד"כ... אבל זה עוד כלום לעומת הרגע שבו באפי נכנסת לספריה והספרן מתעקש לתת לה ספר על ערפדים... בשלב הזה מדובר עדיין ברמזים שהולכים ומתעבים, כשבאפי מגמגמת בניסיון להסביר מדוע היה לה יתד בתיק, ובמיוחד כשהיא מתחילה להתנהג באופן מוזר כאשר היא שומעת שנמצאה גופה בשטח בית הספר. 

סצנת המפתח להבנת המיתולוגיה של הסדרה מגיעה כשבאפי חוזרת לספריה ומתעמתת עם ג'יילס. אם במפגש הראשון שלהם היא ניסתה להתכחש לעבר שלה ולהתעלם מקיומו של ג'יילס, הפעם היא מבינה שהיא לא תוכל לעשות זאת, והיא מנסה להבין מדוע הערפדים רודפים אותה גם לסאנידייל. למזלה, לאיש החכם שיושב בספריה יש הרבה תשובות לספק לה ולנו הצופים. אבל עוד לפני שמגיעים להסבר בעניין "פי השאול" דווקא באפי היא זו שמספקת לצופים את ההסבר הראשון על הערפדים. כשג'יילס שואל אותה אם היא בטוחה שהבחור בלוקר מת ולא עורפד היא משיבה שכדי שהקורבן יהפוך בעצמו לערפד שני הצדדים צריכים לשתות את הדם האחד של השני, והרי לכם התשובה לשאלה "איך מערפדים אנשים בסדרה הזו"? 

בהמשך השיחה מוצא ווידון דרך חכמה ומקורית נוספת להעביר את המידע לצופים. כשבאפי מתלוננת שנמאס לה מהערפדים ג'יילס מתחיל להסביר לה שהיא הקוטלת ושיש רק אחת כמוה בכל דור ורק לה יש את היכולת להביס את הערפדים, ובתגובה באפי פשוט משלימה את המשפט וסוגרת ב"בלה בלה בלה". בדרך תסריטאית ערמומית זו ווידון מצליח להעביר את הרעיון בצורה צ'יזית וללעוג לעצמו בו זמנית. 

הסצנה ממשיכה והמידע פשוט ממשיך לזרום בצורה מאד קולחת, כחלק מהעימות בין באפי לג'יילס. ג'יילס מסביר לבאפי מדוע הערפדים מגיעים דווקא לסאנידייל – כי היא שוכנת על פי השאול. באפי משיבה בציניות שאולי כדאי שג'יילס יקטול במקומה אם זה נשמע לו כל כך קל, והוא עונה לה בהסבר על כך שהוא אינו "קוטל" אלא משמש רק כ"צופה", ומסביר שתפקידו הוא רק להכין אותה לקרב. בתגובה, באפי שואלת במרירות: "אבל למה להכין דווקא אותי? כדי שיעיפו אותי מביה"ס? שאשאר בלי חברים? שלא אוכל לספר לאף אחד על הסוד שלי?". התשובה הזו לועגת לכל הקלישאות של ז'אנר גיבורי העל, ובאותה נשימה מציגה את הדילמות האמיתיות של באפי ועד כמה הן כבר עייפו אותה. 

סצנת מפתח נוספת שבמהלכה מקבלים הצופים מנה גדושה של מידע מתקיימת ב"ברונז". באפי מזהה פעילות של ערפדים באזור ומוצאת את ג'יילס בקומה השניה כשהוא... צופה. כן, אין ספק שהאיש עושה את מלאכתו נאמנה... ג'יילס מספר לבאפי – להפתעתה – על החלום שחלמה בתחילת הפרק ומטיח בה שהיא עדיין לא יודעת מספיק על ערפדים ועד כמה הם יכולים להיות מסוכנים כשהם מתחזים לאחד האדם ולפתע מראים פנים דמוניות –אמנם פריט מידע שהצופים יכלו להבין כבר מסצנת הפתיחה, אבל עדיין חשוב לשמוע את זה מהפה של ג'יילס. מעבר לכך, ג'יילס מבקש מבאפי לנסות לזהות ערפד ומסביר שזה חלק מהכוח שלה. יש לה חושים חדים יותר בזיהוי ערפדים מאשר לבני אנוש "רגילים". באפי אכן מזהה ערפד כזה, וזהו ה"טריגר" שגורם לה להיות יותר אכפתית כלפי הסיטואציה, כי הערפד הזה הוא, בעצם, הבחור שווילו חשבה לפלרטט אתו (בעקבות העצה שלה עצמה לווילו קודם לכן). 

במהלך החלק השני של הפרק הכפול מופיעים מספר אלמנטים הקשורים במיתולוגיה של הסדרה שיהפכו לחלק בלתי נפרד ממנה, למשל: יכולות שימוש המחשב הכמעט בלתי מוגבלות של ווילו (הפעם היא נכנסת למערכת הביוב העירונית דרך האינטרנט!), הספרים של ג'יילס שפותרים כל תעלומה (הפעם על המאסטר, מקורו ו"הקציר" שהוא מתכנן), כוחות הניתור של הקוטלת (כשהיא קופצת בקלילות אחורנית מעל השער של בית הספר אחרי שהמנהל פלוטי עוזב את השטח לאחר "הרצאה" שהוא נותן לה) ועוד. 

וכאן אנו מגיעים לאתגר הבא של ווידון – הדמויות. מבין כל המשימות הנדרשות מכותב של פרק פיילוט זוהי אולי החשובה מכולן. אפילו אם הסיפור שבבסיס הפרק מעניין ויש אקספוזיציה טובה ומיתולוגיה מבוססת היטב – בהיעדר דמויות שהקהל יוכל להזדהות עמן ולהיקשר אליהן הסיכוי שהקהל יישאר גם לפרקים הבאים הולך וקטן. אפשר לומר בוודאות שבמשימה הזו ווידון עמד בהצלחה יתרה. הפרק מבסס בצורה מרשימה את החיבור בין הדמויות, מציג את ה"מעגלים" השונים שלהן, מלמד את הצופים לא מעט על האופי שלהן ומשאיר לא מעט מקום לדמיון. 

למעשה, לא קשה ללמוד מהפרק שבסדרה הזו יש דמות אחת ראשית ומרכזית (באפי), שלוש דמויות הקרובות אליה במיוחד ב"מעגל הראשון" (ווילו וזאנדר כחברים הקרובים וג'יילס כמעין "דמות אב"), דמות אחת נוספת הקרובה אליה רגשית ופיסית אבל פחות מעורבת בחייה בעולם הערפדים (אימא שלה) ושתי דמויות שמצויות בסביבה אבל עדיין לא נוגעות בה כמו האחרות (אנג'ל וקורדיליה). 

|ltr|© wu wei |/ltr|

מהפרק ניתן ללמוד לא מעט על הדמויות הללו, ובמיוחד על 4 הדמויות הראשיות. נסקור בקצרה את המידע שאנו מקבלים עליהן: 

באפי – הדמות הראשית בסדרה מצטיירת כנערה בעלת אופי חזק מאד, בטוחה בעצמה, שנונה, בעלת תושייה, בעלת גב מוסרי חזק וחברה טובה. במהלך הפרק מתברר שבאפי מבינה היטב את תפקידה ואת חובותיה כמגינת האנושות ומוכנה ויודעת לעשות את העבודה כשצריך, אבל באותה נשימה מביעה שוב ושוב את מורת רוחה מהעובדה שהתפקיד הזה אינו מאפשר לה לחיות חיים של נערה רגילה, ונראה שהסוגיה הזו חשובה לה במיוחד. במהלך הפרק ישנם מספר רגעים יפים של הדמות, כמו למשל הדרך המתוחכמת שבה היא "עובדת" על לוק ומצליחה לחסל אותו, הסצנה שבה היא קופצת מעל השער, נאום ה"מוטו שלי בחיים" שהיא נותנת לווילו ועוד. אבל הרגע היפה ביותר שלה הגיע, מבחינתי, דווקא בסצנה שבה קורדי לוקחת אותה תחת חסותה ונתקלת בווילו. כשקורדי מעליבה את ווילו ופוגעת בה התגובה של באפי – כפי שהיא משתקפת בפנים שלה - אומרת הכול. סלידה מוחלטת מההתנהגות הגועלית של קורדיליה. למעשה, זהו רגע המפתח מבחינת חיי החברה של באפי – היא יכולה להיות בקלות אחת מהפופולאריות, להתחבר עם קורדיליה ועם הרמוני והשאר אבל היא בוחרת לעשות לעצמה חיים קשים וללכת דווקא עם הדחויים והבלתי פופולאריים בעליל. היא יודעת היטב מהן המשמעויות וההשלכות הצפויות כתוצאה מהבחירה שלה והקשיים שצפויים להיגרם לה כתוצאה מכך, אבל היא מקבלת החלטה אמיצה כי היא מאמינה ויודעת שזוהי הבחירה הנכונה מבחינה ערכית. למעשה, הבחירה הזו מראה על אומץ הלב שלה לא פחות מהנכונות שלה להילחם בערפדים, כי בעולם החברתי אין לה כוחות על ואין לה יתרון פיסי על האחרים. שם היא כאחד האדם, ותלמידות כמו קורדיליה יכולות למרר את חייה. אם נעשה רגע השוואה לעולם הערפדים – ג'יילס אומר לבאפי שיש לה את היכולת העל טבעית לזהות ערפד בתוך קבוצה של אנשים שנראים כבני אדם רגילים. ובכן, בעולם ה"רגיל" של חיי התיכון ללא כוחות על טבעיים באפי ניחנה ביכולת לזהות מתוך קבוצה של אנשים מיהם האנשים שראויים להיות חבריה ומי לא. וזהו הכוח האמיתי שלה. 

ווילו – לא קשה להבחין שהנערה החמודה להפליא הזו היא חסרת ביטחון לחלוטין. עד כדי כך שכאשר באפי מתיישבת לידה היא בטוחה שמדובר בטעות ושואלת אותה אם היא רוצה שתזוז. את הסיבה לחוסר הביטחון הזה ניתן לזהות בנקל –קורדיליה וחברותיה שטורחות להזכיר לווילו המסכנה שוב ושוב מה הן חושבות עליה ועל מקומה בחברה. אבל בל נטעה – הנערה הזאת חכמה בצורה בלתי רגילה (וזה לא ממש מפתיע שהיא וג'יילס מתחברים לקראת סיום הפרק). הרגע המכונן של הדמות בפרק הזה מגיע כשווילו מצליחה להיכנס דרך המחשב למערכת הביוב העירונית, ובהמשך מגלה יכולת הסתגלות מזהירה לספרים של ג'יילס ומצליחה למיין את העיקר ולמצוא את המידע הרלוונטי והחשוב במהירות רבה. פתאום מסתבר שהנערה הביישנית הזאת יכולה לפרוח ולהדהים כשמתאפשר לה להביא לידי ביטוי את היכולות שלה. אשר לחיי האהבה – לא קשה לראות שווילו מאד מחבבת את זאנדר ולא מפסיקה לפלרטט אתו אבל הוא לא ממש שם לב אליה. בצר לה, ווילו שומעת בעצתה של באפי ומחליטה לנהוג באופן לא הכי אופייני וללכת עם בחור שמוצא חן בעיניה שמתגלה, כמובן, כערפד. בסך כל מדובר בנערה מקסימה שקשה שלא להתאהב בה. 

זאנדר – האמת היא שבחלק הראשון של הפרק זאנדר קצת מעצבן. כל ניסיונות הפלרטוט הפתטיים שלו עם באפי מוציאים אותו די דביל, ולא מלמדים את הקהל הרבה על האופי שלו. אבל בחצי השני של הפרק התמונה כבר שונה לחלוטין. למעשה, מהרגע שבו זאנדר מגלה על קיומו של עולם הערפדים ניתן ללמוד על האופי האמיתי שלו – אמיץ לב בצורה בלתי רגילה, חבר אמיתי, נחוש ומקסים. נקודת המפנה היא חטיפתו של ג'סי ע"י הערפדים. ג'סי הוא חברו הטוב ביותר של זאנדר ומרגע שהוא שומע על החטיפה הוא שם לעצמו למטרה להחזיר את חברו משם בריא ושלם ולא מעניין אותו שום דבר. הרגע הגדול של הדמות שלו בפרק מגיע כשבאפי מחליטה ללכת למקום המסתור של הערפדים הוא מודיע לה שהוא מצטרף אליה. כל הניסיונות שלה ושל ג'יילס לשכנע אותו שזה מסוכן ושבניגוד לבאפי אין לו כוחות על שיאפשרו לו להתמודד עם הערפדים עולים בתוהו – זאנדר עומד איתן על עמדתו ומתעקש ללוות אותה לשם באומץ לב מעורר השתאות. מעניין לראות שגם כאשר זאנדר מבין שג'סי הוא ערפד מרושע ולא החבר שהכיר הוא מתעקש לנסות ולמצוא אצלו את הפן האנושי וזה כמעט עולה לו בחייו. בפן הרומנטי – זאנדר מצליח להחמיץ את העניין של ווילו בו, ומרגע שבאפי מגיעה קל מאד לראות שהוא "נדלק" עליה ומנסה ככל יכולתו להרשים אותה. עושה רושם שהוא לא אמר את המילה האחרונה בעניין זה. בפן האישיותי – זאנדר הוא השנון והמצחיק שבחבורה, ולמרות שלפעמים הוא יכול להיות קצת "אובר-חוכם" ומעצבן, בסך הכול הוא בחור נהדר שראוי להיות חבר של באפי.  

ג'יילס – בדומה לבאפי גם הוא חי סוג של "חיים כפולים": בשעות היום – ספרן תמים למראה. בשעות הלילה – מסתובב במקומות אפלים במטרה לצפות בילדות בנות 16... הממ... נשמע קצת יותר סוטה ממה שתכננו במועצת הצופים, הא?... מכל מקום, לא קשה להבחין כמעט מייד בתכונה הבולטת ביותר של ג'יילס – הוא בריטי! סתם... הוא אדם מאד מאד חכם. השפה העשירה, הידע הבלתי נדלה, התפיסה המהירה ויכולת הניתוח המרשימה שלו – כל אלה מלמדים שעומד בפנינו אדם עם אינטלקט גבוה. העניין המרשים במיוחד, ואפשר לומר שהוא משקף את הרגע המכונן של הדמות הזו בפרק הזה הוא החיבור שג'יילס יוצר עם באפי. אמנם ברגעים הראשונים שלאחר המפגש ביניהם בספריה באפי לא ממש מראה התלהבות מהנוכחות שלו והם מחליפים ביניהם מדי פעם עקיצות לאורך הפרק, אבל אפשר לראות שככל שהזמן החולף באפי מראה כלפיו חיבה הולכת וגוברת. במהלך הפרק נרמז שבאפי חיה עם אמה ואביה אינו מהווה חלק מחייה. הנוכחות של ג'יילס יכולה להוות עבורה תחליף לדמות האב שמעולם לא הייתה לה. בעצם, תפקידו של ה"צופה" מזכיר קצת תפקיד של הורה – תפקידו להכין את הקוטלת לקראת העתיד לבוא, לאמן אותה פיסית ומנטאלית ולספק לה את המידע הנדרש והכלים על מנת שתוכל להתמודד באופן יעיל מול השדים והמפלצות שמחכים לה. 

במהלך הפרק נתקלנו בשתי דמויות משמעותיות נוספות – אנג'ל וקורדיליה, אבל לא למדנו עליהן יותר מדי במהלך הפרק. קורדיליה היא "מלכת השכבה". היא אכן יפה מאד ואפילו די שנונה יחסית למישהי שטחית כל כך, אבל כפי שקורה פעמים רבות במקרים כאלה קורדי מנצלת את מעמדה כדי להתעמר בתלמידים הבלתי פופולאריים, מתנהגת בצורה מתנשאת וגועלית ונראית כמי שנהנית להיות שטחית.

קורדיליה משדרת לסביבה ביטחון עצמי גבוה, אבל כשהיא נחטפת ע"י הערפדים מתברר שגם מלכת הכיתה יכולה להפוך לחסרת ישע כמו כולם וזקוקה לחסדיה של באפי כדי להינצל. כל זה לא גורם לשינוי דרמטי אצלה – כמובן שלמחרת אירועי ה"ברונז" היא חוזרת לשגרה ומצליחה למצוא תירוצים מקוריים ל"תופעות" שראתה במו עיניה. אבל האם היא תוכל להמשיך כך בטווח הרחוק? הממ.... 

אשר לאנג'ל – האמת היא שאנחנו באמת לא יודעים עליו הרבה מהפרק הזה, חוץ מכמה פרטים – הוא אוהב להסתובב בחושך ולהגיש "שלום" לאנשים באופן שבו הוא מפתיע אותם, הוא נראה די מרוצה מעצמו, נהנה להחליף עקיצות עם באפי ולדבר לעצמו בדיוק כשבאפי יוצאת מהפריים ("בהצלחה"!, "היא עשתה את זה! ארור אהיה!"). אין ספק שהדמות שלו היא האירוע המסתורי ביותר בפרק הזה. איך ווידון ניסח את זה? "רצינו מישהו שייראה מסתורי אבל שבאפי תימשך אליו". ואכן, נראה שיש איזושהי משיכה בסיסית ביניהם. האם זה יוביל ליותר מכך? הממ... 

אשר לעלילה של הפרק – מעבר לכל האקספוזיציה וטוויית הקשרים בין הדמויות השונות, יש גם עלילה לפרק, והיא לא מורכבת מדי. המאסטר הוא ערפד מבוגר וחזק במיוחד שנכלא איכשהו בתור פורטל מיסטי ואינו יכול לצאת ממנו כדי לצעוד על כדור הארץ. באופן מקרי לחלוטין בדיוק כשבאפי מגיעה לסאנידייל מתברר שהגיע יום "הקציר" – אחת למאה שנה המאסטר יכול לחבר את כוחותיו החזקים עם ערפד אחר, ה"כלי", והערפד הזה יכול לשתות מספיק דם אנושי בכדי לייצר עבורו כוח שיאפשר לו לפרוץ מהפורטל. כשאחד הערפדים ודרלה – ערפדה בת חסותו של המאסטר – תופסים את ווילו ואת ג'סי באפי יוצאת להצילם ונקלעת לקרב קשה עם לוק – ערפד חזק במיוחד שגם הוא בן חסות של המאסטר. היא מצליחה לצאת ממנו בעור שיניה, וכתוצאה מכך היא והמאסטר לומדים האחת על קיומו של השני, ולהפך. בין לבין מצליחים הערפדים לקחת את ג'סי כשבוי. באפי מצליחה להבין היכן מצוי מקום המסתור של הערפדים, ובעזרת ווילו – שכאמור, מתחברת למערכת הביוב העירונית דרך המחשב – היא יוצאת כדי להציל את ג'סי, יחד עם זאנדר שמתעקש להצטרף אליה. הם מוצאים את ג'סי ומנסים לברוח מהמלכודת... רק כדי לגלות שג'סי הפך גם הוא לערפד והוא, בעצם, חלק מהמלכודת. באפי וזאנדר מצליחים איכשהו להימלט ולעלות אל פני השטח. המאסטר בוחר בלוק להיות ה"כלי" שלו ושולח אותו לטבוח בבני האנוש. באפי וחבריה מבינים שהמקום האידיאלי לתקיפה הוא ב"ברונז" ויוצאים לשם. לוק משתלט על ה"ברונז" ומתחיל לטבוח בנערים והנערות שבמקום. באפי מתערבת, נלחמת בלוק וקוטלת  אותו באמצעות תחכום ותושייה, ולאו דווקא בכוח הזרוע. המאסטר מגלה, למגינת ליבו, שאין לו אפשרות לברוח מהפורטל. בתווך, ג'סי הערפד כמעט מחסל את קורדיליה ונקלע לעימות מילולי עם זאנדר, אבל לפני שהוא מספיק לעשות משהו הוא מתאבק בשל מכה מקרית שספג ממישהי שעברה לידו.  הפרק מסתיים כשג'יילס מסביר לחבורה שזה רחוק מלהיות הסוף – סאנידייל יושבת על פי השאול והשדים והמפלצות מתכוונים להגיע לחגיגה גם בעתיד, והמאסטר רחוק מלהגיד את המילה האחרונה. כשהוא שומע את באפי וחבריה מנהלים שיחת טינאייג'רים טיפוסית ושטחית הוא מפטיר במבטא בריטי: "כדור הארץ אבוד"... 

למעשה, הפרק גם זורע את השתלים לקראת המשך העונה – העובדה שסאנידייל מצויה מעל פי השאול ומהווה מוקד עלייה לרגל לשדים ומפלצות תאפשר להציג בפרקים הבאים שורה ארוכה של שדים ומפלצות, ולא יהיה צורך להסביר מה הן מחפשות דווקא שם. מעבר לכך, האג'נדה של המאסטר שנותר תקוע בפורטל תאפשר לפתח את הסיפור שלו בכיוון היציאה לאוויר העולם, אבל תיתן גם סיבה טובה לכך שהוא לא יהיה מחויב להופיע בכל פרק.  חוץ מזה, יש עוד עניינים רבים – אנג'ל והמסתורין שלו, היחסים בין באפי לאמה, הפן הרומנטי של המשולש שכבר הוצג במהלך הפרק: באפי/זאנדר/ווילו, היחסים בין קורדיליה לבין באפי וחבריה ועוד. 

אז הנה, הרי לכם פרק פתיחה יעיל ומוצלח למדיי. אמנם לא פרק שמותיר את הצופים פעורי פה ומפיל אותם מכיסאותיהם, אבל כזה שמשיג את המטרות והיעדים שנראה שהציב לעצמו, ובמיוחד – כזה שמצליח לחדש במספר מובנים ולהציג סדרה ממין אחר (תרתי משמע): קודם כל, סדרה שהאמירה הבולטת והברורה ביותר שלה היא הכוח הנשי (ועוד נכתבה ע"י גבר), כזו שמשחקת עם הז'אנר אבל תוך כדי כך גם לועגת לו, שהגיבורים שלה מדברים בצורה שנונה אבל לא באופן שנשמע מאולץ מדי וכזו שאין לה ממש ז'אנר ספציפי משלה, אלא משלבת בין כל הסוגים והמינים. אמנם בצפייה ראשונה בפרק הזה "בזמן אמת" קצת קשה היה בוודאי לנחש שהסדרה הזו תהפוך ביום מן הימים לסדרת קאלט ולאחת הסדרות היותר מדוברות בכל הזמנים, אבל צפיות חוזרות ונשנות מלמדות שהקסם היה שם כבר מהרגע הראשון. הוא פשוט היה צריך קצת זמן להתפתח.