הממיר 19/7/11

9. איך פגשתי את אמא, עונה 6 פרק 24 ואחרון לעונה
 Challenge Accepted היו אחלה מילים לסיים איתן את הפרק האחרון לעונה. מי שרוצה יכול גם להתחיל לנתח אותן באופן מטאפורי על הכוונות להמשך של היוצרים והסדרה. אבל האמת היא שהיה מספק לכשעצמו, לחתום את העונה הקצת פושרת הזאת בסוג כזה של קאצ' פרייז מתאים לחיוכו השובה של בארני בסצנה האחרונה. גם מי שסבל והתלונן שבוע אחרי שבוע שהסדרה הזאת כבר לא משעשעת כמו שהייתה, יהיה צריך כנראה להתאמץ להסתיר חיוך שבע רצון מצמד המילים האלה. נורה חזרה בדקה האחרונה כדי לעורר אותן, וביחד עם כל רצף ההתקדמויות העלילתיות שדידו להן לאורך העונה וסוף סוף
הגיעו לפתרונן, יצרו סיום מספק למדי. כלומר, לפחות על פי אוסף הכללים שמצופים מפרק סיום עונה – קרו דברים גדולים לדמויות? צ'ק. אזכורים לאירועים קודמים בסדרה ששולחים את מוחות הצופים להתרפס בנוסטלגיה על העבר? צ'ק. רמיזות שאמורות להעלות ציפיות להמשך למרות שכבר מיצו את עצמן אחרי ש-6 עונות לא מצאנו את אימא וקצת לא אכפת לנו יותר? צ'ק.

מצד שני, חוץ מלעשות את כל מה שהיה אמור להיעשות – למצוא תכלית לקיומם של מארשל ולילי (הריון), טד (אימא? סתם, לא, עבדנו עליכם), בארני (הוא חתן!) ואפילו רובין ברגע של מבט נוגה – לא קרה כל כך הרבה. אני מתכוונת מבחינת הדברים השוליים, הקטנים, שהיו בשבילי מרכז הסדרה ולא מה קורה מבחינה עלילתית. למרות שלא מצאתי הרבה מידי נשמה ברוב הפרק, בכל זאת הוא התחיל בוויכוח של טד ובארני על הכפתור, שהיה מעולה. אז על זה ועל העובדה שהפרק היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע, אני אסיים בברכת "לא רע" ונתראה בעונה הבאה.
(Little cloud)|rlm|

9. יומני הערפד, עונה 2 פרק 3
יצא שבסמוך לפרק של השבוע מהעונה השנייה של "יומני הערפד" ראיתי את הפרק העשירי בעונה הראשונה, זה שבו ג'רמי מנסה להתחבר עם טיילר והלה מכה אותו בתמורה. ג'רמי שואל מה הבעיה שלו וטיילר המובך אומר שהוא לא יודע. כשהוא יוצא מהפריים אנחנו רואים את הירח המלא בוהק מאחוריו. התפעלתי מהרמז המטרים הבולט כל כך שבכל זאת הצלחתי לפספס, וזה בדיוק מה שאני אוהב בסדרה הזו. היא מצליחה לבנות בחישוב את העלילה מאחורי דמויות שממש אכפת לי מהן, או כאלה שלכל הפחות הן עגולות ומנומקות, כך שכאשר יש טוויסט אני לא רואה אותו מגיע כי אני מתרכז במשהו אחר.

קרוליין, כפי שאני מקפיד לשוב ולומר, היא הדמות האהובה עלי שם. ההתמודדות שלה עם הפיכתה לערפד הן בפרק הקודם והן הפעם היא מרתקת ונבנית באופן יפה ומאוד אנושי. ההחלטה שלה בסוף, בטוויסט בפני עצמו, לגרום למאט להתרחק ולהיפרד ממנה, הייתה צובטת. עכשיו הגיעה קת'רין לאסוף אותה כדי לעשות כיף ובטח להשחית אותה, זה בוודאי יהיה מעניין לצפייה.

במקביל אני אוהב את האופן שבו עלילת אנשי הזאב מתפתחת כאן, לאט ובסבלנות, כמו שהדוגמה הזו מהעונה הראשונה ממחישה. בניגוד ל"דם אמיתי" – שבה אמנם הערפדים יצאו מהארון אבל במקביל להם פתאום מגיחים כל היצורים העל טבעיים שניתן להעלות על הדעת, וגם כאלה שלא – פה חשיפה של יצור נעשית באופן הדרגתי ומתקבל על הדעת. עכשיו טיילר גילה על דודו, ואגב כך הוא נחשף אל הערפדים סטפן וקרוליין. אמנם סטפן אמר שהוא טיפל בו, אבל האם הוא יכול להשפיע על אנשי זאב?
(yaddo מהבלוג קפה+טלוויזיה )|rlm|

8.5. אורות ליל שישי, עונה 5 פרק 7
ג'ייסון סטריט, ג'ייסון סטריט, ג'ייסון סטריט!!! ברוך שובך סיקס, אפילו אם אתה עדיין פנתר בנשמתך (ולא יפה לא להזמין את אריק לחתונה שלך). אני מקווה שהמחסור הבולט של סצנת ג'ייסון/טים אומר שתהיה אחת כזאת בפרק מאוחר יותר.

מתחילת העונה הייתה לי תחושה שהתסריטאים מנסים לדמות את ההצלחה המהירה באופן חסר תקדים של הליונס ובעיקר היחס של "הממסד" כלפיהם, לקבוצת הפוטבול של אוניברסיטת מיאמי של שנות ה-80. אחרי הפרק הזה אין כל ספק שזו הייתה הכוונה של התסריטאים עם הקבלות ישירות לאירועים שקרו בעבר (האוהדים של הפנת'רס במדים של בית-סוהר והמשחק עצמו).

שמחתי לראות את הסיפור של וינס ואביו (שהיה כמעט נבואי עם מה שקרה דרסה למוות הולך רגל.

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר ובפייסבוק