הממיר 12/7/11

10. מחלקת גנים ונוף עונה 3 פרק 2
וואו, הסדרה הזאת פשוט בשיאה! איזה פרק כיפי ומשובח! קיבלנו מנה גדושה של צחוקים, אבל גם התפתחות נאה של הדמויות, כשכולן, למעשה, קיבלו זמן מסך ראוי והזדמנות לזרוח ולהתקדם. השימוש במגיפת השפעת שתוקפת חלק מהדמויות היווה דרך חכמה לייצר סיטואציות מצחיקות, אבל גם ליצור חיבורים מעניינים בין חלק מהדמויות וליצור דינאמיקה חדשה ביניהן.

היה נהדר לראות את לסלי מנסה להתמודד עם השפעת בידיעה שהיא חייבת להצליח עם הנאום שלה. ההשפעה של התרופה על המוח שלה יצרה רגעים הזויים (והמילה "הזויים" באמת מתאימה לתאר אותם) ומצחיקים, אבל גם הביאה לכך שהצופים, ובמיוחד בן, יוכלו להבין את גדולתה כשבתוך כל הטירוף הזה היא מוצאת את הכוחות האחרונים כדי לתת נאום מצוין, כאילו הייתה בריאה לחלוטין. וברגע אחד קיבלנו את כל המהות של הדמות שלה. פשוט כתיבה מבריקה.

חוץ מזה, היה כיף לראות את אן נאלצת לטפל באפריל ולסבול את כל הציניות והבוז שמופנים כלפיה, ובאותה עת לצפות די הנאה בכריס הסובל מכל רגע. למעשה, הרעיון שכריס – מיסטר בריאות – צריך להתמודד עם העובדה שהוא חולה – היה מבריק במיוחד, וכל רגע שבו רוב לאו הופיע בפרק הזה היה פנינה קומית (במיוחד המשפט הקורע: "Stop… Pooping" שהשאיר אותי על הרצפה).

החיבור של רון ואנדי היה לא פחות מגאונות מצד הכותבים. הקיטורים של רון על כך שהוא זקוק לחברה של גבר בין כל הנשים במשרד ("וזה כולל את הגברים!"), האהבה המשותפת שלהם לבשר ("You Had Me At Meat Tornado") וכל הדינאמיקה שלהם גרמו לי לצחוק בלי הפסקה, אבל בתוך כל הצחוקים האלה אפשר היה לראות שיש כאן יותר מסתם כיף בין שני אנשים, אלא תחילתה של ידידות מופלאה, וממש יחסי אב ובן.

יופי של פרק, וכרגע נראה שהסדרה הזו פשוט על הגל. רק שימשיכו כך! (איתן גשם).

9.5  פולישוק עונה 2 פרק 9
אחד הפרקים הכי מצחיקים של הסדרה הזו, שממילא לא סובלת מהיעדר הומור מוצלח.

אהבתי מאד את הרעיון שהתרגיל שחומי עשה לפולישוק עם המינוי של השמאי חוזר למרכז הבמה כדי לרדוף את שניהם.כל הסיפור עם הועדה לביקורת המדינה והמלכוד שבו מצוי פולישוק (אם יגלה מה עשה חומי – האחרון ייקח אותו אתו יגון שאולה. אם לא יגלה – הוא בצרה צרורה) היה עשוי היטב, והיה כיף לראות את הפאניקה של השר ואת קבלת ההחלטות שלו בשעת לחץ.

הרעיון שפולישוק "יורד מהארץ" ונוסע ל"כנס בסין" היה מבריק והוביל לסדרה של אירועים מצחיקים ששיאם בסצינה הקורעת מצחוק של פולישוק שמטייל בקניון מלחה ומדבר עם חה"כ מהועדה לביקורת המדינה כשברקע אפשר לשמוע את הכרוז מכריז על "מבצעים חדשים". הסצינה הזו הייתה אחת המצחיקות ביותר שיצא לי לצפות בהן בזמן האחרון, והרגע שבו פולישוק עונה בטעות לטלפון (עוד קודם לסצינה הזו) ומנסה לעבור מעברית לסינית השכיב אותי על הרצפה מרוב צחוק.

במהלך הפרק למדנו עוד שיעור חשוב בפוליטיקה, שלמעשה כולם יודעים אבל לא ממש מדברים עליו בתקשורת – העובדה שלמרבית הפוליטיקאים יש "ספונסרים" עשירים שהם חייבים לתת להם דין וחשבון כיוון שהם נהנים מכספיהם – עוד רעה חולה של הפוליטיקה הישראלית הרקובה. העניין הזה הופך למהותי, כשהספונסר של אותו ח"כ (בגילומו של דב נבון) כמעט מצליח לגרום לו להתחלות כדי לדחות את סוגיית הביקורת על חומי ופולישוק עד לאחר הבחירות, והסצינה שבה הדמות של דב נבון מתחננת בפני הפטרון שלה שלא תמנע ממנו את ההישג הזה מסמלת את הדרך שבה הפוליטיקה עובדת, והייתה הרבה יותר עצובה ממצחיקה.

אני חייב להודות שגם אני – כמו סולי - קצת התבלבלתי בקטע שבו פולישוק התמוטט. מהבימוי של הסצינה היה ברור שהוא פשוט לא עמד בלחץ (ושמענו את הלמות הלב שלו ברקע) ושהכל אמיתי, אבל אז באה הקריצה שלו לסולי והחיוך שלה, ופתאום נדמה היה שהכל הוא בלוף ושפולי שוק הרבה יותר ערמומי ממה שהוא נראה, ולכן כשהרופא מתעקש לאשפז אותו בניגוד לרצונו זה נראה כמו פארסה קומית שיוצאת משליטה. רק בסיום התברר שפולישוק פשוט אהבל ושיש לו יותר מזל משכל, כי אלמלא ההתעקשות של הרופא הוא לא היה חי, כנראה, ובזכותה עכשיו באמת יהיה לו שקט מכל הצרות.

הביקורת היחידה של על הפרק קשורה בעניין ה"ירידה מהארץ". הרי בדיקה קצרה ברישומי משרד הפנים יכולה להראות שפולישוק לא יצא מהארץ. נכון, צריך צו של בית משפט כדי לקבל מידע כזה, אבל למבקר המדינה לא צריכה להיות בעיה לקבל צו כזה, ואם היה מתגלה ברבים שפולישוק שיקר בעניין הזה שום דבר כבר לא היה מציל לו את הקריירה. לטעמי, זה היה סיכון גדול מדי מצדו, וזה היה מעט לא אמין בעיניי, אבל שאלה יהיו הצרות של הסדרה הזו... (איתן גשם).

8.5 איך פגשתי את אמא עונה 6 פרק 23
ממש שמחתי לראות את הסיפור עם זואי נסגר באופן כללי, במיוחד כשזה קרה ככה. כבר הרבה זמן שהיה די ברור שאין הרבה מה לעשות איתם כשהארקדיאן הזה באמצע. אבל עם כל הכבוד לאתר שימור המורשת החשוב הזה, גוש האבן הזה לא כל כך מעניין אותי כשהוא חוזר שוב ושוב ושוב. כל הכבוד לטד, שוב, על התמודדות למופת וכמה אנקדוטות עמוקות על העולם ועל מה שווה לשמר. היה קצת כבד, אבל אני מקווה שבכך הסיפור יסגר. רובין כרגיל חסרת תפקיד משמעותי, בארני מטורף ומארשל ולילי עושים את עבודתם. הדמויות קצת עברו הצידה, אבל זה כנראה היה לטובת פרק שהיה עשוי נורא נחמד. השחזורים של האפשרויות השונות לתשובה של טד, החלום, השתלבו נחמד ולא באופן מאולץ וכמו שאמרתי, הסיום של זואי והארקדיאן שלה (בחדר השינה של בארני) היה סיום טוב וברוך שפטרנו (little cloud).

8.5  האישה הטובה עונה 2 פרק 3
עוד פרק מותח ומעניין של הסדרה הזו שאפילו הולכת ומשתפרת בעונתה השניה. הסיפור הראשי עם הבחור שרוצה לטהר את שמו של אביו, בהסתמך על דיני הנזיקין (עילת התביעה שלו נסמכת על "עוולת הנגישה" שמשמעה: רדיפת שווא, עניין שקשה להוכחה, במיוחד נגד רשויות המדינה), היה מעניין ומוצלח. אהבתי את העובדה שיש לעניין הזה השלכות פוליטיות ושצ'יילדס משוכנע שהמטרה של אלישיה לפגוע בו – עובדה שהפכה את כל העסק לעוד יותר מעניין ואישי, מבחינת כולם.

הגילויים על כך שהפגיעה בגבר אחד הייתה מקרית, שקיים צלף אחד שחיפש לפגוע במספר נשים ושהמכנה המשותף לכולן הוא חברות באתר היכרויות נבנו בצורה יפה ושפכו אור חדש על האירועים. ההחלטה של אנשי המשרד להביא את צ'יילדס להליך של "תצהיר" התגלתה כהברקה, ובאמת לא נותרה לו ולאנשיו ברירה אלא להסכים לפשרה ענקית, בכפוף לצו איסור פרסום. מעניין במיוחד היה הדיאלוג בין אנשי המשרד לגבי ההתלבטות של הבן – האם שמו של אביו חשוב לו יותר מהכסף? הגילוי על שמחתו הרבה בקבלת הכסף הביא לתשובה המעניינת יותר והמפוכחת יותר מבין השתיים, ובאמת נראה שבעונה הזו הכותבים מרשים לעצמם בינתיים להיות פחות צפויים ויותר ריאליים, ואני אוהב את זה.

העלילה הנוגעת לאחיה של אלישיה, אוון, הייתה מוצלחת גם היא. התפוצצתי מצחוק למראה התגובה של איליי כשהוא שומע לראשונה מה אומר אוון לסטודנטים שלו על היחס של פיר כלפי גייז (ואהבתי מאד את התגובות של פיטר ושל אלישיה למשמע הדברים – חיוך גדול ופטירת העניין ב"אוון אוהב לקשקש הרבה", תוך שהם שוכחים שהם באמצע קמפיין פוליטי דרמטי).

מצאה חן בעיניי גם הדינאמיקה של הדברים כאשר איליי נפגש עם מנהיג מהקהילה ומתברר לו שמה שמטריד את המתרימים הוא לא עניין הגייז אלא דווקא היחס שלו כלפי ישראל. לא רק שזה היה מאד ריאליסטי, זו גם הייתה בחירה די אמיצה מצד הכותבים להתמודד עם הסוגיה הטעונה כל כך הזו, ובסה"כ הם הצליחו להציג את העמדות של כל הצדדים בלי לנקוט עמדה. במיוחד מצאה חן בעיניי הסצינה באורחת הערב אצל משפחת פלורק, כשבני המשפחה אומרים מה שמתחשק להם, איליי כמעט נחנק עם האוכל, פיטר שומר על קור רוח ואלישיה, כרגיל, מצילה את המצב בדברי חכמה.

מאד מצאה חן בעיניי ההבנה מצדו של אוון על כך שאלישיה לא פראיירית ובעצם מנצלת את פיטר כדי לקדם את האג'נדה שלה לא פחות מאשר הוא מנצל אותה, וההגעה שלו לעיר עזרה לנו להבין טוב יותר את טיב היחסים ביניהם. גם הסצינה בין פיטר לאוון שבה פיטר גוער בגיסו על כך שכאשר אלישיה נזקקה לו יותר מכל הוא בחר להיעלם היה טעונה וחזקה מאד, ויפה היה לראות שאוון הפנים את המסר.

חוץ מזה, אני עדיין סקרן לראות לאן הולך קו העלילה הנוגע למתיחות בין קלינדה לבלייק, מה קלינדה גילתה על השותף החדש בונד (כפי שהזכירה בסיום הפרק הקודם. לא הייתה התייחסות לכך בפרק) ומה עוד יקרה עם הקמפיין של פיטר נגד צ'יילדס (איתן גשם).

8. קומיוניטי עונה 2 פרק 12
אפשר לראות שהכותבים של הסדרה קשובים לביקורת עליה. אחת הביקורות כלפי הסדרה בעונה הזו היא ההסתמכות המוגברת על פרקים "מיוחדים" המבוססים על גימיקים ופחות פרקים "נורמאליים" שקשורים יותר בעולם המציאות. דומה שזוהי התשובה של הכותבים למבקרים בפן הזה – פרק "רגיל" חזק ודחוס במיוחד שמתמקד ביחסים והאינטראקציות שבין הדמויות לבין עצמן, ובמיוחד בסיפור של שירלי וההריון שלה וביחסים המורכבים בין ג'ף לאנני. בשני המקרים נעשה שימוש בדמות חיצונית (בסיפור של שירלי – אנדרה. בסיפור של ג'ף ואנני – ריץ').

מעניין לראות שהכותבים בחרו לקחת אירוע שהתרחש דווקא בפרק "מיוחד" (הזומבים) והשתמשו בהשלכות שלו בפרק הזה. הגילוי על כך ששירלי וצ'אנג שכבו הוביל לסדרה של אירועים שמאפיינת יותר סדרות דרמטיות מאשר סדרה קומית כמו זו, ולימדו אותנו שוב שדן הרמון וחבריו יודעים ואוהבים לייצר דרמה לא פחות מאשר קומדיה. בסופם של דברים, ואחרי כל הדרמה אפשר לראות התפתחות מעניינת של הדמויות – שירלי מוצאת את המקום לסלוח לאנדרה ומבינה שהיחס שלה כלפי צ'אנג אינו לגמרי הוגן. אנדרה מבין שהוא היה בן זוג גרוע ונראה מוכן באופן כן ואמיתי להשתנות למענה ולהיות אבא טוב, וצ'אנג? הוא עדיין מופרע, אבל לפחות ראינו קצת את הצד האנושי שבו.

בגזרת אנני וג'ף קיבלנו סיפור די סטנדרטי. אנני נדלקת על ריץ' (ששוב מוצג באופן משעשע כבחור ה"מושלם") וג'ף פשוט אכול קנאה – ספק בעובדה שאנני מצאה מישהו אחר, ספק בהתלהבות של האחרים מה"מושלמות" של ריץ'. ג'ף עושה הכל כדי לחבל באפשרות קבלתו של ריץ' כחלק מהחבורה, ובסופם של דברים ריץ' דוחה את חיזוריה של אנני בשל סוגיית הגיל. עד כאן אין לי בעיה עם הסיפור הזה. הוא לא היה כזה מלהיב והיה מעט צפוי, אבל עדיין נחמד לראות את ג'ף מקנא, מה שהוביל למספר רגעים משעשעים למדי. הבעיה שלי היא עם סוף הפרק. מלכתחילה היה ברור שהקטע שבו רואים את ג'ף "רץ" נועד להיות פארודיה על הקלישאות של הז'אנר ושהוא לא הול להתוודות בפני אנני על אהבתו אליה. אבל כל הקטע עם ריץ' בסוף פשוט... לא עבד. הרגשתי שמדובר בניסיון התחכמות אחד יותר מדי, וזה הותיר בי קצת טעם רע מכל הפרק הזה, וחבל.

ועדיין, וחרף המרגעות בפרק, הסדרה הוכיחה שהיא מסוגלת ליצור פרק שעוסקת בדינאמיקה של הדמויות ולשלב בין קומדיה לדרמה בצורה מצוינת, ולא להיות תלויה רק בגימיקים (איתן גשם).

7. רמזור עונה 3 פרק 8
שניים מבין שלושת הסיפורים היו די מוצלחים (למרות שלקו במחזור מסוים של עלילות מהעבר) אבל את הסיפור השלישי (של חפר) ממש לא אהבתי – עניין שדי פגע בההנאה שלי מהפרק.

נתחיל עם אמיר וטלי – הרעיון שכל מה שאמיר עושה מביא לתגובה נזעמת של טלי הוא לא ממש חדש, והניסיון לתלות את זה בהורמונים היה קצת מאולץ, לטעמי. למרות זאת, הסיפור היה עדיין מצחיק למדי, ובמיוחד אהבתי את הסצינות שבהן טלי "בוחנת" את אמיר לגבי סוג הגלידה שהיא אוהבת וכו' ואין לו שמץ של מושג מה לומר, כמו גם את הסצינה שבה אמירה מנסה לצפות במשחק הכדורגל ברקע בזמן שהיא מנהלת אתו שיחה על כך שהוא לא מקדיש לה מספיק תשומת לב – קטע אותנטי מאד שמשקף היטב את הדינאמיקה אצל לא מעט זוגות נשואים.

העלילה של איצקו והספה הייתה ההיילייט של הפרק, למרות שגם היא הייתה סוג של מחזור. הרי כבר היינו לא פעם בקטע של "משהו מאד יקר אז בוא נמצא תחליף זול וזה בסוף יתפוצץ לנו בפרצוף" – ראינו את זה עם הבובה שאיצקו קנה אצל הערבים ועם חנות ה"וינטג'" שאמיר קנה בה מוצרים לתינוק. ועדיין, הסיפור היה בנוי בצורה מצחיקה – החל מהניסיונות של איצקו לצלם את הספה, דרך המפגש עם "ג'ורג'", הקשקושים על ה"פרונט" וה"באק", הספה שמתמוטטת בן רגע, לילך נכנסת זועמת לחנות היוקרתית והפרצוף ל איצקו כשהוא מבין ש"עלו עליו" ("אני אבחר לי את העונש"), הכל היה באמת מצחיק. אהבתי גם את סיום הפרק כשהתברר שגם הספה של החברה של לילך לא הייתה מקורית...

הסיפור של חפר, לעומת זאת, ממש לא הצחיק אותי והייתה לי תחושה שמדובר בהעתקה נוספת מ"סיינפלד". אם לא די בכך שהדמות של חפר בעונה הזו יוצרת תחושה שמדובר בחיקוי דהוי של ג'ורג' קוסנטזה, הפעם הסיפור עם ה"התרמה" הזכיר לי יותר מדי את הסיפור של קריימר וה"התרמה" שעושה לו מל תומרה כשהוא חושב שהוא מפגר (בגלל טיפול השיניים שקריימר עבר). בכלל, כל הרעיון שאיזה מורה בתיכון רואה את חפר, מתרגש ו"מחליט לארגן לו התרמה" פשוט לא עבד, לא היה אמין ונטע בי תחושה שמדובר בכתיבה עצלה של כותבים שלא ממש יודעים כבר מה לעשות עם הדמות (איתן גשם).

4. המפץ הגדול עונה 4 פרק 14
פרק די סתמי ומאכזב. הסיפור של שלדון ופני שמלמדת אותו איך "לשחק" נשמע כמו רעיון טוב על הנייר במטרה לגעת שוב בדינאמיקה של שתי הדמויות האלה שעובדות כל כך טוב ביחד, אבל הפעם האינטראקציה שלהם לא הצחיקה אותי במויחד, מה גם שכל הרעיון ששלדון "ילמד משחק" כדי שיוכל "להיות מורה טוב יותר" נראה די מאולץ, האמת. למעשה, הרגעים היחידים שהצחיקו אותי באמת היו בתחילת הפרק כששלדון ספג העלבות ב"טוויטר" מהתלמידים שלו, לשמחתם של לנארד והחבר'ה.

הסיפור של ראג' והפנטסיות שלו על ברנדט היה אפילו סתמי עוד יותר. הוא פשוט היה חסר פואנטה, ולא אמר שום דבר מעניין על הדמות. אז ברנדט הייתה נחמדה אליו ואמרה לו שהוא חמוד, והוא פנטז קצת עליה, סו ווט? אפשר היה לכתוב את הסיפור הזה בצורה קצת יותר מעניינת – למשל: שהאוורד מגלה על הפנטסיות האלה וזה יוצר מתיחות ביניהם, שראג' באמת מתאהב בברנדט ומצוי בדילמה וכו'. התוצאה הייתה שנותרה בי תחושה שזה היה סיפור סתמי לגמרי, וחבל. עם זאת, אני אשמח לגלות שטעיתי אם יתברר בהמשך שלסיפור הזה יש משמעות עתידית לגבי הדמויות הללו (איתן גשם).

בשולי הממיר

ב"קומיוניטי" הופיע מלקולם-ג'מאל וורמר (ת'יאו מ"משפחת קוסבי", "ג'רמיה") בתפקיד בעלה לשעבר של שירלי.

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר ובפייסבוק