הממיר 28/6/11
איך פגשתי את אמא, פרינג', המאפיונר שלי, סמולוויל, אורות ליל שישי, מזל סרטן ועוד
מאת: המערכת
פורסם: 27-06-2011
0 תגובות
10 משחקי הכס עונה 1 פרק 10
כל כך הרבה דברים קרו בפרק הזה – למדנו שג'ופרי הוא עדיין המלך והוא אפילו יותר מגעיל ממה שחשבנו אבל אמא שלו עדיין מכתיבה לו את החוקים ולכן הוא ייאלץ לשאת את סנסה לאישה (וסנסה, מצידה, הפכה מילדה מפונקת ומעצבנת למישהי הרבה יותר אנושית ונסבלת שאפילו מעיזה לעמוד מולו בלי בושה גם במחיר של מכות. יפה לה!), אריה מנסה להימלט כשהיא מחופשת לבן יחד עם מגויסים של "משמר הלילה" (ואחד מהם הוא אחד מהבנים האבודים של רוברט!), ג'ון סנואו נשאר ב"משמר הלילה" (ומוותר על האפשרות לעזור למשפחתו בקרב הגדול) ויוצא – יחד עם יתר חבריו – אל מעבר לחומה אל הלא נודע, טיריון ממונה להיות יד ימינו של ג'ופרי ואפילו מקבל סמכות לכפכף את הדביל מדי פעם (כן! לך על זה! התגעגעתי!) וגם זוכה – על הדרך - לשמוע מטייווין הנוקשה את המשפט שרצה לשמוע מפיו כל חייו ("אתה הבן שלי") ברגע מרגש באמת, אנשי הצפון מבינים פתאום שהם לא חייבים להיות חלק מהממלכה ה"גדולה" ובהחלטה של רגע (לא שמעו שם על משאל עם? בירוקרטיה? משהו?) מחליטים להקים לעצמם ממלכה משל עצמם ולמנות את רוב סטארק להיות "מלך הצפון" (והוא "נאלץ לקבל על עצמו את דין התנועה", כמובן...), וכמובן, איך אפשר בלי הכוכבת האמיתית – דאני, שנאלצת להרוג את דרוגו אהובה במו ידיה כדי לגאול אותו מייסוריו, שורפת את גופתו, שורפת את מירי המכשפה (מסיקה את מירי?...), נכנסת לאש עם הביצים ביד (כי, כידוע, כדי ללכת דרך אש צריך ביצים...) ויוצאת חיה לגמרי עם דרקונים קטנים וחמודים על כתפיה, והופכת למנהיגה הבלתי מעורערת של מה שנאשר מהשבט של דרוגו, וצפויה להוביל אותם לקרב על הממלכה ולסגור חשבונות ישנים של המשפחה ושלה.
אבל חוץ מההתפתחויות הללו קיבלנו גם לא מעט רגעים יפים של הדמויות – למדנו, למשל, שמייסטר פיסל הוא לא בדיוק זקן חביב ותמים אלא "שחקן" פיקח שיודע איך לשרוד ומה לומר למי (אהבתי מאד את הדרך שבה נבנתה הסצינה בלי מלים כשרוז יוצאת מהחדר ופתאום אנו רואים אותו מתנהג שונה לגמרי), ראינו דיאלוג עוקצני ושנון של ליטרפינגר וואריז שלימד אותנו ששניהם מלאי הערכה אחד לשני אבל גם נזהרים מאד האחד מהשני (ומה יקרה כשטיריון יגיע בעונה הבאה? יהיה שם יותר מדי איי.קיו בחדר אחד! זה עומד בתקן של מכבי האש?), למדנו שסרסיי אוהבת במיטה שלה בני משפחה כשהיא מחליפה את ג'יימי בבן הדוד, ראינו שחברי "משמר הלילה" באמת אוהבים את ג'ון סנואו וסיכנו את עצמם כדי להחזיר אותו אליהם, כשהסצינה שבה הם צועקים יחד את השבועה שלהם הייתה קריפית ומצמררת כאחד. עוד עניין ששמתי לב אליו – בפרקים האחרונים, ובמיוחד בפרק הזה השימוש באלמנטים הפנטסטיים הולך וגובר: פתאום יש לנו מכשפות, מהלכים, דרקונים ואפילו חלומות תואמים (של בראן ואחיו ריקון).
בשורה התחתונה, יש מלחמת אזרחים עקובה מדם בין שלוש המשפחות המובילות של הממלכה (לאניסטר, סטארק ובאראת'יין) שלא נראה שתסתיים בקרוב, כשהמשתתפים הללו לא יודעים על הסכנות האורבות בפניהם – המהלכים הלבנים המפחידים ודאני והדרקונים שלה. מה יהיה עם זה? אינ כבר לא יכול לחכות שהעונה השניה תגיע כבר... (איתן גשם).
9 איך פגשתי את אימא עונה 6 פרק 21
אם טד טוען שהוא שמונה וחצי, אני בכיף אתפרע ואטען בהתאם שהפרק הזה היה 8.5, אולי אפילו 9 וחצי וזה לא יהיה רחוק מהאמת. שינוי המיקום הקבוע לתאורה אדומה של המועדון, שיר הפתיחה המגניב לחלוטין (במיוחד הבעיטה במיקרופון לרצפה), והאווירה הכיפית והמבדרת, כל אלה נתנו לדרמה הכבדה והלא משעשעת של הפרקים האחרונים לנשום הרבה עשן שם מאחור. הזיכרון ארוך הטווח של הסדרה החזיר את המגפיים האדומים של טד – סתם כי הם יכולים – והיה פשוט מעולה. אפילו ההודאה של ברני במצבו האבוד בסיום לא הייתה כזאת נוראה. בכלל, את השיחה על השמות של המועדונים אני אהיה מוכנה לראות לפחות עוד חמש פעמים ברצף, אחרי ה-5 שכבר ראיתי. אין לי מושג מי האחראי, אבל מגיע לו הרבה תודה על הפרק הזה. (Little cloud).
9 פרינג' עונה 2 פרק 21
הדבר הראשון שאנחנו לומדים על היקום המקביל הוא שכולם שם אותו דבר כמו פה, אבל בעצם לא. ברוילס מפקד על יחידת הפרינג', אוליביה וצ'ארלי סוכנים-חברים טובים, יש סוכן חדש (במקום פיטר?) ואסטריד שלא צריכה לשמש בייביסיטר לוולטר ממשיכה בתפקיד המקורי שלה - ניתוח נתונים. לא בדיוק העולם המרושע שתיארנו לעצמנו מאז שגילינו שיש יקום מקביל. מבחינתם העולם שלהם מתפרק והם יעשו הכול כדי להציל אותו. האם אנחנו באמת יכולים לבוא בטענות? בעיני זו קפיצת מדרגה רצינית בסדרה. הכותבים אומרים לנו - בנינו לכם נבלים די מושלמים. הבעיה היא שאולי הם בכלל לא נבלים. דווקא הקבוצה שעברה ליקום המקביל כדי להחזיר את פיטר עושה זאת במחיר כבד לחלק מחברי הקבוצה (או בעצם לכל מי שאינו חבר קבוע בצוות השחקנים). רוב הצוות מבצע את עבודתו תחת מעטה הסיווג - נראה שמי שאחראי לכל מה שקורה לעולמנו הוא וולטרנייט. פיטר חזר אליו והוא ממשיך במלחמתו בצד "שלנו" - אמונה באיום מתמשך על עולמו? נקמה? חוסר היכולת לעצור? כל האפשרות מרתקות. (מורן).
8 המאפיונר שלי פרקים 1-2
אם אפשר לשפוט על פי שני הפרקים הראשונים, הרי שהסדרה המאפיונר שלי מצטיירת כקומדיה רומנטית מוצלחת למדי גם מבחינה רומנטית וגם מבחינה קומית. אני לא בטוחה שמבחינת אמינות היא עוברת אבל העובדה שיש מאפיונרים שמתעסקים בשאלה האם אפשר לשפוט את מידת האושר של האדם על פי תכולת המקרר שלו מספיקה מבחינתי כדי שזה לא יהיה לי ממש משנה. אהבתי את העובדה שהדמות הראשית היא חולת סכרת ושיש לזה השפעה ישירה על התנהלות הדמות (כולל בדיקות יומיות, תפריט מיוחד, והשאלה האם כחולה סכרת, מצבו במאפיה רגיש יותר כיוון שעבורו פציעות יכולות להיות קטלניות יותר בשל הקושי להחלים). אהבתי גם את ההטעיה לצופים בקטע שבו מיג'ו חושבת שהמחזר העשיר החדש שלה קנה לה מכונית, רק כדי לגלות שהמכונית נועדה לשכנתה ממחזר אחר. אני מודה שלא תמיד הבנתי מי נגד מי שם, ושאני יותר אוהבת כשסדרה נבנית כך שהצופים מחכים לרגע שבו הגיבורים יבינו את מה שהצופים כבר יודעים, ולא שהצופים יבינו את מה שהוא נחלת הכלל של הגיבורים, אבל היו מספיק קטעים משעשעים ועשויים טוב שפיצו על כך, ובסך הכול זו התחלה טובה. (אורלי).
8 סמולוויל עונה 10 פרקים 19 - 20
החלק הראשון של הפרק הכפול הוא בעצם פרק החתונה. קלארק מנסה להשאיר מאחוריו את העבר, את ג'ונתן, ג'ור-אל, ואולי אפילו את לויס, כי זה מה שהוא חושב שהוא צריך לעשות כדי להיות גיבור אמיתי. "What if heroes aren’t meant to love?". אבל לויס מחזירה את קלארק לאדמה "What would your dad say, Clark?". יכול להיות שזה בגלל שרואים אותו כל כך מעט, אבל כל הופעה של ג'ון שניידר כג'ונתן קנט נותנת עוצמה לסצנה, וזה בדיוק מה שקרה בסצנה באורווה. "Son, it’s time". ידעתי שאני לא אהנה מעלילת אוליבר המרושע, והיא באמת נפתרה בצורה די עלובה – קלארק שכנע אותו לחזור לטובים, “I believe in you, Oliver”, והופ, אין יותר אומגה על המצח. ואז אוליבר הלך וירה כמה חיצים, והופ, אין יותר משרתים של דארקסייד. כל הסיפור של לויס באייר פורס 1 היה די מגוחך. גם לא ברור לי מה הם חשבו שהם יכולים לעשות לכוכב שלם עם כמה טילים גרעיניים, וגם לחלוטין לא היה אמין שלויס הצליחה לגרום להם לחכות ל"טשטוש" שיציל את העולם. לקס חזר! בתור פרנקנשטיין שבנוי מחתיכות של שיבוטים ומהלב של אבא שלו, אבל הוא חזר! וזה מייקל רוזנבאום!!! המשפט “I’m sorry I couldn’t save you, Lex” הוא סגירת מעגל של ממש, כי קלארק מציל אותו כבר שנים, החל מתאונת דרכים בעונה הראשונה, וזה פשוט אף פעם לא מצליח לו. לקס חזר כנבל עתידי לסדרה שכבר לא תהיה קיימת, אבל זה עדיין משמח אותי. אפילו דאגו למחוק לו את הזיכרון, כך שלמעשה חזרנו לסיפור הסופרמן הרגיל, בו לקס הוא הלות'ור היחידי (ליונל וטס מתים בפרק), והוא לא זוכר שאי פעם היה חבר ילדות של קלארק. הפתיע אותי שבסדרה הזו חושבים על פרטים לפעמים. לצערי, כרגיל בסמולוויל, הקרב הסופי עם אויב שנבנה לאורך עונה היה מאוד מאכזב. קלארק חטף קצת, צפה בפלשבק של כל העונות וקיבל עידוד מג'ור-אל, ואז ניצח את ג'ונתן/דארקסייד במכה בודדת. גם הסצנה בה הוא דחף את הכוכב אפוקליפס הייתה די מאכזבת, ונראה כאילו לא היה להם תקציב כדי להראות אותה כמו שצריך. חבל שסיימו ככה, למרות שבאופן כללי נהניתי מהפרק. (דורון ז).
7.5 אורות ליל שישי עונה 5 פרק 4
האם אנשים משתנים? האם אפשר לגשר על פערים שנוצרים בשל מרחק וזמן וכעס? הפרק התעסק בסוגיות הללו כמעט בכל העלילות שבו, כשבזו של באדי ובנו ובזו של וינס ואביו נוצרה התקרבות עד סוף הפרק. לעומת זאת בגזרה של בקי ואביה, ואפיק ותמי נוצרה התרחקות, כשהמשפט של תמי על כך שכשלא נמצאים ליד אי אפשר לעזור מהדהד ברקע. אני לא בטוחה לחלוטין מה אני מרגישה לגבי עלילות ג'ולי בקולג', לא רק שאני לא ממש מבינה מה היא מרגישה כלפי עוזר ההוראה הנאה והנשוי שהיא קופצת אתו למיטה מפעם לפעם, ומחליטה שזו טעות בפעמים אחרות, אני גם מרגישה שההורים שלה חינכו אותה קצת יותר טוב מזה (גם נשוי וגם עוזר הוראה שלה...). מצד שני גם שם נרשם מרחק פיזי ואפילו פחד של ההורים מלהתקשר אליה (תמי שמחה על התירוץ שהיא צריכה עזרה במתמטיקה כסיבה להתקשר) וגם כשהתירוץ נמצא אין מענה בצד של ג'ולי. אהבתי את ההחלטה של מינדי "לאמץ" את בקי לחיק המשפחה אפילו שהסצנה של החזרתה של בקי מאביה הייתה צפויה למרחקים, ואהבתי גם את התנצחויות בין וינס לג'ס חברתו על עבודתה, היא באמת לא נראתה כמי שצריכה שיגנו עליה. באדי ובנו היו קצת מעצבנים בעיניי (טוב, הבן שלו היה מאוד מעצבן בעיניי) ובסך הכול פרק לא רע, אבל כזה שנראה שמנסה לרגש לפעמים ולא באמת מצליח. (אורלי).
7.5 מזל סרטן עונה 1 פרק 10
השבוע חשבתי קצת על מה שצפוי. כתבתי בעבר שהחיבור בין מרלין ואדם צפוי בעיני. גם סיפור הדמנציה של מרלין צפוי למדי (נו, מה כבר מחכה לקשישות טלוויזיוניות שאינן בטי וויט בימינו?) אבל מצפוי ועוד צפוי נוצר מצב שאולי אינו מפתיע, אבל הוא בעל פוטנציאל להיות מעניין. מה שצפוי לאדם הוא בעצם אובדן כפול - האובדן הפיזי של אמו כשתמות, ואובדן דמות המבוגר האחראי שמגלמת מרלין כשתלך ותהפוך ליותר דמנטית עם הזמן. עכשיו אני מוצאת את עצמי מקווה שלא יפתיעו אותי - אני רוצה לראות את הסיפור הזה מתקדם ברגישות שנראה שלפחות לפעמים יש בסדרה הזו (ואציין לטובה שוב את דמות הרופא, שהבניה שלה חזקה בתחום הזה). בפרק הזה מרלין, שיודעת מה צפוי לקאת'י, מזכירה לה שהסרטן לא נותן לה את הזכות לפגוע באחרים. קצת מאוחר בשביל זה - פול פגוע, אנדריאה פגועה וגם אדם לא ממש שמח. קאת'י מנסה לכפר על הפגיעות האלו, וכמובן מחליטה בדרך לסלוח לרבקה שפגעה בה. אבל מסתבר שבסדרה הזו גם פרקים סבירים ולא מלהיבים יכולים להפתיע לטובה, כי אחרי שכבר השלמתי עם הצורך לחכות עד סוף העונה כדי שהסוד יתגלה, בא סוף הפרק והשאיר אותי על קוצים לקראת הפרק הבא. (מורן).
7.5 הורים במשרה מלאה עונה 2 פרק 21
התמה של הפרק הזה – ניסיונות נואשים של חברי המשפחה לנסות להציל משהו שהם מרגישים שחומק מבין זרועותיהם, אבל בסופו של דבר כולם מחליטים לא לוותר ולהמשיך לנסות.
נתחיל עם הסיפור של האדי – אהבתי את הדרך שבה אדם וכריסטינה מגלים על התחביב החדש של האדי (לוחצת בטעות על הכפתור בטלפון הנייד בזמן ה... תחביב) והיה משעשע לראות אותם מנסים להבין אם מה שהם חושבים שהם שומעים הוא אכן זה. אבל מעניין לא פחות היה לראות את התגובות הסותרות של אדם וכריסטינה – בעוד שכריסטינה מנסה לתקשר עם האדי ולשמוע ממנה איך היא תוכל לכוון אותה ולהדריך אותה, אדם – בתגובה גברית טיפוסית – מתרחק ממנה ולא מתקשר איתה, ובכך משדר לה שהוא "מאוכזב" ממנה. הוא, מבחינתו, מרגיש שהילדה הקטנה "בורחת" לו, ולא מבין עד כמה הגישה שלו פוגעת בה ומשדרת פטרונות כלפיה. רק לקראת סיום הפרק הוא מפנים את הטעות שלו, ובסצינה יפהפיה ומרגשת תופר את האצבע שלה ליד הרכב ואומר לה ברכות את המשפט המקסים והדו-משמעי: "אני פשוט לא רוצה לראות אותך נפגעת", והאדי מבינה שההתנהגות שלו באה מאהבה ואכפתיות ומפנימה.
אבל הצרות של אדם עם האדי (לא עם מקס, כמובן, שם הוא "מנצח" בהליכה את אחותו) הן באמת בוטנים לעומת מה ששרה עוברת עם אמבר הפעם. המונח "חומקת לה מבין האצבעות" הוא ממש אנדרסטייטמנט. ידענו שלאמבר יש יצר הרס עצמי, איך נאמר... מפותח... וראינו שהיא מתקשה להתמודד עם הבשורות המאכזבות בעניין האוניברסיטה אבל הפעם היא באמת לקחה את זה לכיוון קיצוני – סקס, סמים ורוקנרול! פתאום ברגע אחד כל הרגעים היפים עם אמא שלה נמחקו והעימות החריף ביניהן במסעדה מביא אותה לקום ולעזוב את הבית. האמת? לא אהבתי את הכיוון שהכותבים הלכו אליו בסצינת הסיום עם הרכב – זה נראה כמו פתרון נוח מדי ומהיר מדי לכל ההתנהגות של אמבר, מה גם שאפשר לנחש שאמבר תמצא את עצמה בבית חולים באופן שיקבץ בפרק הבא את כל בני המשפחה באופן נוח ומאולץ מדי, לטעמי, לפרק סיום העונה. נו, לפחות קיבלנו כמה סצינות יפות של לורן גרהאם ומיי וויטמן שעובדות פשוט נהדר יחדיו.
בגזרת קרוסבי אין הרבה חדש – הוא ממשיך לבנות את הבית, וכשג'וליה שומעת מג'זמין שהיא לא מעוניינת ומספרת לו על כך גם הוא מתחיל להרגיש שהיא חומקת לו מבין האצבעות והוא לא ממש יודע מה לעשות, מלבד להמשיך לבנות. ואכן, הוא מגיע להחלטה שלמרות הסיכויים הקלושים הוא ימשיך לבנות, כי, בעצם, מה כבר יש לו להפסיד?
ברקע העלילה של האדי השתלב גם סיפור של אדם וחוסר שביעות הרצון הנמשך שלו מקורי, הבוס הצעיר. הסיפור הזה הרגיש קצת מנותק משאר הפרק, ותחושת הבטן שלי היא שהכותבים מנסים להכניס בכוח משבר בעבודה של אדם לקראת הפרק הבא (התפטרות? פיטורין?). אצל שרה השתלבה גם העלילה בעניין המחזה שלה והתחושה הייתה שהמטרה של הסיפור הזה היא להראות לנו איך שרה מתמודדת עם המשבר של אמבר דווקא כשבתחום הקריירה הולך לה קלף רציני.
בשבוע הבא פרק סיום העונה ויהיה מעניין לראות מה קרה לאמבר, איך המשפחה תגיב לעניין הזה, מה קורה עם המחזה של שרה, האם קרוסבי יוותר סופית של ג'זמין (האמת? פחות מעניין) ועוד (איתן גשם).
7 המפץ הגדול עונה 4 פרק 13
מעניין, זה כבר הפרק השני ברציפות שבו ישנה עלילה אחת בלבד בפרק, וגם הפעם זה עבד לא רע. הרעיון שלנארד חושב על מיזם שמוצא חן בעיני שלדון הוא בהחלט בעל פוטנציאל בהתחשב באופי השתלטני של שלדון ותסביך העליונות שלו כלפי לנארד והאחרים. העניין הזה הותיר אותי ברגשות מעט חצויים - מצד אחד, זה יצר קרקע נוחה להרבה סיטואציות משעשעות, במיוחד במה שנוגע ליחסים של שלדון עם החבורה וליחסים שלו עם פני (מוצלחים כתמיד) כשהוא נזרק ע"י החבורה. מצד שני, ראינו כבר כל כך הרבה פרקים כאלה בהם שלדון מככב, והשאר - חוץ אולי מפני - הם על תקן תפאורה בלבד. נכון, יש לפרקים האלה את החן שלהם אבל אני אוהב יותר את הפרקים בהם יתר הדמויות מעורבות יותר ויש יותר איזון בין העלילות (איתן גשם).
בשולי הממיר
ב"פרינג'" לאונרד נימוי שב לתפקיד האורח שלו כוויליאם בל.
כריס סרנדון (הנסיך המפרדינק מ"הנסיכה הקסומה") התארח כשופט ב"האישה הטובה".
בפרק סיום העונה של "קוגר טאון" הופיע דני פאדי (עאבד מ"קומיוניטי") במחווה לאזכור שלו בסדרה על כך שהופיע כניצב ב"קוגר טאון".
בפרק של "הורים במשרה מלאה" התארחו (שוב) ריצ'ארד דרייפוס (בתפקיד המפיק של המחזה של שרה) וסקוט מייקל פוסטר (קאפי מ"גריק") בתפקיד עובד החניה שמלווה את אמבר לאורך הפרק.
נשמט משבוע שעבר:
בפרק של "חוק וסדר: מדור מיוחד" ששודר בערוץ 1 , הופיעו: בתפקיד הפושע-לשעבר הסנילי השחקן הותיק דבני קולמן ("אימפרית הפשע","משחקי מלחמה"), רון אלדארד (ד"ר שפרד ב"ER"), ג'ו ליזי (סוורסקי מ"משמרת שלישית") כמובן ואלאס שון (לנצח ויזיני מ"הנסיכה הקסומה").
בפרק של "מדור מיוחד" ששודק ב- yes: בתפקיד הילדה אלן הופיעה אל פאנינג ("החדר האבוד" וכמובן אחותה הקטנה של דאקוטה פאנינג).
בפרק סיום העונה השניה של "מחסן 13" הופיע ג'אד הירש (אבא אפס ב"מספרים") בלהוק מצויין כאבא של ארטי.
מה יהיה לנו השבוע?27 ביוני עד 4 ביוליביום שלישי: "יומני הערפד" 2 (HOT3), "מרפאה פרטית" 4 , "הורים במשרה מלאה" 2 ו"שובר שורות" 3 מסתיימות (yes דרמה), "מקלט באפלה" 3 ו"הבלתי רגילים" מסתיימות (yes Sci Fi)ביום רביעי: "פרינג'" 2 מסתיימת (HOT3) yes Real חוזר ביום ראשון, 3.7. סדרות בשידור יומי:הרווק 14, המירוץ למליון 17+18, טוטאל וויפאאוט.השמיים נופלים, עם נוח וויילי (ER)©2011 TNT Originals, Inc
רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)
המסך המפוצל בטוויטר ובפייסבוק