הממיר 30/5/11

10. סטארגייט יוניברס עונה 1 פרק 8
לאחר שבעה פרקים בינוניים שלא קיימו את הבטחת מפיקי הסדרה ל"תכנים יותר אפלים ובוגרים", מימשה סוף סוף יוניברס את אותה הבטחה. מבחינה טכנית - בימוי, צילום ועריכה - זה הפרק הכי טוב מכל סדרה שראיתי בשנים האחרונות; התסריט והמשחק גם כן היו מעולים ולגמרי עלו על מה שחשבתי שיוניברס מסוגלת לנפק. לקרוא לפרק הזה הפרק הכי טוב מכל סדרת סטארגייט ואחד מהפרקים הכי טובים של סדרות מד"ב באופן כללי לא תהיה הגזמה. עלילות של מסע/לולאת זמן הן דבר נפוץ במד"ב ובמיוחד בסטארגייט, שעשתה זאת כמה פעמים בעבר. מה שהופך את הפרק הזה ליוצא מן הכלל זו הדרך בה הוצג האלמנט של המסע בזמן: מצלמת הקינו - שהתחילה ככלי תסריטאי גס ואמצעי ליצירת ווביסודס - הייתה האמצעי דרכו ראינו את ההתרחשויות סטייל קלוברפילד/דום/הטורף (שנעשו בצורה מעולה ולא הרגישו כגימיק) שלא באמת קרו ולמעשה הייתה הכוכבת של הפרק; היא גם שירתה את המטרה העיקרית שלה ככלי לחשיפת פרטים ורגשות אישיים וכמעט שלא הייתה דמות שלא גילנו עליה משהו חדש (ומעל כולם איליי שזכה לזרקור משמעותי שהכותבים כוונו על דמותו). טוויסט הסיום בו אנחנו לא באמת יודעים אם ההזהרה של סקוט אכן הגיעה ליעדה היה מבריק והעלה את כל הפרק כמה רמות למעלה. (תתש)



9.5 קומיוניטי עונה 2 פרק 6
איזה כיף של פרק! איזה כיף של סדרה! הגדולה האמיתית של קומיוניטי היא היכולת שלה לעשות פרקים מיוחדים שנראים כמו מחווה לז'אנר מסוים ומתפקדים במן עולם פרוע לגמרי, ועדיין להישאר עם רגליים על הקרקע ולייצר כמה רגעים יפים לדמויות האהובות שבה. הפעם המשימה של הכותבים הייתה קשה במיוחד, כי אם פרקי המחווה הקודמים היו קשורים עדיין חזק לעולם המציאות (מאפיונרים, אקשן) הפעם הפרק עוסק בנושא לא לגמרי ריאליסטי – זומבים. דן הרמון וחבריו היו צריכים, אפוא, למצוא הסבר לכל הטירוף הזה, ולעזאזל הם הצליחו במשימה! הם מצאו נימוק מוטרף דיו בכדי שיהיה מצחיק מאד, אבל עדיין איכשהו מתקבל על הדעת, במיוחד כשחושבים מי עומד מאחורי הזמנת המזון הצבאי – הדיקן האידיוט. הגדולה של הפרק הזה הייתה בהתמקדות שלו בדמות של טרוי ובתהליך המעניין שהוא עובר. טרוי היה רגיל להיות בחור מקובל ומצליח עם בנות המין הנשי, אבל החיבור המיוחד שלו עם עאבד הפך אותו לחננה ממש. למרות שהוא די נהנה מהחברות הזאת וממה שכרוך בה, טרוי מתגעגע לימים שהיה פופולארי והבריחה שלו מעולם החננות משאירה את עאבד שבור לב. אך כשמגיע רגע האמת עאבד מוכיח איזה חבר נאמן הוא ומקריב את עצמו כדי שטרוי יוכל לבחור האם להישאר חנון או לחזור להיות פופולארי, ואז טרוי מבין כמה הוא נהנה להיות חנון ושלא באמת אכפת לו יותר מהפופולאריות. רגע נהדר עבור הדמות. חוץ מזה, היו עוד הרבה דברים נפלאים בפרק: הקריינות של ג'ורג טקיי שעשתה לי חשק לצפות בפרק מהרגע הראשון, "החתול המטורף" (איזה גג גאוני!), הגילוי שהדמויות ממשיכות להתנהג כמו עצמן גם כשהן זומבים (בלט במיוחד ג'ף), עאבד שמסביר לטרוי שהוא הולך לעשות היסטוריה ולהיות "השחור הראשון ששורד זומבים" (כמה מתאים להם ללעוג לקלישאה הזו במפגן של חוסר פוליטיקלי קורקטיות...), וכמובן – השימוש הגאוני בפס הקול של "אבבא" ברקע שעבד בשני מישורים: כבדיחה נוספת על חשבון הדיקן וכפס-הקול הכי לא קשור אבל בעצם נורא מתאים אי פעם. אה, ויש גם את עניין הסקס של צ'אנג ושירלי שבא משום מקום, אבל יכול לפתוח פתח לדברים מעניינים בהמשך. אח, הסדרה הזאת היא פשוט משב מרענן בטלוויזיה שלי! (איתן גשם)

9. המפץ הגדול עונה 4 פרק 7
פרק טוב! בכלל, מתי היה פרק עם וויל וויטון שלא היה טוב? אני מת על היריבות הזאת בינו לבין שלדון... אהבתי במיוחד את השילוב בין שתי העלילות בפרק הזה: הבנים מתייבשים בתור להקרנה המיוחדת של "שודדי התיבה האבודה" בזמן שהבנות מקיימות "ערב בנות". שני הסיפורים עבדו היטב, אבל דווקא הסיפור של הבנות הפתיע אותי לטובה. היה ברור שהחיבור של איימי עם פני וברנדט (שלמרות הפערים ביניהן מדברות, פחות או יותר, בשפה דומה) יהיה קורע מצחוק, ואכן איימי לא הפסיקה לספק את הסחורה עם פאנץ' אחרי פאנץ' (מים ביאליק מצוינת בתפקיד הזה); אהבתי שבשלב מסוים העסק נהיה פתאום רציני דווקא בגלל חוסר ההבנה של איימי בקודים ה"רגילים" שהעמיד את פני בעמדה די מביכה כשהיא מתקשה להסביר את היחס שלה כלפי לאונרד. אהבתי גם את התגובות של ברנדט לשאלות של איימי בשלב הזה ואת הדרך שבה איימי מנסה להפיג את המתח בסוף כשהיא קוראת מה עוד עושים במסיבות של בנות. בגזרת הבנים היה פשוט כיף לראות את הפרצופים של שלדון ושל וויל וויטון כשהם נתקלים האחד בשני שוב, את הקיטורים של שלדון לאורך הפרק, וכמובן, את המעשה שהוא עושה בסיום כדי להשיג את המטרה, שמוביל למחווה נאה לסצינה המפורסמת ההיא מ"אינדיאנה ג'ונס". (איתן גשם)

9. סמולוויל עונה 10 פרק 14
פרק ששילב מצוין אקשן והתקדמות עלילתית עם קלילות וכיף, בעיקר בזכות הזוגות: קלארק הופך לתופעה גלובלית ומתחיל להרגיש באמת כמו סופרמן, וכשיש סופרמן - צריך גם קלארק קנט שנראה כמו שאנחנו מכירים, משקפיים והכול. אוליבר וקלואי משחזרים את הסרט דייט לילי, כשהם גונבים שולחן של זוג אחר במסעדה, ומסתבכים בפרשיית רצח. כמובן, זו עדיין סמולוויל, אז הרוצח הוא אחד מסוכני האפילה של דארקסייד, והם נאלצים לעבור את הפיתויים המשחיתים שלו. קלואי מצליחה לעמוד בפיתוי, אוליבר... פחות. אני מקווה שלא ילכו רחוק מדי עם ההשחתה שלו, כי רק עכשיו הוא וקלואי התחילו להרגיש כמו זוג אמיתי, וזה עושה לי פלאשבקים לעונה 2 של באפי, שהייתה מצוינת כמובן, אבל מסמולוויל אני מצפה למשהו קליל יותר. (דורון ז)

8.5 משחקי הכס, עונה 1 פרק 6
עוד פרק מוצלח למדי בסדרה המצוינת הזו. הפעם התמה המרכזית של הפרק הייתה "חוקים ושבירתם". לאורך הפרק אנו רואים מאבק מעניין בין הציפיות של גורמים בעלי כוח מקודי ההתנהגות המקובלים לבין גורמים אחרים ששוברים אותם. כאשר המלך רוברט ממנה את נד סטארק לתפקיד המלך הזמני עד לחזרתו מהציד הוא לא מעלה על דעתו שסטארק ישתמש בתפקיד שניתן לו כדי לפתוח במלחמה של ממש בבני משפחת לאניסטר ובכך הוא שובר את הקוד המקובל בנוגע לשימוש לרעה בסמכות המלך. ויסריז המסכן היה משוכנע שחאל דרוגו לא יתקוף אותו בביתו שלו כיוון שכך אומרים החוקים רק כדי למצוא עצמו נשרף למוות על ידו באכזריות קשה (בניגוד לאחותו שמתגלה כ"דרגון" האמיתי במשפחה שחסינה בפני שריפה, ולא מראה שום סימן של סימפטיה כלפי אחיה). אצל טיריון לאניסטר העניין בולט במיוחד – מצד אחד, הוא עושה שימוש בקוד המקובל כדי לכפות על קטרין ואחותה משפט ולמצוא מישהו שיילחם עבורו. מנגד, האביר שנמצא לצורך המשימה מתגלה כמי שלא נלחם לפי הקוד המקובל וכך הוא שורד, וגם טיריון. ומעניין לראות, אגב, שטיריון ממשיך לשחק לפי הכללים ולא מונע מהשומר את הזהב שהבטיח לו, כי זה הקוד של משפחת לאניסטר. גם הגילוי מצדו של נד על כך שג'ופרי הוא לא הבן האמיתי של רוברט מתקשר עם התמה הזו – לפי הספר, השושלת בנויה ממלכים שחורי שיער (ה"כלל") עד לג'ופרי, צהוב השיער (היוצא מן הכלל שמעיד על כך שהכלל נשבר). מעניין אם נד כבר מבין שיש מצב שג'ופרי הוא הבן של ג'יימי... חוץ מזה, בראן סטארק כמעט נופל קורבן לשבירה של החוק – בכל זאת, תקיפתו של בנו הנכה של יד ימינו של המלך היא לא מעשה שעומד בקודים המקובלים, ולבסוף התוקפים משלמים מחיר יקר כשרוב סטארק ותיאון גרייג'וי מצילים אותו. עוד אחת שחיה לפי הקודים היא סנסה (איזה טיפוס מעצבן, יא אללה!) ויפה לראות את הניגוד החריף בינה לבין אריה הפרקטית והנבונה הרבה יותר. מעניין שלא ראינו את ג'יימי בכלל בפרק הזה, וגם לא את ג'ון סנואו, ועדיין היו בו כל כך הרבה דמויות פעילות ודומיננטיות. זה רק מראה על העושר העצום של הסדרה הזו. (איתן גשם)

8. בניחוש חוקר עונה 4 פרק 13
פרק נחמד מאד. במיוחד נהניתי מהופעת האורח המטורפת-קצת של ג'אד נלסון. והדבר האהוב עלי - כשהאיש הרע הוא לא ממש רע, אלא יש לו נימוקים כמעט הגיוניים. חבל רק שסאגת שון-ג'ולייט ממשיכה להתמרח ולהימתח על פני כמעט-קליימקסים בכל טריק אפשרי. בעיות נוספות: אם הווירוס תוקף רק שחורים, למה הקרבן וכל הנפגעים היו לבנים? לחובבי הטריביה: אין באמת וירוס תורנבורג שיש מאגר סודי של חיסון שלו באגם ויקטוריה. אבל יש וירוס מארבורג מזן בשם "אגם ויקטוריה" שאכן הגיע מאפריקה ומסוכן מאד, וכנראה שיש זכויות יוצרים על השם שלו... (אסף רזון)

8. העוקץ עונה 3 פרק 13
העלילה השבועית היתה לא רעה. במיוחד אהבתי את הוויכוחים על השם ה"רשמי" של ההונאה מספר ההונאות הגדול, הטיול הצדדי של אליוט והארדיסון במכונית משטרה שהולך ומסתבך, ונסיונות הפלירטוט הגורעים (כרגיל) של פארקר. כרגיל היו יותר מדי צירופי מקרים מופרכים (מאיפה הגיעו פתאום הרוצחים השכירים השוטרים שהמידע עליהם הגיעו לידי ידידינו בצירוף מקרים חסר כל הסבר). הדבר שהיה הכי מעצבן בפרק ובעונה היה הקשר לעלילה עונתית. אחרי שגרמו לנו לחשוב שהדמות המסתורית "מורו" תהיה הביג-באד של העונה, והעלילה תתקדם לכיוונו במקביל לעלילות הפרקים, בפועל קיבלנו במשך רוב העונה רק התייחסויות ספורות וחסרות הקשר, ועכשיו פתאום העיפו את האיטלקיה המסתורית והודיעו שהחבר'ה הולכים נגד מורו בעצמם (תוך נפילה למלכודת מתוזמרת היטב של אותה איטלקיה "הם פועלים עצמאית. ידינו נקיות"). כל הסיפור הזה נראה כמו נסיון לעלילה עונתית שכשל מחוסר תכנון חוסר מחשבה. נקווה אולי שהפרקים האחרונים יצילו את העניין בו איכשהו. (אסף רזון)

8. הורים במשרה מלאה עונה 2 פרק 18
הפרק הזה אמנם לא היה מבריק כמו הקודם, אבל בהחלט סיפק את הסחורה, במיוחד במה שנוגע לסיפור של מקס, אדם ושרה ולזה של שרה. אהבתי את הדרך שבה הכותבים טיפלו בעניין של מקס, החל מהניסיון הספונטאני לספר למקס מה יש לו, דרך האשמתו של היועץ החביב בכך שהוא שופט אותם בזמן שהוא רק מנסה לעזור להם, הניסיון של אדם "לעגל פינה" ולהוציא את מקס מהשגרה שלו – בניגוד גמור להוראות המתבקשות והתוצאה הצפויה: ההתפרקות של מקס בלונה פארק וההבנה של אדם שאי אפשר לקצר תהליכים עם מקס אלא רק לעבור אתו את כל החוויות מדי יום בתוך השגרה שלו. אהבתי גם את הבחירה של התסריטאים שלא להפוך את אדם ליותר צדיק מהאפיפיור במה שנוגע לקרוסבי – זה הרבה יותר מתקבל על הדעת שהוא לא יסלח לו כל כך מהר, וההתפרצות של אדם על הוריו בהקשר הזה הייתה עשויה היטב. בכלל, פיטר קראוזה הבריק במיוחד בפרק הזה. היה כיף לראות שוב את ג'ייסון ריטר והכימיה המעולה שלו עם לורן גרהאם. שמחתי גם לראות שהכותבים לא בחרו בדרך הצפויה ולא הלכו על חידוש הרומן ביניהם, אלא השתמשו בו באופן הגיוני – שרה רוצה ייעוץ על כתיבה והולכת לאדם שהיא מכירה הכי טוב בהקשר הזה. ומה טומן הייעוץ שהיא מקבלת בעניין הכתיבה שלה לעתיד שלה? האם שרה ברייברמן תהיה מחזאית? מחזות בד"כ לא כותבים בלילה אחד, אבל כנראה שבטלוויזיה הכל אפשרי... הסיפור של ג'ואל וג'וליה היה די סתמי (כמו בד"כ) ולא כל כך אהבתי את המשפט של ג'ואל על כך שלא היה בוגד בג'וליה שנטע בי תחושה שהכותבים מגזימים עם האידיאליזציה של הדמות שלו (אלא אם כן הוא יבגוד בעונה הבאה ואז ייצא אידיוט מוחלט; זה דווקא יכול להיות מעניין). הסיפור של קרוסבי קצת בעייתי בעיניי – נכון, ג'סמין פגועה ומותר לה להרגיש פגועה, אבל איך הקהל אמור להרגיש כלפיה סימפטיה אמיתית (נראה שלכאן שואפים הכותבים) כאשר הציגו לנו אותה באור די שלילי בכל התקופה שקדמה לעימות ביניהם? ובכלל, איפה היו האדי ואמבר בפרק הזה? מה, לא היה חשוב לראות את מקס מתמודד עם הגילוי החדש על מה שיש לו גם באמצעות אחותו? ולא יכול היה מעניין לראות איך אמבר מגיבה לחזרתו של המורה שלה לחייה של שרה? אבל זה לא העיב על כך שהפרק ברובו היה מוצלח. (איתן גשם)

8. סמולוויל עונה 10 פרק 13
ליונל מכריז על החזרה שלו, משתלט על הפלאנט ועל לות'ורקורפ, ומנסה לנצל את ההזדמנות השנייה שלו עם לקס המשובט. זו בקלות הייתה יכולה להיות עלילה עונתית, אבל הם כבר בשלב בסדרה בו הם הפסיקו לקחת את הזמן - תוך כמה סצנות לקס כבר בוגד באביו ומנסה להרוג אותו, חוזר לחיבוקה האוהב של אחותו טס, ומתגלה כבעל כוחות על כשטס מנסה להרוג אותו. עלילה מסועפת ומאוד מעניינת, רק חבל שמייקל רוזנבאום לא הצטרף לחגיגות סיום הסדרה. מרת'ה קנט שוב באה לביקור, הפעם כדי לנאום נאומים סוחפים נגד חוק הגיבורים (הפשיסטי משהו) ומצליחה לעורר תמיכה ציבורית ולבטל את החוק. היה די מגוחך לראות את קלואי, הבחורה שפורצת לכל אתרי החדשות במדינה בכמה שעות, מקרינה סרטוני תמיכה בגיבורים עם תוכנת media player. מעניין אם בהפקה קיבלו על זה כסף. (דורון ז)   

8. מזל סרטן עונה 1 פרק 6
קאת'י מצאה את הקבלה המוחלטת. השרת של בית הספר חושב שכל דבר בה הוא סקסי - גם גוש על הישבן מלווה בהסבר על ציסטות בעור. אפילו כשקאת'י בוחרת לסיים את הרומן בגלל פול (שהיא מאמינה שלא יבגוד בה) הוא בוחר לתמוך בה למרות שברור שהוא מרוצה מאוד מהרומן ומעוניין להמשיכו. קאת'י תומכת באחיה למרות התנגדותו של פול. במקום להתווכח איתו, מה שנראה שהיא עשתה בעבר, היא מגיעה איתו לפשרה - הוא לא ילך לבית החולים אבל כן יישאר בהשגחתה, גם אם בחצר ולא בבית. קאת'י רוצה להסיר את הגוש, ובוחרת לבקש עזרה ממרלין שנוקטת בגישה ההפוכה לזו של השרת ומזכירה לה שהיא תצטרך לספר על הסרטן בסופו של דבר. מרלין לא מופיעה לאסוף את קאת'י אחרי הניתוח. נראה שיש לה בעיה עם הזיכרון, משהו שאני מניחה שעוד נשמע עליו. אדם, שבפרקים קודמים התנגד מאוד לנסיונות ההתקרבות של קאת'י, שמח מאוד על חזרת מסורת מירוץ האמבטיה עם אביו. לא ברור אם בגלל שמדובר בפול ולא בקאת'י (ברור מאוד מאז תחילת הסדרה שהוא מעדיף אותו על פניה), בגלל שהוא מקווה שזה יחזיר את הוריו להיות ביחד או בגלל שהוא פשוט נהנה ממירוץ האמבטיה ואין כאן משהו עמוק יותר. קאת'י בוחרת לא לחשוב על זה יותר מדי בניגוד למה שעשתה בפרקים קודמים ופשוט להנות. כשהיא מתעקשת על תמונה כי "תאמין לי, גם אתה תרצה תמונה" אדם מתעצבן, ודי בצדק. ההתנהגות האניגמטית והדביקה שלה בוודאי מבלבלת מאוד מבחינתו. קאת'י עומדת לספר לפול על הסרטן והוא מנצל את הרגע כדי להתוודות על ה"רומן" - מה שהוא עשה הרבה פחות בעייתי ממה שהיא עשתה, אבל לה כמובן יש את תירוץ הסרטן (לפחות כלפי עצמה - לפול היא לא מספרת על הרומן או על הסרטן). בהזדמנות השניה שלה לספר לפול, כשהיא צריכה שיאספו אותה אחרי הניתוח, קאת'י בוחרת להתקשר לשרת דווקא, ולתת לו לבחור מה יקרה הלאה. נראה שפול הוא לא אדם בוגר ותומך במיוחד. הפרקים הראשונים דאגו להדגיש עד כמה הוא ילדותי ולא מתחשב או תומך. בכל זאת - קאת'י כועסת על פול בגלל אקט מיני מינורי בזמן שהיא בוגדת בו ברמה עמוקה הרבה יותר בכך שהיא לא נותנת לו אפילו סיכוי להיות מי שהיא צריכה שהוא יהיה. היא בוחרת בשבילו ופשוט לא מספרת לו מה קורה, בדיוק כמו שהיא עושה לבנם המשותף. יותר ויותר אני מוצאת את עצמי תוהה עד כמה מערכת היחסים הלא תקינה ביניהם נגרמה בגלל הילדותיות של פול ועד כמה קאת'י שימרה אותה בכך ששמחה להתייחס אליו כאל ילד. זו זכותה לא לספר לו, כמובן, אבל אני מתחילה להרגיש כאילו היא מאשימה אותו בגללה ולא רק בגללו. הסדרה נוגעת הפרק בנקודה שמאוד חשובה לי - החשיבה החיובית. שמחתי לראות שהם בחרו להדגיש את חוסר האשמה. אני שמחה שדברים כאלו לא הופכים למוקד הסדרה, אבל האזכורים הקטנים והמאוד נכונים לפעמים שלהם בהחלט תורמים. (מורן)

8. פולישוק עונה 2 פרק 3
הפרק השלישי בעונה השנייה של פולישוק היה מלהיב הרבה פחות מקודמיו, ונכנס למה שנראה כשטאנץ של הסדרה: בעלילת המשנה קורה משהו מוזר במשרד הממשלתי לקידום חברתי (שימו לב! פולישוק היא גם סתירה על הבירוקרטיה!), ובעלילה הראשית פולישוק לא מסוגל להתנהג כמו פוליטיקאי ומסתבך עד שמישהו מצליח להציל אותו. אבל בפרק הזה היה מעט מדי קוזו. בפרק הזה: היועצ'ת המשפטית החדשה עושה שריר (ואז מגלה שלסולי ברזל תמיד יש שרירים יותר חזקים), ופולישוק לא מסוגל להתחנף לחברי מרכז מל"ל עד שמסתבר שאשתו היא פוליטיקאי טבעי הרבה יותר ממנו. מה שבולט מאד, בשלב הזה, הוא ההשתתפות העצומה של פרצופים מוכרים בסדרה - לאחר שרשרת חברי הכנסת של הפרקים הקודמים, השתתפו בפרק הזה המון פרצופים של אנשים "פשוטי עם" ובראשם יגאל עדיקא. נראה שכל שח"מ התגייסו לטובת העונה הזאת. מתי דביר בנדק? עם או בלי עזרתו של בזונדר, היה פרק סטנדרטי. אבל גם סטנדרטי של פולישוק הוא רמה אחת מעל סיטקומים אחרים. (שלמקו GRAS)

8. איך פגשתי את אימא שלכם עונה 6 פרק 17
באופן כללי, עלילה לא רעה לפרק. השאלה אם זה היה בסדר מצד טד "לגנוב" את זואי מהקפטן או לא לא בדיוק הטרידה את מנוחתי אף פעם, אבל הדינמיקה בין שניהם הייתה מבדרת. אם זאת לא סיבה טובה לקונפליקט הגברי, אני לא יודעת מה כן. התשובה לשאלה מה חושבים על יחסי בארני ונורה תלויה בשאלה אם אנחנו שמחים לקבל את בארני רגיש, או לפחות לא תולים את חיבתנו לסדרה בהיצמדות של הדמויות לאיפיון הראשוני (והטוב) שהיה עד עכשיו. אני הצלחתי לחבב את הסדרה גם כשבארני היה מאוהב ברובין, אז ההתרגשות הנוכחית שלו עכשיו לא מזיקה. הוא כבר התקלקל, אז למה שלא יהנה קצת על הדרך - ואנחנו נהנה מצפצופי קול והכחשה. חביב. מארשל, לעומת זאת, כבר מזמן מעייף. לפחות השנאה של וונדי המלצרית ומיקר כלפיו הביאה בסיום להתייחסות קצרה לסיום הלא מוצלח של טד וזואי שאמור להגיע מתישהו. טד מספר את סיפור איך פגש את זואי היה מתבקש מבחינתי, זאת הדרך שאנחנו מדמיינים את טד בתוך מערכת יחסים ואני שמחה שלא ניסו להפוך אותו למה שהוא לא. וזה היה מצחיק. מה גם שזה התחבר נחמד להתייחסות לאיך הוא פגש את אמא האמיתית, שכמובן נקטע באמצע, אבל היי, רק מזכירים לנו שאולי אי שם עוד יש לסדרה פואנטה אבודה. (Little cloud)

7. בנות הזהב עונה 1 פרק 1
כשערוץ 10 קנה את הזכויות לפורמט של בנות הזהב, הוא לא התעצל והעתיק כל חלק מהתוכנית המקורית כלשונו. דורותי הפכה לרותי, רוז הפכה לשוש (ותיקי דיין הפכה לבטי ווייט), סופיה האיטלקית הפכה לריבה ההונגרית, העלילה אותה עלילה ואפילו המשחק של הדיוות הקומיות הישראליות מועתק כמעט לחלוטין מסבתות הז'אנר. למעשה, הדבר היחיד שהיה שונה ממש הוא הפתיחה והקרדיטים, ללא המוזיקה הקאנונית של המקור. אז, האם הפרק הראשון היה טוב? אי אפשר לומר. הפרק הראשון היה חיקוי כמעט מושלם של המקור האמריקאי. המקור היה, ואולי זאת הנוסטלגיה שמדברת מגרוני, טוב. החיקוי הוא טוב, אבל הוא חיקוי. כשהסדרה תתפתח לכיוונים עצמאיים, ניתן יהיה לראות האם ארבע דיוות קומיות יכולות ליצור משהו מקורי וטוב. (שלמקו GRAS)

7. פרינג' עונה 2 פרק 17
אחרי שהחליט לספר לפיטר את האמת, וולטר מגלה שזה לא כל כך קל. אחרי שהוא מתחמק מפיטר במשך כמה ימים הוא כותב לו מכתב. לצורך החקירה הוא נאלץ לשתף פעולה עם פיטר, אך גם אז עושה מאמצים להתרחק (למשל מבקש מאוליביה טרמפ במקום לנסוע עם פיטר). הנחישות שוולטר הפגין בסוף הפרק הקודם מתפוגגת ועכשיו הוא מחכה ל"משהו חשוב", שבהמשך מתברר כבקשה לסימן מאלוהים. אני לא חושבת שצופי טלויזיה מנוסים נדרשו להרבה תעוזה כדי לנחש שעד סוף הפרק וולטר יקבל את הסימן שלו. גם בחזית אוליביה - פיטר יש הפרדה, כשאוליביה עולה לדירת החשוד עם הסוכנים ושני הבישופים נשארים למטה עד שהזירה מאובטחת. בעבר פיטר נכנס עם אוליביה לזירות יותר מפעם אחת. מטרת הסיפור השבועי שוב ברורה - הסיפור עצמו לא מעניין, והוא נועד רק כדי להביא אותנו אל השיחה בין וולטר לבין המדען שמנסה להציל את אשתו - השיחה שבה וולטר מנסה להניא את המדען מפני הצלת אשתו במחיר חיים של רבים אחרים. כלומר – וולטר מנסה למנוע מהמדען לעשות טעות דומה לזו שהוא עשה. אני לא אוהבת שכותבים סיפור לא מעניין במיוחד רק כדי להביא אותנו לנקודה מסוימת. גם השיחה כשלעצמה הייתה די צפויה. החלק שכן אהבתי בה היה הרגע שבו וולטר מגלה למדען איך להגיע ליום שבו אשתו מתה כדי להציל אותה, ומשאיר בידיו את הבחירה. חבל שלא הפכו את זה למרכז הפרק. המדען, כמובן, בוחר להתעלם מאזהרתו של וולטר ולחזור אחורה בזמן ליום שבו מתה אשתו, אך במקום להציל אותה הוא בוחר למות איתה. בדרך הוא עוצר כדי להשאיר לוולטר הודעה אחרונה - הסימן האלוהי אותו חיפש החלק החשוב מבחינת העלילה הכללית בפרק הזה היה החשש של וולטר מפני האפשרות שיאבד את פיטר שוב - אם כשפיטר יגלה את האמת ואם כשפיטר מסכן את עצמו לצורך הצלת המצב. מבחינת הנושא אני דווקא שמחה התמודדו איתו, אבל הצורה שבה זה נעשה הייתה פשטנית מדי לטעמי. נכון, התלוננתי הרבה על מריחת הזמן בסדרה בעבר. למרות זאת, אם כבר ההחלטה היא לכתוב לפחות פרק שלם לפני שפיטר מגלה סוף סוף את האמת, הייתי רוצה לראות טיפול מעניין יותר בחרדה הדי מוצדקת הזו. בסוף הפרק פיטר פונה ישירות לוולטר בהצעה לדבר איתו על מה שמעיק עליו, אך וולטר מסרב מיד. את המכתב הוא שורף לפני שהוא מקבל את הסימן. וכך מסתיים פרק "חשוב" ודי מאכזב שבסופו לא הגיע הגילוי שציפינו לו. (מורן)

6. קוגר טאון עונה 2, פרק 18
פרק חביב אבל לא מלהיב במיוחד. בכל מה שנוגע ל"החלפת הבתים" בין ג'ולס לבובי – החלק של בובי היה די מגניב (במיוחד קרב הסומו בינו לבין אנדי...), אבל בכל מה שנוגע לג'ולס זה היה משעמם, מה גם שלא הייתה לה אינטראקציה עם יתר הדמויות, ובלעדי הדינאמיקה הזו הסדרה בבעיה. מי שפרח באמת בפרק הזה היה גרייסון, או שמא – ג'וש הופקינס. הוא בהחלט גילה מנעד קומי רחב – החל מההימחצות שלו כמו פאנקייק ע"י השותף של טראוויס דרך ההתלהבות מהמפגש שלו עם לו דיאמונד פיליפס וכלה בקול הצווחני שהוא עושה כשהוא מנסה לדבר עם טראוויס על רגשות. ועדיין, החיבור הרגשי בין גרייסון לטראוויס, בכל מה שנוגע לסוגיית הצעת הנישואין, עבד מצוין בפרק הזה. בסופם של דברים היה קצת עצוב להיפרד כך מקירסטן, אבל אולי עכשיו זה ישאיר את הפתח לרומן המתבקש כל כך בין לורי לטראוויס. אה, כן – ועוד דבר שעבד טוב בפרק: הקטע עם "התכנסות המועצה" שהיה די מתבקש ומצחיק למדיי, אבל מיצה את עצמו די מהר ואני מקווה שיישאר כבדיחה של פרק אחד בלבד. (איתן גשם)

4.5. גלי, עונה 2 פרק 22
אם Original Song מאמצע העונה עורר תקווה שלגלי יש עניין בלעשות משהו מקורי באמת, הפרק הזה הפיג אותה. השירים המקוריים של הקאסט הקבוע בהופעה היו קצת סתמיים, וכמוהם גם קידום המכירות של האלבום החדש של מת'יו מוריסון. דווקא השיר המקורי של Vocal Adrenaline היה מוצלח - גלי לכל הפחות תרוויח ווקאלית אם סאנשיין תצטרף בעונה הבאה ליותר פרקים - ו My Cup של בריטני היה משעשע לפחות. בחזית הקאברים, היה לנו שיר מחזמר סבבה של רייצ'ל וקורט, אבל זה התאזן עם המאש-אפ הניו יורקי שהיה רע כמו העלילה שליוותה אותו. אז כן, אחרי פרק שכמעט ולא עסק בהכנות לתחרות, חצי מהפרק האחרון עסק בכך ישירות, ובאותו הזמן בהתלהבות של הקבוצה מניו יורק. הפרק מעלה את השאלה מדוע זה נעשה ברגע האחרון, וכמובן שהקבוצה אינה זוכה (או אפילו קרובה לכך), אבל  לדעתי זה סוג של הביצה והתרנגולת - ברור שהקבוצה לא יכולה לזכות כיוון שזה רק סוף העונה השנייה, אבל איכשהוא המסקנה של היוצרים הייתה שצריך להראות שהקבוצה לא עושה את המינימום כדי להגשים את החלומות שלהם. נכון, הסדרה הדגישה כיצד קבוצות אחרות מקיאות דם בעוד שהכיוונים החדשים מתאמצים פחות, אבל בנקודה מסוימת זה כבר מוציא את הדמויות כלא חכמות במיוחד (וזה לא שאי פעם הסדרה שאפה בכיוון ההפוך). וכמובן שאי האזכור של החזרות על הכוריאוגרפיה מגיע לשיא גיחוך חדש, אבל זה סטנדרטי. והדמויות? ממשיכות בכיוונים ישנים (פיין ורייצ'ל, למרות הכל) או לא מעניינים (סאם ומרסדס, למי איכפת). יש תקווה מסויימת לעונה הבאה (ראו הדיון של איילת ולה לה בפורום), אבל נכון לעונה הזו - גלי לא סיפקה את הסחורה, מוזיקלית, עלילתית, או בהתפתחות הדמויות. (שין-גימל)

ועוד דעה:

וואו, הסדרה הזאת תמיד הצטיינה בחוסר היגיון עלילתי משווע ובטיפול גרוע בדמויות ובפיתוחן, אבל הפרק הזה כבר באמת שבר שיאים. ולא שלא היו דברים טובים בפרק, כמו שוט הפתיחה היפהפה של ברודוויי, כמה מהנאמברים, ובמיוחד הביצוע מ- "Wicked", הופעת האורח של פאטי לו-פון הגדולה ועוד. אבל כמה אני יכול להתלהב כשאני מרגיש שפשוט לועגים לאינטליגנציה שלי? הם באמת מצפים שאני אאמין שהחבורה שכל חייה התאמנה כדי להגיע לתחרות הארצית תחכה עד ליום האחרון כדי לכתוב שירים אורגינאליים? באמת? ומה לגבי רצח האופי שעשו לקווין, שבסיום הפרק הקודם אמרה משהו על תכניות לעתיד ובפרק הזה לא עשתה שום דבר מלבד קצת להפריע לרייצ'ל ופין, רק כדי להגיע להבנה ש... היא צריכה תספורת חדשה? מה? לא חבל על דיאנה אגרון (לטעמי, המוכשרת מבין כל חברי הקאסט הזה)? ובאמת אמור להיות אכפת לי מסאם וממרסדס שבקושי קיבלו שתיים וחצי סצינות בפרק הזה? שלא לדבר על כך שהרומן שלהם נראה מאולץ כל כך (ומצטרף לשורה ארוכה של זיווגים תמוהים שקיבלנו העונה, כאילו שראיין מרפי וחבריו עושים לנו דווקא). אבל שיא השיאים מבחינתי היה בסצינת הפתיחה שבה רייצ'ל – רייצ'ל! – קונה 13 כרטיסים לקאטס, הצגה שירדה לפני שנים רבות, ואח"כ מפטירה משהו על כך שזה שמכר לה אותם באמת נראה קצת מוזר. פשוט עלבון לאינטליגנציה. ואני כבר לא מדבר על כך שהפרק השקיע אולי רבע שעה בתחרות הארצית – אותה תחרות שאליה הסדרה כיוונה מהיום הראשון.... זה נשמע רציני? גם כל הקטע של רייצ'ל ופין והנשיקה התמוהה על הבמה היה תמוה ומעצבן, שלא לדבר על כך שהקטע שלהם נמאס לגמרי, והגילוי של רייצ'ל על כך שהיא נוסעת לניו יורק ולכן לא יכולה להיות עם פין  - בדיוק כשהוא סוף סוף מוכן לחשוף את רגשותיו האמיתיים כלפיה היה מאולץ כל כך. בקיצור, עכשיו שיש לסדרה הזו תחרות (לפחות סדרה מוזיקלית אחת תעלה בעונה הבאה ברשת NBC) שנראית – לפחות לפי הפרסומים – די מושקעת, אני בהחלט שוקל להפסיק לצפות. יש גבול לכל תעלול. (איתן גשם)

שולי הממיר

ג'ייק וובר (ג'ו דובואה, הבעל המושלם ממדיום) שיחק סוכן מושחת של ה-FBI בפרק האחרון של מטרה אנושית.

מקס ביזלי המקסים (מלון בבילון, מחלקת נשים) שיחק ערפד בכנס ערפדים ואנשי זאב ב-CSI לאס וגאס.  (קיטי)

בניחוש חוקר - עם כל האובססיה שלהם לסרטי אייטיז, בניחוש חוקר שיחקו אותה והביאו את ג'אד נלסון (מועדון ארוחת הבוקר, סוף סוף סוזן), לתפקיד מצחיק להפליא של רופא קצת פסיכי.

לגדל את הופ - את התפקיד של שלי מגלמת (כבר כמה פרקים) קייט מיקוצ'י, שהיתה אחד הגלגולים של הבת אלי בעד המוות, וכמובן סטפני גוץ', אהובתו של טד בסקראבס. בתפקיד מו מו - קלוריס ליצ'מן הוותיקה (פרנקנשטיין הצעיר, קיד וקאסידי).

קאסל - חדי העין יבחינו שאת המדיום הנרצחת, שמופיעה רק בתמונות ובפלאשבק קצרצר, גילמה פטרישה טולמן, לשעבר הטלפאתית ליטה אלכסנדר בבבילון 5. מעניין אם הבחירה היא מקרית.

האנטומיה של גריי - מארינה סירטיס (לנצח דיאנה טרוי במסע בין כוכבים: הדור הבא) היתה החולה השבועית. בתפקידים מתמשכים: סקוט פולי (בוב בהיחידה, ונואל בפליסיטי), ופיטר מקניקול (ג'ון קייג הביסקוויט באלי מקביל, לארי במספרים).

(תודה לאסף רזון)

מה יהיה לנו השבוע?
30 במאי עד 6 ביוני

ביום חמישי: מגרש ביתי 8, אורות ליל שישי 5 (yes דרמה)

ביום שישי: פילדלפיה זורחת 6 מסתיימת (yes קומדיה)

ביום שבת: ריקי ג'רוויז ומשפחה מודרנית 2 מסתיימות (yes קומדיה)

יומיות:

ש"ח: ותודה שטסתם החל מיום חמישי (yes קומדיה)

 


רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר ובפייסבוק