נוק-אאוט

בתור ילד מאוד אהבתי לצפות ב-WWF, גם אחרי שהבנתי שהכל מבויים. האנשים האלה אולי לא באמת חטפו מכות או היו מסוכסכים אחד עם השני, אבל הם כן היו אנשים עם סיפורי חיים מרתקים ויכולות אתלטיות שאמנם הועצמו בידי סטרואידים ותוספים לא לגמרי חוקיים, אבל עדיין התבססו על שריטות עמוקות, רצון להתפרסם והתמדה במידה יוצאת דופן. הרבה מכוכבי ההאבקות שאהבתי מתו בדרך זו או אחרת, לרוב בעקבות שילוב של הרבה מכות לראש וסמים. הנה רשימה של מתאבקי "תור הזהב" שאינם עמנו עוד, או במילותיו של פול ברר:
|ltr|May you rest in peeeeeaaaaaace...|/ltr|

אואן הארט - כנראה המקרה המפורסם ביותר של מוות בזירה. אואן היה בתחילת דרכו מתאבק חביב, אך חסר יחוד. הוא היה מוכר בעיקר כאחיו הצעיר של בראט הארט, אחד מענקי התחום. בטוויסט מפתיע במיוחד, הפך אואן את עורו ופנה נגד אחיו בקרב מכריע על האליפות (נגד בוב בקלונד). אחרי כמה שנים, העניין נרגע ואואן הארט נאלץ להמציא גימיקים חדשים שיסתרו את אישיותו הנשכחת.
סיבת המוות - במהלך ארוע האבקות, היה אמור אואן הארט לרדת לזירה בעזרת כבל שחובר לתקרה. חיבור לקוי במערכת הרצועות הביא לכך שהארט נפל מגובה 24 מטר לעיני הקהל ההמום ומת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.

אואן הארט נגד רייזר רמון:






מייקל הגסטרנד (הוק) - מחצית מהצמד רוד ווריורס, שאני מכיר בעיקר ממשחק הארקייד שיצא בתחילת שנות התשעים. אני לא זוכר אם אי פעם ראיתי קרב אמיתי שלהם, אבל הייתה להם תלבושת מוזרה (מגן חזה של שחקני פוטבול עם שפיצים) ואני חושב שהם פותחו כתגובה לסרטי מקס הזועם.
סיבת המוות - התקף לב.

טוני הלמה (לודוויג בורגה) - רוב המתאבקים ממשיכים לעסוק בתחום מאחורי הקלעים לאחר פרישתם, או לפחות מוסיפים לגעת בעולם הבידור. הלמה הכניס לרזומה שלו פרט שאף מתאבק אחר לא עשה והפך לחבר פרלמנט בפינלנד מולדתו.
סיבת המוות - התאבדות.

רודני אנואאי (יוקוזונה) - קודם כל, הוא בכלל לא היה יפני. מתאבק הסומו הענק שצעד תמיד לזירה כשהוא מנופף בדגל יפן ומלווה במאמן קרח בשם מיסטר פוג'י, נולד בכלל בסן פרנסיסקו והיה אזרח אמריקאי. אפילו ההורים שלו לא היו מיפן, אלא מסמואה, שזה בערך כמו שלוקחים שחקן ישראלי לגלם מחבל ערבי בסרט (רק יותר גרוע, כי לא מדובר אפילו באותו חלק של כדור הארץ). בלי קשר לשקר המוחלט בסיפור הרקע שלו, זה היה אחד השמות שהגדירו את תור הזהב. הקהל אהב לשנוא אותו, לא רק כי הוא זר שמזלזל בסמלים אמריקאים, אלא גם כי הוא נהג לרמות והיה כמעט בלתי מנוצח. אחד האתגרים הגדולים באותה תקופה היה בכלל להפיל אותו. לקס לוגר, שחרף מאמצים רבים, לא נכנס לרשימה הזו, הפך לגיבור פטריוטי לאחר שהיה הראשון להרים את יוקוזנה ולהטיח אותו במזרן, מה שיצר את אחת היריבויות הגדולות של אותה תקופה.
סיבת המוות - הצטברות נוזלים בריאות. אולי זה קשור לכך שבעת מותו, היה משקלו של אנואאי מעל 300 ק"ג.

יוקוזונה נגד האנדרטייקר:






בריאן אדמס (קראש) - הדמות הראשונה שלו הייתה של גולש בלונדיני. לאחר שנמחץ בידי יוקוזונה, הפך לטיפוס אפל ומגניב בהרבה, עם איפור, שיער צבוע לשחור ותלבושות אפלות. הוא הפך לאימו, רק מוצלח, שנים לפני שהמושג חדר לתרבות. הקטע העצוב הוא שעדיין מדובר בידוען הפחות מזויף שנקרא בריאן אדמס.
סיבת המוות - מנת יתר של סטרואידים.

קארי ון אריק (טקסס טורנדו) - אני בכנות לא זוכר את המתאבק הזה. למרות שזכה בתואר האליפות הביניבשתית, הוא מת זמן קצר לאחר מכן, חלק מהטרגדיה המתמשכת של משפחת ואן אריק.
סיבת המוות - התאבדות.

ג'ון טנטה (ארת'קווייק) - בתחילת שנות התשעים, היה צמד בשם "אסונות הטבע". לאחד קראו טייפון ולשני רעידת אדמה. שניהם היו מתאבקים מגודלי גוף שדי דמו אחד לשני. למרות זאת, טנטה המשיך להופיע בקרבות סולו מדי פעם, שם היה... די נשכח למען האמת. בניגוד ליוקוזונה, טנטה היה מתאבק סומו אמיתי שגוייס להאבקות בסוף שנות השמונים.
סיבת המוות - סרטן שלפוחית השתן.

סקוט ביגלו (באם באם ביגלו) - עוד טיפוס מגודל שהקהל אהב לשנוא. היה קצת קשה להגדיר את הדמות שלו. הוא היה שמן, קשוח, מעולם לא חייך והקרקפת שלו הייתה מלאה קעקועים. אני חושב שמתישהו ניסו להעביר אותו לצד של הטובים, אבל האיש האניגמטי הזה היה פשוט מוצלח יותר כרשע.
סיבת המוות - מנת יתר.

באם באם ביגולו נגד טטנקה:






כריס קנדידו (סקיפ) - מתאבק משלהי תור הזהב, שהיה אחד הטיפוסים היותר מעצבנים של התקופה. הוא לא רק היה שחצן ומניאק באופן כללי, אלא גם דמות ממש משעממת. הרעיון היה שהוא וחברתו הם חובבי כושר שמשוויצים בכמה שהם בריאים לעומת המתאבקים האחרים והקהל. אין דבר שיותר פוגע בקהל מהמערב התיכון כמו מישהו שאומר להם לנהל אורח חיים בריא.
סיבת המוות - קשה לומר מה בדיוק היה הגורם למוות, מכיוון שהוא בדיוק התאושש מניתוח ברגלו והיה על תערובת של משככי כאבים שהחלישו את גופו. הוא חלה מאוחר יותר בדלקת ריאות שהוגדרה תחילה כסיבת המוות, אולם נראה שהיא הוחמרה בגלל קריש דם שנוצר בעקבות הניתוח. בקיצור, רק בריאות.

חורחה גונזלס (ג'איינט גונזלס) - כדי לשלהב את הקהל, טענו שגובהו מעל 2.40 מטר, אבל למעשה הוא היה רק 2.31 מטר. הענק מארגנטינה לא זכה ליחס מכובד מצד המארגנים. התלבושת שלו הייתה למעשה בגד צמוד בדוגמת גוף של קוף. אני מניח שניסו לשחק על מיתוס הססקוואץ', אבל אפילו המעריצים השרופים ביותר לא קנו את זה וגונזלס נעלם במהרה, למרות שהיה מתאבק די מרשים. יתכן גם שמתאבקים אחרים התלוננו על כך שקשה להתרגל לשינויים בלחץ האוויר בכל פעם שהוא מניף אותם.
סיבת המוות - סוכרת.

קורט הניג (מיסטר פרפקט) - כל המתאבקים הם קצת נרקיסיסטים, זה חלק מהפוזה. מסיבה כלשהי, היו בתחילת שנות התשעים שני נרקיסיסטים מוצהרים באותו ארגון. את לקס לוגר, שלמעשה היה עולה לבמה עם מראה ועושה מולה פוזות לפני הקרב, הפכו לפטריוט אמיץ. מיסטר פרפקט שתכלס, לא היה אדם יפה במיוחד, נשאר בדמות המקורית ובבגד הטורקיז המוזר. הוא היה מתאבק קשוח ואחת הדמויות היותר אנושיות ופחות גימיקיות שנכתבו באותה תקופה.
סיבת המוות - מנת יתר.

מיסטר פרפקט נגד דוינק הליצן:






אנדרה רוסימוף (אנדרה הענק) - מכל המתאבקים ברשימה, רוסימוף הוא היחיד שמוכר בישראל קודם כל כשחקן. למי שעוד לא נפל לו האסימון, מדובר בפזיק הענק הידידותי חובב החרוזים מהנסיכה הקסומה. הוא היה מתאבק מאוד מצליח, אבל נזכור את הקרב שלו נגד ווסטלי הרבה אחרי שנשכח את הקרב נגד האלק הוגאן.
סיבת המוות - אי ספיקת לב. מדובר בגורם מוות נפוץ בקרב אנשים הלוקים בגיגנטיזם. הוא נפטר במלון בפריז בו שהה כשהגיע לעיר ללוויית אביו. השחקן מתיו מקגורי (סיפורי דגים), שהיה אמור לגלם אותו בסרט, נפטר בזמן הצילומים.

דיוויד סמית (בריטיש בולדוג/דייבי בוי סמית) - עוד חבר במשפחת הארט, דרך נישואין. למרות שמו חסר היחוד, סמית היה מתאבק מאוד אהוב בשנות השמונים, שזכה לקאמבק מוצלח בניינטיז. בעוד הנטיה הייתה לשייך מתאבקים זרים (לא מארצות הברית ומהחלקים דוברי האנגלית של קנדה) לרעים, בריטיש בולדוג נחשב במשך שנים לאחד מהטובים ולידיד של אמריקה. זמן מה אחרי הסכסוך בין האחים הארט, עבר סמית לצד של הרעים לאחר שצדד באואן הארט בריב המשפחתי.
סיבת המוות - התקף לב, כנראה בשל צריכה מוגזמת של סטרואידים.

דייבי בוי סמית נגד ארת'קווייק:






ריי טריילור (ביג בוס מן) - אם השם לא אומר לכם כלום, די אולי שאומר שמדובר בשוטר. זו הייתה הדמות שלו, שוטר שמשום מה החליט להאבק באנשים שחתומים על חוזה ומקבלים כסף בשביל ללכת מכות מול קהל, במקום לנקות את הרחובות מאלה שעושים זאת כפרילאנסרים.
סיבת המוות - התקף לב.

רוברט מרלה (גורילה מונסון) - מרלה לא היה מתאבק פעיל בתור הזהב, אולם קולו ליווה את רוב קרבות ההאבקות ששודרו בישראל כקריין ופרשן. הוא אחראי לכך שחלקנו עוד יודעים מה זה פייל דרייבר, או זוכרים שסופלקס זה לא רק בנם הממזר של דיגר ופאקמן.
סיבת המוות - סיבוכים של סוכרת.

חלק מהכוכבים הגיעו לישראל בשנת 1994 לסדרת הופעות, הנה הסיקור בערוץ הספורט (המראיינת עם הקול המצחיק: יעל אלמוג) והופעת האורח של שון מייקלס (שעדיין חי) בשישי חי.