כנגד חמש בנות

ושוב מתחלפות העונות, הימים מתארכים ונעשים חמים יותר ויותר ואני - שוב מנצלת את הכסף שאני משלמת ל-VOD כל השנה כדי להתחבר למחוברות. VOD היא הדרך המועדפת עלי לראות מחוברות. אחרי הכול, אני לא באמת ערה בשעות שהסדרה מוקרנת בהוט (זה מה שקורה כשקמים כשהשמש והחתול מעירים לפי שעון קיץ), וחוץ מזה בן הזוג מקבל אותי בדיוק כמו שאני, חוץ מהרגעים שבהם אני רואה ריאליטי.

ושוב הן נכנסות לחיי אחת אחת, ובהתאם לחג הפסח הרי אנו מצווים לספר ביציאת מצרינו - מריאליטי אחד וחציית ימינו בסערה עד לריאליטי האחר, זה הטומן בחובו את נפלאות התעודה, זה הנעדר משימות משפילות או וואנאביז שמוכנים לעשות הכול תמורת חמש דקות תהילה מול צביקה הדר. במקום זאת "מחוברות" מציעה לנו נשיות שמחוברת לעצמה, שמבטיחה להיכנס לנו לנשמה ועושה את זה בצורה הכי פולשנית שאפשר, ואם אפשר גם בדרך לוחצת על כל מיני נקודות שלנו הנשים יש איתן כמה וכמה בעיות כמו משקל הגוף שלנו, המראה החיצוני, בן הזוג והיחס האמביוולנטי שלנו למין או לילדים. 
אז הרי הן לפניכן המחוברות ה(כבר לא כל כך) חדשות. אני כבר התמכרתי.

החכמה – ננה שרייר
ננה היא המבוגרת מבין המחוברות. היא כבר עשתה את הכול ועכשיו היא מצלמת את עצמה כדי לספר על זה. היא מנהלת עסק מצליח, מכלכלת את עצמה די בכבוד למרות שמעולם לא סיימה בגרות ואין לה תואר ראשון, התחתנה, התגרשה, עשתה ילדה ועכשיו היא עושה את זה שוב עם הגרוש כדי לנסות להביא לעולם ילד נוסף. ננה לא באמת צריכה אתכם כדי שתציצו לעולם שלה. התל אביביות שלה היא תל אביביות שלא רוצה להיראות, לא כי היא לא שם, אלא פשוט כי כולם כבר עומדים בתור כדי להיראות אצלה. ננה שרייר היא חלק אורבני בלתי נפרד מהעיר הכי מושכת במדינה וכמו העיר בת מאה השנים גם היא ממש לא סופרת אתכם. אחרי הכול, מחר אתם כבר לא תהיו פה אבל היא פה כדי להישאר - היא כבר מוסד, עם או בלי "מחוברות".

המרשעת- שיר נוסצקי
שיר נוסצקי היא הבחורה שמהפרק הראשון שבו ראיתי אותה, ניסיתי נורא לשנוא. אחרי הכול, היא בת עשרים וחמש וכבר עורכת התרבות של מגזין טיים אאוט. ואילו אני, טוב, נו, עוד מעט 33, וכותבת לכם את הטור הזה.

אחר כך פתאום מצאתי בינינו נקודות משיקות. למרות שנוסצקי היא הכי תל אביב שאפשר ואני הכי חולון. משהו אולי בזוגיות הנחשקת התחיל לדבר גם אלי, גם אם ממרום שנותיי אני מרגישה שאני צעד אחד לפניה לפחות בכל הקשור לזוגיות, אני בטוחה ששיר והרגב שלה, אם היא רק תסלח לו קצת על פסטיבלים בחו"ל שאין לו כוונה לקחת אותה איתו אליהם, והוא קצת יסלח לה על הניסיונות להשתלט לו על החיים, יוכלו להיות זוג ממש טוב בעשר השנים הקרובות. אולי הם אפילו יספיקו להתחתן, להתגרש ולנסות להביא יחד ילד שני בעוד חמש עשרה שנה, ממש כמו המחוברת הראשונה. עד אז נוסצקי בעיקר עסוקה בלהראות (כמה היא ורגב עושים את זה כל הזמן בשלל תנוחות אל מול המצלמה) ולהיראות. נוסצקי היא אולי המחוברת הכי נחשפת. היא תספר לכם על החבר של אבא שלה שהטריד אותה מינית בילדות, על הלילה שבו התחזתה לחשפנית והשיגה כך את תפקיד העורכת בטיים אאוט ואפילו תצלם אותה ואת רגב בתנוחה מרמזת ומאד מודעת לעצמה שתגרום לכם לשאול את עצמכם אם הם בעצם עושים את מה שאתם חושבים שהם עושים אל מול המצלמה.

אבל האמת, אני קצת מקווה לראות שיר אחרת. בא לי לראות את שיר, ולא את "שיר נוסצקי, בת 25, עורכת בטיים אאוט עם בן זוג קולנוען מהברנז'ה". בא לי באמת להכיר את השיר הזאת, ללמוד למה היא כל כך מפחדת לחשוף את עצמה ולהוריד את כל מסכות האובר מיניות ודימויי ההצלחה. משהו שם לא מתחבר, משהו שם לא אמיתי, משהו שם מזויף נורא. ויש לי חשד שנוסצקי, בהיותה התל אביבית המודעת שהיא, יודעת טוב מאד מה היא משדרת, ומה היא מנסה להסתיר. זו רק אני שרוצהנורא שהיא תשתף גם אותי...

מימין: הילי, שיר, ננה, דינה ומיקה

התמימה – דינה אברמסון
"מחוברות 2" ביקשה לצאת מבועת הבלוגריות התל אביביות וכותבות הטור שאפיינה את העונה הראשונה, ובהתאם לזאת הרחיקה עד ההתנחלות הקרובה ומצאה לה את דתיית המחמד של הסדרה. אבל במחוברות כמו במחוברות, דתיית המחמד עושה רושם של מחוברת יותר לתל אביביות של שאר הבנות מאשר להתנחלות של הוריה. דינה היא אישה שצריכה חופש, כפי שהיא מעידה על עצמה, ולכן כל הניסיונות של החברה הדתית לאומית לכלוא אותה במסגרת כלשהי לא צלחו. היא התחתנה במהירות והתגרשה, התאכזבה מאידיאולוגיית נוער הגבעות שפעם הייתה שותפה לה ובמשך הפרקים הראשונים של הסדרה, מנהלת חיים כפולים. כביכול היא אישה צעירה דתייה חסודה שגרה עם עוד שותפות דתיות ומברכת על כל מה שנכנס לפה. בפועל בלילות היא ישנה לצד זאב, בן הזוג שמסרב להשתנות. התגובה שלו לחוסר הרצון שלה להתחתן איתו היא דווקא הפוכה - קפיצה לחרדיות והכרזה קבל עם ועדה (ומצלמה) שהוא בכלל לא התכוון להתחתן איתה מהתחלה.

דינה היא דמות שקל לסמפט. החיים שלה נוגעים ולא נוגעים בחיים שלי וכשהיא מדברת על האלוהים שלה, זה שמנהל צימר של אהבה, קשה שלא לרצות להתארח אצלו. ההצצה לחיים הדתיים שהיא מספקת לנו כוללים גם אלטרנטיבה לחיים התל אביביים: בגדים שקונים ביד שנייה, אמא שחלמה להיות מעצבת אופנה אבל בחרה להיות אשת בית, פיקניקים בטבע ושיטוטים מהנים בירושלים ובתל אביב. כשפעם אחת דינה מועדת ויוצאת למסע צרכני של קניית בגדים חדשים, היא מיד מענישה את עצמה בגזירת כרטיס האשראי. דינה היא אחת הדמויות המעניינות של העונה והיא מוכיחה שהבחירה לצאת מהבועה יכולה לעשות רק טוב לסדרה. עכשיו נשאר גם לצאת מבועת הגיל וההעדפה המינית (לסבית בת שישים, זה מה שאני רוצה לראות). מי יודע, אולי הישועה תבוא ב"מחוברות" 3.

שאינה יודעת לשאול – הילי עמנואל
הילי עמנואל היא החנה רטינוב של "מחוברות" 2. היא על תקן הנערה הלא מתבגרת שעושה סמים ואלכוהול ומתבכיינת שכל העולם לא מבין אותה ושבאופן כללי רע ומר. הבעיה בהילי היא שכשאת בת שש עשרה יש חן מסוים בהתנהגות הזו אבל כשאת מתקדמת לאמצע שנות העשרים ועדיין גרה בדירה חדר קטנה ולא עושה כלום כל היום (אפילו עבודה בשירות לקוחות או מלצרות) חוץ מלהעביר את הזמן עד שאבא ישלם את השכירות, יש בזה משהו קצת לא נעים והרסני שגורם לי בעיקר לשלוח את עמנואל לחיפוש אחר טיפול פסיכולוגי נוגד דיכאון בהקדם האפשרי.

עמנואל מעידה על עצמה שהיא הבטחה לא ממומשת, מה שיכול להיות. רוב האנשים הם הבטחות לא ממומשות, אבל הילי עמנואל "עובדת" בלהיות הבטחה לא ממומשת. לא בגלל שלא נתנו לה, לא בגלל שהיא נכשלה. פשוט בגלל שהיא בכלל לא ניסתה כי היא, אבוי, כל כך דפוקה (לטענתה). כדי להוכיח לנו את זה היא מצלמת את עצמה לא מצליחה לענות על שאלות פשוטות בהנדסת המישור (כשהיא לומדת לבגרות במתמטיקה), מקיאה בשירותים כדי לרדת במשקל, מסמנת בטוש שחור על הבטן שלה איפה היא צריכה להרזות, יוצאת עם בחור בן עשרים שעשה הרואין ומתלהבת כשהוא לא מוכן להכניס לביתו את דגל ישראל.

זה היה יכול להיות עצוב אם זו לא הייתה כנראה המציאות של צעירים רבים בגילה של עמנואל שפשוט איבדו את החשק לעשות משהו, כל דבר שהוא, מועיל או לא מועיל עם עצמם. ואולי בגלל זה אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים מבעד לעדשות המצלמה. יום אחד עמנואל כנראה תתפקח, אבא שלה יסרב לשלם את שכר הדירה, היא תעבור מתל אביב בחזרה לבית ההורים או למקום קונפורמיסטי ומפחיד כמו גבעתיים או תמצא עבודה או אהבה. אחרי הכול עמנואל היא באמת כנראה הבחורה היפה והמוכשרת (בהא הידיעה) של הסדרה, עם הכי הרבה סיכוי לצאת ממנה מושא תאוותם של גיקים ישראלים באשר הם ולהפוך לזואי דשנל המקומית. יאללה, מותק, תתחילי לממש כבר!

והיא שעמדה – מיקה קרני
מיקה קרני היא זמרת שמתנגנת לי באייפוד באופן קבוע ושאני מאוד אוהבת באופן אישי, גם את השירים שהיא כותבת ומבצעת וגם את השירים שהיא מחדשת, לכן יותר משמחתי לגלות שהיא משתתפת בעונה הזו של "מחוברות" והיא הייתה אחת הסיבות שגרמו לי לראות את העונה מלכתחילה.

אם לאלוהים של דינה יש צימר, כנראה שמיקה מנהלת אותו. מיקה ובעלה מיקי (איזו הרמוניה!) גרים באמירים ומתפרנסים פחות מעסקי המוזיקה שבהם שניהם מעורבים ויותר משיעורים פרטיים בגיטרה (מיקי) ומהשכרת חדרים (מיקה). מיקה ומיקי מפיחים בי רוח של תקווה שמזכירה את ארץ ישראל הישנה והטובה שמופיעה כיום רק בשירים שלהם. הם מוכיחים שיש איזשהו סיכוי ליכולת של שני אומנים להתקיים במדינה הזו ולגדל שלוש בנות לתפארת. הקאץ'? צריך לגור ביישוב בצפון.

הצילומים של מיקה עוקבים אחרי תהליך ההתקרבות שלה לדת וההשפעה שיש לכך על חיי הנישואים שלה ושל מיקי, במיוחד בגלל הרגלי הנידה שגזרה על עצמה. בנוסף מיקה מתגלה כבעלת רזומה לא פחות מרשים מננה וכמי שנכנסה כבר בגיל שש עשרה להריון ועקב כך מנהלת יחסים בעייתיים עם בנה הבכור, שהוא יותר סוג של אח קטן מאשר בן. למיקה, כך נראה, לא היה זמן בשנות העשרים שלה לא לעשות כלום כמו הילי או לחגוג את המיניות שלה כמו שיר. מיקה, כפי שעולה מהסדרה, תמיד הייתה מרוכזת באהבה שלה למקצוע שבו היא בחרה ואחר כך באימהות שלה. כיום השעמום באמירים לוקח אותה כנראה למחוזות הדת כי שני העיסוקים הקודמים כבר לא מצליחים לספק.

ימים יגידו עד כמה רחוק מיקה תיקח את ההתקרבות לדת ועד כמה היא תתרחק בעקבותיה ממיקי והילדות. בינתיים מיקה מספקת חומר טוב, אולי הטוב ביותר מבין כל המחוברות, ומציעה אלטרנטיבה תל אביבית שמחוברת לתל אביביות גם מרחוק. באחד הקטעים בפרקים האחרונים שראיתי מיקה ומיקי רבים וצועקים אחד על השני כשמיקה ישובה במכונית במושב הקדמי ומיקי מתעקש לנשק אותה דרך החלון כדי שהבנות לא יראו שמשהו לא בסדר. מיקה ומיקי כל כך מרוכזים בעצמם ובריב שלהם עד שהם שוכחים שהמצלמה פתוחה ומצלמת. מבעד לריב מעבירה לנו המצלמה את מה שההורים לא מסוגלים לראות - הבת הגדולה היושבת מאחוריהם וממררת בבכי בלי שאף אחד מהם שם לכך לב. רגע טלוויזיוני נהדר וקורע לב, עוד ניצחון לפורמט של "מחוברות".