הממיר: 19/4/11

10 מחלקת גנים ונוף, עונה 3, פרק 9 (שודר בארה"ב)
בכל פעם שאני חושב שהסדרה הזו לא תוכל להפתיע אותי יותר, הם באים ועושים זאת שוב. הגילוי על כך שיש סיבה למסיבה (תרתי משמע) כי אנדי ואפריל מתחתנים באמת הצליח להפיל אותי מהכסא, אבל יותר מעצם הטוויסט עצמו מה שהרשים אותי במיוחד היה הדרך שבה הכותבים התמודדו עם העניין: האדישות היחסית שהחתן והכל  מגלים כלפי המאורע הזה; ההיסטריה של לסלי שבטוחה שהם עושים את טעות חייהם ובעצם מייצגת את הגישה השמרנית יותר כלפי מיסוד יחסים במהירות רבה; הגישה הפרגמאטית של רון כלפי העניין; ההתלהבות של טום מתפקיד ה"בסט מן"; כריס רוקד ברייקדאנס; רון נחרד מה"עוגה" של כריס אורן החבר הקריפי של אפריל והמבטים המבוהלים של בן כשהוא רואה אותו; המפגש בין כריס לבין אותו אורן (פשוט גאוני! כריס הפוזיטיבי ומלא האנרגיה גורם לאורן לחשוב שהוא קריפי!) ועוד... במיוחד אהבתי את הפרטייה עצמה וכל מה שהלך שם: אנדי שבוחר בגופיה של שחקן פוטבול מאינדיאנפוליס על פני טוקסידו; "שבועת החתונה" של אפריל ("אני רוצה לבלות אתך את שארית החיים. זה סבבה מצדך?"); אנדי בוחר הרבה "בסט מן" ועוד. השימוש בלסלי במהלך הפרק הזה היה גאוני – אם בתחילת הפרק הרגשתי הזדהות אתה בניסיון לעצור את החתונה ולמנוע משני הצעירים הפוחזים האלה לעשות טעות ענקית, בסיום הפרק שוב הזדהיתי אתה לגמרי והרגשתי שמה שקורה פה הוא דווקא מגניב לגמרי – שני אנשים שאוהבים אחד את השני עושים יחד משהו שהם לגמרי שלמים אתו ועושים את זה בסטייל המיוחד שלהם. חוץ מזה, מצאה חן בעיניי האינטראקציה של דונה ואן במפגש הרווקות שהראה עד כמה אן יכולה להיות קלולסית וחסרת בטחון למרות שהיא נראית הכי נורמאלית שם, ומאד מאד אהבתי את סצינת הפתיחה עם רון ש"מוציא לעצמו את השן" שהשאירה אותי על הרצפה, גם מפני שבאמת האמנתי שהוא מסוגל לעשות את זה, ובעיקר כי אני לא מסוגל לעמוד בפני הפרצוף של רון כשהוא מרוצה מעצמו... אני אוהב את הסדרה הזאת כל כך! (איתן גשם)

9.5 קוגר טאון, עונה 2, פרק 14
רגע לפני שהסדרה יצאה לפגרה ארוכה בארה"ב הפגיזו ביל לורנס וחבריו בפרק משובח במיוחד ששילב בין דינאמיקה מצוינת של הדמויות והרבה רגעים מצחיקים וחמודים. אהבתי מאד את הפתרונות שהגברים מצאו כדי לתת לנשים בדיוק את מה שהן רוצות – אנדי יוצא ל"דייט" עם בובי (כרגיל, מצחיק ומטריד בו זמנית...) וכשהיא מגלה סימני קנאה הוא מביא לה את המתנה האולטימטיבית (אין על אנדי ביכולת שלו "לטפל" בשיגעונות של אלי) וגרייסון – שמתמודד עם השאיפות של ג'ולס לראות אותו נפתח ובוכה – מוצא את הפתרון האידיאלי עם הסצינה המרגשת באמת מ"שדה החלומות". חוץ מזה, היו לא מעט רגעים מצחיקים בפרק, כמו סשן הצילומים של טראוויס וכל מה שהוא עובר למען התמונה הסקסית, התמונה עצמה והתגובה של קירסטן אליה, אנדי ש"צריך לראות בעיניים של בובי" את הרעיונות שלו ועוד. במיוחד מצא חן בעיני הקטע של "מעגל האהבה" ואח"כ "מעגל השנאה" שג'ולס מייצרת. אלה היו שני סיקוונסים מצוינים במיוחד. (איתן גשם)

9 דוקטור הו, עונה 5, פרק 13
עכשיו, כשהדוקטור ה-11 סיים את העונה הראשונה שלו, הגיע הזמן לענות על השאלות הגדולות: האם מאט סמית' הצליח למלא את נעליו הענקיות של טננט? והאם סטיבן מופט הצליח לחזור ואולי אפילו להתעלות על הצלחות העבר שלו בסדרה? אני לא אנסה אפילו לענות על השאלות האלה, כי השינוי העיקרי בעיני הוא אפילו עמוק יותר מחילוף של שחקן או כותב. בעיני, השילוב של סמית', האיש והקופצניות, יחד עם האהבה של מופט לאגדות ילדים, הפך את הסדרה להרבה יותר ידידותית לקהל הצעיר. לכן התשובות לשאלות הגדולות תלויות בשאלה חדשה: האם אתם עדיין ילדים בנפשכם? סוף העונה ממחיש בעיני את הנקודה הזו. כן, לאורך העונה הייתה דרמה, היה מתח, אקשן, ואפילו היו אבידות בנפש, אבל העונה מסתיימת בסוף שהוא לחלוטין סוף טוב, משהו שלא קרה מאז שהסדרה חודשה. כולם בחיים, כולם מאושרים, כולם נשארים יחד. שלא תהיה טעות, יש אולי מבוגרים ציניים שהתאכזבו מסוף כזה, אבל אני סיימתי לצפות בפרק עם חיוך של ילד קטן מרוח על הפרצוף.
להמשך קריאה

ודעה נוספת על הפרק:

8.5 פרק ההמשך של סיום העונה היה מוצלח למרות הסוף הקצת שמאלצי, והעלילה הטיפה קופצנית ודורשת סיספונד. מי זה היה שאמר - מסע בזמן תמיד מביא לי כאב ראש? ובכן הוא צדק, אבל לפחות פה זה היה די משעשע. במיוחד כשהתבררה הסיבה לכך שהדוקטור לובש תרבוש ומחזיק מטאטא (כלומר אין סיבה). אחד הדברים המעניינים בפרק מבחינתי הייתה הנכונות של הדוקטור להקריב את עצמו למען העולם, שהיוותה תמונת מראה הפוכה  לסוף העונה הקודמת שבה הדוקטור הקודם התקשה להתמודד עם כך שהרבה אנשים הקריבו עצמם למען אידאלים גדולים ובעיקר למענו, ולא רצה את האחריות הזאת על גורלם של אחרים והרגיש שלא מגיע לו שאנשים אחרים יקריבו את עצמם למענו. (נעם ברג)

8.5 קומיוניטי, עונה 2, פרק 20 (שודר בארה"ב)
פרק מוצלח למדי. אהבתי במיוחד את הסיפור של פירס. האמת היא שלא ממש אהבתי את הכיוון של הדמות שלו בעונה הזו, והפרק הזה בהחלט פיצה על העוולות הקודמות שנגרמו לדמות הזאת. מאד אהבתי את הרעיון שהוא מוצא מישהי שמתאימה לו כל כך באופי, אבל גם שונה ממנו, והגילוי על כך שדווקא לא מפריע לו שמערכת היחסים שלהם מבוססת על חוסר אמון דווקא מאד מתאים לדמות, ואני בהחלט רואה הרבה פוטנציאל ברומן הזה. הקטע של ג'ף ש"משחק אותה שלא אכפת לו אבל בעצם כן אכפת לו" כבר מתחיל לחזור על עצמו ולעייף והגיע הזמן לתת לדמות שלו כיוונים חדשים, אבל גם הוא היה בסה"כ די בסדר בפרק הזה. הסיפור של טרוי ובריטה היה פחות מוצלח, למרות שכל עלילה שגורמת לדונלד גלובר לבכות לא יכולה להיות רעה. עושה רושם שמשהו מתבשל שם בין שני אלה, במיוחד מהכיוון של טרוי ויהיה מעניין לראות אם יקרה משהו בקרוב או לא. הסיפור של עבד והמרצה על "מי הבוס" שעשע אותי למדיי, אבל נתן לי תחושה שהיה אפשר לעשות אתו יותר. זה הרגיש כאילו הכותבים בכוונה לא נתנו יותר מדי רפרנסים לסדרה המיתולוגית ההיא כאילו כדי לומר לנו שהם לא רוצים להתעסק כל הזמן עם רפרנסים – גישה נכונה, אבל דווקא במקרה הזה לא היה אכפת לי אם היו הולכים על הרפרנסים. הצחיק אותי במיוחד הקטע בסוף עם המרצה שפותח את המגירה ושם יש אקדח... (מוסיקה דרמטית)... ואת החוברת ההיא... ענק! (איתן גשם)

8.5 פרינג' עונה 2, פרק 11
ילד בורח מהבית ונאסף לתחנת המשטרה על ידי שוטר. כל כך נורמלי. כמובן, בפרינג' "נורמלי" לא נמשך הרבה זמן. מהר מאוד הילד משנה צורה מילד חמוד לילד מעוות, ושני מבוגרים מעוותים מגיעים ויורים בשלושת השוטרים בתחנה, שללא ידיעתם של התוקפים כבר הספיקו לשלוח החוצה תמונה של הילד. באופן די מתבקש בסדרות כאלו, החשד הראשוני נופל על שינויי צורה. לשמחתי הרבה, בערך באמצע הפרק מסתבר שבמקרה הזה - הסיפור שונה. באדיינה נערך ניסוי ממשלתי, אבל הוא לא היה קשור לשינויי צורה. הניסוי עסק בניסיון לבנות מכשיר שיאפשר לחיילים להיות בלתי נראים. מהר מאוד הסתבר שהמכשיר גרם להפרעה גנטית תורשתית שמתבטאת בעיוות צורה. מה שיפה בסיפור הוא הפתרון הלא קונבנציונלי שנמצא לבעיה. המדען שהיה אחראי לניסוי נשאר בעיירה עם בתו שסבלה גם היא מתוצאות הניסוי והשתמש במכשיר כדי ליצור סביב העיירה שדה שיסתיר את העיוותים. וולטר מתחנן לפני ברויילס לתת לתושבי אדיינה להמשיך להסתתר בעזרת המכשיר וזוכה באמצעות זה בהערכתו של פיטר. הפרק הזה לא קשור לתעלומה הגדולה של הסדרה, ולכן אנחנו לא באמת מתקדמים. אבל וולטר כן - במהלך הפרק הוא ראה פרפר יפה במיוחד, זכר שאסטריד אוהבת פרפרים והביא לה אותו. נכון שזה תרם לפיענוח התעלומה ולהדגמת הפתרון, אבל מבחינת וולטר זו הייתה התקדמות - הוא חשב על אסטריד בלי שום קשר לעצמו. עוד קשר אפשרי לפרק הקודם היה השיר שוולטר פיזם לעצמו והסתבר ככלי שנועד לעזור לו לזכור איפה הוא החביא את הניירת שנוגעת לפרוייקט הממשלתי המדובר. האם זה משהו שוולטר עשה בכוונה לפני הסרת חלקי המוח שלו, או שזה לא קשור? בכל מקרה, בעיני תמיד כיף לגלות שהמוזרויות של וולטר הן לפעמים משהו עם סיבה, ולא סתם ניסיון של הכותבים ליצור דמות של מדען משוגע. כמו אנשי אדיינה, גם הפרק הזה לא היה מה שהוא נראה בהתחלה - וטוב שכך. (מורן)

8 מזל סרטן, עונה 1, פרק 2
פרק שני, ואני עדיין מרגישה שקל לי להאמין למה שקורה שם. חלק מהתגובות של קאת'י מאוד לא סבירות (ובעיקר העובדה שהיא לא רוצה לדחות את הגילוי למשפחה - היא דוחה אותו ולא נראה שהיא מתכוונת לספר להם בקרוב. אני, אגב, מקווה שהם לא ימרחו את הסוד הזה לאורך כל העונה כי יש לי הרגשה שזה עלול להפוך לטרחני מאוד מהר). אבל רוב התגובות של קאת'י הן מהסוג שאני מניחה שמשותף להרבה אנשים שנאלצים להתמודד עם מצב דומה (גם אם רוב האנשים לא לוקחים את זה לקיצוניות כמוה, זו בכל זאת סדרת טלוויזיה). דימוי גוף הוא נושא בעייתי, ויפה שבסדרה שעוסקת בבגידה האולטימטיבית שלו מתייחסים גם לדימוי הגוף של קאת'י הרבה לפני הסרטן. הסצינה היחידה שבאמת הייתה מיותרת בעיני היא סצינת האוטובוס. אני לא הרגשתי שהסצינה הזו הדגימה אישה שהחליטה לוותר על כל הגבולות ולחיות את שארית חייה כמו שהיא רוצה, אלא תסריטאים שמנסים להבהיר לכולם שהיא ממש ממש מטורפת עכשיו. אם התסריטאים יוותרו על סצינות דומות, יתחילו לחשוף את הסוד הגדול וימשיכו להעמיק את הדמויות (ולא רק את קאת'י) - יש בהחלט למה לחכות. (מורן)

8 לגדל את הופ, עונה 1, פרק 2
הפרק השני של הסדרה שמר על אותה רמה של הפרק הראשון. שהות במעון יום או הבייביסיטר הוא נושא שתמיד עולה בסדרות עם תינוקות, אבל השילוב של מעון יום לתינוקות עם מעון לקשישים ולכלבים, מראה שהכותבים מודעים לבנאליות של הנושאים שג'ימי יצטרך להתמודד איתם בהתחלה. ובכלל, כל עוד קייטי מיקוקי (גוצ' מסקרבס) תמשיך להופיע עם היוקולילי שלה, גם כגננת עם שן דפוקה, זה לא עוד מעון. הפתיח החדש של הסדרה נחמד ומלמד קצת על כל דמות ויחסה להופ. אהבתי גם שלמרות העניין של ג'ימי בסברינה, לא קפצו ישר למערכת יחסים בינהם  אלא נתנו לה חבר שהוא כל מה שג'ימי לא (חתיך, לומד בקולג', לא הורה יחיד לילדה ממזרה, עתיד מובטח וכו'). כך נוכל לראות איך כל אחד מהם מתפתח בנפרד לפני השידוך הבלתי נמנע. מאידך, סברינה עצמה עדיין מצטיירת בעיניי כדמות החלשה (אני מתקשה להבין למה בחורה חכמה בת 20 ומשהו תעבוד כקופאית בסופר), והשחקן שמגלם את ג'ימי (לוקאס נף) עדיין קצת אנמי, אבל זה מתבקש בהתחשב בשחקנים החזקים שמסביבו. הקטעים הכי טובים: הסבתא מאו מאו (בגילום אדיר של קלוריס ליצ'מן) מניקה את הופ וצועקת שלא תנשך, ג'ימי ישן עם הופ בלול וברט כולא את מאו מאו בתא אטום לעשן (ולאוויר...).  אם הפרקים הבאים ישמרו על אותה רמה, הסדרה תסתמן כקומדיה החדשה הכי טובה של עונת השידורים הזו בארה"ב. הציטוט האהוב עלי מהפרק - וירג'יניה לג'ימי במשוב על השאלה למה הופ לא מחייכת: Maybe your baby is a bitch (מנטוס)

7.5 סטרגייט יוניברס, עונה 1, פרק 4
לעומת שלושת הפרקים הראשונים שהיו עמוסים באירועים והתרגשויות, הפרק הזה היווה מעין ירידת מתח עם קצת יותר נגיעה אישית בדמויות השונות באמצעות הגרסה של הדסטיני לחדר "האח הגדול" עם איליי כיורם זק. במה שכנראה יחזור על עצמו בכמה מהפרקים הבאים אחרי שהצוות פותר בעיה דחופה אחת (מחסור בחמצן), צצה לה בעיה דחופה אחרת (נגמרו המצברים). בעוד את הבעיה הראשונה הם הצליחו לפתור, את הבעיה הנוכחית אי אפשר מה שמוביל את ראש להתמוטטות עצבים (הבן אדם ממש שונא חוסר הצלחה) ואת הדסטיני למסלול מקלעת כבידית (ואחת מסצנות ה-CGI המרשימות ביותר שראיתי אי פעם). חבל רק שזה שם אותם במסלול ישיר לשמש *טם-טם-טם*.
אה, ומה המטרה של הדמות של מינג-נה חוץ מלהיות מעצבנת ולהעמיד פנים שהיא מועילה במשהו? (תתש)

7.5 שלושה נהרות, עונה 1, פרק 3
(לפי המספור של IMDB מדובר בפרק החמישי...?)
למרות חיבתי הכללית לסדרות בית חולים, הסיבה העיקרית שבשלה אני צופה בינתיים בסדרה הזו היא דניאל הני שמשחק בסדרה את ד"ר דוויד לי הקוריאני בסדרה, וזכור לי לטובה כהנרי מסאם סון המתוקה, אני לא יודעת אם יש קשר בין העובדה שלא כל כך התמקדו בו בשני הפרקים הראשונים ובין העובדה שלא התרשמתי מהם במיוחד אבל אני בהחלט יכולה לציין שבשתי הגזרות חל בעיניי שיפור ממשי השבוע, אבל מה שהכי שדרג את הפרק בעיניי השבוע היה הדיאלוג לקראת סוף הפרק שהתנהל בין ד"ר אנדי יבלונסקי לאישתו הבלשית רנה יבלונסקי אחרי שזו מודיעה לו שהיא לא רואה טעם בפנייה לייעוץ זוגי, שכן הם עדיין ישארו במקצוע שלהם, והוא רופא ולא סתם, אלא שהוא ממש טוב במקצוע שלו וזה חשוב.
רנה: "מה יותר חשוב מלהציל חיים?
אנדי: "שיהיו לך חיים, אולי?".
(אורלי)

7 המשרד, עונה 7, פרק 20 (שודר בארה"ב)
הגעתו של דיאנג'לו ויקרס למשרד בתור המחליף של מייקל הותירה אותי מעט חצוי. מצד אחד, לוויל פארל וסטיב קארל יש כימיה אדירה (עוד מהימים שהם עשו סרטים יחדיו) והקטע שבו מייקל מחבק את דיאנג'לו מאחורה הרג אותי מצחוק, מה גם שדיאנג'לו מוסיף לא מעט לסדרה בכך שהוא דומה למייקל (בכך שהוא דביל מוחלט) אבל גם שונה ממנו בכך שהוא לא מחפש תשומת לב וחום כל הזמן ויכול להיות ממש מרושע. מצד שני, הקטע בבר בתחילת הפרק היה די מביך ונמרח כמו מסטיק, ולא כל כך אהבתי את הקטע של ההתלקקות הקולקטיבית על הבוס החדש, במיוחד לא מסוג אנשים שזה ממש לא מתאים להם כמו סטנלי, ג'ים ופאם. נכון, זה מאד אנושי להתנהג ככה, אבל הדרך שבה זה נעשה הפעם הרגישה לי מאולצת ומוגזמת. חוץ מזה, דווקא מצאה חן בעיניי הדינאמיקה של אנדי והבוס החדש כשהוא מחליט שהוא "האיש המצחיק" ומרגע זה ואילך אנדי צריך להתאים את עצמו לסיטואציה ולעמוד בציפיות שלו, למרות שהוא שונא את זה. אבל הקטע במטבח כבר היה רשעות לשמה, ואני חושב שהכותבים רמזו לנו שבקרוב דיאנג'לו כבר לא יהיה פופולארי כל כך אצל העובדים. אני בד"כ מאד לא אוהב את הקטעים בהם מייקל מתחיל לקנא במי שגונב ממנו את תשומת הלב, אבל לאור הנסיבות של הפרק זה דווקא היה די מתבקש הפעם, והוביל לשתי סיטואציות שמאד הצחיקו אותי שארין הייתה מעורבת בהן – זו עם הטלפון (אהבתי את התגובה של ארין בסוף אל מול המבטים המצפים של שני הבוסים) והקטע שבו היא צריכה לגלח את מייקל ("אל תגלחי לי את השפה!"). חוץ מזה, מצאה חן בעיניי מאד ההתפתחות עם דווייט בעקבות הגילוי על כך שמייקל לא המליץ עליו כמועמד להחליף אותו. מסקרן אותי לראות אם הכותבים יפתחו את העניין הזה, במיוחד כשמייקל כבר לא יהיה שם. (איתן גשם)

7 המפץ הגדול, עונה 4, פרק 2
שלדון מאוכזב שהוא לא יחיה מספיק זמן כדי להפוך לרובוט, אז הוא מתחיל לעשות כושר ולאכול בריא. זה הוביל לכמה בדיחות די מצחיקות, אבל הן התגמדו לעומת האכזבה שלי מבדיחות הפלוצים. ברצינות, היו שתי סצנות שלמות בהן ה"שיא" היה פלוץ, ואחרי עלילת משנה מהפרק הקודם שמזכירה את "אמריקן פאי", אני קצת מתחיל לדאוג. בכל מקרה, העניינים השתפרו בעיניי כשהגיע של-בוט, לבוש בחולצת שלדון טיפוסית ושולף מיידית כל דבר, מסעיף הרובוטים בהסכם השותפים ועד תרשים של כל הסוגרים בגוף האדם. פתרון מאוד שלדונאי לבעיית ההישרדות.
על הדמות של פני בד"כ אין לי שום דבר רע להגיד, אבל הפעם זה היה קצת מוגזם. היא ממש מופתעת כשליאונרד מבקש ממנה כסף על אוכל, למרות שעכשיו הם כבר לא יוצאים. הוא לא רק שילם על כל הארוחות שלה, אלא גם דלק ושכר דירה. והניסיון שלה למכור לראג' ולהווארד את התחתונים שלה? אמנם בדיחה טובה (נראה שהם ממש חשבו על זה), אבל אני מקווה שלא ימשיכו לדרדר את הדמות של פני לרמות כאלה. (דורון ז)

7 איך פגשתי את אימא, עונה 6, פרק 11
אחרי שהאימא כבר הפסיקה להיות מעניינת מבחינתי אי שם בעונה השנייה או השלישית, חייבת להיות איזשהי סיבה לבנות את הסדרה סביב הקריינות הסובייקטיבית של טד על האירועים. הפרק הזה היה סיבה טובה מאוד, כשהפגמים בזכרון הפכו את השטויות הרגילות שלהם ליותר רחוקות מההקשר מבדרך-כלל. מסתבר, כמובן, שבארני מעליב את לילי ההרה מתישהו בעתיד - ומספק בכך את הרעב של מרבית הצופים לאיזשהי התקדמות עלילתית. גם ב"הווה" הסיפורי אין מה לדאוג, כי בפרק זכינו לראות הרבה ממערכת היחסים החדשה הנוכחית – טד והקפטן היקר נהנים זה מחברת זה על הסירה (לפחות הקפטן ואני נהננו). תיאוריית בתולת הים הייתה נחמדה, לא משהו שאי אפשר לצפות מבארני, אבל
בהחלט רגע ראוי לציון. יחד איתו, כמובן, ראוי לציון הסיום – ואני לא מדברת על ההתחממות בגזרת זואי-טד, אלא על בארני בפאה בלונדינית על הסיפון. (Little cloud)

5 הורים במשרה מלאה, עונה 2, פרק 14
פרק חלש במיוחד. אני לא מבין למה הם שמים דגש רב כל כך על הסיפור של האדי ואלכס שהוא לא מעניין במיוחד. האדי היא דמות די אנמית ואני מתקשה להזדהות אתה, למרות שאפשר להבין את הכאב שלה מההתנהגות של ההורים, אבל אפשר בהחלט להבין גם אותם. החלק המעניין יותר של הסיפור היה העימות בין כריסטינה לקאמיל, שלא הוציא את כריסטינה טוב. הבריחה של האדי אל הבית של קאמיל בסיום הפרק והבחירה של קאמיל לתת לה להישאר שם בוודאי יגבירו את הדרמה ואת המתח בין קאמיל לכריסטינה, אז אולי יהיה מעניין יותר בשבועות הקרובים. גם הסיפור של קרוסבי וג'סמין גם לא הלהיב אותי במיוחד. עושה רושם שהכותבים מנסים בכוח להציג את ג'סמין כסוג של קונטרול פריק, אבל אני מתקשה לקנות את זה (אולי זה בגלל שהשחקנית שמגלמת אותה, ג'וי בראיינט, פשוט חמודה וחייכנית מדי) וזה מרגיש כאילו שמייצרים איזשהו מתח מלאכותי ביניהם שאולי יתפרץ בהמשך. הסיפור של דרו ומכירת נייר העיצוב היה די צפוי, במיוחד ההתערבות של זיק שהצילה את היום, מבחינתו, אבל יפה היה לראות את זיק מתגלה שוב כסבא אכפתי ואוהב למרות שהוא לא טיפוס קל בכלל. ושוב, חבל שאמבר לא מקבלת מספיק זמן מסך – הקטע שבו היא התקשרה אל אלכס ואמרה לו מה היא חושבת עליו היה אחד המוצלחים בפרק, ומייי וויטמן שוב הוכיחה – בדקות ספורות בלבד – עד כמה היא מוכשרת וכריזמטית. לא חבל? (איתן גשם)

1 חפש את התרגום: שישי בערב, שידור הבכורה של הסרט הנהדר "קיק אס" ב- yes. בערך באמצע הסרט הכתוביות מתחילות להתחרפן: הן מופיעות להרף עין ונעלמות. אני נאלצת לעבור ל-mode הקשבה ופיענוח המלמולים באנגלית, וזה לא כל כך קל כשכל רגע מבזיקות שוב הכתוביות ומפריעות. בהמשך הכתוביות חוזרות לפורמט קריא. בערך. הן הופיעו באיחור של שניה או שתיים, בחוסר סינכרון מזעזע. מדי פעם הן שוב חוזרות להבזיק, ואז חזרה לסנכרון נוראי. אפילו שהחלק הזה של הסרט כבר היה יותר אקשן ופחות דיאלוגים, מן הסתם זה מאוד הפריע, וגם באנגלית כבר אי אפשר היה להתרכז כמו שצריך. וזה נמשך ככה *עד סוף הסרט*. וגם: באחד מקטעי האקשן המרהיבים והמאגניבים ביותר בסרט הושמע ברקע שיר קצבי מתאים. המתרגם בחר לנכון לתרגם את מילות השיר. ולמה? לא רק שהן כמובן הופיעו באיחור, אלא שבאופן כללי המצאותן הפריעה להנות מהקטע הסוחף. למי לעזאזל אכפת מה בדיוק הזמרת שרה שם ברקע? אלא אם כן מוזיקת הרקע קשורה לעלילה, אל תתרגמו לי אותה. זה מפריע ומעצבן, בייחוד בקטעי אקשן שכאלה. לסיכום: בושה וזלזול מוחלט בצופים. (roswella)

לשולי הממיר :

בפרק השני של לגדל את הופ התארחה קייט מיקוקי (הגוצ' מסקרבס) כשלי, מפעילת הגנון-כלביה-מועדון קשישים.

מה יהיה לנו השבוע?
19-24 באפריל

ביום שלישי: "מקלט באפלה" 3 (yes Sci Fi), "כחול כהה" 2 (Hot Zone) 

ביום חמישי: "משחקי הכס" (yes אקשן), "קומיוניטי" 2 (HOT3), "רד בנד" 2 מסתיימת (HOT קומדי סנטרל)

ביום שבת: "הבורג'ס" (HOT3)

יומיות
ש"ח: "אחת שיודעת" 4 החל מיום שני (HOT3), "אחיות" - כל העונות החל מיום חמישי (Family/Base), "בונז" 1 בימי שישי (Hot Zone)

לאורך חול המועד ישודר ב- yes 5 ספיישל קלאסיקות של דיסני: 12 סרטי דיסני, ביניהם שלגיה (1937), פינוקיו (1940), היפה והחיה, אלאדין, פוקהונטס, ומולאן.

ובינתיים בעולם...

סדרת הטלוויזיה האמריקאית החדשה "ג'יגולוס" מעידה על ניוון מתקדם של התרבות האמריקאית, ובה בעת היא המשך טבעי של תופעת הריאליטי. לכתבה המלאה (יובל דרור, העין השביעית, על התנוונות התרבות המערבית)





חג שמח!